מבצע קאובוי
 | ||||||||||||||||||
| צילום של סוס ליפיצן | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 28 באפריל 1945 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | הוסטאו (אנ'), הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה (בימינו בצ'כיה) | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 49°34′41″N 12°46′16″E / 49.577981°N 12.771055°E | |||||||||||||||||
| עילה | חילוץ סוסי ליפיצן יוקרתיים | |||||||||||||||||
| תוצאה |
| |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
מבצע קאובוי הוא קרב שהתרחש בימים האחרונים של הזירה האירופאית במלחמת העולם השנייה, ב-28 באפריל 1945, בעיירה הוסטאו (אנ') שבפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה (כיום בצ'כיה). הקרב יוצא דופן משום שכוחות אמריקאיים נלחמו לצד כוחות גרמניים מהורמאכט, כנגד הואפן אס אס.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הספר הספרדי לרכיבה (אנ') הוא מוסד אוסטרי יוקרתי שקיים עוד מהמאה ה-18, וידוע בסוסים היפים והאתלטיים שהוא מגדל ומאלף. לאחר האנשלוס ב-1938, הסוסים הועברו לחווה בעיירה הוסטאו, בצ'כוסלובקיה הנאצית. הנאצים התכוונו להשתמש בסוסים כחלק מתוכנית איגניקה להרבעת גזע של "סוסים אריים", שיוכלו לשמש גם בלחימה מודרנית.[1] בחווה היו כ-1,200 סוסים, מתוכם כמעט 400 סוסי ליפיצן, וכ-400 שבויי מלחמה שעבדו בחווה.[2][3]
לפי ועידת יאלטה, צ'כוסלובקיה הייתה אמורה לעבור לידי הסובייטים. בימים האחרונים של החזית האירופאית במלחמת העולם השנייה, הוסטאו נמצאה בנתיב ההתקדמות של הצבא האדום ממזרח. ממערב נמצא הקורפוס ה-12 של הארמייה השלישית, בפיקוד הגנרל ג'ורג' פטון.[4]
לקראת הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת הפלישה הסובייטית, עלו חששות לגורל הסוסים. במהלך שחרור הונגריה, הרוסים השמידו את אוסף סוסי הליפיצן המלכותי של הונגריה (הרגו חלק מהסוסים, ואחרים שוחררו לחופשי ואבדו), ועלה חשש שהטרגדיה תחזור על עצמה בחווה בהוסטאו. זה יהרוס סוסים שהורבעו במשך מאות שנים, ונחשבים ליפים וייחודיים מאוד. ראש בית הספר הספרדי לרכיבה, אלויס פודהייסקי (אנ'), שהיה מדליסט אולימפי ברכיבה על סוסים וקצין ורמאכט בדרכת מייג'ור, יצר קשר עם הגנרל פטון והשיג הסכם שלפיו האמריקאים יגנו על הסוסים היקרים. בנוסף, בחווה עצמה, חלק מהוטרינרים והחיילים הגרמנים רצו ליצור קשר עם הכוחות האמריקאים כדי להציל את הסוסים. ייתכן שהיה לחיילים הגרמנים גם אינטרס אנוכי, מאחר שבשלב זה היה להם ברור שיאלצו להיכנע לסובייטים או לאמריקאים, ומוטב להיכנע לאמריקאים.[3] לבסוף הגיעו להסכמה לפיה כוחות אמריקאים ייכנסו לטריטוריה לטובת חילוץ הסוסים, וחיילי הוורמאכט בחווה ייכנעו.
המבצע לא היה קל ממספר סיבות:
- רק הכוחות הגרמניים בחווה הכירו את ההסכם והסכימו לכניעה. כוחות הגנת הגבול הגרמניים וכוחות ואפן אס אס לא היו חלק מההסכם.
- פינוי מאות הסוסים שהיו בחווה הוא מבצע מורכב לוגיסטית. נוסף על כך, רבים מהסוסים היו בהיריון או ילדו לאחרונה.
- צ'כוסולובקיה ניתנה לברית המועצות בוועידת ילטה, ולכן כנראה שהצבא האדום לא היה מרוצה מהמבצע לו היה מגלה עליו.
- החיילים האמריקאים היו מותשים לאחר חודשים של לחימה אינטנסיבית באירופה.
גנרל פאטון נתן פקודות ליצור כוח משימה בדחיפות, במטרה להקדים את הסובייטים, אך כח האדם הזמין היה דל. לבסוף הוקצאו שתי יחידות סיור קטנות, שמנו 325 חיילים, רכבי קרב משוריינים M8 לסיור, תותחי הוביצר שהותקנו על רק"מ, ומעט טנקים קלים מדגם M24 צ'אפי. חלק מחיילים אלו שירתו כפרשים בעבר. הנתיב לחווה היה באורך כ-30 קילומטר, אל תוך שטח תחת כיבוש גרמני. בשטח נכחו אלפי חיילים גרמנים, כולל דיוויזיית הפאנצר ה-11 ודיוויזיה משוריינת נוספת (אך לשתי הדיוויזיות המשורינות היה חסר כוח אדם).[3][4][5]
מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכוחות האמריקאיים הצליחו לחדור את הגבול הגרמני ולהגיע לחווה ללא קרבות משמעותיים. בחווה, מפקד הכח האמריקאי, מייג'ור רובט אנדרוס, נתקל באתגר של פינוי הסוסים. מאחר שכמות הסוסים הייתה גדולה מגודל הכוח האמריקאי, אנדרוס גייס שבויי מלחמה ממדינות הברית (כולל בריטים, ניו זילנדרים, צרפתים, פולנים וסרבים), ששוחררו ממחנות ריכוז באזור. אנדרוס חימש חיילי ורמאכט, אף על פי שטכנית הוגדרו כשבויי מלחמה. הוא אפילו הסכים לקבל את עזרתו של קוזאקי אנטי-קומוניסט, הנסיך אמסוב, שפיקד על כח קטן של פרשים קוזאקים שערקו מדיוויזיית הפרשים הקוזאקים הראשונה הגרמנית.
בזמן שהכוחות החלו לנסות לפנות את הסוסים, כוחות של הואפן אס אס תקפו. נגדם, לצד הכוחות האמריקאים, נלחמו שבויי המלחמה ששוחררו, העריקים הקוזאקים וחיילי הוורמאכט. במהלך הקרבות, שתי הצדדים ספגו אבידות, אך לבסוף כוחות הואפן אס אס נסוגו. מיד לאחר מכן, החל פינוי הסוסים. על חלקם רכבו, חלקם הובלו רגלית בשיטות של בוקרים, וסוסים אחרים (כולל סייחים) הובלו במשאיות אמריקאיות וגרמניות. יש שקראו לאופן הפינוי "בסגנון קאובוי".[2] טנקים סובייטים הופיעו באזור בסמוך לסיום הפינוי, ובחרו שלא להתעמת עם הכוחות האמריקאים. המבצע הסתיים כשהסוסים הגיעו לשטח בטוח בשליטת האמריקאים.[5][4]
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולונל ריד, קצין בכיר שאישר את המבצע ופיקד עליו, אמר: "מאסנו במוות והרס, רצינו לעשות משהו יפהפה".[6][7] לואי הולץ, ששירת כלוטננט בכוח האמריקאי במבצע, אמר ב-1995: "חשבנו שיש לנו הזדמנות להציל פיסת תרבות עבור שאר העולם. הרגשנו שסוף המלחמה קרוב, והלך הרוח הזה איפשר ליופי לשוב".[3] הגנרל פטון כתב על המבצע: "זה כנראה שגוי לאפשר לאמנות ברמה גבוהה להיעלם מהעולם, לא משנה מה היא האמנות. ועבורי, אילוף סוסים ברמה גבוהה הוא בוודאי יותר מעניין מציור או מוזיקה".[3]
ב-1963 דיסני הפיקו סרט עליליתי שמבוסס על המבצע, נס הסוסים הלבנים. ב-2015 אולפני פרמאונט רכשו את הזכויות ליצירת עיבוד קולנועי לספר עיון שעוסק במבצע, אך נכון ל-2023 לא התחילו לצלם את הסרט.[8]
נכתבו על המבצע מספר ספרי עיון, כולל אוטוביוגרפיה של פודייסקי,[9] ספר עיון מאת סטיבן טאלטי (אנ') ועוד.
ב-1982 כמחווה דיפלומטית של אוסטריה לארצות הברית, הוצג במדשאת הבית לבן מופע של סוסי הליפיצן של בית הספר הספרדי לרכיבה, אל מול הנשיא רונלד רייגן. שר המסחר האוסטרי העניק לרייגן סוס כמתנה, ואמר: "הסוס הזה מסמל את הוקרת התודה של הכלכלה האוסטרית לארצות הברית, על התמיכה הנדיבה שלכם בהבאת חופש ובהבאת כלכלה חופשית ויעילה אחרי מלחמת העולם השנייה. בנוסף, אני זוכר בחום איך הסוסים האלה ניצלו בידי הגנרל פטון".[10] בנוסף, במשרדי בית הספר הספרדי לרכיבה תלוי לוח שיש להנצחת המבצע.[11]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקרב על טירת איטר, הקרב הנוסף היחיד במלחמת העולם השנייה שבו כוחות אמריקאים נלחמו לצד כוחות גרמניים
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרי עיון באנגלית:
- סטיבן טאלטי (אנ'), Operation Cowboy: The Secret American Mission to Save the World's Most Beautiful Horses in the Last Days of World War II, 2014
- אליזבת לטס (אנ'), The Perfect Horse: The Daring U.S. Mission to Rescue the Priceless Stallions Kidnapped by the Nazis, ספרי בלנטיין, 2016
- מרק פלטון (אנ'), Ghost Riders: When US and German Soldiers Fought Together to Save the World's Most Famous Horses in the Last Desperate Days of World War II, הוצאת Da Capo Press, 2018
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תיאור המבצע על ידי ההיסטוריון מרק פלטון (אנ'), באתר Military History Now (באנגלית)
- סרטון המתאר את המבצע, בערוץ The History Guy ביוטיוב (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Dana Snitzky, The Secret Nazi Attempt to Breed the Perfect Horse, Longreads, 23 באוגוסט 2016 (באנגלית)
- ^ 1 2 2CR, Czech Republic remember Operation Cowboy, www.army.mil (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 Susan Davis, OPERATION COWBOY IN 1945 A GROUP OF U.S. SOLDIERS LIBERATED 375 LIPIZZANS FROM NAZI CAPTIVITY, Sports Illustrated Vault | SI.com (באנגלית)
- ^ 1 2 3 MilitaryHistoryNow.com, Operation Cowboy – How American GIs & German Soldiers Joined Forces to Save the Legendary Lipizzaner Horses in the Final Hours of WW2, MilitaryHistoryNow.com, 25 בנובמבר 2018 (באנגלית)
- ^ 1 2 Operation Cowboy, New Austrian, 16 בדצמבר 2015 (באנגלית)
- ^ A quote from Operation Cowboy, goodreads.com
- ^ Book review: 'The Perfect Horse' by Elizabeth Letts, DNA India (באנגלית)
- ^ Patrick Hipes, ‘Operation Cowboy’ Movie A Go With Mark Canton & Lawrence Smith Saddling Up For True WWII Story, Deadline, 9 ביוני 2015 (באנגלית)
- ^ My Dancing White Horses, Goodreads (באנגלית)
- ^ Lipizzaner Horses of the Spanish Riding School, Presentation of horse to President Ronald Reagan's from Austria. Horsemen give small show, cut shots, on the South Lawn, United States' National Archives Catalog, 19 סנובמבר 1982 (באנגלית, גרמנית)
- ^ Operation Cowboy Plaque, American War Memorials Overseas, Inc (באנגלית)