מו מוולם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מו מוולם
Mo Mowlam
לידה 18 בספטמבר 1949
ווטפורד, הרטפורדשייר, אנגליה
פטירה 19 באוגוסט 2005 (בגיל 55)
קנטרברי, קנט, אנגליה
שם מלא מרג'ורי מו מוולם
מדינה אנגליהאנגליה
מקום קבורה נשרף, אפר מפוזר, באופן ספציפי: מחצית מהאפר שלה פוזר בטירת הילסבורו, צפון אירלנד, מעונו הרשמי של שר צפון אירלנד. החצי השני של האפר שלה נלקח למחוז הלייבור שלה, רדקאר.
השכלה
מפלגה הלייבור
דת אתאיסטית
בן זוג ג'ון נורטון
נגיד דוכסות לנקסטר
11 באוקטובר 1999 – 11 ביוני 2001
(שנה ו־34 שבועות)
→ Jack Cunningham, Baron Cunningham of Felling
Gus Macdonald ←
חבר הפרלמנט ה-50 של הממלכה המאוחדת
11 ביוני 1987 – 16 במרץ 1992
(4 שנים ו־40 שבועות)
חבר הפרלמנט ה-51 של הממלכה המאוחדת
9 באפריל 1992 – 8 באפריל 1997
(5 שנים)
חבר הפרלמנט ה־52 של הממלכה המאוחדת
1 במאי 1997 – 14 במאי 2001
(4 שנים)
מזכיר המדינה לענייני צפון אירלנד ה־11
3 במאי 1997 – 11 באוקטובר 1999
(שנתיים ו־23 שבועות)
→ Patrick Mayhew, Baron Mayhew of Twysden
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרג'ורי מו מוולם (באנגלית: Marjorie "Mo" Mowlam;‏ 18 בספטמבר 1949 - 19 באוגוסט 2005) הייתה פוליטיקאית ממפלגת הלייבור הבריטית. היא כיהנה כחברת הפרלמנט (MP) מטעם מחוז רדקאר (Redcar) מ-1987 עד 2001 וכיהנה בקבינט כמזכירת המדינה לצפון אירלנד, שרה למשרד הקבינט וקנצלרית דוכסות לנקסטר.[1] בתקופתה של מוולם כמזכירת צפון אירלנד נחתם הסכם השלום ההיסטורי של יום שישי הטוב בשנת 1998.[2] הכריזמה האישית שלה וסגנון הדיבור הברור שלה היה אחד מהגורמים לכך שהיא הייתה אחת הפוליטיקאיות הפופולריות ביותר של "הלייבור החדש" בבריטניה.

חייה המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית של מוולם בניוקאסל

מוולם נולדה לטינה ופרנק[3], ברחוב קינג 43, ווטפורד, הרטפורדשייר, אנגליה. מוולם גדלה בקובנטרי, שם אביה התקדם להיות עוזר הדואר. מאוחר יותר היא זכתה בפרס חופש העיר ב-1999,[4] והייתה היחידה מבין שלושת ילדי המשפחה שעברה את מבחן 11" פלוס" (מבחן לפני מעבר לחטיבת הביניים). בהמשך לכך, היא התחילה את לימודיה בבית הספר לתיכון בנות צ'יזוויק במערב לונדון, ולאחר מכן עברה לבית הספר קונדון קורט בקובנטרי[4], שהיה, באותה תקופה, אחד מבתי הספר המקיפים הראשונים במדינה. לאחר מכן למדה בקולג' טרוליאן, אוניברסיטת דורהאם. מוולם הצטרפה למפלגת העבודה ובשנת 1969 הפכה למזכירה של אגודת הדבייט "אגודת דורהאם"[3]. לאחר מכן היא מונתה להיות סגנית הנשיא של אגודת הסטודנטים באוניברסיטה. לאחר מכן, היא עבדה בלונדון עבור חבר הפרלמנט מטעם הלייבור טוני בן.

בשנת 1973 היא עברה לארצות הברית יחד עם בן הזוג שלה דאז ולמדה לתואר שלישי במדעי המדינה באוניברסיטת איווה, התזה שלה עסקה בההשפעות של שיטת משאל העם השווייצרית.[5][6] בשנת 1977 מוולם הייתה מרצה באגף למדעי המדינה באוניברסיטת ויסקונסון שבמילווקי. מאוחר יותר באותה שנה היא עברה להיות מרצה באוניברסיטת פלורידה סטייט שבטלסהי. מוולם החזיקה בתפקיד הנ"ל עד 1979. במהלך השהות שלה בטלסהי הדירה שלה נפרצה על ידי אלמוני. מוולם חשדה שהפורץ היה האנס והרוצח הסדרתי טד בנדי, שהיה אחראי למוות של 35 נשים צעירות.[3]

מוולם חזרה לאנגליה (1979) כדי לקחת על עצמה את תפקיד באוניברסיטת ניו קאסיל.[3] במקביל, היא עבדה ב"נורתון קולג'", ברנלי שם היא סייעה לסטודנטים מרקעים מאתגרים. ב-1981 היא ארגנה סדרת הרצאות אלטרנטיבית "להרצאות ריית" שניתנו באותה שנה על ידי הסגן רקטור של האוניברסיטה לאנס מרתין. ההרצאות הללו, פורסמו בכתב עת והרווחים נתרמו לקמפיין לפירוק הנשק הגרעיני.[3]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 ביוני 1995 מוולם התחתנה עם ג'ון נורטון בדורהם, שעבד כבנקאי בבנק סיטי אוף לונדון.[7] נורתון נפטר ב-3 בפברואר 2009. למוולם שני ילדים חורגים מהנישואים הראשונים של נורתון עם ג'רלדין בדל. [8]

חברת פרלמנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1983 ניסתה מוולם להיבחר לפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור בבחירות הכלליות אך נכשלה. לאור כך, היא שובצה כמעומדת הלייבור במחוז רדקאר, לאחר שחבר הפרלמנט מטעם המחוז ג'יימס טין התפטר. מושב זה, נחשב כמושב בטוח של המפלגה. ואכן בבחירות הכלכליות של 1987 מוולם, זכתה במושב, והפכה לדוברת הלייבור בצפון אירלנד. יחד עם קנצלר הצללים ג'ון סמית', מוולם הייתה אדריכליות של "מתקפת קוקטייל הסרטנים" מטעם הלייבור. מטרת הקמפיין הייתה להרגיע את המגזר הפיננסי בבריטניה בנוגע למדיניותה הפיננסית של הלייבור.[1]

מוולם הצטרפה לקבינט הצללים כאשר ג'ון סמית' הפך למנהיג מפלגת הלייבור ב-1992. תפקידה בקבינט הצללים היה "מזכירת המדינה למורשת לאומית". במהלך תקופה זו, היא התנגדה למלוכנים וגם לרפובליקנים. כך היא קראה להרוס את ארמון בקינגהאם ולהחליף אותו בארמון "מודרני" שנבנה מכסף ציבורי. נכונותה של מוולם לומר את דעתה, לעיתים קרובות מבלי להתחשב בהשלכות, נתפסהעל ידי תומכיה ככוחה הגדול ביותר.

לאחר מותו של מנהיג הלייבור סמית' ב-1994, הפכה מוולם, לצד פיטר קילפוייל, למארגנת הראשית בקמפיין של טוני בלייר למנהיגות הלייבור. לאחר ניצחונו, בלייר מינה אותה למזכירת המדינה של צפון אירלנד בקבינט הצללים. בתחילה היא סירבה להתמנות לתפקיד, והעדיפה תיק כלכלי, אך לבסוף הסכימה לקבל את התפקיד.

בממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997, מוולאם נבחר שוב לתפקיד חבר הפרלמנט של רדקאר בהפרש גדול של 21,667 קולות.[9] לאחר הבחירות היא מונה לתפקיד למזכירת המדינה של צפון אירלנד. מוולם הייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד.

הסכם יום שישי הטוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מו מוולם היה הזרז שאפשר לפוליטיקה להתקדם למה שהוביל לחתימת הסכם יום שישי הטוב באפריל 1998. היא חתכה את המוסכמות וקיבלה החלטות קשות שנתנו מומנטום להתקדמות הפוליטית.[2]

מוולם פיקחה על המשא ומתן שהוביל להסכם יום שישי הטוב משנת 1998. היא הצליחה לסייע בהשבת הפסקת האש עם ה-IRA ולכלול את סין פיין בשיחות הרב-מפלגתיות על עתידה של צפון אירלנד. בניסיון לשכנע את נאמני אולסטר להשתתף בתהליך השלום, היא ערכה ביקור חסר תקדים ומסוכן אצל אסירים תומכי אלסטר בכלא מאיז, ופגשה רוצחים מורשעים פנים אל פנים וללא ליווי.

כאמור, מוולם פיקחה על המשא ומתן ועל חתימת הסכם יום שישי ב-1998. ההסכם הוביל להקמתה של אספת המחוקקים של צפון אירלאנד (מעין פרלמנט). עם זאת, מערכת יחסים המתוחה שלה עם מפלגות יוניוניסטיות הביאה לכך שתפקידה בצוות המשא ומתן הצטמצם והיא הוחלפה על ידי טוני בלייר וצוותו. ב-1999, מוולאם התייחסה להתקפות ענישה סמי-צבאיות בצפון אירלנד כ"משק בית פנימי" וטענה כי האלימות אינה נחשבת כהפרת הפסקת האש.[10]

שר הקבינט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידרדרות במערכת היחסים של מוולם עם היוניוניסטים הייתה סיבה מרכזית לכך שהיא הוחלפה על ידי פיטר בתפקיד מזכירה המדינה של צפון אירלנד באוקטובר 1999. מוולם מונתה לתפקיד זוטר יחסית של שר הקבינט. ייתכן ובהחלטה לשנמך אותה היו סיבות אחרות מלבד הקשר הבעייתי שלה עם היוניוניסטים, כדוגמת הפופולריות (הדועכת שלה) ומצבה הבריאותי.[11] מוולם התרעמה על השנמוך לשר הקבינט, תפקיד שהיא בעבר זילזלה בו וכינתה אותו ה"השר לתוכנית היום".[12] כשרת משרד הקבינט, היא נועדה להיות ה"אוכפת" של טוני בלייר.[13]

ב-2002 מוולם נבחרה להוביל את הקמפיין של הממשלה הבריטית נגד סמים, וקראה ללגליזציה בינלאומית.[14] מוולם עוררה סערה כאשר הודתה בשנת 2000 שעישנה קנאביס כסטודנטית: "ניסיתי סמים. לא אהבתי את זה במיוחד. אבל בניגוד לנשיא קלינטון, כן שאפתי".[15]

פרישה לגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בספטמבר 2000, הודיעה מוולאם על כוונתה לפרוש מהפרלמנט ועל כך שהיא מוותרת על מקומה בבחירות הכלליות של 2001.[16] לאחר פרישתה מבית הנבחרים, מוולם החלה לבקר את מדיניות הממשל במספר תחומים, בדגש על הפלישה לעיראק ב-2003. כך, היא השתתפה במחאות נגד מלחמת עיראק לצד ונסה רדגרייב, טוני בן, טאריק עלי, קן ליווינגסטון וביאנקה ג'אגר.[17]

לאחר פרישתה, מוולם הפכה לכותבת טור שאלות ותשובות עבור מגזין הגברים Zoo. במסגרת זאת, היא ציינה שהיא מתגעגעת לעבודתה כחברת פרלמנט. בנוסף, לכך, מוולם הקימה ארגון צדקה, MoMo Helps, כדי לעזור למכורים לסמים שסיימו בהצלחה את שיקומם; ולספק תמיכה להורים או למטפלים של ילדים נכים.

ב-2002 זיכרונותיה הפוליטיים פורסמו תחת הכותרת "בשם מומנטום: המאבק לשלום, פוליטיקה והעם". בינואר 2003 מוולם הייתה הנושא של סדרת הטלוויזיה הבריטית This Is Your Life.[18]

מחלה ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמישה חודשים לפני הבחירות הכלליות של 1997 (הבחירות בהם זכו הלייבור), אובחן אצל מוולם גידול במוח. מוולם ניסתה להסתיר זאת, ולשמור על פרטיותה. אולם, העיתונאות הצהובה גילתה אודות מצבה הבריאותי הרעוע. למרות טענתה של מוולם שהיא החלימה באופן מלא, היא איבדה את רוב שערה כתוצאה מהחולי. לאור כך, היא החלה לחבוש פאה. לעיתים בפומבי היא את הסירה הפאה וציינה שמדובר ב"טרחה כזו".[19][20] ב-3 באוגוסט 2005, ה-BBC דיווח שמוולם חולה במחלה קשה בבית החולים קינגס קולג' בלונדון. כך, דווח שהיא סבלה מבעיות שיווי משקל כתוצאה מכימותרפיה. כתוצאה מכך, ב-30 ביולי 2005 היא נפלה וספגה פגיעות ראש ולא שבה להכרה. בהתאם לבקשה שלה בצוואה, לא בוצעה בה החייאה והיא מתה.

ב-12 באוגוסט 2005, היא הועברה להוספיס לצליינים בקנטרברי, קנט, שם נפטרה ב-8:10 בבוקר ב-19 באוגוסט, בגיל 55.[21] היא הותירה אחריה את בעלה ג'ון נורטון ושני ילדים חורגים. מותה התרחש רק 13 ימים לאחר מותו של רובין קוק, שר נוסף בממשלת 1997. בינואר 2010, הרופא של מוולם חשף כי הגידול שהיא סבלה ממנו היה ממאיר והיווה הגורם המרכזי למותה. מוולם, לא חשפה את מצבה הרפואי הבכי רע לטוני בלייר והציבור, זאת למרות שיועץ לה לעשות כן.[22] מוולם הייתה אתאיסטית,[23] וב-1 בספטמבר 2005 גופתה נשרפה בסיטינגבורן בטקס לא דתי בניצוחו של ריצ'רד קולס, מלהקת The Communards משנות השמונים.[24] מחצית מהאפר שלה פוזר בטירת הילסבורו (מעונה הרשמי של מזכירת המדינה של צפון אירלנד) והחצי השני פוזר במחוז הבחירה הפרלמנטרי שלה לשעבר, רדקאר.[25]

אנדרטאות וזיכרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוח על הקיר בכניסה לביתה בניוקאסל

ב-20 בנובמבר 2005 נערכה אזכרה למוולאם בתיאטרון רויאל, דרורי ליין. טקס נוסף נערך בטירת הילסבורו ב-1 בדצמבר 2005 ועוד אחד ברדקאר ב-3 בדצמבר 2005.[26]

כדי לכבד את זכרה של מוולם, המנהל המקומי של רדקאר תלה פסיפס באגם השייט החדש ברדקאר. הפסיפס מורכב מ-800 אריחים, שמוצבים במעגל בגובה של שלושה מטרים. הפסיפס נוצר על ידי האמן המקומי ג'ון טוד ונועד להמחיש את חייה של מוולם ואת תחומי העניין שלה. כך, בפסיפס יש את הדיוקן של מוולם, כאשר היא מוקפת בתמונות כולל החוף שבו היא אהבה לטייל; סוסי מרוץ; מסלול התחרות של רד קאר (שם חגגה את חתונתה); מפעלי הפלדה של רדקאר; סירת ההצלה זיטלנד; ידיים שלובות ויונים (כדי לסמל את הצפון. תהליך השלום באירלנד) ובתי הפרלמנט.[27] בהמשך לכך, לזכרה, חדר המועדון ללומדי תואר שני של טרבליאן קולג', דורהאם (העלמה של מוולם) שונה ל"חדר מוולם". החדר מכיל פסל קטן של מוולם.[28]

דוקודרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009, ערוץ 4 הזמין סרט דוקודרמטי, בשם "מו", המתאר את חייה של מו מוולם מניצחון הלייבור בבחירות 1997 ועד מותה ב-2005.[29] בסרט כיכבה ג'ולי וולטרס בתור מוולם.[30] הסדרה שודרה ב-31 בינואר 2010[31] ומשכה למעלה מ-3.5 מיליון צופים, מה שהפך אותה לדרמה בעלת הדירוג הגבוה ביותר של ערוץ 4 מאז 2001.[32] הסרט זכה גם להצלחה קריטית, כאשר חבר הפרלמנט אדם אינגרם טען שהוא הצליח להסביר את "את המהות של מו".[33] הסרט היה מועמד לפרס BAFTA עבור הדרמה הטובה ביותר לסינגל[34]; וג'ולי וולטרס וגארי לואיס היו מעומדים עבור פרס השחקנית הטובה ביותר ושחקן המשנה הטוב ביותר, בהתאמה.[34] ואכן וולטרס זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר.[34]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Burki, Talha. “Mo Mowlam.” The lancet oncology 11.3 (2010): 229–229.
  • Fontana, Giuditta, and Ilaria Masiero. “Beyond Reassurance: The Reputational Effect of Cultural Reforms in Peace Agreements.” Government and opposition (London, 2022).
  • Sheldon, Sally et al. “‘Too Much, Too Indigestible, Too Fast’? The Decades of Struggle for Abortion Law Reform in Northern Ireland.” Modern law review 83.4 (2020): 761–796.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מו מוולם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "The Scotsman". Thescotsman.scotsman.com. נבדק ב-13 באפריל 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 "Political tributes to Mo Mowlam" (באנגלית בריטית). 2005-08-19. נבדק ב-2022-04-24.
  3. ^ 1 2 3 4 5 Guardian Staff, Obituary: Mo Mowlam, the Guardian, ‏2005-08-20 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 "City remembers schoolgirl Mowlam". BBC News Online. BBC. 19 August 2005. Retrieved 23 September 2009.
  5. ^ Loewenberg, Gerhard (2006). "Marjorie Mowlam". PS: Political Science & Politics. 39 (1): 167–168. doi:10.1017/S1049096506240319.
  6. ^ Mowlam, Marjorie (1979). "Popular access to the decision-making process in Switzerland: The role of direct democracy". Government and Opposition. 14 (2): 180–197. doi:10.1111/j.1477-7053.1979.tb00671.x.
  7. ^ "Marriages England and Wales 1984–2006". Findmypast.com. נבדק ב-13 באפריל 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Why deny Mo Mowlam, my stepmum, credit for the Good Friday agreement?". The Guardian. 28 באפריל 2018. נבדק ב-11 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Results & Constituencies". BBC News. נבדק ב-17 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Gallaher, Carolyn (2011). After the Peace: Loyalist Paramilitaries in Post-Accord Northern Ireland (באנגלית). Ithaca: Cornell University Press. p. 9. ISBN 978-0-8014-6158-3.
  11. ^ Trimble calls for Mowlam's head, The Guardian, 23 June 1999.
  12. ^ Asthana, Anushka (20 באוגוסט 2005). "Mo Mowlam". The Times. London. נבדק ב-31 בינואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ "Mo Mowlam condition 'unchanged'". BBC News Online. BBC. 5 באוגוסט 2005. נבדק ב-3 בפברואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Wintour, Patrick (19 בספטמבר 2002). "Legalise all drugs worldwide, says Mowlam". The Guardian. נבדק ב-7 בספטמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "I smoked cannabis, admits Mowlam". BBC News Online. BBC. 16 בינואר 2000. נבדק ב-3 בפברואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "Mowlam to stand down". BBC News Online. BBC. 4 בספטמבר 2000. נבדק ב-3 בפברואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "'Million' march against Iraq war". BBC News Online. 16 בפברואר 2003. נבדק ב-29 בדצמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Mowlam, Mo (2002). Momentum: The Struggle for Peace, Politics and the People. London: Hodder & Stoughton. ISBN 0-340-79394-5.
  19. ^ Mo Mowlam's vote is number one (אורכב 04.03.2007 בארכיון Wayback Machine), MyVillage, 22 November 2002.
  20. ^ "Life in pictures: Mo Mowlam". BBC News. 19 באוגוסט 2005. נבדק ב-27 בנובמבר 2011. (Mowlam) wore a wig after her illness caused her hair to fall out. ... (She) famously removed her wig in discussions leading to the signing of the 1998 Good Friday Agreement. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ "Mo Mowlam dies". The Guardian. 19 באוגוסט 2005. נבדק ב-22 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Merrick, Jane (17 בינואר 2010). "Mo Mowlam lied to Blair about her brain tumour". The Independent. London. נבדק ב-13 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ "Times obituary: Dr Marjorie Mowlam". The Times. 19 באוגוסט 2005. נבדק ב-10 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Colourful Goodbye to Our Mo". Mirror. נבדק ב-22 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ "Celebration of Mo Mowlam's life". BBC News Online. BBC. 1 בדצמבר 2005. נבדק ב-31 בינואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ "An Evening For Mo and Friends". Momowlam.co.uk. אורכב מ-המקור ב-19 באוקטובר 2009. נבדק ב-13 באפריל 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Mowlam memorial mosaic unveiled". BBC News Online. BBC. 23 באוקטובר 2009. נבדק ב-24 באוקטובר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ "The Mowlam Room | Trevelyan College Middle Common Room". נבדק ב-25 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Dowell, Ben (25 במרץ 2009). "Julie Walters to play Mo Mowlam in Channel 4 drama". The Guardian. London. נבדק ב-31 בינואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ אתר למנויים בלבד Andrew Hough, ‏Julie Walters nearly quit playing Mo Mowlam in new Channel 4 drama, The Telegraph, 20 January 2010
  31. ^ Little, Ivan (31 בינואר 2010). "Face to face with Mo... again". Belfast Telegraph. נבדק ב-31 בינואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "Mo Mowlam biopic gets 3.5m viewers". BBC News Online. BBC. 1 בפברואר 2010. נבדק ב-3 בפברואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "Scots MP reveals agony over Mo Mowlam TV drama".Daily Record. 31 January 2010. Retrieved 1 February 2010.
  34. ^ 1 2 3 BAFTA Television Awards Winners in 2010 (אורכב 30.05.2010 בארכיון Wayback Machine) at bafta.org.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מו_מוולם&oldid=37438214"