מבצע אי-גו
 | ||||||||||||||||||
| איסורוקו יממוטו (אחרון משמאל) וג'יניצ'י קוסאקה (מרכז) פיקחו על הפעילות האווירית במהלך המבצע | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 1 באפריל 1943 – 16 באפריל 1943 (16 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | בריטניה החדשה, איי שלמה וגינאה החדשה | |||||||||||||||||
| תוצאה | לא חד-משמעית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מבצע אי-גו (I-Go sakusen い号作戦) הייתה מתקפת נגד אווירית שערכו כוחות האימפריה היפנית נגד כוחות בעלות הברית בין 1 ל-16 באפריל 1943, במהלך המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט של מלחמת העולם השנייה. במבצע תקפו מטוסים יפניים - בעיקר מטוסי הצי הקיסרי היפני - ספינות, מטוסים ומתקני יבשה של בעלות הברית בדרום מזרח איי שלמה ובגינאה החדשה. מטרת המבצע הייתה לעצור את התקדמות בעלות הברית באזורים אלה ולאפשר ליפן להיערך מחדש לאחר התבוסות שנחלו מידי בעלות הברית בגוודלקנל, בבונה-גונה בוואו ובים ביסמרק.
המבצע כלל מספר גלי תקיפה של מפציצים ושל מטוסי קרב, שהמריאו מבסיסיהם ברבאול, בבוגנוויל ובאיי שורטלנד(Shortland Islands), ותקפו מטרות בגוודלקנל שבאיי שלמה, ובפורט מורסבי, במפרץ אורו ובמפרץ מילן שבגינאה החדשה. אף על פי שהיפנים טיבעו מספר ספינות, הם לא הצליחו להסב נזק רב למתקני בעלות הברית. בהתבססו על דוחות של צוותי האוויר שלקחו חלק במבצע - שהיו מוגזמים - החליט מפקד הצי היפני המשולב, אדמירל איסורוקו יממוטו, לעצור את המתקפה ב-16 באפריל מתוך מחשבה שהמבצע נחל הצלחה. עם זאת, המבצע נכשל מכיוון שלא האט את התקדמות בעלות הברית בדרום מערב האוקיינוס השקט. זמן קצר לאחר מכן נהרג יממוטו בעת שטס בין העמדות היפניות על מנת לברך את החיילים שהשתתפו במבצע.
התקפות אוויריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1 באפריל 1943 יצאה טייסת בת 58 מטוסי A6M זירו לכיוון גוודלקנל וטולאגי. מטוסי הקרב של בעלות הברית ירטו את הטייסת מעל איי ראסל, ובקרב שהתפתח הפילו בעלות הברית 18 מטוסים יפניים לעומת אובדן שישה מטוסים משלהם.
ב-7 באפריל יצאה המתקפה השנייה, בה השתתפו 67 מפציצי צלילה מדגם אאיצ'י D3A "ואל" בליווי 110 מטוסי זירו בדרכם לגוודלקנל. מולם המריאו 67 מטוסי בעלות הברית. בהתקפה זו טובעה המשחתת האמריקאית "ארון וורד", הקורבטה הניו זילנדית "מואה" והמכלית האמריקאית "קנאווה". בסופו של הקרב איבדו היפנים עשרים ואחד מטוסים, לעומת שבעה מטוסי בעלות הברית שאבדו.
ב-11 באפריל תקפה טייסת בת 22 מפציצי צלילה ו-72 מטוסי קרב יפניים ספינות סוחר במפרץ אורו שבגינאה החדשה. מטוסי בעלות הברית שהמריאו על מנת ליירט את הטייסת הצליחו להפיל שישה מטוסים יפניים מבלי לספוג אבדות.
ב-12 באפריל תקפו 131 מטוסי קרב מנושאות המטוסים זואיקאקו וזואיהו ו-43 מפציצים בינוניים מדגם מיצובישי G4M את פורט מורסבי. במתקפה הסבו היפנים נזק למספר כלי שיט קטנים ומספר מטוסים שלא הספיקו להמריא, אך איבדו בעצמם חמישה מטוסים, לעומת שני מטוסים לבעלות הברית.
ב-14 באפריל תקפו 188 מטוסים יפנים במפרץ מילן. עשרים וארבעה מטוסי קרטיס P-40 וורהוק המריאו נגדם, ובקרב איבדו היפנים שבעה מטוסים לעומת שלושה שאיבדו בעלות הברית. ספינת המשא ההולנדית "ואן הימסקרק" ספגה מספר פגיעות, עלתה באש ואנשי צוותה נאלצו להחיף אותה על מנת להימנע מטביעה. ספינת המשא הבריטית "גורגון" ספגה מספר פגיעות גם היא ועלתה באש, אך אנשי צוותה הצליחו להשתלט על האש. מספר ספינות נוספות ספגו נזקים קלים בלבד. בהתקפה זו נהרגו ארבעה חיילי בעלות הברית ו-12 מלחים מאוניות הסוחר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Morison, Samuel Eliot. Breaking the Bismarcks Barrier. Little Brown and Company, 1958. ISBN 0785813071
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דאגלס מקארתור, Reports of General MacArthur - Volume II, המרכז להיסטוריה צבאית של צבא ארצות הברית.
- ווסלי פרנק קרייבן וג'יימס לי קייט, Chapter IV The Papuan Campaign.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מקארתור, עמ' 207-206.