להתראות ילדים
בימוי | לואי מאל |
---|---|
הופק בידי | לואי מאל |
תסריט | לואי מאל |
עריכה | Emmanuelle Castro |
שחקנים ראשיים |
גספארד מנס פרנסין ראקט François Négret Philippe Morier-Genoud Peter Fitz Raphaël Fejtö Stanislas Carré de Malberg Xavier Legrand François Berléand Jacqueline Staup אירן ז'קוב Arnaud Henriet |
מוזיקה | פרנץ שוברט |
צילום | רנאטו ברטה |
מדינה | צרפת, איטליה, גרמניה |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 5 בנובמבר 1987 |
משך הקרנה | 104 דק' |
שפת הסרט | צרפתית, גרמנית |
סוגה | סרט דרמה, סיפור התבגרות, סרט מלחמה |
הכנסות באתר מוג'ו | aurevoirlesenfants |
פרסים |
|
דף הסרט ב־IMDb | |
להתראות ילדים (בצרפתית: Au revoir les enfants) הוא סרט צרפתי שיצא בשנת 1987, הופק ובוים על ידי לואי מאל ונכתב על פי זכרונותיו[1]. הסרט זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה, ובשבעה פרסי סזאר, כולל פרס סזאר לסרט הטוב ביותר[2].
מאל הגיעה לישראל, במרץ 1988, לכבוד הקרנת הבכורה המקומית של הסרט[3].
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלילת הסרט מתרחשת בתקופת השואה – שנת 1944, בפנימייה קתולית ספרטנית המיועדת לבני עשירים. ז'וליין הוא ילד בן 12 שנשלח לפנימייה יחד עם אחיו הבכור. יום אחד מגיע לכיתתו של ז'וליין תלמיד חדש, אפוף מסתורין, שכולם מציקים לו – ז'ון; תלמיד מצטיין במתמטיקה וחובב קריאה. ז'וליאן שם לב שז'ון לא מתפלל בתפילות הנוצרים ולא אוכל ארנבות וחזירים. יום אחד בחדר השינה, ז'ון מתפלל את תפילת "שמע ישראל" בצרפתית וז'וליאן שומע זאת. תוך חיטוט בחפציו האישיים של ז'ון, מגלה ז'וליין את סודו הכמוס והגדול ביותר של ז'ון: שם משפחתו של ז'ון הוא קיפלשטיין, והוא יהודי. כשסיפר ז'וליין לז'ון שהוא יודע את סודו, ז'ון התחיל להרביץ לז'וליין, משם מתהדקים היחסים בין השניים; הם קוראים ספרי סקס ביחד, משפחתו של ז'וליין מזמינה את ז'ון למסעדת יוקרה, ועוד.
יום אחד נכנסים לכיתת הלימוד שני אנשי גסטפו בעקבות הלשנה של ז'וזף, שוליית טבחים, על יהודי בשם ז'ון קיפלשטיין. ברגע זה עושה ז'וליין מעשה שלא שכח כל חייו, הסתובב עם ראשו לאחור להחלפת מבט מפוחד עם ז'ון, נציג הגסטפו קולט את המבט, ז'וליין מחזיר את מבטו במהירות, אך מאוחר מדי – ז'ון נתפס. אנשי הגסטפו עוצרים את ז'ול ושלושה ילדים יהודים נוספים ועמם את הכומר ז'אן, שסייע להסתירם. הקצינים מובילים אותם מבית הספר ושאר הילדים קוראים אחרי הכומר "להתראות, אבינו", וזה משיב להם "להתראות, ילדים".
בסיום הסרט מספר ז'וליין המבוגר כי גם לאחר ארבעים שנה הוא זוכר בבירור את אותו היום. הוא מספר כי ארבעת הילדים נרצחו במחנה ההשמדה אושוויץ והכומר ז'אן נכלא במחנה הריכוז מאוטהאוזן ומת שם. דמותו של הכומר מבוססת על סיפורו האמיתי של הכומר חסיד אומות העולם לוסיאן בונל שניסה להציל ילדים ונספה במאוטהאוזן[1].
התסריט לסרט "להתראות ילדים" תורגם לעברית וראה אור ב-1988 בהוצאת "אור עם".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "להתראות ילדים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "להתראות ילדים", באתר נטפליקס
- "להתראות ילדים", באתר AllMovie (באנגלית)
- "להתראות ילדים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "להתראות ילדים", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "להתראות ילדים", באתר אידיבי
- "להתראות ילדים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ביקורות
- מאיר שניצר, סרט - כורמו - "להתראות ילדים", חדשות, 28 במרץ 1988
- רחל נאמן, קולנוע - הצער והחמלה - 'להתראות ילדים', כותרת ראשית, 30 במרץ 1988
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 מאיר שניצר, זכר הרגע ההוא, חדשות, 25 במרץ 1988
- ^ דן גלעדי, לואי מאל – מלך ה״סזאר״: 7 פסלונים על "להתראות ילדים", חדשות, 14 במרץ 1988
- ^ מאיר שניצר, הבמאי לואי מאל, בארץ, חדשות, 22 במרץ 1988