ונסה רדגרייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ונסה רדגרייב
Vanessa Redgrave
רדגרייב בשנת 2011
רדגרייב בשנת 2011
לידה 30 בינואר 1937 (בת 85)
לונדון, אנגליה
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1958–הווה (כ־64 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • בית הספר המרכזי לנאום ודרמה בלונדון
  • בית הספר קווינס גייט
  • The Alice Ottley School עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג טוני ריצ'רדסון (29 באפריל 19621967)
פרנקו נרו (31 בדצמבר 2006–הווה) עריכת הנתון בוויקינתונים
טימותי דלטון (19711986) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים נטשה ריצ'רדסון, ג'ואלי ריצ'רדסון, Carlo Gabriel Nero עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אוסקר
2 פרסי אמי
2 פרסי גלובוס הזהב
פרס טוני
פרס גילדת שחקני המסך
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ונסה רדגרייבאנגלית: Vanessa Redgrave; נולדה ב-30 בינואר 1937) היא שחקנית בריטית הידועה בזכות הופעותיה בקולנוע, בטלוויזיה ועל במת התיאטרון, והיא הופיעה בלמעלה משמונים סרטים[1]. רדגרייב באה ממשפחה של שחקנים, שהידועים שבהם הם אביה, סר מייקל רדגרייב, אחותה לין רדגרייב ובנותיה נטשה ריצ'רדסון וג'ואלי ריצ'רדסון.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רדגרייב הופיעה לראשונה על במת התיאטרון בשנת 1958 ומאז הופיעה פעמים רבות בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע.

בקולנוע הופיעה בסרטיהם של במאים ידועים, כשחקנית מובילה[2].

מעורבותה בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רדגרייב ידועה גם בשל פעילותה הפוליטית, לרוב בשורות השמאל הרדיקלי. היא הביעה עמדות בגנות מלחמת וייטנאם, בזכות הפירוק מנשק גרעיני, בזכות מאבקם של יהודי ברית המועצות לעלות לישראל, בזכות איחוד אירלנד, וכנגד גזענות. זמן מה הייתה חברה ב"מפלגת הפועלים המהפכנית" השמאלנית קיצונית בבריטניה, ואף רצה מטעמה בבחירות לפרלמנט. מאז עברה כמה גלגולים פוליטיים בשמאל הבריטי, וכיום היא חברה במפלגה בשם "שלום וקידמה", שעיקר מצעה התנגדות למלחמה בעיראק ותמיכה בזכויות האדם.

משנות ה-70 הביעה תמיכה בארגון אש"ף, ואף שימשה כקריינית, בשנת 1977 לסרט תעודה בשם "הפלסטיני" העוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני. באותה השנה, כאשר קיבלה את פרס אוסקר על משחקה בסרט "ג'וליה", אמרה בנאום קבלת הפרס כי היא מקבלת את הפרס על אף מאמצי ההפחדה של "בריונים ציונים". ב-1981 ביטל מנהל הטלוויזיה הישראלית יצחק שמעוני את הקרנת סרטה עטור הפרסים "תזמורת על תנאי", בשל תמיכתה באש"ף[3]. ביקורתה כלפי הציונות וישראל נמשכה. בפסטיבל הסרטים בסיציליה ב-1982, הציגה את סרטה "פלסטין הכבושה", בו מוצגת ישראל כממשיכת דרכה של גרמניה הנאצית, ובמהלך הפסטיבל הכתה את יוצרי הסרט הישראלי חמסין[4] ואת העיתונאית שרית לוי ישי[5]. בשנת 2004, ביקרה ברשות הפלסטינית ונפגשה עם יושב ראש הרשות, יאסר ערפאת, ברמאללה.

בשנת 1995, שימשה כשגרירה של רצון טוב של ארגון יוניצ"ף של האו"ם.

דוגמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2017, החלה לדגמן כפנים החדשות בבית האופנה גוצ'י.

ב-2021, כיכבה רדגרייב עם משפחתה, בסרטון שבוע האופנה הדיגיטלי בלונדון, שהוצג על ידי המעצבת רוקסנדה אילינצ'יץ[6]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רדרגייב, הייתה מועמדת לפרס האוסקר 6 פעמים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 במאי 1963 נולדה לה ולבמאי טוני ריצ'רדסון בתם, השחקנית נטשה ריצ'רדסון, ובינואר 1965 נולדה בתם השנייה, השחקנית ג'ואלי ריצ'רדסון. בשנת 1967 התגרשו השניים. יחסיה הרומנטיים עם השחקן האיטלקי פרנקו נרו החלו ב-1967 כשנפגשו בצילומי הסרט קמלוט. ב-1969 נולד ילדם קרלו גבריאל ספא ראנרו (שידוע בשמו קרלו נרו), תסריטאי ובמאי. אחרי שנפרדו למספר שנים, בהן ניהלה ונסה רדגרייב מערכת יחסים ממושכת עם טימותי דלטון, שהיה צעיר ממנה בכעשר שנים, הם שבו ונישאו ב-31 בדצמבר 2006. קרלו נרו ביים את ונסה רדגרייב בעיבוד הקולנועי של מחזהו של וואלאס שון, The Fever.

פרנקו נרו היה שושבינה של בתו החורגת נטשה ריצ'רדסון, בתה של ונסה רדגרייב, כשנישאה לשחקן ליאם ניסן. נטשה ריצ'רדסון נפטרה ב-18 במרץ 2009 עקב פגיעת ראש קשה בשעור סקי בקוויבק שבקנדה. נכדה, בנם של ליאם ניסן ונטשה בתה, הוא השחקן מייקל ריצ'רדסון.

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ונסה רדגרייב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרב יודילוביץ', ונסה רדגרייב למען שלום במזרח התיכון, באתר ynet, 17 בדצמבר 2001
  2. ^ סיפור ווסט סייד | עלילה, צוות שחקנים, פרסים ועובדות - בידור ותרבות פופ | יָנוּאָר 2022, iw.gov-civ-guarda.pt (בiw-IW)
  3. ^ כתבה, מעריב, 5 באוקטובר 1981
  4. ^ עירית שמגר, ונסה רדגרייב השתוללה - הכתה במאי ומפיק מישראל, מעריב, 3 באוקטובר 1982
  5. ^ ישי חטפה מכות מרדגרייב, מעריב, 8 באוקטובר 1982
  6. ^ עמירן, ארז (2022-01-28). "אייקון מאויר בשבוע: ונסה רדגרייב בת ה-85 מוכיחה שיופי הוא לא עניין של גיל". Ynet. נבדק ב-2022-01-28.
  7. ^ משחק לזמן (סרט)


ונסה רדגרייב - פרסים