מגדהה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ממלכת מגדהה
Magadha Expansion (6th-4th centuries BCE).png
ממלכת מגדהה בהתפשטותה בין המאה ה-6 למאה ה-4 לפנה"ס
שפה נפוצה הודית-אריאנית עתיקה

(קרויה גם מגדהי-פראקריט), ובנוסף - פראקריטס, סנסקריט

עיר בירה ראג'אגריה, ומאוחר יותר פאטאליפוטרה (כיום פאטנה)
משטר מונרכיה אבסולוטית כמתואר בארת'אשאסטרה
ישות קודמת מהאג'אנאפאדה
ישות יורשת אימפרית נאנדה
דת ג'איניזם, בודהיזם, הינדואיזם
מטבע פאנאס

מַגַדְהַה (Magadha) הייתה ממלכה הודית עתיקה בדרום ביהר, והיא נחשבה לאחת משש-עשרה המהאג'נפדה (סנסקריט: "המדינות האדירות") של הודו העתיקה. מגדהה שיחקה תפקיד חשוב בהתפתחות הג'ייניזם והבודהיזם, וגם בהתפתחות שתיים מהאימפריות הגדולות ביותר של הודו, האימפריה המאורית וממלכת גופטה שמקורן במגדהה.

קיומה של מגדהה מוזכר בוודות מהמאה ה-6 לפנה"ס. האזכור הקדום ביותר של אנשי מגדהה התגלה בוודה הנקראת "ודת את'רווה", שם הם מוזכרים ברשימה יחד עם עמים נוספים בשם "גנדהריס", "אנגאס" ו"מוג'אווטס". לב הממלכה היה האזור של ביהאר מדרום לנהר הגנגס; עיר הבירה הראשונה שלה הייתה ראגַ'גרהה (כיום ראג'גיר, בצפון מזרח הודו), ואחריה פאטאליפוטרה (כיום פטנה). ראג'אריה כונתה בתחילה "גיריווריג'ה" ונותרה מזוהה בשם זה גם מאוחר יותר, בתקופת שלטונו של אג'אטאשטרו. מגדהה התרחבה וכללה את רוב ביהאר (לאחר כיבוש קונפדרציית ואג'י) ובנגל (לאחר כיבוש אנגה), בסופו של דבר כללה הממלכה של מגדהה את ביהאר, ג'הרקאנד, אודישה, מערב בנגל, מזרח אוטר פרדש, והאומות של בנגלדש ונפאל.

הממלכה העתיקה של מגדהה מוזכרת רבות בטקסטים ג'איניסטים ובטקסטים בודהיסטים. שמה מוזכר גם בספר ראמאיאנה, ובספר מהאבהארטה והפוראנות. בתקופת האימפריה המאורית וממלכת גופטה, שמקורותיהן כאמור במגדהה, נראתה התקדמות רבה בתחומי המדע, המתמטיקה, האסטרונומיה, הדת והפילוסופיה, ותקופה זו נחשבת לתור הזהב של הודו. ממלכת מגדהה כללה קהילות ציבוריות כגון קהילת ראג'אקומרה. לכפרים היו אספות ציבוריות משלהם תחת המנהיג המקומי שלהם שנקראו גראמאקאס. שיטת הממשל שלהם התחלקה לרשויות - מבצעית, שופטת וצבאית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממלכה של מגדהי, לפני הרחבתה, תאמה את  המחוזות הקיימים היום של פאטנה, ג'האנבד, נלנדה, אורנגאבאד, נאוודה ו גאיה בדרום ביהאר, וחלקים של בנגל במזרח. היא הייתה תחומה מצפון על ידי נהר הגנגס, ממזרח על ידי הנהר צ'אמפה, מדרום על ידי רכס הווינדיה, וממערב על ידי נהר הסון.

לאזור זה שכלל את אזור מגדהה רבתי, היו תרבות ואמונות הדתיות משל עצמו שקדמו להינדואיזם. הרבה מתקופת העיור השנייה התרחשה כאן מ-500 לפני הספירה ואילך, והיה זה כאן שהג'ייניזם הפך חזק והבודהיזם נולד. החשיבות של תרבות מגדהה ברורה כאשר ניתן לראות כיצד הבודהיזם, הג'ייניזם וההינדואיזם אימצו חלק מהמאפיינים שלה, באופן בולט ביותר את האמונה בלידה מחדש והאמונה בקארמה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכת מגדהה בסביבות 600 לפנה"ס, לפני שהתרחבה מעבר לבירתה ראג'אגרה

יש מעט מידע זמין על השליטים המוקדמים של מגדהה. המקורות החשובים ביותר הם הטקסטים הבודהסטים (קרויים פאלי קאנון) הטקסטים הג'יאניסטיים (הקרויים, ג'אין אגאמס) והטקסטים ההינדים (הפוראנאס). על סמך מקורות אלו, נראה כי מגדהה נשלטה על ידי שושלת האריאנאקה במשך כ 200 שנה, מאזור 600 לפנה"ס  ועד 413 לפנה"ס.[דרוש מקור]

גאוטמה בודהה, מייסד הבודהיזם, חי את מרבית חייו ב ממלכת מגדהה. הוא השיג הארה בבוד גאיה, נתן את הדרשה הראשונה שלו בסארנאט' והמועצה הבודהיסטית הראשונה התקיימה בראג'גריה.

ספר ה"מאהאבאראטה" ההינדי מספר כי בריהאדראטה היה השליט הראשון של מגדהה. המלך בימביסארה משושלת האריאנאקה הוביל מדיניות פעילה ורחבת היקף, כבש את אנגה היכן שכעת שוכנת מערב בנגל.

מותו של המלך בימביסארה היה מידיו של בנו, הנסיך אג'טאשטרו. המלך פאסנאדי, המלך של הממלכה השכנה קוסאלה (וגיסו של המלך בימביסארה), מיהר לנצל את המצב והחזיר לעצמו את המתנה שנתן למלך - מחוז קאשי.

ישנן עדויות שונות לגבי הגורם למלחמה בין המלך אג'טאשטרו לבין ממלכת ליצ'אבי (קונפדרציה של שבטים השוכנת באזור הצפוני של נהר הגנגס). נראה כי אג'טאשטרו שלח אחד משריו לשהות בשטח הממלכה והלה במשך שלוש שנים עסק בערעור האחדות של השבטים. על מנת לשגר את ההתקפה שלו על פני נהר הגנגס, אג'טאשטרו בנה מבצר בעיר פאטאליפוטרה. במשך 15 שנים נלחמו שבטי הליצ'אבי באג'טאשטרו, עד שהוא הצליח להביסם בסיוע חילוקי הדעות הפנימיים בממלכתם של הליצ'אבי. טקסטים ג'אייניים מספרים איך אג'טאשטרו השתמש בשני כלי נשק חדשים: קטפולטה להטלת סלעים מרחוק ומרכבה מכוסה בשריון עם אלה מתנופפת, רכב שניתן להשוות לטנק מודרני. העיר פאטאליפוטרה החלה לגדול גם כמרכז של מסחר והפכה לעיר הבירה של מגדהה אחרי מותו של אג'טאשטרו.

אימפריית נאנדה, 325 לפנה"ס

שושלת האריאנאקה הודחה על ידי שושלת שישונאגה. שליט שישטנאגה האחרון קאלאסוקה, נרצח על ידי מהאפאדמה נאנדה ב-345 לפסה"נ, הראשון מבין "תשעת הנאנדות" שהיו מהאפאדמה נאנדה ושמונת בניו.

בשנת 326 לפנה"ס, צבאו של אלכסנדר מוקדון התקרב לגבולה המערבי של מגדהה. הצבא, מותש ומפוחד לנוכח הסיכוי לקרב נוסף מול צבא הודי עצום על הגנגס, התמרד באזור נהר היפאסיס (נהר ביאס של ימינו) וסירב לצעוד מזרחה. אלכסנדר, לאחר פגישה עם אחד מקציניו, ק, השתכנע שעדיף להסתובב וחזר דרומה, כשהוא כובש בדרכו את ארצות ההינדו אל עבר האוקיינוס.

האימפריה המאורית, 250 לפסה"נ

בסביבות 321 לפסה"נ, שושלת נאנדה הסתיימה, וצ'אנדראגופטה מאוריה הפך למלך הראשון של השושלת המאוריינית והאימפריה המאורית בסיועו של צ'אנאקיה (מלומד ופילוסוף שהיה גם יועץ למלך). האימפריה השתרעה מאוחר יותר על פני רוב דרום אסיה תחת שלטונו של המלך אשוקה, מי שהיה מכונה בתחילה 'אשוקה האכזר', אבל לאחר מכן הפך לתלמיד של הבודהיזם ונהייה "דהרמה אשוקה". מאוחר יותר, האימפריה המאורית הסתיימה, וכמו כן גם אימפריית שונגה ואימפריית קאראבלה קרסו והחלפו על ידי אימפריית גופטה. עיר הבירה של אימפריית גופטה נשארה פאטאליפוטרה במגדהה.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרבות של מגדהה הייתה במובנים מסוימים שונה מהתרבות הוודית של הממלכות ההינדו-אריאניות. טענה זו הועלתה על ידי ה'הודו-לוגיסט' יוהנס ברונקהורסט בספרו, 'מגדהה הגדולה: מחקרים בתרבות הודו העתיקה (2007)', אשר טוען כי קיים 'אזור תרבותי' שאותו הוא מכנה "מגדהה רבתי", אשר מוגדר כ 'בערך האזור הגאוגרפי שבו הבודהא ומאהאבירה חיו ולימדו'.

ממלכת מגדהה, שנת 430-320 לפנה"ס, קארשאפאנה.
מטבע ממלכת מגדהה, משנת 350 לפנה"ס, קארשאפאנה.

בנוגע לבודהא, אזור זה השתרע מסראבסטי, עיר הבירה של קוסאלה מצפון-מערב ועד לראג'אגרה, עיר הבירה של מגדהה, בדרום-מזרח. על פי ברונקהורסט "אכן התקיימה שם תרבות של מגדהה רבתי אשר נותרה נפרדת מהתרבות הוודית עד זמנו של פאטאנג'אלי (דמות אגדית שחיברה מאמרים אודות התחביר הסנסקריטי)". טקסטים ודיים כגון סאטאפטה ברהאמה מייחסים לתושבי האזור תכונות שטניות ובעלי ניב דיבור ברברי. הבודהא-לוגיסט אלכסנדר ווין כותב כי יש "כמות מכריעה של ראיות" מצביעה על כך כי תרבות זו שהייתה תרבות מתחרה לתרבויות הוודיו-אריאניות שלטה במישור שממזרח לגנגס בתקופה המוקדמת של הבודהיזם. כתוצאה מכך כוהנים של הדת הוודית השמרנית (קרויים ברהמין) היו מיעוט במגדהה במהלך בתקופה המוקדמת הזאת.

הדתות במגדהה מכונות סראמאנה והן כוללות מסורות של ג'ייניזם, בודהיזם ואג'יבי'קה. בודהיזם וג'ייניזם היו הדתות שנתמכו על ידי המלכים במגדהה הקדומה כמו סרניקה, בימביסארה ואג'אטאשטרו, והדת השלטת בתקופת שושלת נאנדה (345-321 לפסה"נ). הייתה בעיקר ג'ייניזם. בסאראמנה הללו לא סגדו לאלוהויות הוודיות, הטיפו במידה מסוימת לסגפנות ומדיטציה (שכונתה ג'האנה) ונטו לבנות תילי קבורה עגולים (שנקראו סטופות בבודהיזם). דתות אלו ביקשו גם סוג של שחרור מהמחזור האינסופי של לידה מחדש ונקמת הקארמה באמצעות רכישת ידע רוחני.

השליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה של שש עשרה המהאג'אנאפדאס (סנסקריט: "המדינות האדירות") במהלך 500 לפסה"נ.

שושלת האריאנקה   (600 – 413 לפסה"נ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושלת שישונאגה (413-345 לפסה"נ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושלת נאנדה (345-321 לפסה"נ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מגדהה בוויקישיתוף