הבנק העולמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבנק העולמי (World Bank) הוא מוסד בנקאי פיננסי בינלאומי המספק הלוואות ואשראי להשקעות למטרות פיתוח תשתיות במדינות מתפתחות.

הבנק הוקם בשנת 1944 בשלהי מלחמת העולם השנייה ונועד לשקם את נזקי מלחמת העולם השנייה באירופה. הבנק שייך לקטגוריה של בנקים בינלאומיים לפיתוח, וככזה הוא נמצא בבעלות מדינות. הבנק נותן מענה לכשל שוק איתו מתמודדות מדינות מתפתחות אשר אינן זוכות להשקעות מצד השוק הפרטי בשל סיכון גבוה הכרוך בהשקעה במדינות אלו. בדומה לרוב הבנקים לפיתוח העולמיים, הבנק העולמי שומר באדיקות על דירוג אשראי של AAA.

הבנק נמצא בבעלותן של 189 המדינות החברות בו, כאשר כח ההצבעה נקבע לפי חלקן היחסי במניות הבנק אשר רכשו (כל מדינה זכאית לרכוש כמות מניות מוגדרת, אשר נקבעת לפי נתוניה הכלכליים). בבנק מועסקים מעל 10,000 עובדים מכ-160 לאומים שונים, מחציתם עובדים במטה הבנק בוושינגטון ומחציתם ביותר מ-120 סניפי הבנק הפזורים ברחבי העולם.

לאחר בחירתו של הנשיא הנוכחי ד"ר ג'ים יונג קים בשנת 2012, הבנק הציב לעצמו שתי מטרות שמנחות את פעילותו השוטפת:

·        מיגור העוני הקיצוני באמצעות הורדת אחוז האנשים שחיים עם הכנסה הנמוכה מ-1.90$ ליום ל-3%.

·        פיתוח השגשוג הגלובלי והפיכתו לשוויוני יותר באמצעות עידוד הצמיחה אצל 40% השכבות הנמוכות במדינות המתפתחות.

בנוסף למטרותיו המוגדרות ולאור תמורות גלובליות עכשוויות, הקדיש נשיא הבנק הנוכחי משאבים לסוגיות נוספות כגון משבר הפליטים, שינוי האקלים והמלחמה במגיפות.

סמל הבנק העולמי

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטה הבנק העולמי בוושינגטון

הבנק העולמי נוסד ב-27 בדצמבר 1945 בעקבות ועידת ברטון-וודס שנערכה כשנה וחצי קודם לכן, ב-1 ביולי 1944. נשיאו הראשון של הבנק היה יוג'ין מאייר.

פעילותו של הבנק נועדה בתחילה לסייע בשיקומה הכלכלי של אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. אך עד מהרה המוקד עבר לפיתוח מדינות העולם השלישי, וכיום הבנק שם לעצמו כיעד מרכזי את צמצום העוני ואי השוויון בעולם.

המלווה הראשון לאירופה ניתן בשנת 1947 לצרפת לצורכי שיקום נזקי מלחמת העולם השנייה. המלווה הראשון של הבנק לעולם השלישי היה בסך של 16 מיליון דולר שניתנו לצ'ילה ב-1948 להקמת תחנת כוח ולצורכי מיכון חקלאי. המלווה הראשון לאסיה (למעט הלוואות שיקום ליפן) ניתן להודו ב-1949 לצורך פרויקט הידרו-חשמלי. המלווה הראשון לאפריקה ניתן לאתיופיה ב-1950 לרכישת ציוד תקשורת.

מטרות הבנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנק שם לעצמו למטרה להבטיח כלכלת שוק וצמיחה כלכלית עולמית מתמשכת באמצעות פיתוח התשתיות במדינות העולם השלישי. הבנק מבצע זאת תוך השקעה בפרויקטים במדינות מתפתחות אשר אינם מיושמים על ידי המגזר הפרטי בשל סיכון גבוה או תשואה נמוכה לטווח רחוק מדי. פרויקטי הבנק וחבילת ההטבות שהוא מעניק מיועדת לפעילויות השקעה במגוון תחומים כגון: חינוך, בריאות, מנהל ציבורי, תשתיות, מוסדות כלכליים, פיתוח המגזר הפרטי, החקלאות, ניהול המשאבים הטבעיים והסביבה.[1] בנושאים אלו הבנק מיצב עצמו כמוקד ידע, ומחזיק מומחים מהמעלה הראשונה בעולם.

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנק פועל בשלוש רמות שונות, ברמה הראשית: מועצת הנגידים (Board of Governors) בת 189 נציגי המדינות, לרוב נציגים אלו הינם שרי אוצר או נגידים של הבנקים המרכזיים במדינתם. מועצת הנגידים מתכנסת פעם בשנה בכנס השנתי של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית והיא אמונה על קבלת החלטות אסטרטגיות אודות מתן הלוואות הבנק.

ברמה השנייה פעילות הבנק מנוהלת באופן תדיר יותר באמצעות מועצת המנהלים (Board of Directors) אשר נפגשת כפעמיים בשבוע.[2] מועצת המנהלים פועלת בנפרד עבור הגופים השונים של הבנק (IBRD, IDA, MIGA, IFC) ובכל אחד מהם היא אחראית על פעילותו השוטפת של הבנק. מועצת המנהלים של הבנק מונה 25 נציגים, שמונה דירקטורים מייצגים מדינות (ארצות הברית, יפן, סין, גרמניה, צרפת ובריטניה) ויתר הנציגים מייצגים קבוצות של מדינות שהתאגדו יחדיו (Constituencies).

ברמה השלישית והיום-יומית פועלים נשיא הבנק, ההנהלה והסגל המקצועי. נשיא הבנק העולמי נבחר על ידי המדינות החברות לתקופת כהונה של 5 שנים והוא מנהל את ישיבות מועצת המנהלים ואחראי על הניהול הכולל של הבנק. הנשיא הנוכחי הוא ד"ר Jim Yong Kim  האמריקאי.

זרועות הבנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנק העולמי מורכב למעשה משני מוסדות נפרדים:

  • International Bank for Reconstruction and Development) IBRD) - הבנק הבינלאומי לשיקום ולפיתוח הוא המוסד העיקרי שאחראי על הלוואות בבנק העולמי ובו חברות 189 מדינות. המוסד נוסד ב-1945 ומעניק הלוואות וערבויות לממשלות במדינות מתפתחות. ה-IBRD מממן את הפרויקטים של הבנק בריבית רגילה ומתמקד במדינות מעמד הביניים ובמדינות העניות בעלות כשירות אשראי. בשנת 2017 ה-IBRD העניק הלוואת בסך 22.6 מיליארד דולר.[3]
  • International Development Association) IDA) - האיגוד הבינלאומי לפיתוח נוסד ב-1960 וכיום חברות בו 173 מדינות. ה-IDA וה- IBRD חולקים את אותו צוות, מטה ונשיא אך ניזונים ממקורות מימון שונים. ה-IDA מתמקד במדינות העניות ביותר שאינן יכולות ללוות מה-IBRD ומספק להן הלוואות בריבית נמוכה לתקופה של 25 או 38 שנים, עם תקופת חסד של 5-10 שנים. בשנת 2017 העניק ה-IDA הלוואות בסך 19.5 מיליארד דולר.[3]
  • International Finance Corporation) IFC) - התאגיד הבינלאומי למימון נוסד ב-1956 וחברות בו 184 מדינות. ה-IFC משקיע ומלווה לחברות במגזר הפרטי המבצעות פרויקטים במדינות מתפתחות. החברות שבהן משקיעים או שמקבלות את ההלוואות הן בדרך כלל חברה ממדינה מפותחת. לדוגמה, חברה שמקימה מפעל במדינה מתפתחת, או בנק שרוכש בנק במדינה מתפתחת, יכולים להיות מועמדים למימון של ה-IFC. ל-IFC ול-IBRD אותם נשיא ומועצת מנהלים אך הזרוע פועלת בצורה עצמאית מכיוון שהנה אוטונומית מבחינה פיננסית ומשפטית ובעלת חוזים, הון, הנהלה וצוות עובדים משלה. בשנת 2017 ה-IFC ביצעה השקעות בסך 19.3 מיליארד דולר.[4]
  • Multilateral Investment Guarantee Agency) MIGA) - הסוכנות הרב-לאומית להבטחת השקעות נוסדה ב-1988 וחברות בה 181 מדינות. MIGA מבצעת ביטוחי סיכון כנגד סיכונים פוליטיים להשקעות פרטיות במדינות מתפתחות. לדוגמה, אם חברה מקימה מפעל במדינה מתפתחת, היא יכולה לבטח את ההשקעה מפני שינויים פוליטיים קיצוניים, מלחמות, חוסר יכולת להמיר מטבע, הלאמה וכו'...בשנת 2017 MIGA הנפיקה ערבויות לסיכונים פוליטיים בסך 4.8 מיליארד דולר.[5]
  • International Centre for Settlement of Investment Disputes) ICSID) - בית המשפט ליישוב סכסוכי השקעות נוסד ב-1966 ומונה 153 מדינות. ה-ICSID מהווה מנגנון ליישוב סכסוכים עבור המשקיעים.

נשיא הבנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי, נשיא הבנק הוא בעל לאום המדינה בעלת מספר המניות הגבוה ביותר (ארצות הברית) ונבחר על ידי מועצת המנהלים לכהונה בת חמש שנים. נשיא הבנק העולמי אחראי על תפקודה של המועצה, לצד ניהולו השוטף של הבנק.[6]

נשיא הבנק הנוכחי הוא ד"ר ג'ים יונג קים (Jim Yong Kim) האמריקאי. קים נבחר לתפקידו ביולי 2012, ובספטמבר 2016 התקבלה החלטה בפה אחד להאריך את כהונתו לתקופה נוספת של חמש שנים. בתחילת כהונתו הראשונה הציב הבנק את שתי מטרותיו שמנחות את פעילותו: למגר את העוני הקיצוני בעולם עד 2030 ולהוביל לצמיחה ב-40% התחתונים במדינות מתפתחות.[7]

מדינות חברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-IBRD חברות 189 מדינות חברות:

אוגנדה, אוזבקיסטן, אוסטריה, אוסטרליה, אוקראינה, אורוגוואי, אזרבייג'ן, איחוד האמירויות, איטליה, איי בהאמה, איי מרשל, איי סולומון, איי סיישל, אינדונזיה, איסלנד, איראן, אירלנד, אלבניה, אלג'ריה, אל-סלבדור, אנגולה, אנטיגואה וברבודה, אסטוניה, אפגניסטן, אקוודור, ארגנטינה, אריתראה, ארמניה, ארצות הברית, אתיופיה, בהוטן, בוטסואנה, בולגריה, בוליביה, בוסניה והרצגובינה, בורונדי, בורקינה פאסו, בחריין, בלגיה, בליז, בלרוס, בנגלדש, בנין, ברבדוס, ברוניי, ברזיל, בריטניה, גאנה, גבון, גואטמלה, גיאנה, גיאורגיה, ג'יבוטי, גינאה ביסאו, גינאה המשוונית, גינאה, גמביה, ג'מייקה, גרמניה, גרנדה, דומיניקה, דנמרק, דרום אפריקה, דרום סודן, האיטי, האיים המלדיביים, הודו, הולנד, הונגריה, הונדורס, הרפובליקה הדומיניקנית, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה המרכז אפריקאית, הרפובליקה של קונגו, וייטנאם, ונואטו, ונצואלה, זימבבואה, זמביה, חוף השנהב, טג'יקיסטן, טובאלו, טוגו, טונגה, טוניסיה, טורקמניסטן, טנזניה, טרינידד וטובגו, יוון, יפן, ירדן, ישראל, כוויית, כף ורדה, לאוס, לבנון, לוב, לוקסמבורג, לטביה, ליבריה, ליטא, לסוטו, מאוריטניה, מאוריציוס, מאלי, מדגסקר, מוזמביק, מולדובה, מונגוליה, מונטנגרו, מזרח טימור, מיאנמר, מלאווי, מלזיה, מלטה, מצרים, מקדוניה, מקסיקו, מיקרונזיה, מרוקו, נאורו, נורווגיה, ניגריה, ניו זילנד, ניז'ר, ניקרגואה, נמיביה, נפאל, סאו טומה ופרינסיפה, סודן, סווזילנד, סומליה, סוריה, סורינאם, סיירה לאון, סין, סינגפור, סלובניה, סלובקיה, סמואה, סן מרינו, סנגל, סנט וינסנט והגרנדינים, סנט לוסיה, סנט קיטס ונוויס, ספרד, סרביה, סרי לנקה, עומאן, עיראק, ערב הסעודית, פולין, פורטוגל, פיג'י, פיליפינים, פינלנד, פלאו, פנמה, פפואה גינאה החדשה, פקיסטן, פרגוואי, פרו, צ'אד, צ'ילה, צ'כיה, צרפת, קולומביה, קומורו, קוסובו, קוסטה ריקה, קוריאה, קזחסטן, קטאר, קירגיסטן, קיריבטי, קמבודיה, קמרון, קנדה, קניה, קפריסין, קרואטיה, רואנדה, רומניה, רוסיה, שוודיה, שווייץ, תאילנד, טורקיה, תימן.

הבנק וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל הצטרפה לבנק העולמי בשנת 1954 והייתה זכאית לקבל הלוואות עד שנת 1979. בין הפרויקטים שביצע הבנק בישראל ניתן למצוא את הקמת נמל אשדוד, תכנון נתיבי איילון[8] ובשנת 1975 השקיע הבנק העולמי בחברת מכתשים מפעלים כימיים, ועלתה כוונה להשקיע בישראל בחברות נוספות. לאחר כשנה החליט הבנק לא לבצע השקעות נוספות בישראל ובשנת 1978 מכר את חלקו במכתשים[9][10][11]. כיום, מדינת ישראל הינה חלק מקבוצת המדינתו התורמות, כאשר החברות בבנק מאפשרת לחברות ישראליות להשתתף במכרזים בינ"ל הממומנים מכספי הבנק.

ישראל היא מדינה תורמת קטנה יחסית, ומעדיפה להתמקד בהשקעה בכספים בנושאים שלישראל יש יתרון יחסי כמו חקלאות, מים וסייבר. לאור מדיניות זו, משרד הכלכלה הקים מספר קרנות בתחומים אלו להשקעה דרך הבנק העולמי במדינות שונות באפריקה, דרום מזרח אסיה ובדרום אמריקה.

מניות ישראל בבנק (מעודכן לינואר 2018)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לישראל יש 6,715 מניות שרכשה ב-IBRD אשר מקנות לה כח הצבעה של 0.28%.[12] ישראל חברה בקבוצת ההולנדית ביחד עם ארמניה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, קפריסין, גיאורגיה, מקדוניה, מולדובה, מונטנגרו, הולנד, רומניה ואוקראינה. לקבוצה זו יש סך של 99,840 קולות אשר מהוות 4.21% מכח ההצבעה.[13]
  • לישראל יש 2,955 מניות שרכשה ב-IFC אשר מקנות לה כח הצבעה של 0.11%.[14] לקבוצה ההולנדית יש 99,073 קולות ב-IFC אשר מקנים לה כח הצבע של 3.65%.[15]
  • לישראל יש 78,399 מניות שרכשה ב-IDA אשר מקנות לה כח הצבעה של 0.28%.[16] לקבוצה ההולנדית יש 1,295,819 קולות ב-IDA אשר מקנים לה כח הצבע של 4.8%.[17]
  • לישראל יש 1,061 מניות שרכשה ב-MIGA אשר מקנות לה כח הצבעה של 0.49%.[18] לקבוצה ההולנדית יש 11,591 קולות ב-IDA אשר מקנים לה כח הצבע של 5.31%.[19]

בעקבות החלטת ממשלה שהתקבלה בשנת 2017 להעביר את הנציגות בבנקים מבנק ישראל למשרד האוצר,[20] כיום יחידת ארגונים בינ"ל במשרד האוצר היא האמונה על הקשר השוטף מול הנהלת הבנק.[21] בנוסף לזאת, יגאל מנשה הוא נציג מדינת ישראל בדירקטוריון הבנק (Board of Directors). החברות בבנק העולמי נותנת לישראל במה בזירה הכלכלית-המולטילטרלית, ומאפשרת לישראל לקחת חלק משמעותי בהחלטות ההנהלה הקשורות בעיצוב מדיניות ההשקעות של הבנק.

השקעות בכלכלה הפלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנק העולמי מחזיק במשרד מקומי בירושלים[22] אשר מנהל את פעילות הבנק ברשות הפלסטינית ויוזם פרויקטים בתחומי החינוך, תשתיות מים וחשמל, וכן מספק תמיכה לפעילות הפיננסית הפרטית.[23] בין היתר, בנה הבנק מתקן טיהור שפכים יחיד מסוגו כדי לסייע במיגור משבר המים ברצועה.

לאחר החתימה על הסכמי אוסלו בשנת 1993, ייסד הבנק העולמי קרן ייעודית לטובת הרשות הפלסטינית שאך זה קמה (Trust Fund for Gaza and the West Bank).[24] הקרן פועלת בתיאום עם משרד האוצר הישראלי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים וההנהגה הפלסטינית. הסיבה להקמת קרן ייעודית, נעוצה בעובדה כי הרשות הפלסטינית אינה מוגדרת כמדינה ועל כן אין היא יכולה להיות חברה בבנק העולמי ולזכות בהשקעות ישירות מטעם הבנק. לקרן הייעודית שתי מטרות מרכזיות:

1.       חיזוק יכולתה של הרשות הפלסטינית לתת שירות לתושבים.

2.       סיוע לסקטור הפרטי לייצר מקומות עבודה.

פעילות הבנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנק העולמי על זרועותיו העניק בשנת 2017 הלוואות ומענקים בסך של 61.8 מיליארד דולר.[3]

בחלקה הדרומי של אפריקה הבנק השקיע כ-16.2 מיליארד דולר, כאשר 18% מההשקעה הינה בפרויקטים בסקטור התחבורה, 14% בתחום המים, 14% בסקטור האנרגיה, ו-11% בתחום החקלאות.

במרכז ובצפון אפריקה הבנק השקיע 7.1 מיליארד דולר, 23% מהם הושקעו בפיתוח המגזר הציבורי, 15% בסקטור האנרגיה, 15% בסקטור הפיננסי ו-13% בהגנה על הפרט.

באמריקה הלטינית והקאריביים הבנק השקיע 9.7 מיליארד דולר, 32% מהם הושקעו בפיתוח המגזר הציבורי, 11% בתעשייה המקומית ו-11% בתחום המים.

באירופה ומרכז אסיה הבנק השקיע 9.5 מיליארד דולר, 41% מהם הושקעו בסקטור האנרגיה, 12% בפיתוח המגזר הציבורי, ו-11% בפיתוח תשתיות ותחבורה.

בדרום אסיה הבנק השקיע 9.6 מיליארד דולר, 17% מהם הושקעו בסקטור הפיננסי, 14% בסקטור האנרגיה ו-13% בפיתוח התשתיות והתחבורה.

במזרח אסיה הבנק השקיע 9.7 מיליארד דולר, 20% מהם בפיתוח התחבורה, 17% הושקעו בתעשייה המקומית ו-16% הושקעו בסקטור המים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הבנק העולמי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "What We Do". World Bank (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2018. 
  2. ^ "Organization". World Bank (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2018. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 World Bank, The World Bank Annual Report 2017, 2017-10-06
  4. ^ Annual Report 2017, www.ifc.org
  5. ^ MIGA Annual Reports & Financial Statements, openknowledge.worldbank.org (באנגלית)
  6. ^ "Boards of Directors". World Bank (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2018. 
  7. ^ About Jim Yong Kim | World Bank Group President, president.worldbankgroup.org (באנגלית)
  8. ^ Projects & Operations - All Projects | The World Bank, projects.worldbank.org
  9. ^ הבנק העולמי ישקיע ב"מכתשים" ו"חיפה כימיקלים", דבר, 1 בספטמבר 1975
  10. ^ יאיר פלדמן, הבנק העולמי ביטל תכנית השקעה בארץ, דבר, 21 ביולי 1976
  11. ^ הבנק העולמי פורש משותפות ב"מכתשים", דבר, 23 בפברואר 1978
  12. ^ IBRD SUBSCRIPTIONS AND VOTING POWER OF MEMBER COUNTRIESIBR, worldbank.org
  13. ^ IBRD VOTING POWER OF EXECUTIVE DIRECTORS, worldbank.org
  14. ^ IFC SUBSCRIPTIONS AND VOTING POWER OF MEMBER COUNTRIES, worldbank.org
  15. ^ IFC VOTING POWER OF DIRECTORS, worldbank.org
  16. ^ IDA VOTING POWER OF MEMBER COUNTRIES, worldbank.org
  17. ^ IDA VOTING POWER OF EXECUTIVE DIRECTORS, worldbank.org
  18. ^ MIGA SUBSCRIPTIONS AND VOTING POWER OF MEMBER COUNTRIES, worldbank.org
  19. ^ MIGA VOTING POWER OF DIRECTORS, worldbank.org
  20. ^ "משחק כיסאות פיננסי: האוצר יחליף את בנק ישראל כנציג בבנקים בינלאומיים". כלכליסט - www.calcalist.co.il. 13 במרץ 2017. בדיקה אחרונה ב-12 ביוני 2018. 
  21. ^ ארגונים כלכליים ומוסדות פיננסים רב לאומיים במשרד האוצר
  22. ^ מסמכי הבנק העולמי
  23. ^ "West Bank and Gaza". World Bank (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-12 ביוני 2018. 
  24. ^ "Palestinian Recovery and Development Program Trust Fund". World Bank (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-12 ביוני 2018.