מאוריציו פוליני

**מאוריציו פוליני**
**Maurizio Pollini**
לידה	5 בינואר 1942; מילאנו, ממלכת איטליה
פטירה	23 במרץ 2024 (בגיל 82); מילאנו, איטליה
מוקד פעילות	רומא
תקופת הפעילות	1957–2024 (כ־67 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת מילאנו, הקונסרבטוריון של מילאנו
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	איטלקית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	דויטשה גרמופון
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	עיטור הזהב להצטיינות של הלאנד וינה (2009); התחרות הבין-לאומית ע"ש שופן לפסנתר (1960); פרס אקו-קלאסיק: נגן השנה (2017); פרס אקו-קלאסיק: נגן השנה (2007); פרס ארנסט פון סימנס (1996); International Ettore Pozzoli Piano Competition (1959); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מדריד (2013); פרימיום אימפריאל (2010); תחרות המוזיקה הבינלאומית של ז'נבה (1958); אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית ;
	פרופיל ב-IMDb

מאוריציו פוליני (באיטלקית: Maurizio Pollini;‏ 5 בינואר 1942 – 23 במרץ 2024) היה פסנתרן איטלקי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאוריציו פוליני נולד במילאנו לאדריכל ג'ינו פוליני, והחל לנגן בפסנתר בגיל 5. בגיל 15 זכה בפרס השני בתחרות הבינלאומית לפסנתרנים בז'נבה (הפרס הראשון לא הוענק). שלוש שנים לאחר מכן זכה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית היוקרתית על-שם פרדריק שופן בוורשה. פוליני היה הצעיר מ-89 המתחרים, והיה אף הזוכה הראשון בהיסטוריה של התחרות שלא מהגוש המזרחי.

הפסנתרן ארתור רובינשטיין היה אורח הכבוד של התחרות, והוא התנגד בשעתו לזכייתו של פוליני. רובינשטיין הודיע כי הוא מעניק פרס מטעמו למועמד אחר שהיה חביב עליו במיוחד, הפסנתרן היהודי-מקסיקני מישל בלוך. במרוצת השנים רובינשטיין הבין כי טעה בשיפוטו. בלוך נשכח כלא היה, ובין רובינשטיין לבין פוליני נרקמה ידידות עמוקה.

לאחר הזכייה בתחרות חברת ההקלטות EMI החתימה אותו על חוזה והפיקה עמו שני תקליטים של יצירות שופן. אולם לאחר מכן הוחלט בחברה להפסיק את העבודה עם פוליני משום שסברו שהוא עלול לגרום להפסדים. דויטשה גרמופון הייתה המרוויחה הגדולה, שכן מאז פוליני הקליט תחת המותג תקליטים ותקליטורים רבים שנמכרו כמעט כולם בהיקף גדול וגרפו רווחים נאים - הן לאמן והן לחברת ההקלטות.

בצעירותו התפרסם פוליני בעיקר בזכות ביצועיו ליצירות שופן בעקבות זכייתו בתחרות הידועה. לאחר ההקלטות הראשונות ב-EMI הוא החל ללמוד אצל הפסנתרן ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי, ובמשך כשש שנים לא הופיע כלל בקונצרטים, והתמקד בלימוד ובתרגול. התקליט הראשון שהקליט לאחר מכן, בשנת 1971, היה של יצירות שנכתבו במאה ה-20: שלושה פרקים לפסנתר מתוך "פטרושקה" של איגור סטרווינסקי, הסונטה מס' 7 מאת פרוקופייב ויצירות מאת אנטון וברן ופייר בולז. הקלטות אלה ידועות עד היום כציון דרך היסטורי משמעותי בנגינת מוזיקה קלאסית מודרנית.

הרפרטואר של פוליני בקונצרטים ובהקלטות אולפן יחד היה רחב ביותר והשתרע על פני מאות שנים, החל במוזיקה מתקופת הבארוק וכלה במוזיקה בת זמננו – מבאך, דרך מלחיני התקופה הקלאסית מוצרט ובטהובן ומלחיני התקופה הרומנטית שומאן, שופן, ליסט וברהמס, ועד למלחיני הזרמים המודרניים במוזיקה דביסי, בארטוק, סטרווינסקי, שנברג, ברג, וברן, בולז, נונו ועוד. שליטתו הטכנית בפסנתר הייתה ידועה כפורצת דרך וככמעט חסרת גבולות. סגנון נגינתו היה מאופק, מתוכנן, טעון עוצמות פנימיות גדולות ובעל מהימנות מרבית לפרטיטורה על כל רבדיה. עם זאת, היו שביקרו את פוליני על קור ועל היעדר מימד אנושי בנגינתו.

פוליני הופיע בישראל ארבע פעמים: ב-1968, ב-1983, ב-1985 וב-1987. הסיבה למיעוט הופעותיו בישראל הייתה קשורה, בין השאר, להתנגדותו לשליטה הישראלית בשטחים.^[^{דרוש מקור]}

נפטר ב-23 במרץ 2024.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא מאוריציו פוליני בוויקישיתוף

מאוריציו פוליני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מאוריציו פוליני, באתר ספוטיפיי
מאוריציו פוליני, באתר AllMusic (באנגלית)
מאוריציו פוליני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מאוריציו פוליני, באתר Discogs (באנגלית)
מאוריציו פוליני, באתר Songkick (באנגלית)
מאוריציו פוליני, באתר בילבורד (באנגלית)
מאוריציו פוליני, באתר דויטשה גרמופון
ריאיון עם מאוריציו פוליני, באתר ניו יורק טיימס, 1 במרץ 1978
מאוריציו פוליני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)