מאיר פייבל גץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

מאיר פַייבֶל גֶץ (בצורה הרוסית: מאיר בֶּנצילוביץ' גץ; בכתיב היידי, שנהג בזמנו: געטץ; בכתב לטיני: Goetz (נכתב גם Getz,‏ Gettz,‏ Gotz); בליטאית: Gec;‏ 1853, ה'תרי"ג1 בינואר 1932, כ"ב בטבת ה'תרצ"ב) היה מחנך, פקיד ממשלתי, פובליציסט וסופר עברי ליטאי, עסקן ושתדלן יהודי באימפריה הרוסית ובסוף ימיו בריגה בירת לטביה. מלבד ספריו, פרסם גץ מאמרים בכתבי העת העבריים שנדפסו בתקופתו באירופה.

גץ נולד בשנת 1853 במשפחה יהודית בעיירה זאמוט[1] שבאזור ליטא, האימפריה הרוסית.

גץ היה יהודי דתי ומשכיל. הוא שימש בתפקיד "היהודי המלומד" שעל יד המפקח על החינוך של מחוז וילנה. ניהל גימנסיה עברית במוסקבה ובריגה וניהל קורסים פדגוגיים של "צעירי ישראל" ולמען מורים של "יבנה" בקובנה.[2] הוא הפעיל קרן עזרה לצעירים הרוצים להכשיר את עצמם להיות מורים במוסדות חינוך יהודיים.[1]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדת והחִנוך (וילנה: דפוס ראם, תרנ"ו)
  • עד מתי תחרישו: קול קורא לשלומי אמוני ישראל (וילנה: דפוס גארבער, תרס"ח) (תחת הפסבדונים פ' מ-ר)
  • משטר החברתי והכלכלי ביהודה העתיקה על פי התורה והעתיד שלו (פרנקפורט: מוריה, תרפ"ו)
  • מהות היהדות (ריגה, תרפ"ו)
  • החנוך העברי בסכנה! (ריגה, תרצ"א)

זיכרונותיו:

  • זכרונות פון אן אלטן שתדלן (ריגה תרצ"ב)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל קיטייניק, "וולדימיר סערגייעוויטש סאָלאָוויאָוו און פייוול בענצעלאָוויטש געץ", סאָוועטיש היימלאנד 10 (1991), 79–92. (על הקשרים בין גץ וסולוביוב, ומלחמתם נגד האנטישמיות הנוצרית) (ביידיש)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 בן-ציון דינור, בעולם ששקע: זכרונות ורשומות מדרך חיים, (תרמ"ד-תרע"ד), ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ח 1958, עמ' 140.
  2. ^ פנקס הקהילות, כרך 8: ליטא; עורך דב לוין, ירושלים: יד ושם, תשנ"ו, עמ' 645.
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים ובנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.