מדצ'סטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מדצ'סטר הוא שמה של סצנה מוזיקלית שהתפתחה במנצ'סטר, אנגליה, בשנות ה-80 המאוחרות ושנות ה-90 המוקדמות. המוזיקה שזוהתה עם הסצנה עירבבה בין רוק אלטרנטיבי, רוק פסיכדלי ומוזיקת דאנס.

בין הלהקות המזוהות עם הסצנה ניתן למנות את ניו אורדר, הסטון רוזס, הפי מאנדייז, אינספיירל קארפטס, ג'יימס, השרלטנס, The Fall ואחרים. באותה תקופה, מועדון ההסיינדה היה המקור המרכזי לאתוס המוזיקלי שבקע מהעיר.

גרפיטי של מדצ'סטר בסלפורד, מנצ'סטר

התקופה שלפני מדצ'סטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסצנה המוזיקלית במנצ'סטר בתקופה שלפני מדצ'סטר נשלטה בידי להקות כמו הסמית'ס, ניו אורדר, The Fall וג'יימס. הלהקות הללו היו לימים להשפעה משמעותית על הסצנה של מדצ'סטר.

פתיחת מועדון ההסיינדה, יוזמה של פקטורי רקורדס, במאי 1982 השפיעה גם היא על התפתחות התרבות הפופולרית במנצ'סטר. בשנים הראשונות לקיומו, המועדון השמיע בעיקר מוזיקת פופ ואירח הופעות מלהקות כמו ניו אורדר, קאלצ'ר קלאב, תאומי תומפסון והסמית'ס. ב-1986 שינה המועדון את אופיו והפך ממועדון הופעות למועדון ריקודים. ב-1987 ההסיינדה החל להשמיע מוזיקת האוס ולארח תקליטנים כמו מארק פיקרינג וגראם פארק.

ביולי 1986 אירגנו פקטורי רקורדס את "פסטיבל הקיץ העשירי", אשר סייע במיצוב מעמדה של מנצ'סטר כמרכז לתרבות פופולרית אלטרנטיבית. הפסטיבל כלל הקרנות של סרטים, סמינר בנושא מוזיקה, מיצגי אמנות והופעות של כמה מהלהקות הידועות בעיר, ביניהן A Certain Ratio, הסמית'ס, ניו אורדר ו- The Fall. דייב האסלם, שעבד כתקליטן בהסיינדה באותה תקופה, סיפר שהפסטיבל הדגיש את העובדה ש"העיר הפכה למילה נרדפת לטיפוסים גדולים מהחיים שמנגנים מוזיקה חדשנית... המבקרים התמלאו השראה והעיר התמלאה אנרגיה".

ההסיינדה, שעד אז סבל באופן קבוע מהפסדים, החל ליהנות מערבים שוברי קופות בתחילת 1987. באותה שנה אירח המועדון הופעות של אמני האוס אמריקאים כמו פרנקי נאקלס ואדוניס. מועדונים רבים אחרים באזור מנצ'סטר החלו לאמץ גם הם את מוזיקת ההאוס.

גורם משמעותי נוסף בבנייתה של מדצ'סטר היה הנגישות הפתאומית של סם האקסטזי בעיר באותה שנה. לפי דייב האסלם, "השימוש באקסטזי שינה את המועדונים לנצח. לילה בהסיינדה הפך מבילוי מהנה לחוויה אינטנסיבית משנה חיים".

לקראת סוף שנות ה-80, תעשיית המוזיקה הבריטית התאפיינה בצליליהם של להקות כמו דוראן דוראן, שפנדאו בלט והרכבי פופ מבית היוצר של סטוק אייטקן ווטרמן. הגרדיאן ציין כי "נראה היה ששנות ה-80 נועדו להסתיים כביזיון מוזיקלי". הסצנה של מדצ'סטר החלה ללבלב והצליל החדש והמרענן שהיא הציעה החל לצמוח. שירים של להקות כמו הסטון רוזס והפי מאנדייז החלו לנחות במקומות גבוהים במצעדים ב-1989, בזמן שאלבומם של ניו אורדר Technique שהושפע מסצנת ההאוס הגיע לראש המצעדים בבריטניה.

הקריירות המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטר מאוחר של מועדון ההסיינדה

למרות שאי אפשר להגיד שסצנת מדצ'סטר החלה לפני 1988 (השם עצמו הומצא רק כשנה לאחר מכן על ידי במאי הקליפים פיליפ שוטון מפקטורי רקורדס), הרבה מהלהקות המזוהות איתה פעלו בסצנה המקומית הרבה לפני כן.

הסטון רוזס הוקמו ב-1984 על ידי הסולן איאן בראון והגיטריסט ג'ון סקווייר, שגדלו באותה רחוב בפרבר דרומי של מנצ'סטר. הם ניגנו ביחד בלהקות עוד מ-1980, אך הסטון רוזס הייתה הלהקה הראשונה שלהם שהוציאה שיר – So Young ב-1985. את הלהקה השלימו אלן "רני" רן על התופים וגארי "מאני" מאונפילד על הבס.

הפי מאנדייז הוקמו בסלפורד ב-1985. חברי הלהקה מאז ועד הפירוק ב-1992 היו שון ריידר, אחיו פול, מארק "בז" ברי, פול דייוויד, מארק דיי וגארי וולן. הם הוחתמו בפקטורי רקורדס אחרי שתקליטן ההסיינדה מייק פיקרינג ראה אותם בתחרות להקות בה הם הגיעו למקום האחרון. הם הוציאו שני סינגלים, אחד בהפקתו של פיקרינג ב-1985 והשני בהפקתו של ברנרד סאמנר מניו אורדר ב-1986, לפני שהוציאה את אלבומם הראשון בהפקת ג'ון קייל ב-1987.

אינספיירל קארפטס הוקמה ב-1986 על ידי קלינט בון (קלידים), סטיבן הולט (שירה), גראהם למברט (גיטרה), מרטין וולש (בס) וקרייג גיל (תופים).

ג'יימס הוקמה ב-1981 והוציאה EP ראשון ב-1983 דרך פקטורי רקורדס שזכה לביקורות משבחות. מכירות שני האלבומים הראשונים של הלהקה, Stutter ב-1986 ו-Strip-mine ב-1988, היו מאכזבות. בשלב בו מדצ'סטר החלה להתפתח, הלהקה מימנה ההקלטות שלה דרך ראף טרייד בעזרת מכירת טי-שירטים. מדצ'סטר סייעה ללהקה לצבור הצלחה מסחרית והסינגל Sit Down שיצא דרך ראף טרייד הפך לאחד ההמנונים הפופולריים של אותו תקופה.

808 סטייט הוקמה ב-1988 על ידי מרטין פרייס, בעליה של חנות התקליטים איסטרן בלוק רקורדס, ביחד עם גראהם מאסי וג'רלד סימפסון. השלושה יצרו הרכב אסיד האוס חדשני, הופיעו במספר מועדונים ברחבי העיר והוציאו אלבום משפיע שזכה לשבחי המבקרים בלייבל הפרטי של פרייס. סימפסון עזב את הלהקה זמן קצר לאחר הוצאת האלבום, והחל להקליט לבדו תחת השם A Guy Called Gerald.

התחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1988 הוציאו הסטון רוזס את הסינגל Elephant Stone. בערך באותו הזמן יצא גם הסינגל Wrote for Luck של הפי מאנדייז, וכחודש לאחר מכן הוציאה הלהקה גם את הסינגל Bummed בעוד A Guy Called Gerald הוציא סינגל סולו ראשון בשם Voodoo Ray.

הסינגל של ג'רלד היה היחיד מבין הארבעה שזכה להצלחה מסחרית, אך עד דצמבר החלה עיתונות המוזיקה הבריטית להתייחס לכך שמשהו מתפתח במנצ'סטר. כתב ה-NME שון או'הגן כתב אז: "ישנה ספק שמועה ספק תאוריה אמינה למדי בתעשיית המוזיקה לאחרונה לפיה במקורות המים בערים צפוניות מסוימות – ובמיוחד מנצ'סטר – עורבבו כמויות קטנות של כימיקלים מרחיבי תודעה... כולם מהפי מאנדייז ועד למוריסי המבולבל מתאימים לתאוריה בדרך זו או אחרת".

הסטון רוזס צברו פופולריות בעקבות סיבוב הופעות ברחבי בריטניה והוצאת הסינגל Made of Stone בפברואר 1989. השיר לא נכנס למצעדים, אבל ההתלהבות מהלהקה בעיתונות המוזיקה גברה עם יציאת אלבום הבכורה שלה באותה שנה.

בוב סטנלי (לימים חבר בלהקה סיינט אטיין), כתב בביקורת על האלבום שפרסם במלודי מייקר: "זה פשוט אלבום הבכורה הטוב ביותר ששמעתי בכל ימי כצרכן תקליטים. תשכחו מכולם. תשכחו מללכת לעבודה מחר". ב-NME הביעו קצת פחות התלהבות, אבל בכל זאת ציינו שהשמועה היא כי "מדובר באלבום הטוב ביותר שאי פעם הוקלט".

סצנת המועדונים במנצ'סטר המשיכה לגדול במהלך 1988 ו-1989, ההסיינדה השיק ליין מסיבות איביזה בקיץ 1988 וליין מסיבות אסיד האוס בנובמבר אותה שנה.

"באגי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1989 הוציאו הפי מאנדייז את הסינגל Lazyitis ואינספיירל קארפטס הוציאו את הסינגל הראשון שלהם עם הסולן החדש טום הינגלי, Joe. בדומה לסטון רוזס, אינספיירל קארפטס הפיקו מוזיקת אינדי עם השפעות של שנות ה-60. הלהקות שילבו מנגינות בס מעולם הדיסקו וגיטרות ווה-ווה במוזיקת האינדי הקופצנית שלהן, והאינספיירל קארפטס הוסיפו לכך גם נגינה באורגן.

הצליל שנוצר, שקיבל את הכינוי "באגי", הוא לרוב שילוב של Fאנק, פסיכדליה, רוק גיטרות ומוזיקת האוס. בהקשר של מנצ'סטר, הסגנון הושפע ממוזיקת האינדי ששלטה בעיר במהלך שנות ה-80 עם השפעות כבדות של הסגנונות השונים שיצאו מההסיינדה.

מעבר למוזיקה, סגנון הלבוש שאפיין את חובבי הסצנה הוא שנתן ל"באגי" את שמו. מכנסי באגי מתרחבים לצד חולצות טי-שירט צבעוניות וסגנון כללי המושפע משנות ה-60 הפכו לאופנה במנצ'סטר ולאחר מכן בבריטניה כולה – לעיתים קרובות בליווי כובע טמבל בדומה למתופף הסטון רוזס רני. המראה הכולל היה שילוב של רייב, רטרו, היפי ואופנת כדורגל. הרבה מלהקות מדצ'סטר הורכבו מאוהדי כדורגל וחלקן אף הופיעו בחולצות כדורגל.

הבאגי השפיע על מספר להקות מסביב למנצ'סטר, כולל ג'יימס, השרלטנס (הוקמה בבירמינגהם) וה-Mock Turtles. בתחילת שנות ה-90 הצליל התפשט לכל רחבי המדינה, והשפיע על להקות כמו הפארם, Flowered Up, קנדי פליפ ובלר.

ההצלחה גוברת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 1989 גברה התעניינות התקשורת במדצ'סטר. בנובמבר יצאו ארבעה סינגלים חשובים בסצנה: Move של האינספיירל קארפטס, Pacific State של 808 סטייט, The Madchester Rave On EP של הפי מאנדייז, ו-Fools Gold של הסטון רוזס.

ה-EP של הפי מאנדייז הוא זה שטבע את המושג "מדצ'סטר", שהוצע במקור כסלוגן אפשרי לטי-שירט על ידי במאי הקליפים של הלהקה, האחים ביילי.

באותו חודש התקיימה הופעה ידועה לשמצה של הסטון רוזס באלכסנדרה פאלאס בלונדון, עם 8,000 מעריצים ורק שני ברמנים. הלהקה הוזמנה להופיע בתוכנית האירוח Late Show של ה-BBC – אירוע שזכור בעיקר בזכות כך שהחשמל נפל בדיוק כשהלהקה התחילה לשיר את הפזמון לשיר Made of Stone וצעקותיו של הסולן איאן בראון, "חובבנים, חובבנים", בזמן שהמנחה ניסה לעבור לאייטם הבא. בסוף נובמבר הסטון רוזס והפי מאנדייז הופיעו באותה מהדורה של טופ אוף דה פופס. הסינגל Fools Gold הגיע למקום ה-8 במצעד הבריטי והיה לסינגל האינדי הנמכר ביותר של אותה שנה.

סצנת מדצ'סטר סחפה את התעשייה. לפי כתב ה-NME סטוארט מקוני, העיתונות הבריטית "השתגעה לגמרי מהלהקות ממנצ'סטר". ג'יימס הייתה אחת המרוויחות הגדולות מכך. ההצלחה המקומית של הסינגלים שהם מימנו בעצמם, Come Home ו-Sit Down, הובילה להחתמתם בלייבל פונטנה וכניסת שיריהם למצעדים.

השרלטנס זכו להכרה דרך סדרת הופעות במנצ'סטר, חלקן כלהקת חימום לסטון רוזס, והפכו למזוהים עם הסצנה. הם הוציאו את סינגל הבכורה Indian Rope באוקטובר 1989. הסינגל השני שלהם, The Only One I Know, נכנס לעשירייה הראשונה במצעד הבריטי.

מספר להקות אחרות ממנצ'סטר משכו את תשומת לבה של עיתונות המוזיקה במהלך 1990, ביניהן World of Twist, New Fast Automatic Daffodils, The High, Northside, Paris Angels ו-Intastella. להקות "הגל השני" האלה, לפי ג'ון רוב, "יצרו רתיעה בקרב המבקרים, אבל עשו מוזיקה מצוינת", וזכו לתמיכה מקומית רחבה עם הופעות רבות בערוץ הטלוויזיה המקומי גרנדה ותחנות רדיו אזוריות.

הצלחה מסחרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקות שלקחו חלק בסצנת מדצ'סטר הוציאו מוזיקה כמעט ורק בחברות תקליטים עצמאיות, למעט ג'יימס שחתמו בלייבל פונטנה ב-1989. הפופולריות של מדצ'סטר גדלה מעבר לגבולות מנצ'סטר הרבה בזכות מאמר עם הכותרת Stark Raving Madchester שהתפרסם במגזין ניוזוויק ב-1990 ותיאר את הסצנה. הלהקות המרכזיות של מדצ'סטר שלטו במצעדי האינדי בבריטניה במהלך סוף 1989 ורוב 1990.

הצלחתן של כמה מהלהקות שהיו קשורות בסצנה במצעדי הסינגלים והאלבומים בבריטניה הייתה חסרת תקדים באותה תקופה. Step On ו-Kinky Afro של הפי מאנדייז הגיעו שניהם למקום החמישי במצעד הסינגלים, בעוד ג'יימס ניפקו את הלהיט הגדול ביותר של מדצ'סטר – Sit Down שהגיע למקום השני במצעד ב-1991. במצעד האלבומים, הפי מאנדייז הגיעו למקום הרביעי עם Pills 'n' Thrill and Bellyaches, והאינספיירל קרפטס הגיעו למקום השני עם Life. השרלטנס הייתה להקת המדצ'סטר היחידה שזכתה במקום הראשון במצעד, עם האלבום Some Friendly בסתיו 1990.

מחוץ לבריטניה, ההצלחה של מדצ'סטר הייתה מוגבלת למרות שחלק מההוצאות זכו להכרה במצעדי נישה ברחבי העולם. בארצות הברית, האלבומים The Stone Roses, Pills 'n' Thrill and Bellyaches ו-Some Friendly הגיעו למקומות נמוכים במצעד האלבומים האמריקאי. מספר סינגלים של הסטון רוזס, האינספיירל קרפטס, הפי מאנדייז והשרלטנס זכו להצלחה במצעד שירי הרוק המודרני של בילבורד.

הפי מאנדייז יצאו לסיבוב הופעות בארצות הברית ב-1990 והיו הלהקה היחידה ממדצ'סטר שהצליחה להשחיל סינגל למצעד 100 הלוהטים של בילבורד, עם השיר Step On שהגיע למקום ה-57 ב-1990. הם הגיעו גם למקום הראשון במצעד שירי הרוק המודרני עם Kinky Afro באותה שנה. הלהקה היחידה ממדצ'סטר שהגיעה למקום הראשון במצעד שירי הרוק המודרני מלבד הפי מאנדייז הייתה השרלטנס, עם הסינגל Weirdo ב-1992.

דעיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איאן בראון מהסטון רוזס בהופעה

ב-27 במאי 1990 הופיעו הסטון רוזס בספייק איילנד בצ'שייר, בליווי התקליטנים פרנקי נאקלס, פונסו בולר, דייב האסלהם ודייוויד בות'. ההופעה הזו תוארה כ"וודסטוק של דור האקסטזי".

אותו קיץ המשיך עם זרם של להיטי מצעדים מהסצנה, כולל One Love של הסטון רוזס, This Is How It Feels של האינספיירל קרפטס, The Only One I Know של השרלטנס ו-Kinky Afro של הפי מאנדייז.

השנה נסגרה בהופעת ענק של ג'יימס ובהופעה כפולה של הפי מאנדייז ו-808 סטייט באולם ה-G-Mex במנצ'סטר.

הסטון רוזס, שהיו אמורים לצאת לסיבוב הופעות בארצות הברית ביוני 1990, ביטלו את ההופעות והעבירו הודעה לעיתונות: "אמריקה עדיין אינה ראויה לנו". עם זאת, אלבום הבכורה שלהם נמכר ביותר מ-350 אלף עותקים בארצות הברית באותה שנה. הלהקה ביטלה הופעה גם בספרד ובתוכנית אירוח בבריטניה. הסטון רוזס לא נראו שוב בציבור עד סוף 1994. במהלך אותה תקופה הם נכנסו ויצאו שוב ושוב מאולפן הקלטון בוויילס, בו עבדו על אלבומם השני Second Coming והיו עסוקים במאבק משפטי לשחרור מהחוזה שלהם עם חברת התקליטים סילברטון.

תהליך היצירה של האלבום הבאה של הפי מאנדייז, Yes Please!, היה גם הוא בעייתי והוא לא ראה אור עד אוקטובר 1992. הלהקה טסה לברבדוס כדי להקליט את האלבום, שם התמכרו חבריה לקראק וחזרו וביקשו מפקטורי רקורדס יותר זמן ויותר כסף. הסיפור הזה ידוע כאחד הגורמים המרכזיים לפשיטת הרגל של הלייבל בנובמבר 1992.

עם שתי הלהקות המזוהות ביותר עם הסצנה מחוץ לתמונה, התעניינות התקשורת במדצ'סטר דעכה. ג'יימס, אינספיירל קרפטס, השרלטנס ו-808 סטייט המשיכו להקליט במידות שונות של הצלחה במהלך שנות ה-90, אבל לא נחשבו עוד לחלק מסצנה מקומית.

להקות ממנצ'סטר שהצטרפו למדצ'סטר בשלב מאוחר יחסית, כמו The Mock Turtles, הפכו לחלק מסצנת הבאגי הרחבה יותר. עיתוני המוזיקה בבריטניה העבירו את תשומת הלב שלהם ללהקות שוגייז מדרום אנגליה והגראנג' שהחל ללבלב בארצות הברית.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורשת מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשפעה המובהקת ביותר של סצנת מדצ'סטר הייתה על התפתחות תנועת הבאגי בבריטניה, עם להקות מכל רחבי המדינה בתחילת שנות ה-90 שהפיקו מוזיקה עם השפעות כבדות של הלהקות ממדצ'סטר. בין הלהקות הללו ניתן למנות את Flowered Up מלונדון, הפארם והריל פיפל מליברפול, הבריידוול טקסיס מלידס, הסופ דרגונס מגלאזגו ואושן קולור סין מברמינגהאם. בלר, מקולצ'סטר, אימצו את סגנון הבאגי בתחילת הקריירה שלהם, אבל טענו בראיון עם המגזין סלקט ב-1991 שהם "הרגו" את הז'אנר. בלר ניהלו קרב פופולריות ידוע במהלך שנות ה-90 עם עמיתיהם לזרם הבריטפופ אואזיס, שהגיעו ממנצ'סטר.

בין הלהקות שהוקמו במנצ'סטר בתקופת מדצ'סטר ניתן למנות את הכימיקל בראדרס, הוורב, סאב סאב (שהפכו לאחר מכן לדאבס) ואואזיס (גיטריסט הלהקה נואל גלאגר היה עוזר במה של האינספיירל קרפטס). באופן כללי, סצנת מדצ'סטר איחדה בין מוזיקת דאנס ורוק אלטרנטיבי. בשנות ה-90 הפורמולה הזו הפכה לנפוצה והייתה גם בשימושן של הלהקות המסחריות ביותר במצעדים.

ב-2010 נפתח במנצ'סטר מועדון חדש בניהולו של פיטר הוק מניו אורדר, FAC251, ששם דגש על מוזיקה ממדצ'סטר. למרות שהסצנה נחלשה עד אמצע שנות ה-90, כמה מהלהקות שהיו חברות בה התאחדו במהלך השנים לסיבובי הופעות חד פעמיים. האיחודים הבולטים ב-2012 היו של הסטון רוזס, הפי מאנדייז ואינספיירל קרפטס.

השפעה על מנצ'סטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השגשוג של חיי הלילה במנצ'סטר בתקופת מדצ'סטר השאירה חותם על העיר, ובעיקר על התפתחותם של הרובע הצפוני וה-Gay Village. העיר הפכה למוקד משיכה כה חזק באותה תקופה, שב-1990 אוניברסיטת מנצ'סטר הייתה האוניברסיטה המבוקשת ביותר בבריטניה – מעמד שבדרך כלל מתחלק בין אוניברסיטת אוקספורד לאוניברסיטת קיימברידג'.

הסצנה הזניקה גם את תעשיית התקשורת והיצירה בעיר. ערוץ 4 הבריטי זכה להצלחה, ובעקבותיו השיק ה-BBC תוכנית בוקר לילדים בשבתות ממנצ'סטר (עם שיר פתיחה בביצוע אינספיירל קרפטס). ערוץ הטלוויזיה המקומי גרנאדה זכה גם הוא להצלחה גוברת בעקבות המוזיקה שקודמה דרכו.

תחום פחות נעים שהתלווה למדצ'סטר הוא צמיחת הפשע המאורגן בעיר, כאשר סצנת המועדונים המשגשגת והפופולריות של הסמים הלא חוקיים שימשו קרקע פורייה לפושעים שצדו את ההזדמנות. מקרי אלימות בהסיינדה הובילו לקמפיין של משטרת מנצ'סטר נגד המועדון, אשר תרם לסגירתו ב-1997.

בסוף שנות ה-90 הושקה במנצ'סטר "דרך תהילה מוזיקלית" ברחוב אולדהם ברובע הצפוני. מסלול ההליכה משובץ באריחים משולשים עבור כל להקה ומהווה מחווה ללהקות כמו הסטון רוזס, הפי מאנדייז, אינספיירל קרפטס, 808 סטייט וג'יימס.

ייצוג בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטו של מייקל ווינטרבוטום אנשי המסיבות מ-2002 מספר את סיפורם של טוני וילסון ופקטורי רקורדס, כולל תקופת מדצ'סטר וההצלחה של הפי מאנדייז.