מחפשים את המטמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"מחפשים את המטמון" היא תוכנית רדיו פופולרית ששודרה ב"קול ישראל" בשנים 1961 - 1991. התוכנית הייתה שעשועון רדיו, שדרש מהמתמודד באולפן ומהמאזינים בקיאות בתולדות ארץ ישראל.

תולדות התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית ה-400 של "מחפשים את המטמון" נערכה בחצר היקב בראשון לציון. בתום התוכנית מסר זאב ענר (משמאל), עורך התוכנית ומחבר כתב החידה לראש העיר מאיר ניצן (שהשתתף כמטמונאי כמה שנים קודם לכן) בקבוק יין מיוחד שהיקב ביקבק לכבוד התוכנית

את פורמט התוכנית הביא לישראל גבריאל דורון, מנכ"ל "שירותי פרסומת בשידור" בשנת 1961, מתחנת הרדיו הצרפתית "אירופה 1". בתחילה נקראה התוכנית "מחפשים את האוצר", וכעבור זמן שונה שמה ל"מחפשים את המטמון". העורכים והמגישים של התוכנית בראשיתה היו נקדימון רוגל ויצחק שמעוני. השניים שידרו אחת לחודש, עד 1966, 36 תוכניות, שזכו להצלחה רבה.[1] בכל תוכנית השתתף מטמונאי - מאזין שנבחר לכך, וכמה שעות לפני השידור הוא קיבל כתב חידה שעסק בפרשה בתולדות ארץ ישראל, ועליו היה לפצח אותו בעזרת תשובות טלפוניות שקנה מהמאזינים בשידור חי. את התשובות נתנו המאזינים תוך ציון המקור עליו הם מסתמכים, או על פי "ידע אישי". יש שנתנו את תשובותיהם חינם, ויש שדרשו תשלום, מתוך הסכום שהוקצב למטמונאי. לאחר פיצוח החידה היו אמורים שליחיו הטלפוניים של המטמונאי להגיע אל מקום המטמון בזמן נתון. 90 דקות הוקצבו למטמונאי לפצח את החידה ולהגיע אל מקום המטמון. אם שליחיו הגיעו בזמן, זכה המטמונאי בכסף שנותר לאחר קניית התשובות.

במחזור התוכניות הראשון שמר על המטמון בשטח חיים יבין ואחריו שמרו יורם ארבל ומנשה רז. בשנת 1969 הזמינה דרורה בן אב"י, מנהלת חטיבת התוכניות הקלות ב"קול ישראל", את מרדכי נאור וזאב ענר לערוך את התוכנית, והשניים ערכו 54 תוכניות.[2] המנחים במחזור הזה היו משה חובב ויורם ארבל. התוכניות של המחזור השני ראו אור בשנת 1980 בספר בהוצאת "תמוז". לאחר הפסקה של כמה שנים חידש זאב ענר את התוכנית על בסיס של שידור שבועי. התוכנית הראשונה במחזור השלישי שודרה בשנת 1979 ולאחר שידור של 408 תוכניות ירדה מלוח המשדרים בשנת 1990. המנחה במחזור הזה היה משה טימור והחליפו קובי ברקאי. תחקירן התכנית בשנים הראשונות של מחזור זה היה יהודה מזרחי. במשך כל השנים הדהד באוזני המאזינים אות הפתיחה הדרמטי של התוכנית: תרועת שופרות מתוך התהלוכה המלכותית באופרה "אאידה" של ורדי. בשיאה של התוכנית היו לה כמיליון מאזינים, ולקראת הורדתה מלוח המשדרים - כ-250 אלף.

בין המטמונאים היו גם ידועי שם (לפי סדר השתתפותם): אהוד פוקס[3], עוזי עילם, שלמה בר-שביט, יגאל כהן אורגד, איציק קול, מישה אשרוב, רפאל הלפרין, דן חמיצר, זאב רוטשטיין, עודד מודריק, גידי קורן, יוסי שריד, נסים קריספיל, חיימקה לבקוב, אופיר פינס, רובי ריבלין, מאיר ניצן, מאיר שטרית, זאב סגל, יהודה פרידלנדר, גיורא חמיצר.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטמונאי ב-18 בפברואר 1980 היה שחקן "הבימה" שלמה בר-שביט. וזה כתב החידה שהכין לו זאב ענר:

טומאסו נעלם ובעקבות כך "מנחת יהודה" והאיש גם בראשית שאיכזבה ובאה אל פורקנה רק לאחר דב"ב. ועם החבורה גם הצדיק מגריידיץ, שלימים כתב כי בעל "האבן בוחן" לא יבוא עם המוזמנים. וכאן, בלב נשבר, האיש שכבר בימי קושוט ירד מנכסיו והלך אל אשר הלך, אך גם קורשידט לא הושיעו אף שפורסם באוקסידנט. והחברה נחתמה בחותמת השר והמטמון במקום שלימים אחריתו.

המטמון עסק באחד מן הפחות ידועים בין האישים שפעלו למען ציון – שמעון ברמן, שייסד בטבריה בשנת 1871 את חברת "ישוב ארץ הקדושה" שבה היו 150 חברים שביקשו להיאחז בבקעת גינוסר. הוא נפטר ב-1884 בטבריה שם גם היה המטמון.

המטמונאי ב-25 ביולי 1983 היה דן חמיצר. וזה כתב החידה שכתב לו זאב ענר:

במישור לכפלד – ניצחון מזהיר והבן הגדיל עשות בנסיבת נישואיו. ו-ג' קודם לכן בדרום, מעבר לים, המסע מזרחה שבעקבותיו המהפך. ובחלוף השנים הלקוי ברוחו, שבימיו צרות; והדים לדורות במכתביו של הגדול, שימי כהונתו כמו שישה ירחים. ובימי מחליפו "זועזעו אמות הסיפים" ובעבור ח"י מתחרים שניים ובנו של המנצח, לאחר נישואיו, הטיל מרות. אולם בחלוף עשור – סוף המעשה והמגילה פרושה במגילה הידועה, המאשימה את "השליחים הפוזזים".

המטמון הוקדש לקהילה היהודית בארץ ישראל במאה ה-11, ערב הכיבוש הצלבני וליחסים בין ראשי הקהילה בתקופה זו. המטמון היה בקיסריה, הנזכרת במגילת אביתר מאותה תקופה.

אות הפתיחה של התוכנית היה "חג פולני" (Fête Polonaise) מהאופרה "Le roi malgré lui" ("המלך, בניגוד לרצונו") של עמנואל שברייה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב ענר, מרדכי נאור, מחפשים את המטמון: 54 מטמונים ופתרונותיהם, הוצאת תמוז, 1980

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה בן-נון, סיכום השנה ברדיו, דבר, 18 בספטמבר 1963
  2. ^ מרדכי נאור, צעדים ראשונים ברדיו, באתר של מרדכי נאור.
  3. ^ ראו הכתבה מבטאון חיל האוויר : תוכנית רדיופונית מרתקת מסירה אבק-זכרונות מעל "מבצעי אבק" - 1964