מודעת שידוכים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מודעת שידוכים, "הצפירה", 10 ביולי 1931
מודעות שידוכים, "מעריב", 7 בנובמבר 1952

מודעת שידוכים היא מודעה המתפרסמת בעיתון, ובה אדם מחפש בן/בת זוג, בדרך כלל למטרת נישואים. ברוב המקרים, מפרסם את המודעה האדם עצמו שמחפש את בן/בת זוגו, אך לעתים תתפרסם המודעה על ידי הוריו של המחפש, או על ידי שדכן שזהו עיסוקו.

היסטוריה והווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודעת השידוכים הראשונה, שבה נאמר: "ג'נטלמן צעיר ישמח להשתדך לאשה טובה וצעירה בעלת הון של כ-3,000 לירות שטרלינג", פורסמה בשנת 1695 בעיתון לונדוני לגינון ולתבואות. בעקבות העניין שעוררה המודעה, החלו להתפרסם מודעות שידוכים דרך קבע בעמוד הראשון של עיתון זה.

מודעת שידוכים היא בדרך כלל מודעת מילים (מודעת לוח), שמחירה נמוך, אך מתפרסמות גם מודעות שטח, היקרות יותר. המודעות מתארות בקצרה את מאפייניו הרלוונטיים של מפרסם המודעה: מצב משפחתי, גיל, מקצוע, השכלה, דת וכדומה, ולעתים גם את מאפייניו של בן הזוג המבוקש. בדרך כלל המודעה אינה כוללת את שמו של מפרסם המודעה, אך ניתנת בה דרך ליצירת קשר עמו, מבלי לחשוף את זהותו, כגון תא דואר.

מודעות שידוכים פורסמו על ידי גברים ונשים כאחד, אך בשנת 1727 אושפזה תושבת מנצ'סטר בבית חולים פסיכיאטרי, לאחר שפרסמה מודעת שידוכים בעיתון, משום שצעדה זה נחשב למעשה טירוף של מי שמהווה סכנה לציבור.

בשנת 1915 ייסד אלפרד בארט בלונדון מגזין בשם "הלינק" (The Link), שהיה ייעודי לפרסום מודעות שידוכים. המשטרה, שחשדה שחלק מהמודעות נועדו להדחה לזנות, הביאה בשנת 1921 לסגירת המגזין ולמעצרו של בארט, שהואשם בפגיעה במוסר, ונידון לשנתיים מאסר עם עבודת פרך.

פרנצ'סקה בומן, שפרסמה בשנת 2011 ספר העוסק בהיסטוריה של מודעות השידוכים, ציינה כי "מה שראיתי לאורך כל המחקר שלי זה שבסופו של דבר, וזה קשור לאבולוציה, גברים מחפשים אשה צעירה, ונשים מחפשות גבר בעל אמצעים. זהו. גברים מחפשים נשים שיוכלו ללדת להם ילדים, ונשים מחפשות גברים שיוכלו לתמוך כלכלית בילדים שייוולדו, וזה כמעט לא השתנה".[1]

בעיתונות העברית פורסמו מודעות שידוכים כבר מראשיתה. בשנת 1952 החל "מעריב" לפרסם את מודעות השידוכים במדור מיוחד.

בשלהי המאה ה-20, עם התבססות האינטרנט, החלו אתרי היכרויות להחליף את מודעות השידוכים ככלי מרכזי למציאת בן זוג. בהמשך, בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, החלו גם רשתות חברתיות מקוונות, כמו אתר "פייסבוק",למשל, לעזור ביצירת קשרים רומנטיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Francesca Beauman, Shapely Ankle Preferr'd: A History of the Lonely Hearts Ad 1695-2010, Chatto & Windus, 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]