מוטל גרוביאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מוטל גרוּבִּייַאן (גם מרדכי גרובייאן ומַאטווֶי גרובייאן) (ברוסית: Матвей Михайлович Грубиян‏) (12 ביוני 1909, סוקולובקה, אואזד ואסילקוב, מאלורוסיה, האימפריה הרוסית - 8 בפברואר 1972, מוסקבה, ברית המועצות) היה משורר יידיש, עורך ועסקן תרבות יידיש קומוניסטי, שניצל מהמשטר הסובייטי ושרד.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטל נולד לאב מלמד, עבד מגיל שלוש עשרה, למד במכון הפדגוגי של מינסק אותו סיים ב-1938.

חייו במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוביאן היה קומוניסט נאמן והתגייס לצבא האדום בשנת 1941 מיד לאחר הפלישה הנאצית לברית המועצות. הוא סירב לשרת בתפקידי תעמולה בעורף ולחם כמקלען ביחידת חיל רגלים. בנובמבר 1942 נפצע קשה ברגלו במהלך קרב סטלינגרד ושוחרר מן הצבא. זו הייתה אחת משלוש פציעותיו במהלך הקרבות. אשתו הראשונה ובנם נרצחו על ידי הנאצים בגטו מינסק.

לאחר שחרורו כתב ב"דער עמעס" וב"אייניקייט". בראשית 1943 הצטרף מוטל גרוביאן ל"וועד היהודי האנטי פשיסטי", ושימש כעורך פרסומים ביידיש של הוועד. לאחר המלחמה נעצר ב-19 בפברואר 1949 יחד עם כל אנשי הוועד היהודי האנטי פשיסטי, אך בניגוד למרביתם לא נרצח נשפט ל10 שנות מחנות כפיה בעקבות אישום בהיותו מרגל אמריקאי ושרד את המאסר שלפחות חלקו העביר בעיירת אינטה מעבר לחוג הארקטי בסיבלאג (מחנה המאסר הסיבירי). הוא מונה שם לתפקיד פלדשר (סגל רפואי זוטר) ושוחרר ב-1956. בעקבות קבלת דירה בעיר הבירה הוא העביר לשם את אשתו ובתו המאומצת.

נפטר במוסקבה עם תחילת תנועת העלייה של ה"סירובניקים" הראשונים.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירו הראשון של מוטל גרוביאן נדפסו בעיתון הפיונרים של חרקוב "זיי גייט" בשנת 1930. ספר שיריו הראשון בשם "פון קעלער אף דער זון" ("מן המרתף אל השמש") נדפס במינסק בשנת 1935. בשנת 1940 פורסם האוסף השני - "ליריקה". לאחר המלחמה ב-1947 פורסם עוד אוסף ביידיש "גזאנג וען מוט" ("שיר על גבורה") ואוסף בשפה הביילורוסית "בעקבותיה של המלחמה" ("По следам войны") לאחר שחרורו מן הגולאג פורסמו תרגומיו לרוסית: "חיים, קראתי לכם" (1958), "מפתחות" (1962), "סירה וזרם" (1967). שיריו שבאוסף האחרון תורגמו על ידי לב אוזרוב, יבגני יבטושנקו, יונה מוריץ, יארוסלב סמליאקוב. בין מתרגמיו היו גם סמן סורין שנתיים לפני מותו פורסם ספרו ביידיש: "הרוח שאינה נרגעת". ארבע שנים לאחר מותו פורסם אוסף שיריו ביידיש "אש התמיד". בעקבות הגירתה של זמרת יהודיה מרינה גורדון שיריו פורסמו במגזין "אידישע קולטור" של איצ'ה גולדברג[1].

כתביו הנמצאים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית הספרים הלאומי בירושלים רשומים שבעה מספריו, כולם ביידיש.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אשתו הראשונה ובנו - חוסלו בגטו מינסק
  • אשתו השנייה - חנה אברמובנה בלוש'ינסקאיה, שחקנית תיאטרון
  • לאריסה (לורה) פבזנר - בתו המאומצת, מתגוררת בישראל

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שיריו פורסמו גם בCharles Dobzynski, Le miroir d'un peuple; anthologie de la poesie yidich, Paris : Gallimard, 1971