בית הכנסת העתיק בעזה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־12:00, 27 באוגוסט 2014

בית הכנסת העתיק בעזה הוא בית כנסת אשר נבנה במיומה בסביבות שנת 508 לספירה, בתקופה הביזנטית. הוא נמצא כיום בשכונת א-רימאל בעיר עזה, בסמוך לנמל עזה.

גילוי המקום

בית הכנסת התגלה בשנת 1965 על ידי מצרים שחפרו במקום להנחת יסודות לבניית קזינו. בדרום המתחם נמצאה רצפת פסיפס של בעלי חיים אפריקאיים שונים עטורי מדליונים, ובכניסה לאולם המרכזי דמותו של דוד המלך בדמות אורפאוס, הפורט בנבל ומקסים את החיות, ומעליו הכיתוב "דויד" באותיות עבריות. בכתובת המרכזית של הפסיפס מופיעות המילים הבאות ביוונית: "אנחנו מנחם וישוע בני ישי המנוח סוחרי עצים כאות הערצה לאתר הקדוש ביותר תרמנו את הפסיפס הזה בחודש לואוס שנת 569" (מקביל בערך ליולי-אוגוסט של שנת 508; ספירת יהודי עזה החלה מהגירוש של גביניוס, בתקופת פומפיוס, בשנת 61 לפסה"נ).

זמן קצר לאחר הגילוי פורסם בביטאון הכנסייה האיטלקית כי "לפי ידיעות שהופיעו בעיתונות המצרית גילתה משלחת מחלקת העתיקות שרידי כנסייה מהמאה החמישית בעזה, ביניהם שני פסיפסים יפים. בשני הפסיפסים כתובות ביוונית ובעברית". מיכאל אבי-יונה, מבכירי הארכיאולוגים בארץ, קבע מיד כי אין מדובר בכנסייה אלא בבית-כנסת. בתקופה זו נעקר ראשו של דוד מהפסיפס על ידי אלמונים. שנתיים אחר-כך, כשרצועת עזה נכבשה במלחמת ששת הימים, יצאו אנשי רשות העתיקות למקום ואישרו את השערתו של אבי-יונה כי זוהי רצפת בית כנסת. ראשית, בגלל דמותו של דוד המלך כשמעליה כתב עברי. שנית, השמות בכתובת הפסיפס הם שמות עבריים. שלישית, בפסיפס מופיעים ציורים רבים של גפן וזית - שהם סמלים יהודיים מובהקים. ולבסוף - מתחם בית הכנסת שנחשף בנוי כך שכיוון התפילה פונה לכיוון ירושלים, כפי שבנויים כל בתי-הכנסת בעולם.

בית הכנסת שנתגלה היה חריג בגודלו. הוא כלל חמישה מרחבים, בעוד ששאר בתי הכנסת העתיקים בארץ כללו שלושה מפלסים בלבד. גודלו של בית הכנסת העיד על עושרם הרב של הקהילה היהודית בעזה. מלאכת חשיפת בית הכנסת המשיכה בניהולו של פרופסור אשר עובדיה. פעולות החשיפה גילו כי במקום היה, בנוסף לבית הכנסת, גם מרכז קהילתי יהודי תרבותי ורוחני.

שימור ושחזור הפסיפס

בשנים שבהן רצועת עזה הייתה תחת שליטה צבאית ישראלית, שימש בית הכנסת כמרכז מבקרים, שם יכלו ללמוד על חיי היהודים בעזה ולהתפעל מהפסיפס העתיק. בשנות השמונים, כשהתברר כי הרצפה החשופה החלה להתפורר וליהרס, הוציאו אותה אנשי רשות העתיקות ממקומה, הביאו אותה לשחזור במוזיאון ישראל, ולאחר מכן העבירו אותה לתצוגה בנצרים.

בעקבות הסכמי אוסלו הועברה השליטה ברצועת עזה לרשות הפלסטינית, שלא עמדה בהתחייבויותיה לשמור על המקום. במסמך שהוכן במערכת הביטחון ב-1997 נאמר כי הרשות הפלסטינית מונעת כניסת ישראלים לאתר בטענה כי הוא סמוך מאד למשרדיו של יאסר ערפאת. ב-1999 טען סגן עוזר שר התיירות והארכיאולוגיה הפלסטיני כי כתובת רצפת הפסיפס שנתגלתה בעזה זויפה בידי הישראלים כדי להוכיח את קיומו של בית כנסת עתיק, לאחר שאלה גנבו אותה למוזיאון בתוך הקו הירוק.

לאחר תוכנית ההתנתקות הועברה רצפת הפסיפס למוזיאון רוקפלר. ב-2009 נחנך מוזיאון השומרוני הטוב, מוזיאון פסיפסים בו מוצג כיום פסיפס בית הכנסת העתיק בעזה. החלק של דוד המנגן בנבל במוזיאון זה הוא העתק.

לקריאה נוספת

אשר עובדיה, ׳בית-הכנסת בעזה׳, קדמוניות, א, 4 (תשכ"ט), עמ׳ 124–127.

Asher Ovadiah, "Excavations in the Area of the Ancient Synagogue at Gaza," Israel Exploration Journal 19, 4 (1969), pp. 193-198.
Asher Ovadiah, "Gaza Maiumas, 1976," Israel Exploration Journal 27 (1977), pp. 176-178.

קישורים חיצוניים

רצפת הפסיפס, אתר רשות העתיקות
תצלום קטע מפסיפס ובו דוד מנגן על כינורו באתר מוזיאון ישראל
ההיסטוריה היהודית של עזה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
שרידים היסטוריים בהווה הגאוגרפי של היישובים באתר קטיף.נט, עם תמונות הפסיפס המקורי

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 בית הכנסת התגלה בשנת [[1965]] על ידי מצרים שחפרו במקום להנחת יסודות לבניית [[קזינו]]. בדרום המתחם נמצאה רצפת [[פסיפס]] של בעלי חיים אפריקאיים שונים עטורי מדליונים, ובכניסה לאולם המרכזי דמותו של [[דוד המלך]] בדמות [[אורפאוס]], הפורט ב[[נבל]] ומקסים את החיות, ומעליו הכיתוב "דויד" ב[[אותיות עבריות]]. בכתובת המרכזית של הפסיפס מופיעות המילים הבאות ב[[יוונית]]: "אנחנו מנחם וישוע בני ישי המנוח סוחרי עצים כאות הערצה לאתר הקדוש ביותר תרמנו את הפסיפס הזה בחודש לואוס שנת 569" (מקביל בערך ליולי-אוגוסט של שנת 508; ספירת יהודי עזה החלה מהגירוש של [[אולוס גביניוס|גביניוס]], בתקופת [[פומפיוס]], בשנת [[61]] לפסה"נ).
-זמן קצר לאחר הגילוי פורסם בביטאון הכנסייה האיטלקית כי "לפי ידיעות שהופיעו בעיתונות המצרית גילתה משלחת מחלקת העתיקות שרידי [[כנסייה]] מהמאה החמישית בעזה, ביניהם שני פסיפסים יפים. בשני הפסיפסים כתובות ביוונית ובעברית". [[מיכאל אבי-יונה]], מבכירי ה[[ארכיאולוג]]ים בארץ, קבע מיד כי אין מדובר בכנסייה אלא בבית-כנסת. בתקופה זו נעקר ראשו של דוד מהפסיפס על ידי אלמונים. שנתיים אחר-כך, כש[[רצועת עזה]] שוחררה ב[[מלחמת ששת הימים]], יצאו אנשי [[רשות העתיקות]] למקום ואישרו את השערתו של אבי-יונה כי זוהי רצפת בית כנסת. ראשית, בגלל דמותו של דוד המלך כשמעליה כתב עברי. שנית, השמות בכתובת הפסיפס הם שמות עבריים. שלישית, בפסיפס מופיעים ציורים רבים של גפן וזית - שהם סמלים יהודיים מובהקים. ולבסוף - מתחם בית הכנסת שנחשף בנוי כך שכיוון התפילה פונה לכיוון ירושלים, כפי שבנויים כל בתי-הכנסת בעולם.
+זמן קצר לאחר הגילוי פורסם בביטאון הכנסייה האיטלקית כי "לפי ידיעות שהופיעו בעיתונות המצרית גילתה משלחת מחלקת העתיקות שרידי [[כנסייה]] מהמאה החמישית בעזה, ביניהם שני פסיפסים יפים. בשני הפסיפסים כתובות ביוונית ובעברית". [[מיכאל אבי-יונה]], מבכירי ה[[ארכיאולוג]]ים בארץ, קבע מיד כי אין מדובר בכנסייה אלא בבית-כנסת. בתקופה זו נעקר ראשו של דוד מהפסיפס על ידי אלמונים. שנתיים אחר-כך, כש[[רצועת עזה]] נכבשה ב[[מלחמת ששת הימים]], יצאו אנשי [[רשות העתיקות]] למקום ואישרו את השערתו של אבי-יונה כי זוהי רצפת בית כנסת. ראשית, בגלל דמותו של דוד המלך כשמעליה כתב עברי. שנית, השמות בכתובת הפסיפס הם שמות עבריים. שלישית, בפסיפס מופיעים ציורים רבים של גפן וזית - שהם סמלים יהודיים מובהקים. ולבסוף - מתחם בית הכנסת שנחשף בנוי כך שכיוון התפילה פונה לכיוון ירושלים, כפי שבנויים כל בתי-הכנסת בעולם.
 בית הכנסת שנתגלה היה חריג בגודלו. הוא כלל חמישה מרחבים, בעוד ששאר בתי הכנסת העתיקים בארץ כללו שלושה מפלסים בלבד. גודלו של בית הכנסת העיד על עושרם הרב של הקהילה היהודית בעזה. מלאכת חשיפת בית הכנסת המשיכה בניהולו של פרופסור אשר עובדיה. פעולות החשיפה גילו כי במקום היה, בנוסף לבית הכנסת, גם מרכז קהילתי יהודי תרבותי ורוחני.