תמ"א 35

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תוכנית מתאר ארצית 35 או תמ"א 35 היא תוכנית מתאר ארצית שנועדה להגדיר את מדיניות התכנון ופריסת היישובים בישראל עד שנת 2020. התוכנית, שנקראת גם "תוכנית המתאר הארצית המשולבת לבניה, לפיתוח ולשימור", פורסמה בנובמבר 2000, ואושרה על ידי הממשלה בסוף שנת 2005. המטרות המוצהרות של התוכנית הן "לתת מענה לצורכי הבנייה והפיתוח של המדינה תוך שמירה על השטחים הפתוחים ועל עתודות הקרקע לדורות הבאים".

הבסיס הרעיוני והתשתיתי של תמ"א 35 היא תוכנית ישראל 2020 שהוכנה בראשות האדריכל ומתכנן הערים אדם מזור. כמו כן היא הוכנה על סמך לקחים של תמ"א 31. על סמך תמ"א 35, הוכנו תוכניות מתאר מטרופוליניות עבור חיפה, ירושלים ותל אביב ובאר שבע.

עיקרי התוכנית הן חיזוק הערים והמטרופולים הקיימים, הימנעות מפרבור, צעדים של עירוניות מתחדשת כמו עירוב שימושי קרקע ובאופן כללי יותר חידוש עירוני, חיזוק התחבורה הציבורית, בנייה מרקמית, ועוד. התוכנית רואה בחופים נכס ציבורי, וקוראת לשמירה על אזורי חיץ ירוקים בין הערים והימנעות מהפיכת ישראל לעיר אחת גדולה. כמו כן, התוכנית ממליצה לא להקים עוד יישובים חדשים בישראל.

על מנת לנסות לקדם את השגת מטרות התוכנית ולצורך יישום עקרונות התכנון שלה, צורפו לתוכנית שורה של אמצעי מדיניות משלימים כמו מדיניות כלכלית-חברתית, חידוש וחיזוק הערים, שימור וטיפוח השטחים הפתוחים, חיזוק שיתוף הפעולה בין רשויות ועוד.

בהחלטת הממשלה נקבע כי גופי הממשלה השונים יפעלו להטמעת אמצעי המדיניות המצורפים לתוכנית בפעולותיהם וידווחו לממשלה מדי שנה על יישומם.

בהיותה תוכנית מתאר ארצית, תמ"א 35 מהווה ברוב המקרים את הבסיס לכל יוזמות הפיתוח והבנייה בישראל, ותוכניות מתאר אזוריות ומקומיות אמורות להתבסס על העקרונות שגובשו במסמך, ולא אמורות לחרוג מהגבולות שמוצבים על ידי התוכנית.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית המתאר הקודמת הייתה תמ"א 6. עם התקדמות העלייה מברית המועצות בשנות ה-90, הגיעו המתכננים במועצה הארצית לתכנון ולבנייה למסקנה שתמ"א 6 לא תספק מענה לגידול המשמעותי באוכלוסיית מדינת ישראל. בשל דחיפות הנושא, גובשה בשנת 1993 תוכנית זמנית בשם תמ"א 31 שעיקריה היו המשך בנייה מואצת באזור משולש בעל קודקודים בירושלים, נתניה ואשדוד.[1] תוצאות תמ"א 31 כוללים את כביש 6 והעיר מודיעין, אשר שניהם מדגישים תכנון מוטה רכב פרטי ופרבור.

בשנת 1997 יזמו האדריכל אדם מזור ואנשים נוספים את תוכנית ישראל 2020, שקראה לחיזוק הערים הקיימות, לבנייה של בנייני מגורים של 6-8 קומות, ולהימנע מפרבור ומבנייה של מגדלים גבוהים שאמנם יכולים בתאוריה לסייע לשיכון יותר אנשים בשטח קרקעי נתון, אבל הם גם יקרים לבנייה ולתחזוקה, ומתאימים לקבוצה קטנה ועשירה באוכלוסייה או הופכים למשכנות עוני. עם החלשות העלייה, והיות וממילא תמ"א 31 הוגדרה כתוכנית זמנית, הוכנה תוכנית תמ"א 35 שנועדה לתת מענה לגידול אוכלוסיית ישראל ולצורכי הבנייה בה עד שנת 2020, שהתבססה על תוכנית 2020.

רעיון המרקמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד החידושים החשובים בתמ"א 35 הוא שינוי השפה התכנונית על ידי השימוש במושג מרקמים. הרעיון שהנחה את כותבי התוכנית להשתמש בשפת המרקמים, טען כי יש לייצר גמישות בתוכנית המתאר הארצית, על מנת לא לחסום ולבטל רעיונות תכנוניים מקומיים ולאפשר לתוכנית המתאר הזו להישאר רלוונטית שנים קדימה. רעיון המרקמים הרך והגמיש יותר, החליף את שפת שימושי הקרקע הנוקשה, שהייתה מתאימה לשלטון תכנוני ריכוזי יותר כפי שהיה עד עתה.

התוכנית מחלקת את המדינה ל-5 סוגי מרקמים שונים, שבכל אחד מהם מדיניות פיתוח שונה:

  • מרקם עירוני - שמטרתו לאכלס את מרבית הפיתוח העתידי. האזורים הללו יפותחו תוך הבטחת תשתיות הכבישים, המים והחשמל. הפיתוח ברובו עירוני קומפקטי, תוך הבטחה על שמירת שטחים פתוחים עירוניים ובין עירוניים.
  • מרקם כפרי - פיתוח יישובים כפריים, שטחי תעסוקה, שטחים לחקלאות ושטחים לתיירות ובלבד שישמר האופי החקלאי של המקום.
  • מרקם שמור ארצי - שימור מרחבים גדולים ורציפים של שטחים פתוחים בעלי ערכי טבע, חקלאות ונוף. בעיקר במטרה לעודד פעילות פנאי ונופש.
  • מרקם שמור משולב - שילוב של התיישבות ומורשת תוך יצירת שדרה ירוקה מצפון לדרום כולל חיצים פתוחים לאורך ערוצי הנחלים הראשיים. פיתוח מוגבל במרכז וזהיר בפריפריה.
  • מרקם חופי - שימור החוף והעורף החופי. מיועד לשמור את החוף פתוח ברובו לציבור. הפיתוח יעשה בזיקה נופית ותפקודית לים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]