נצרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נצרים (יישוב לשעבר)
PikiWiki Israel 3900 Settlements in Israel.jpg
בית הכנסת ביישוב. על גגו המנורה שהובאה לכותל המערבי לאחר הפינוי
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך ייסוד 1972 עריכת הנתון בוויקינתונים
סיבת נטישה תוכנית ההתנתקות
תאריך נטישה 22 באוגוסט 2005
דת יהודים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 521 (2004)
קואורדינטות 31°28′49″N 34°24′51″E / 31.480333333333°N 34.41425°E / 31.480333333333; 34.41425 
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נצרים הייתה התנחלות במרכז רצועת עזה. בעת חתימת הסכמי אוסלו בספטמבר 1993 התגוררו ביישוב כ-25 משפחות, ובעת פינויו בשנת 2005 התגוררו בו כ-60 משפחות. היישוב היה בעל אופי דתי. אנשיו עסקו במקצועות חופשיים ומצאו תעסוקה מחוץ ליישוב, וחלקם התפרנס מחקלאות. ביישוב היו בית כנסת, מדרשה ליהדות, מכון ל"מורשת יהודי עזה", בית מדרש ובתי ספר.

הקמת נצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט הכניסה ליישוב נצרים - בחבל קטיף

ההתנחלות הוקמה על שטח של כ-6,000 דונם מדרום לעיר עזה, חציים אדמות מדינה וחלקם נרכשו על ידי מינהל מקרקעי ישראל מהבדואים באזור[1]. נצרים הוקמה במסגרת תוכנית אצבעות לביתור רצועת עזה על ידי התיישבות יהודית[2]. טקס עלייה על הקרקע התקיים בפורים, י"ד אדר תשל"ב, 29 בפברואר 1972[3], וראשוני המתיישבים היו גרעיני נח"ל של בית"ר[4] והאיחוד החקלאי[5]. אל מול התנגדות של אנשי השומר הצעיר מניר עוז להקמת התנחלות ברצועה הביעו אנשי נחל עוז וארז תמיכה בהתנחלות, ואנשי נחל עוז אף סיפקו למקום מים[6]. בנובמבר 1972 טקס שני לעלייה על הקרקע, בעת חנוכת הבתים במקום[4]. לאחר מכן שהו בנצרים גם חיילי נח"ל של השומר הצעיר[7][8][9], בהתאם למדיניות התנועה להשתתף בהתנחלויות מעבר לקו הירוק רק בפתחת רפיח ובגולן. שמו של היישוב ניתן לו על ידי אלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי, על שם מחנה הפליטים הסמוך נוציראת.[דרוש מקור]

המקום יועד מלכתחילה לאזרוח על ידי הקיבוץ הדתי, אולם הדבר נדחה ובשנת 1976 טרם נמצא גרעין כלשהו שהסכים לאזרח את המקום והפיתוח החקלאי בו היה שולי[10]. בשנת 1983 הסכים הקיבוץ הדתי לאזרח את המקום, כדי לחזק את הגוש הדרומי של קיבוציו שכלל את סעד ועלומים[11].

בשנת 1979, במסגרת השיחות עם מצרים, החליטה ממשלת ישראל על העברת מפקדת צה"ל ברצועה מעזה לנצרים[12], אולם החלטה זאת לא יצאה אל הפועל. בשנת 1980 עלה הרעיון להשתמש בנצרים כאתר הכשרה לגרעין של גן אור[13]. ביולי 1980 הגיע גרעין גן אור לנצרים, ושהה במקום 3 שנים עד שעבר למקום הקבע שלו.[14]

ב-22 ביולי 1984, מספר ימים לפני הבחירות לכנסת ה-11, אוזרחה הנקודה בהחלטת ממשלה[15] והועברה לאחריות הקיבוץ הדתי.[16][17] הקיבוץ לא התרומם ולאחר מספר שנים התפרק. במשך מספר שנים התגוררו ביישוב משפחות בודדות בלבד. היו שטענו שהקיבוץ לא התרומם בגלל המצב הביטחוני ולעומתם טענו אחרים שהקיבוץ לא התרומם בגלל ירידת קרנה של התנועה הקיבוצית. בשנת 1986 הועלה הרעיון לפנות את נצרים כדי להקים במקום שכונה למפוני רפיח המצרית, תוכנית שלא יצאה אל הפועל[18][19].

לקראת סוף 1991 הוקם ליד הקיבוץ שכונת קראוונים שכונתה נצרים ב', אליה עברו חלק מתושבי הקיבוץ שהחליטו שאין לקיבוץ עתיד[20].

רקע ביטחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדרשה בנצרים ובה המכון למורשת יהודי עזה

היישוב התפרסם בעיקר בשל העובדה שהיה מובלעת יהודית בין מרכזי אוכלוסייה ערבית צפופה. מסיבה זו נוצר ויכוח האם קיימת הצדקה לקיומו של היישוב המבודד, עקב עלותו הצבאית והכלכלית הגבוהה. לדברי המצדדים בקיומו של היישוב, הוא הוקם משיקולי ביטחון מובהקים, שהעיקריים שבם הם יכולת השליטה על נמל עזה ואפשרות פיקוח על מה שמועבר דרכו.[21] בין המצדדים היה גם אריאל שרון, שהכריז בשנת 2003 כי "דין נצרים כדין תל אביב".

התקפות טרור רבות אירעו בנצרים ובציר המוביל אליו. בנובמבר 1994 אירע פיגוע התאבדות בצומת נצרים שבו נהרגו שלושה חיילים. בשנת 2000 אירעו חילופי אש בסמוך לנצרים, מהם התפתחה פרשת מוחמד א-דורה. אל היישוב נורו פצצות מרגמה ורקטות וכן נעשו ניסיונות חדירה ליישוב. ב-29 במרץ 2002 חדר מחבל ליישוב ורצח בדקירות סכין שני אורחים ביישוב.[22] ב-24 באוקטובר 2003 חדרו מחבלים ליישוב, והרגו שתי חיילות וחייל מגדוד שמשון שהיו במשימות תצפית ואבטחה ביישוב.

פינוי נצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נצרים פונתה בי"ז באב התשס"ה, 22 באוגוסט 2005, יחד עם שאר יישובי גוש קטיף במסגרת תוכנית ההתנתקות. נצרים היה היישוב היהודי האחרון שפונה מרצועת עזה. רב היישוב, ציון טוויל, הורה שלא להתנגד באלימות לפינוי. גם 200 "מסתננים", שהגיעו ליישוב על מנת להתנגד לפינוי, קיבלו בסופו של דבר את עמדת הרב והבטיחו לא לנהוג באלימות.

ביום הפינוי, התושבים התפנו ללא אלימות אך בכאב רב, למעט משפחה אחת שהתעמתה עם הכוחות. אחרי שנפרדו מגדוד שמשון והתפללו תפילה כואבת בבית הכנסת, הוציאו עמם התושבים וראשי הנהגת הציונות הדתית (ביניהם הרב חיים דרוקמן, חנן פורת ואפי איתם) את ספרי התורה ומנורת שבעת הקנים שניצבה על גג בית הכנסת.[23]

מנצרים נסעו התושבים לתפילה בכותל המערבי שם התקבלו על ידי אלפי אנשים.[24] אחרי התפילה, התושבים עברו זמנית לשהות במעונות של מכללת יהודה ושומרון באריאל. לאחר מספר חודשים עברו רוב המפונים ליישוב יבול, שם הם גרו בקראונים, ובשנת 2008 עברו למגורי קבע ביישוב בני נצרים שהוקם בחולות חלוצה. חלק מהמשפחות נותרו באריאל, ומכונים "קהילת נצר אריאל".

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריק יפת, על הניסים - סיפורים מגוש קטיף, הוצאת ספרית נצרים, תשס"ה, 2005.
  • חגי הוברמן, שורשים בחולות, הוצאת מדרשת נצרים, תשס"ה, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב ארז (עיתונאי)נח"ל נצרים תוקם בקרוב מדרום לעזה, מעריב, 13 בפברואר 1972
  2. ^ דני צדקוני, המובלעת הדתית ברצועה, דבר, 11 בספטמבר 1978
  3. ^ עזרא ינובהאחזות נח"ל נצרים הוקמה בשפך נחל עזה, מעריב, 1 במרץ 1972
  4. ^ 4.0 4.1 היאחזות נחל־נצרים עלתה על הקרקע בדרום הרצועה, דבר, 7 בנובמבר 1972
  5. ^ האיחוד החקלאי מבקש להקים ישוב ברצועה, דבר, 28 במרץ 1972
  6. ^ נחל עוז נגד ניר עוז, מעריב, 22 במרץ 1972
  7. ^ עזרא ינובחיילי הנח"ל - הפתרון הטוב ביותר להתנחלות, מעריב, 12 בספטמבר 1974
  8. ^ דני צדקוני, מערך התיישבותי בין עזה לאל עריש, דבר, 24 באוגוסט 1977
  9. ^ מפקד הממשל בנצרים, מעריב, 19 באפריל 1979
  10. ^ דני צדקוני, התיישבות מצומצמת בפתחת רפיח, דבר, 5 ביולי 1976
  11. ^ נצרים - אות למפנה?, דבר, 30 בנובמבר 1983
  12. ^ מפקדת הממשל הצבאי תועתק מעזה, מעריב, 4 בספטמבר 1979
  13. ^ עזרא ינוב"אם לא יקומו יישובים נוספים בקטיף, אין קיום ל־3 המושבים הקיימים", מעריב, 8 ביוני 1980
  14. ^ לנו המגל הוא החרב, עמוד 222.
  15. ^ ועדת השרים מאשרת היום עוד 6 יישובים, מעריב, 22 ביולי 1984
  16. ^ נצרים - הקיבוץ הי"ז של הקיבוץ הדתי, ברקאי ב', סתיו תשמ"ה, עמוד 246, באתר HebrewBooks
  17. ^ 3 יישובים אוזרחו בחבל עזה, מעריב, 23 ביולי 1984
  18. ^ יהושע ביצורחברי הליכוד יוצאים לקרב בתל סולטן, מעריב, 12 במאי 1986
  19. ^ שרידים חרוכים (תמונה), מעריב, 12 במאי 1986
  20. ^ חגי הוברמן, היה היה קיבוץ דתי, מצב הרוח 450, 8 בספטמבר 2017
  21. ^ מרטין שרמן, דין ת"א כדין נצרים, באתר ynet, 13 ביוני 2004.
  22. ^ קובי פינקלר, פיגוע רצחני ביישוב נצרים הבוקר, באתר ערוץ 7
  23. ^ אמיר בוחבוט, איתי שטרן, דינה אברמסון וקלמן ליבסקינד, נצרים: רוב התושבים כבר התפנו, באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2005
  24. ^ אלפים צעדו לכותל עם עקורי נצרים, באתר ערוץ 7