מויסס נעים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מויסס נעים, מצולם בשנת 2009 בפורום הכלכלי העולמי על אמריקה הלטינית

מויסס נעיםספרדית: Moisés Naím, ‏ נולד ב-5 ביולי 1952 בטריפולי בלוב) הוא כלכלן, עיתונאי, פוליטיקאי והוגה דעות ונצואלי-יהודי יליד לוב.

בשנים 2010-1996 היה נעים העורך הראשי של כתב העת "Foreign Policy" ובשנים 1994-1992 כיהן כמנהל בבנק העולמי. נעים כיהן כשר המסחר והכלכלה של ונצואלה בעת הממשל קרלוס אנדרס פרס.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מויסס נעים נולד בשנת 1952 למשפחה יהודית מטריפולי שחיה בלוב מזה ששה דורות מצאצאי יהודי ליבורנו יהודים ספרדים-איטלקים שהיגרו ללוב בתחילת המאה ה-19. אביו הוא קלמנטה נעים ואמו רובינה לבית אברבנאל.[1] בגיל 4 היגר עם משפחתו לוונצואלה.

הוא למד ב"אוניברסיטה המטרופוליטנית" של קראקס וב-MIT בבוסטון, ארצות הברית. סיים שם תואר שני ודוקטורט.

הקריירה האקדמית והפוליטית בוונצואלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעים התחיל בוונצואלה קריירה אקדמית כפרופסור לאסטרטגית עסקית ולכלכלה תעשייתית במכון ללימודים גבוהים למנהל IESA, בית ספר מוביל למנהל עסקים ומרכז למחקר הפועל הבירת ונצואלה. בשנים 1988-1979 כיהן גם כדקאן של בית ספר זה. היה תקופה מנהל הבנק המרכזי של ונצואלה ובשנים 1990-1989 כיהן נעים כשר המסחר והתעשייה של ונצואלה. על תקופה זו בחייו כתב בספר שפרסם בשנת 1993 והתראיין בנוגע לכך אצל העיתונאית מיתה ריברו.

קריירה כמומחה בזירה הבינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1994-1992 כיהן כמנהל בבנק העולמי. הוא ניהל מטעם קרן קרנגי לשלום עולמי (Carnegie Endowment for International Peace) מחקרים בסוגיית הרפורמות הכלכליות.

הקריירה העיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1996-2010 עבד נעים כעורך ראשי של כתב העת "Foreign Policy" המופיע בארצות הברית. תחת ניהולו הפך "Foreign Policy" מרבעון בעל פרופיל אקדמי למגזין דו-חודשי הפונה לקהל הרחב. באותה תקופה זכה המגזין שלוש פעמים בפרס National Magazine Awards על הצטיינות. הנגיג במגזין גם שינויי פורמט תוך הכנסת צילומים ואמנות. ב-2008 הנהיג את תהליך מכירת המגזין לקבוצת וושינגטון פוסט ונשאר עורך ראשי עד שנת 2010. החל משנת 2011 ניהל והנחה בערוץ הטלוויזיה הוונצואלי NTN24 את התוכנית השבועית הקרויה "Efecto Naim" המוקדשת לעניינים בינלאומים

מויסס נעים כתב מאמרים רבים בתחום הפוליטיקה והכלכלה הבינלאומית, פיתוח כלכלי, ארגונים גלובליים, מדיניות החוץ של ארצות הברית ותופעות הלוואי של הגלובליזציה. המדור השבועי שלו על העניינים הגלובליים בעיתון הספרדי "אל פאיס" פורסם על גם בחשובי העיתונים בספרדית באמריקה. נעים כתב מדור קבוע ולמדיניות חוץ גם במגזין האיטלקי "ל'אספרסו" שהופיעו גם ב"ניו יורק טיימס", ב"לה מונד" הצרפתי, במגזינים "ניוזוויק" ו"טיים", ב"ברלינר צייטונג" ובעיתונים חשובים אחרים.

כתיבת ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעים כתב או ערך יותר מעשרה ספרים בנושאים הקשורים לגאופוליטיקה, כלכלה בינלאומית ופיתוח כלכלי. בשנת 2005 נבחר ספרו "Illicit" (Illicit: How Smugglers, Traffickers, and Copycats are Hijacking the Global Economy (לא חוקי: איך מבריחים, דילרים וזייפני מותגים שודדים את הכלכלה הגלובלית) על ידי העיתון "וושינגטון פוסט" כאחד מספרי העיון הטובים של השנה. הוא פורסם ב-14 שפות ושימש בסיס לסרט התיעודי "Illicit" שהופק בשנת 2010 על ידי הערוץ Adventure National Geographic וזכה בפרס אמי. בספרו משנת 2013 The End of Power: From Boardrooms to Battlefields and Churches to States, Why Being in Charge Isn't What It Used To Be ("קץ הכוח: מחדרי ישיבות אל שדות הקרב וכנסיות אל מדינות, למה התפקיד של מנהיג אינו מה שהיה) טען נעים שהעמדת הכוח הפכה ליותק קלה להשגה, יותר קשה לניהול ויותר קלה להישמט מהידיים - זאת בעקבות ההתפוצצות הדמוגרפית, העלייה במוביליות הגאגרפית והשינוי בנורמות התרבותיות. העיתונים "פייננשל טיימס" ו"וושינגטון פוסט" ראו בספר זה אחד מהספרים הטובים ביותר שפורסמו ב-2013. הספר הומלץ על ידי קלינטון, סורוס והנשיא הברזיליאי לשעבר פרננדו הנריקה קרדוזו כספר חובה לאנשים בתפקידי מנהיגות. הספר תורגם ללמעלה מעשר שפות, לרבות סינית, איטלקית, ערבית ופורטוגזית.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1985- העיטור "אהדרס ביו" של ממשלת ונצואלה
  • 1990 - עיטור המסדר הלאומי להצטיינות של צרפת בדרגת קצין גדול -מידי הנשיא פרנסואה מיטראן
  • 1991 - עיטור מסדר ההצטיינות של איטליה בדרגת מפקד
  • 2003 - עיטור המסדר מאי להצטיינות של ארגנטינה בדרגת מפקד
  • 2010 - פרס אורטגה אי גאסט על תרומתו לעיתונאות בשפה הספרדית
  • 2013 - המגזין הבריטי Prospect בחר בנעים לאחד מהוגי הדעות המובילים בעולם.
  • 2014 ו-2015 - בעקבות הופעת ספרו של נעים The End of Power, הוא נכלל על ידי המכון גוטליב דוטוויילר ברשימת הוגי הדעות המשפיעים בעולם -

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1979 Multinacionales: La Economía Política de las Inversiones Extranjeras
  • 1984 עם רמון פיניאנגו El Caso Venezuela: una ilusión de armonía
  • 1989 Las Empresas Venezolanas: Su Gerencia
  • 1993 Paper Tigers and Minotaurs: The Politics of Venezuela's Economic Reforms
  • 1995 עם לויס ו גודמן, יוהנה מנדלסון פורמן, ג'וזף טולצ'ין, גארי בלנד: Lessons of the Venezuelan Experience
  • 1998 עם סבסטיאן אדווארדס: Mexico 1994: Anatomy of an Emerging-Market Crash
  • 1999 עם ג'וזף טולצ'ין : Competition Policy, Deregulation and Modernization in Latin America
  • 2000 עם גורדון סמית':Altered States: Globalization, Sovereignty, and Governance
  • 2006 Ilícito
  • 2013 El Fin del Poder
  • 2016 Repensando el Mundo

מבחר מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Most Important Alliance You’ve Never Heard Of[2]
  • The Message of Protests[3]* Hugo Chávez, RIP: He Empowered the Poor and Gutted Venezuela[4]
  • Why the people in power are increasingly powerless[5]
  • Mafia States: Organized Crime Takes Office[6]
  • Rogue Aid[7]
  • Five Wars of Globalization[8]
  • The Real Story Behind Venezuela’s Woes[9]
  • Washington consensus or Washington confusion?[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מויסס נעים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באתר הגנאלוגי My Heritage
  2. ^ The Most Important Alliance You’ve Never Heard Of.” The Atlantic. 17.02.2014.
  3. ^ The Message of Protests.” Bloomberg Businessweek. 27.06.2013.
  4. ^ Hugo Chavez, RIP: He Empowered the Poor and Gutted Venezuela.” Bloomberg Businessweek. 5 במרץ 2013
  5. ^ Why the people in power are increasingly powerless.” Washington Post.‏ 1 במאי 2013
  6. ^ "Mafia States: Organized Crime Takes Office". Foreign Affairs.מאי-יוני 2012
  7. ^ Rogue Aid.” Foreign Policy.‏ 1 במרץ 2007 (en inglés)
  8. ^ Five Wars of Globalization.” Foreign Policy. 1 de enero de 2003
  9. ^ The Real Story Behind Venezuela’s Woes.” Journal of Democracy. 2001.
  10. ^ Washington consensus or Washington confusion?” Foreign Policy. 2000