קאשגאר

**קאשגאר** (נפה עירונית)
喀什
	מסגד עיד-קח (אנ') בקאשגאר
מדינה	הרפובליקה העממית של סין
מחוז אוטונומי	שינג'יאנג
נציבות	קאשגאר (אנ')
בירת הנפה עירונית	Chasa Subdistrict
שטח	1,007 קמ"ר
גובה	1,270 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בנפה עירונית	782,662 (2020)
‑ צפיפות	777.2 נפש לקמ"ר (2020)
קואורדינטות	39°28′0″N 75°59′0″E / 39.46667°N 75.98333°E
אזור זמן	UTC +8
	www.xjks.gov.cn
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הרפובליקה העממית של סין רגילה) בייג'ינג שאנגחאי צ'ונגצ'ינג שנג'ן הונג קונג צ'נגדו שניאנג שיאן חרבין אורומצ'י שינינג רוסיה מונגוליה קזחסטן קיר. ט. פק. הודו נפאל ב. בנ. מיאנמר תאי. לא. וי. הפ. ד.ק צ.ק יפן קאשגאר ; מיקומה של קאשגאר (ורוד) בנציבות קאשגאר (צהוב) ושינג'יאנג

קאשְגאר (באויגורית: قەشقەر/Qeshqer; בסינית: 喀什 - קאשי; בפרסית, אורדו, הינדי-אורדו: کاشغر או कशगार) היא נפה עירונית ובירת הנציבות הקרויה על שמה (אנ') בדרום-מערב המחוז האוטונומי שינג'יאנג (טורקסטן הסינית) שבמערב הרפובליקה העממית של סין. משמעות שם העיר היא כנראה "גבעת האבן" (כאשר המונח "קאש" משמעותו "סלע"; והסיומת ע'אר/גאר מתייחסת ל"הר" בשפות איראניות).

העיר שוכנת למרגלותיו הדרומיים של הטיין שאן בגובה של 1,270 מטרים מעל פני הים כ-1,080 ק"מ דרום-מערבית לבירת המחוז אורומצ'י, בתוך אגן טארים והיא נווה מדבר בטקלה מקאן. האקלים בעיר הוא אקלים מדברי, יבשתי ונוטה לקיצוניות של חום וקור.

חשיבות אסטרטגית וכלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מהווה נקודה חשובה בדרכי המשי והיא נמצאת על מספר דרכים החוצות את אסיה: היא מחברת את הנתיבים העוקפים את מדבר טקלה מקאן מצפון (למרגלות הרי השמיים), ומדרום (למרגלות הרי קונלון), עם הנתיבים המוליכים למרכז אסיה ותת-היבשת ההודית דרך למעבר טורוגרט (אנ') לקירגיזסטן. היא עומדת בדרך בין חרחורין (קאראקורם), דרך מעבר חונג'ראב לאסלאמאבאד. העיר מהווה את הקצה הצפוני של כביש קארקוראם, הכביש הבינלאומי הגבוה ביותר בעולם.

העיר מהווה את הסמל האויגורי ולכן גם מרכז התנגדות לשלטון הסיני. למרות הצהרת הסינים על המצאות כוחות סיניים מהמאה הראשונה לפני הספירה, על נוכחות סינית בתקופת שושלות האן וטאנג ולמרות כיבוש המחוז על ידי קיסר צ'ינג צ'יינלונג במאה ה-18, קאשגאר שולבה ברפובליקה העממית של סין רק בשנת 1949. במהלך המהפכה התרבותית, אחד הפסלים הגדולים ביותר של מאו בסין נבנה בקאשגאר, ליד כיכר העם. העיר העתיקה בעלת המאפיינים המקומיים, בה חיו כמחצית מאנשי העיר, כמעט נהרסה כולה בשנת 2012 על ידי השלטון הסיני, בתואנה שלקחי רעידת האדמה של סצ'ואן 2008 מחייבים הרס בתים מסוכנים, והיא נבנתה מחדש כרפרודוקציה בסגנון מקומי. מאז מהומות 2009 ועליית הלאומנות האויגורית, החל פיתוח מואץ של העיר והזרמת תקציבים, כדי למתן את המתחים האתניים באזור. קאשגאר הפכה לאזור כלכלי מיוחד בשנת 2010, הדוגמה הראשונה במערב הרחוק של סין לכלכלה אוטונומית.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מפקד האוכלוסין משנת 2020 אוכלוסיית הנפה העירונית מנתה 782,662 תושבים, רובם אויגורים ודתם אסלאם סוני. בעיר נמצא המסגד הגדול ביותר בסין, מסגד עיד-קח (אנ'). מאידך גיסא, מולות רבים נעצרו ובשנת 2014 נרצח האימאם של מסגד עיד-קח, ג'ומעה טאייר. כעיר שוק קוסמופוליטית חיים לצד האויגורים כ-18% סינים האנים וכן מיעוטים רבים ומהגרים מכל מדינות הסביבה. בעיר נמצא אחד השווקים העתיקים, הגדולים והצבעוניים בסין, שלמרות שמו - "שוק יום ראשון" פעיל כל השבוע. בעיר יש גם שוק חיות ענק (מאל-באזאר), הפעיל רק בימי ראשון.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים מידע היסטורי גם על יהודים בקאשגאר. ב-1811 קיבל סוחר יהודי משה רפאילוב, אות כבוד מן המשטר הרוסי על תרומתו להתרחבות האימפריה הרוסית^[2]. נוסע מתחילת המאה ה-20 מדווח על שני יהודים, עניים מאוד, שהוא פגש בעיר^[3].

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגד עיד-קח - המסגד הגדול ביותר בסין.
כיכר העם ופסל מאו הענק, הנישא לגובה של 18 מטר.
קבר איפק ח'וג'ה (Afaq Khoja) - מהאתרים הקדושים ביותר לתושבי המקום, לזכרו של שליט מקומי בן המאה ה-17
שוק יום ראשון - שוק השואב את שורשיו מכאלפיים שנות קיומו כשוק מרכזי בדרכי המשי. זהו שוק מקורה בו מציעים חקלאי הסביבה והמחוז כולו את תוצרתם החקלאית, לצד מוצרי צריכה בתוצרת מקומית, וכן אביזרי צריכה סיניים רגילים. לשוק מגיעות סחורות רבות גם ממדינות הסביבה הסמוכות ובהן פקיסטן, טג'יקיסטן, קירגיזסטן וקזחסטן.
מאל באזאר - שוק חיות עצום ממדים, בו מוכרים בימי ראשון חיות משק ומרעה וכל האביזרים הנלווים, לצד שוק אוכל אותנטי.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט "רודף העפיפונים" (2007) צולם בקאשגאר. עלילת הסרט מתרחשת בקאבול שבאפגניסטן, אולם קאשגאר הדומה נבחרה לצילום מכיוון שהצילומים באפגניסטן לא היו אפשריים בשל סיבות בטיחותיות וביטחוניות.