מאנגסונג מאנגטסן, קיסר טיבט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאנגסונג מאנגטסן
མང་སྲོང་མང་བཙན
לידה לא ידוע
האימפריה הטיבטית
פטירה 676
מדינה האימפריה הטיבטית
מקום קבורה מחוז קונגיאי, סין
דת בודהיזם טיבטי
בת זוג קרי-מה-לוד
שושלת יארלונג
אב גונגסונג גונגטסן
אם 'a zha sa mong rje khri da ka
צאצאים טרידו סונגטסן
יורש העצר אשתו ולאחר מכן בנו.
קיסר טיבט ה־2
650676
(כ־26 שנים)
מלך טיבט ה־34
650676
(כ־26 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאנגסונג מאנגטסןטיבטית: མང་སྲོང་མང་བཙན) היה הקיסר השני, או השלישי, של האימפריה הטיבטית. הוא היה בנו של גונגסונג גונגטסן ונכדו של סונגסן גמפו, מייסד האימפריה הטיבטית. ישנה מחלוקת לגבי מספרו של מאנגסונג כקיסר טיבט, אין זה וודאי אם ירש את אביו או את סבו כקיסר. כאשר ירש את כס האימפריה, מאנגסונג היה צעיר מכדי לתפקד כקיסר ולכן הוקם ממשל עוצרות למספר שנים עד שגדל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאנגסונג מאנגטסן היה נכדו של סונגסן גמפו ונינו של סונגסן נמרי, שני האבות המייסדים של האימפריה הטיבטית. תאריך לידתו אינו ידוע אך הוא כנראה נולד בטווח השנים 645-650.[א] מאנגסונג מאנגטסן נישא לאישה בשם קרי-מה-לוד (Khri ma lod) שהעניקה לו את בנו, טרידו סונגטסן, אשר בסופו של דבר ירש אותו אחרי מותו כקיסר. קרי-מה-לוד הייתה יורשת העצר של מאנגסונג מאנגטסן והחזיקה בתואר "טסמפו" (צורת הנקבה של התואר של "טסנפו", קיסר טיבט).

גאר טונגטסן, העוצר של מאנגסונג מאנגטסן בשנים הראשונות למלכותו.

מאנגסונג מאנגטסן השתייך שושלת יארלונג, השושלת ששלטה בממלכת טיבט לפני עלייתה של האימפריה הטיבטית העוצמתית. מלכי טיבט של שושלת יארלונג לפני עליית האימפריה הטיבטית נשארים בגדר מיתולוגיים, ואין הוכחה חותכת לקיומם.[1]

מחלוקת ירושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 618, סונגסן גמפו ירש את אביו כשליט ממלכת טיבט וייסד את האימפריה הטיבטית. סונגסן החל במדיניות לוחמנית של התרחבות כנגד המדינות הגובלות בטיבט. במהלך שלטונו סונגסן כבש את ממלכות אז'ה וז'אנג-ז'ונג, ואף את נפאל.[2] בנקודה כלשהי שאינה ידועה בשנות ה-40 של המאה ה-7 (640-650) סונגסן גמפו פרש מתפקידו כקיסר האימפריה לטובת בנו ויורש העצר שלו, גונגסונג גונגטסן.[3] תוך 5 שנים מאז שירש את אביו, גונגסונג גונגטסן נפטר וסונגסן גמפו נאלץ לחזור לתפקד כקיסר. לא ברור אם גונגסונג גונגטסן באמת הוכתר כקיסר במהלך חמש השנים שבהן אומרים שהוא שלט, ואין שום אזכור לשלטונו במקורות הסיניים או הטיבטים.[3] לכן הוא לפעמים לא נכלל ברשימת השליטים הטיבטים. כך נוצר מצב בו לא מובן אם מאנגסונג מאנגטסן ירש את סונגסן גמפו או את אביו גונגסונג גונגטסן בסוף 5 השנים בהן שלט (שייתכן שלא התרחשו כלל).[ב]

פעולות תחת גאר טונגטסן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 650, סונגסן גמפו נפטר.[4][5] מאנגסונג מאנגטסן ירש אותו (או את אביו) באותה שנה כקיסר טיבט וכמלך טיבט ה-34. אולם, כאשר ירש את הכס, מאנגסונג מאנגטסן היה פעוט בן 3 בלבד ולא היה ביוכלתו לנהל את האימפריה. על כן גאר טונגטסן, השר העליון (Lönchen) של האימפריה שימש כעוצר של מאנגסונג מאנגטסן והשליט דה פקטו של האימפריה.[6] גאר טונגטסן נולד והשתייך לשבט הגאר, משפחה טיבטית עוצמתית שהתרכזה במזרח להסה. משפחת הגאר, למעשה, הייתה המשפחה החזקה ביותר בטיבט במהלך המאה ה-7.[7] גאר טונגטסן היה לשליט מוצלח, כתבים סיניים היסטוריים תיארו את גאר טונגטסן כשליט חכם, נחוש וקפדן, לוחם אמיץ וגנרל מיומן.[8] שאיפותיו תאמו לשאיפות של סונגסן גמפו וניתן לו התואר "הכובש".[9]

בשנת 663, ממלכת אז'ה[ג] שממזרח לאימפריה הטיבטית (שנכבשה מספר שנים מוקדם יותר על ידי סונגסן גמפו), לא הייתה כפופה לחלוטין לטיבט והחלה לתפקד שוב כממלכה עצמאית. זה פתח מלחמה בין אז'ה לטיבט. שני הצדדים, אז'ה וטיבט, שלחו שליחים לסין כדי לבקש את התערבותה במלחמה לטובת הצד שלהם.[10] התגובה הסינית הייתה לשלוח צבא כחלק ממשלחת צבאית לטובת אז'ה, כדי להגן על הממלכה. אולם, הודות לעריקתו של אחד מהשרים של אז'ה לטובת הטיבטים, הגנות ממלכת אז'ה נחשפו. כשהטיבטים תקפו הם בהצלחה מחצו את כוחות ממלכת אז'ה וכבשו שנית את הממלכה.[ד][10] היא הפכה ליותר ויותר טיבטית, היא אימצה את השפה הטיבטית והתרבות, מיסים מטעם טיבט הוטלו עליה וצבאות גויסו מכוחותיה לטובת טיבט. כעת, לאחר הקמפיין הצבאי המוצלח של גאר טונגטסן, אז'ה נכבשה ונקלטה סופית לאימפריה הטיבטית.[10]

במהלך תקופת מלכותו של מאנגסונג מאנגטסן, היחסים של טיבט עם סין, שהייתה אז תחת שושלת טאנג, נחלשו ואף נשברו. זה קרה הודות להתרחבות הטיבטית לתוך השטחים של שושלת טאנג. בשנת 658, מאנגסונג מאנגטסן ביקש מהקיסר הסיני נסיכה סינית להינשא לה, ממש כמו שסונגסן גמפו עשה כ-20 שנה לפני כן. אולם, בקשתו סורבה.[11] מאוחר יותר מספר התנגשויות צבאיות התרחשו בין סין לטיבט.

בשנת 665 החל הכיבוש הטיבטי של דרך המשי וממלכת חוטאן. בשנת 658 סין השתלטה על ממלכות חוטאן וקוצ'ה ודרך המשי, והקימה באזור מדינות חסות. בסביבות שנת 662, מאנגסונג מאנגטסן כרת ברית עם הח'אנות הטורקית המערבית, שהיא בעצמה הייתה ווסאלית של סין. יחד, הטיבטים והטורקים המערביים החלו לפשוט על מדינות החסות של שושלת טאנג בדרך המשי. צבאות טיבטים נשלחו דרך ההרים ממזרח לאגן טארים לעבר שטחיה של שושלת טאנג. באמצע הדרך הטורקים הצטרפו לטיבטים וביחד כבשו את אזור קאשגאר, יחד עם ערי מפתח על דרך המשי כמו חוטאן, מה שקטע את גבולה של סין עם הודו ופרס. משם, הטיבטים כבשו את כל אגן טארים מידי סין עד שנת 670. רק בשנת 692 הסינים כבשו את אותן טריטוריות חזרה,[12] ואז בשנת 792 הטיבטים כבשו אותם שוב.

שליט דה פקטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 667, גאר טונגטסן נפטר.[13] לאחר פטירתו מאנגסונג מאנגטסן קיבל את השליטה על האימפריה דה פקטו, הוא היה גדול מספיק, בן 20 בערך. אולם שבט הגאר עוד היה חזק ובעל השפעה רבה על מאנגסונג.[14] כאשר גאר טונגטסן נפטר, האימפריה הטיבטית שלטה בכל הרמה הטיבטית והמשיכה להתרחב במהירות במרכז אסיה.[15] בשנת 668, כחלק מהכנה לקראת מתקפה סינית צפויה, הטיבטים בנו ביצורי הגנה ב-Jima Gol, נהר שזרם דרומית לימת צ'ינגהאי בשטח של ממלכת אז'ה הכבושה. כשנה לאחר מכן, בשנת 669, ייתכן שבגלל הפגנת הכוח הטיבטי שנה מוקדם יותר, אנשים רבים מממלכת אז'ה הגיעו לחצר המלוכה של הקיסר הטיבטי (מאנגסונג מאנגטסן) והפגינו בפניו כניעה וכבוד, ונשבעו שבועת נאמנות כנתינים למלך הטיבטי.[16][15]

בפתאומיות באביב של שנת 670, הטיבטים פתחו במתקפה גדולה נגד הטריטוריות בחלק המערבי של אגן טארים שעוד נותרו תחת שליטה סינית.[17] עם סיוע צבאי של ממלכת חוטאן, שהייתה כבושה כבר משנת 665, הטיבטים כבשו את העיר המבוצרת של ממלכת קוצ'ה (מדינת חסות של סין), העיר אקסו. רק שתי הערים קוצ'ה ואגני שממוקמות מזרחית יותר החזיקו מעמד נגד הטיבטים.[17] בנקודה הזו הסינים נסוגו מ"ארבעה חילות המצב של אנשי", שהיו ארבעה חילות מצב ששושלת טאנג הציבה באגן טארים על מנת לשלוט בו. אלו היו חלק שנכבש בקושי רב מבין הקולוניות שלה במרכז אסיה.[17]

באמצע שנת 670 התרחש קרב נהר דאפיי. הקרב התרחש ליד אגם צ'ינגהאי בין כוחות טיבטים לכוחות של שושלת טאנג על שליטה באגן טארים. כ-50,000 חיילים תחת הגנרל הסיני שו רנגויי נלחמו נגד 400,000 חיילים טיבטים. תחילה שו רנגויי השאיר מאחור את רכבת הכבודה שלו יחד עם 20,000 חיילים והתקדם לעבר אגם צ'ינגהאי עם 50,000, שם חיכה לו צבא טיבטי גדול בהרבה תחת הגנרל הטיבטי גאר טרינרינג (בנו של גאר טונגטסן). הטיבטים תקפו וכבשו את רכבת הכבודה ששו רנגויי השאיר מאחורה, ונלחמו בשו רנגויי בנהר דאפיי (נהר מדרום לימת צ'ינגהאי[ה]). בסופו של דבר שו רנגויי נסג מחוץ לממלכת אז'ה. אולם, הקרב הסתיים בניצחון אסטרטגי לסינים. אבדות הסינים עמדו על 20,000 חיילים מתים או פצועים, בעוד אבדות הטיבטים עמדו על כ-100,000. כתוצאה מהקרב, שושלת טאנג איבדה כל שליטה באגן טארים.[18]

מותו וירושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהרחיב את שטחה של האימפריה שלו, הכפיף את ממלכות אז'ה וחוטאן ואף כבש חלקים נרחבים מסין, מאנגסונג מאנגטסן נפטר בשנת 676.[ו] אולם, העובדה על המוות של מאנגסונג מאנגטסן הוסתרה במשך שלוש שנים לאחר מותו, עד שנת 679. זאת מאחר שהטיבטים חששו כי הסינים ידעו שהם נותרו בלי מנהיג, וינצלו את החולשה הזו לתקוף.[19][20] על פי מקורות סיניים, מותו לא הוסתר והוא נפטר בשנת 679.

באותה שנה בה מאנגסונג מאנגטסן נפטר, אשתו, קרי-מה-לוד, הולידה את בנו טרידו סונגטסן. טרידו סונגטסן נולד ככל הנראה כשבעה ימים או חודש לאחר מותו של מאנגסונג מאנגטסן.[19] אין זה וודאי מתי נולד בדיוק אך זה כן מוכח שהוא נולד זמן קצר לאחר מות אביו. כשהגיע לגיל 3, טרידו סונגטסן שמע על מותו של אביו.

טרידו סונגטסן ירש את אביו, מאנגסונג מאנגטסן, כקיסר טיבט. כאמור, הוא היה קטן במות אביו ולכן הוא הוכתר כקיסר בעוד בנו השני של גאר טונגטסן, גאר טרינרינג טסנדרו של שבט הגאר שימש כעוצר.[21] קרי-מה-לוד, אימו של טרידו סונגטסן, חלקה כוח עם שבט הגאר בנוגע לשליטה באימפריה, מה שהפך אותה, למעשה, לאישה היחידה שאי פעם שלטה בטיבט בפועל.

מאנגסונג מאנגטסן נקבר במחוז קונגיאי בטיבט שבסין. קברו נמצא סמוך לקבר של סונגסן גמפו בעיר קונגיאי (בירת מחוז קונגיאי) וליד קבר בנו, טרידו סונגטסן.[22][23]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אם היה בן 3 בשנת 650 (כשירש את הכס), הוא נולד בשנת 647.
  2. ^ הבלבול הרב נובע מההיסטוריה המעורפלת של מרכז-מזרח אסיה. פעמים רבות היא אינה ברורה בגלל חוסר תיעודים וראיות. כמו כן התאריכים מבולבלים מאוד.
  3. ^ הסינים קראו לממלכה "טויוהון" (Tuyuhun).
  4. ^ היא הוכנעה לפני כן על ידי סונגסן גמפו אך כאמור היא חזרה לתפקד כממלכה עצמאית תחת שושלת טאנג.
  5. ^ הנהר לא קיים היום הודות לגאוגרפיה משתנה.
  6. ^ על פי מקורות טיבטים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ed. Alex McKay, כרך ראשון, The History of Tibet, 2003, עמ' 147
  2. ^ Srong-brtsan-sgam-po | king of Tibet | Britannica, www.britannica.com
  3. ^ 1 2 The Tibetan Empire: a Silk Road Superpower, באתר יוטיוב, ‏2021
  4. ^ Songtsen Gampo, The Greatest King in Tibetan History, First Ruler of Tibet, www.topchinatravel.com
  5. ^ Songtsen Gampo - Tibetan King, Tibet Travel and Tours - Tibet Vista
  6. ^ Christopher I. Beckwith, The Tibetan Empire in Central Asia, 1993, עמ' 26
  7. ^ Thomas Kerihuel, THE EARLY HISTORY OF MGAR: WHEN HISTORY BECOMES LEGEND, עמ' 105
  8. ^ The Tibetan Empire: a Silk Road Superpower, באתר יוטיוב, ‏2021
  9. ^ Christopher I. Beckwith, The Tibetan Empire in Central Asia, 1993, עמ' 24
  10. ^ 1 2 3 Christopher I. Beckwith, The Tibetan Empire in Central Asia, 1993, עמ' 31
  11. ^ .Pelliot, Paul, Histoire Ancienne du Tibet. Paris. Libraire d'amérique et d'orient., 1961, עמ' 7, 85
  12. ^ Christopher I. Beckwith, The Tibetan Empire in Central Asia, 1993, עמ' 36
  13. ^ Thomas Kerihuel, The Early History of Mgar, עמ' 108
  14. ^ The Tibetan Empire: a Silk Road Superpower, יוטיוב, ‏2021
  15. ^ 1 2 Christopher I. Beckwith, The Tibetan Empire in Central Asia, 1993, עמ' 33
  16. ^ Tsepon Wangchuk Deden Shakabpa, One Hundred Thousand Moons: An Advanced Political History of Tibe, 2010, עמ' 124
  17. ^ 1 2 3 Christopher I. Beckwith, The Tibetan Empire in Central Asia, 1993, עמ' 34
  18. ^ "Battle of Dafei River".
  19. ^ 1 2 Tsepon Wangchuk Deden Shakabpa, One Hundred Thousand Moons: An Advanced Political History of Tibet, 2010, עמ' 126
  20. ^ Shakabpa, Tsepon W. D., Tibet: A Political History, 1967, עמ' 31
  21. ^ .Ancient Tibet: Research materials from the Yeshe De Project, 1986, עמ' 233
  22. ^ Tibet:A Fascinating Look at the Roof of the World, Its People and Culture, Passport Books, Shangri-la Press, Chicago, USA, 1986, עמ' 143–145
  23. ^ Tomb of Mangsong Mangtsen, Mapcarta.com