ז'יל ז'אקוב – הבדלי גרסאות
מ הסבה לתבנית IMDb# |
מ ניקוי קוד, קו מפריד בטווח מספרים |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{במאי |
{{במאי |
||
|שם= |
|||
|שם בשפת המקור=Gilles Jacob |
|שם בשפת המקור=Gilles Jacob |
||
|תמונה=[[קובץ:Direction du Festival de Cannes en 2009ds.jpg|250px]] |
|תמונה=[[קובץ:Direction du Festival de Cannes en 2009ds.jpg|250px]] |
||
|כיתוב=ז'יל ג'אקובס בפסטיבל קאן 2009 |
|כיתוב=ז'יל ג'אקובס בפסטיבל קאן 2009 |
||
|תאריך לידה= |
|||
|תאריך פטירה= |
|||
|מקום לידה= |
|||
|מקום פטירה= |
|||
|עיסוק= |
|||
|סוגה מועדפת= |
|||
|שנות הפעילות= |
|||
|יצירות בולטות= |
|||
|הושפע מ= |
|||
|השפיע על= |
|||
|פרסים= |
|||
|אתר אינטרנט= |
|||
|קישור= |
|||
}} |
}} |
||
'''ז'יל ז'אקוב''' (ב[[צרפתית]]: '''Gilles Jacob'''; {{כ}}נולד ב-[[22 ביוני]] [[1930]], [[פריז]]) הוא [[מבקר אמנות]], [[מסאי (כותב מסות)|מסאי]], ו[[במאי קולנוע]] [[צרפתי]]. מאז 2001 מכהן כנשיא [[פסטיבל הקולנוע בקאן]]. |
'''ז'יל ז'אקוב''' (ב[[צרפתית]]: '''Gilles Jacob'''; {{כ}}נולד ב-[[22 ביוני]] [[1930]], [[פריז]]) הוא [[מבקר אמנות]], [[מסאי (כותב מסות)|מסאי]], ו[[במאי קולנוע]] [[צרפתי]]. מאז 2001 מכהן כנשיא [[פסטיבל הקולנוע בקאן]]. |
||
| שורה 26: | שורה 12: | ||
==פעלו== |
==פעלו== |
||
ז'אקוב לא נטש את עולם הקולנוע והספרות לזמן רב: לאחר מפגש שקיים עם יוצרי קולנוע במהלך ביקור ב[[ארצות הברית]], הוא פרסם בשנת [[1964]] את מאמרו "הקולנוע המודרני", ובשנים |
ז'אקוב לא נטש את עולם הקולנוע והספרות לזמן רב: לאחר מפגש שקיים עם יוצרי קולנוע במהלך ביקור ב[[ארצות הברית]], הוא פרסם בשנת [[1964]] את מאמרו "הקולנוע המודרני", ובשנים 1964–1968 כתב ביקורות קולנוע על סרטי פסטיבל הסרטים בקאן עבור "סינמה 64". בשנים [[1968]]–[[1971]] כתב ביקורות עבור השבועון ה[[נובל אובסרבטר]], ומשנת [[1972]] עבור השבועון "[[ל'אקספרס]]". הוא המשיך לעבוד בעסק המשפחתי "Toledo Scale" בה כיהן באותה תקופה כמזכ"ל, ובמקביל היה לסגן המזכיר הכללי באגודה הצרפתית של מבקרי הקולנוע והטלוויזיה. |
||
הוא נאלץ לעזוב את ל'אקספרס ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת [[1975,]] לאחר שכתב ביקורת קשה על "סיפורה של O" {{כ}}(Histoire d'O), סרט שנתמך על ידי אחד מבעלי השבועון [[ז'אן ז'אק סרבן-שרייבר]]. לאחר עזיבתו כתב יחד עם בנו את התסריט לסרט "זה יכול לקרות רק לי".{{הערה|Ça n'arrive qu'à moi}} בשנת 1976 כיהן כסגן המנכ"ל של פסטיבל קאן, מוריס בסי, וב-30 בספטמבר [[1977]] מונה למנכ"ל הפסטיבל, שתפקידו, בין היתר, לצפות באלפי סרטים ולבחור מועמדים ל[[פרס דקל הזהב]]. בלי לחשוש מהסתבכויות דיפלומטיות, הוא אישר בשנת [[1978]] להקרין בשם [[חופש הביטוי]] את "איש השיש" של הבמאי הפולני [[אנדז'יי ויידה]], שסרטו נאסר להקרנה בארצו. הבחירות השניות שלו בשנת [[1979]] היו, בין היתר, הסרטים [[תוף הפח]], [[שיער (סרט)]], ו[[אפוקליפסה עכשיו]] שזכה בפרס למרות קריאות לעג וביקורת. |
הוא נאלץ לעזוב את ל'אקספרס ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת [[1975,]] לאחר שכתב ביקורת קשה על "סיפורה של O" {{כ}}(Histoire d'O), סרט שנתמך על ידי אחד מבעלי השבועון [[ז'אן ז'אק סרבן-שרייבר]]. לאחר עזיבתו כתב יחד עם בנו את התסריט לסרט "זה יכול לקרות רק לי".{{הערה|Ça n'arrive qu'à moi}} בשנת 1976 כיהן כסגן המנכ"ל של פסטיבל קאן, מוריס בסי, וב-30 בספטמבר [[1977]] מונה למנכ"ל הפסטיבל, שתפקידו, בין היתר, לצפות באלפי סרטים ולבחור מועמדים ל[[פרס דקל הזהב]]. בלי לחשוש מהסתבכויות דיפלומטיות, הוא אישר בשנת [[1978]] להקרין בשם [[חופש הביטוי]] את "איש השיש" של הבמאי הפולני [[אנדז'יי ויידה]], שסרטו נאסר להקרנה בארצו. הבחירות השניות שלו בשנת [[1979]] היו, בין היתר, הסרטים [[תוף הפח]], [[שיער (סרט)]], ו[[אפוקליפסה עכשיו]] שזכה בפרס למרות קריאות לעג וביקורת. |
||
גרסה מ־23:57, 1 במאי 2017
תבנית:במאי ז'יל ז'אקוב (בצרפתית: Gilles Jacob; נולד ב-22 ביוני 1930, פריז) הוא מבקר אמנות, מסאי, ובמאי קולנוע צרפתי. מאז 2001 מכהן כנשיא פסטיבל הקולנוע בקאן.
צעירותו
בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון הידוע "ליסֶה קארנו", נאלצו ז'אקוב ומשפחתו לברוח מפריז בתחילת מלחמת העולם השנייה בשל מוצאם היהודי. אביו, אנדרה ז'אקוב, היה סרן תותחנים בצבא הצרפתי שנפל שבי בידי הגרמנים ב-1939. ז'אקוב מצא מקלט בניס, שם הסתתר עם אמו ואחיו ז'אן-קלוד עד לשנת 1942. ז'יל הצעיר חמק ברגע האחרון ממעצר בידי הגסטאפו, ולאחר מכן הוסתר על ידי המחתרת הצרפתית במהלך כל שנות המלחמה, במחוז איזר. הוא הצליח להימלט פעם נוספת ממעצר בידי הצבא הגרמני על ידי הסתתרות מאחורי ההרמוניום בקפלה. הבמאי לואי מאל המחיש סצנה זו ארבעים שנה מאוחר יותר, בסרט הקולנוע להתראות ילדים.
עם שחרור צרפת הוא שב לפריז ונכנס לבית הספר התיכון "ליסה לואי-לה-גרנד". הוא התיידד שם עם קלוד שברול, וביקר תכופות בבתי קולנוע ובסינמטק הצרפתי ב-Rue d'Ulm. בעודו לומד, הוא יצר בשנת 1949 את מגזין הקולנוע "Raccords", שם הוא פרסם את אחד המאמרים הראשונים של פרנסואה טריפו. עם סיום לימודיו בתיכון ולאחר תקופת התמחות בבנק ז'ורדאן בפריז, הוא נכנס בשנת 1950 לעסקי משפחתו בקורבואה (Courbevoie).
פעלו
ז'אקוב לא נטש את עולם הקולנוע והספרות לזמן רב: לאחר מפגש שקיים עם יוצרי קולנוע במהלך ביקור בארצות הברית, הוא פרסם בשנת 1964 את מאמרו "הקולנוע המודרני", ובשנים 1964–1968 כתב ביקורות קולנוע על סרטי פסטיבל הסרטים בקאן עבור "סינמה 64". בשנים 1968–1971 כתב ביקורות עבור השבועון הנובל אובסרבטר, ומשנת 1972 עבור השבועון "ל'אקספרס". הוא המשיך לעבוד בעסק המשפחתי "Toledo Scale" בה כיהן באותה תקופה כמזכ"ל, ובמקביל היה לסגן המזכיר הכללי באגודה הצרפתית של מבקרי הקולנוע והטלוויזיה.
הוא נאלץ לעזוב את ל'אקספרס ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1975, לאחר שכתב ביקורת קשה על "סיפורה של O" (Histoire d'O), סרט שנתמך על ידי אחד מבעלי השבועון ז'אן ז'אק סרבן-שרייבר. לאחר עזיבתו כתב יחד עם בנו את התסריט לסרט "זה יכול לקרות רק לי".[1] בשנת 1976 כיהן כסגן המנכ"ל של פסטיבל קאן, מוריס בסי, וב-30 בספטמבר 1977 מונה למנכ"ל הפסטיבל, שתפקידו, בין היתר, לצפות באלפי סרטים ולבחור מועמדים לפרס דקל הזהב. בלי לחשוש מהסתבכויות דיפלומטיות, הוא אישר בשנת 1978 להקרין בשם חופש הביטוי את "איש השיש" של הבמאי הפולני אנדז'יי ויידה, שסרטו נאסר להקרנה בארצו. הבחירות השניות שלו בשנת 1979 היו, בין היתר, הסרטים תוף הפח, שיער (סרט), ואפוקליפסה עכשיו שזכה בפרס למרות קריאות לעג וביקורת.
לאורך שנות פעילותו בפסטיבל הוא פעל לפתיחת האירוע לאנשי קולנוע ברחבי העולם, ובחר להדגיש את יוצרי הקולנוע והשחקנים על פני המפיקים ומקבלי ההחלטות. במטרה להפוך את הפסטיבל לחלון ראווה עבור דור חדש של קולנוענים, הוא יצר בשנת 1978, את פרס מצלמת הזהב שמוענק לסרט הביכורים הטוב ביותר, ואת החלק בפסטיבל המכונה "Un certain Regard", במסגרתו מוצגים מבחר סרטים אלטרנטיביים. פעילותו הענפה הפכה במידה רבה את הפסטיבל לאירוע תקשורתי בינלאומי ולאירוע האמנותי הגדול בעולם.[2]
בשנת 2011 פרסם את האוטוביוגרפיה "האזרח קאן" (Citizen Cannes), פראפרזה על סרטו של אורסון ולס משנת 1941, האזרח קיין ("Citizen Kane").
קישורים חיצוניים
ז'יל ז'אקוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Ça n'arrive qu'à moi
- ^ Cannes Film Festival 2011: Gilles Jacob on Citizen Cannes, באתר telegraph, 19 במאי 2011