מות החום של היקום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מות החום של היקום הוא רעיון תאורטי על פיו היקום יגיע לסיומו במצב בו רמת האנרגיה החופשית תגיע לרמה שלא תאפשר יישום תהליכים צורכי אנרגיה.

מוות חום אינו מצריך הגעה לטמפרטורה מסוימת, אלא למצב בו הפרשי הטמפרטורה או הבדלים אחרים באנרגיה קטנים מכדי לבצע "עבודה". זהו תהליך בו היקום מגיע לשוויון תרמודינמי, כלומר לאנטרופיה מקסימלית.

הרעיון של מוות חום תואר לראשונה בעבודתו של ויליאם תומסון, אשר בשנות ה-1850 השתמש בשני החוקים הראשונים של התרמודינמיקה והרחיב אותם למצב קיצון לגבי כל היקום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]