מחוץ לחוק (משפט)
מחוץ לחוק במשמעותו המקורית והמשפטית הוא אדם שהוכרז כמי שנמצא מחוץ להגנת החוק. בחברות קדם-מודרניות, כל ההגנה המשפטית נשללה מהעבריין, כך שכל אחד היה רשאי מבחינה משפטית לרדוף או להרוג אותו. הכנסה למעמד מחוץ לחוק הייתה אפוא אחד העונשים החמורים ביותר במערכת המשפט. בחוק הגרמני הקדום, עונש המוות נעדר בצורה בולטת, וההכרזה על אדם כמחוץ לחוק הייתה העונש הקיצוני ביותר, שבפועל ככל הנראה שקול לעונש מוות. המושג ידוע גם מהחוק הרומי, במעמד המכונה "homo sacer", והתקיים לאורך ימי הביניים.
משמעות משנית של המונח "מחוץ לחוק" היא אדם המתחמק באופן שיטתי מלכידה באמצעות התחמקות ואלימות. משמעויות אלה קשורות וחופפות אך אינן בהכרח זהות. נרדף שהוכרז כמי שנמצא מחוץ להגנת החוק באיזור אחד אך קיבל מקלט וחי בגלוי ומציית לחוקי המקום באזור אחר הוא מחוץ לחוק במשמעות הראשונה אך לא במשמעות השנייה.
לדוגמה בפורקלור הבריטי רובין הוד הוא הוכרז כמחוץ לחוק באנגליה אך קיבל תמיכה מהאוכלוסייה המקומית ומצא מקלט ביערות.
בחוק המקובל של אנגליה, "כתב הכרזה על אדם כמחוץ לחוק" כלל את ההכרזה "Caput lupinum" ("[שיהיה] ראש זאב"), שמשמעותה שהאדם נחשב לזאב בעיני החוק. לא רק שנשללו מהאדם כל הזכויות המשפטיות, אלא שאחרים יכלו להרוג אותו במקום כאילו היה זאב או חיית בר אחרת. נשים הוכרזו כ"מנודות" במקום כמחוץ לחוק, אך מדובר היה למעשה באותו עונש.
היסטוריה משפטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]רומא העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין צורות הגלות השונות, החוק הרומי כלל את העונש של aquae et ignis interdictio ("איסור מים ואש"). אנשים שנענשו בעונש זה נדרשו לעזוב את שטח רומא ולהפקיר את רכושם. אם הם חזרו, הם נחשבו למעשה לפורעי חוק; מתן שימוש במים או באש להם היה בלתי חוקי, והיה ניתן להורגם ללא עונש משפטי.
איסור מים ואש הוטל באופן מסורתי על ידי טריבון הפלבאים ויש עדויות לשימוש בו במהלך המלחמה הפונית הראשונה במאה השלישית לפנה"ס על ידי קאטו הזקן. מאוחר יותר העונש הוטל גם על ידי פקידים רבים אחרים, כגון הסנאט, מגיסטראטים ויוליוס קיסר כמצביא ומושל פרובינציה במהלך מלחמת גאליה. העונש יצא משימוש במהלך הפרינקיפט.[1]
אנגליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח מחוץ לחוק מתייחס להליך הרשמי של הכרזת אדם כפורע חוק, כלומר הצבתו מחוץ להגנה המשפטית. במשפט המקובל של אנגליה פסק דין זה היה אחד מהעונשים הקשים ביותר במערכת המשפטית, מכיוון שהפורע לא יכול היה להשתמש במערכת המשפטית להגנה (למשל מפני דרישת צדק ההמון). הכרזה על אדם כפורע חוק הייתה לגרום לו לסבול צורה של מוות אזרחי או חברתי. הפורע הודר מכל חברה מתורבתת. [2]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Berger, p. 507.
- ^ Carella, B (2015). "The Earliest Expression for Outlawry in Anglo-Saxon Law". Traditio. 70: 111–43. doi:10.1017/S0362152900012356.