הדסיים – הבדלי גרסאות

הדסיים
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	הדסאים
משפחה:	הדסיים
שם מדעי
	Myrtaceae; ‏ז'יסייה, 1789

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־12:32, 3 באפריל 2024

הדסיים (שם מדעי: .Myrtaceae Juss) משפחה של עצים או שיחים, ירוקי עד, בדרך כלל ארומטיים ונפוצים באזורים טרופיים, משפחת ההדסיים מונה 127 סוגים ו-6,628 מינים^[1]^[2], הנפוצים בעיקר באזורים הטרופיים של אמריקה ואוסטרליה בעיקר להוציא הדס מצוי שהוא צמח ים-תיכוני הגדל בר בישראל. למשפחה זו ערך כלכלי רב כעצי פרי, כצמחי גינון וייעור, כמקור לעץ תעשייתי ובתעשיית התמרוקים. לישראל הוכנסו עצי פרי או נוי, גינון או יעור. למשל, אוקלמו פיג'ואה, פיטנגו, וגויאבה כעצי פרי וגינון; מיני מללויקה (Melaleuca), שתפרחתם עשויה בצורת אשכול הדומה למברשת בקבוקים, נפוצים מאוד בגינות נוי פרטיות וציבוריות. קָלִיסְטֶמוֹן (Callistemon) נחשב כיום לשם נרדף למללויקה. מין תרבותי חשוב נוסף הוא צמח הקרוי עץ הציפורן (Sizygium aromaticum) המשויך לסוג סיזיגיון. מינים מסוג סיזיגיון הוכנסו לישראל כעצי גינון כמו העצים סיזיגיון מכבדי או סיזיגיון סמית, עצים לא נפוצים. מיני אקליפטוס במיוחד אקליפטוס המקור (Eucalyptus camuldalensis) שהוכנס לישראל למטרות ייעור ונטיעת שדרות שוברות-רוח לאורך כבישים מהווה חלק נכבד מנוף הצומח בישראל. בהמשך הוכנסו לארץ מיני אקליפטוס נוספים למטרות נוי וגיוון היער^[3].

קליסטמון הוא צמח המכיל ביצי דבורים. המסכנים חיים במגע עם עור של אנשים. ביצי הדבורים נכנסות לורידים. אם לא שוטפים במים חמים הדבר עלול להרוג בכך שביצי הדבורים חוסמים את הדם.

מורפולגיה - מאפיינים

עצים או שיחים, ירוקי עד. בדרך כלל בעלים, בענפים דקים וצעירים ובפרחים יש מיכלי הפרשה כדוריים, המלאים שמנים אֶתֶרִיִּים. בהדס ובאקליפטוס השמן האתרי מיוצר ונאגר גם בשערות בלוטיות אפידרמליות (Trichomes Glandular), דהיינו על פני האֶפִּידֶרְמִיס של איברי הצמח. בדרך כלל השיפה המובילה מוצרי הטמעה היא חיצונית לעצה בגבעול. למיני הדסיים מצוי גם שיפה נוספת פנימית לעצה כלפי מרכז הגבעול המכונה שיפה פנימית (intraxylary phloem)^[4].

הלוואים נעדרים או שהם קטנים ונושרים בשלב מוקדם.

העלים פשוטים, לרוב תמימים, בדרך כלל גלדניים, על פי רוב נגדיים, ולפעמים מסורגים או ערוכים בשלשלות או בדור מדומה; הטרף עם עורקים משניים מנוצים (יוצאים מצדי העורק הראשי), או עם עורקים שיוצאים מנקודה משותפת שבבסיס העלה, ואז לרוב העורקים צמודים לשפת העלה ועוברים פחות או יותר במקביל אליה. הטרף זרוע בנקודות בלוטיות שקופות למחצה.

התפרחות יוצאות מחיק העלה או מקצה הענף, והן מסוג תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת, אבל הן מסודרות באופנים שונים, מתפרחות פשוטות עד מורכבות, מפרח בודד בציר ועד מספר רב של פרחים. חפיות לעיתים קרובות מצויות.

הפרחים - על פי רוב נכונים, בעלי עטיף כפול ודו-מיניים, לפעמים הם חד-מיניים מחמת ניוון (האיבר הזכרי והנקבי מתפתחים בכל הפרחים, אבל אחד מהם מתנוון ונותר עקר) ולכן לפעמים הם פוליגמיים (הפרטים נושאים פרחים חד-מיניים ודו-מיניים גם יחד).

צינור הפרח משתייר, והוא בדרך כלל מאוחה בשחלה ומתמשך מעליה ונלווה אליה במהלך התפתחותה.

אונות הגביע לרוב 4 או 5 או יותר לעיתים רחוקות 3. הם מפורדים או מאוחים למכסה פקע הפריחה (בלעז קליפטרה, operculate,calyptra) כמו כן, אונות הגביע חופפות או צמודות אחת לשנייה או מתפצלות באופן לא סדיר.

עלי הכותרת - 4 או 5 או לעיתים רחוקות 6 או נעדרים לחלוטין. הם נעוצים בשולי המצעית ומרפדים את צינור הגביע וחופפים או צמודים ונוגעים אחת בשנייה, אך לא מאוחים, או שהם מאוחים במכסה פקע הפריחה, ולפעמים מאוגדים, אך לא מאוחים ויוצרים מעין מכסה.

האבקנים - בדרך כלל בולטים מאוד ומרובים ולעיתים רחוקות רק 4 או 5 או 10. הם ערוכים זקופים בדור אחד או במספר דורים בהיקף המצעית, ובפקע הפריחה הם מכופפים או מקופלים לשתיים. הזירים מופרדים או מאוחים בבסיסם לצינור קצר או ל-4-5 צרורות כנגד עלי הכותרת; המאבקים מורכבים משתי לשכות, כאשר הזירים מקובעים היטב לבסיס המאבקים או לגבם. לשחרור גרגרי האבקה נפתחים המאבקים לכל אורכם בסדקים ולעיתים רחוקות בנקבים בקצה העליון שלהם. רקמת החיבור של המאבק מסתיימת בדרך כלל בבלוטה קודקודית אחת או יותר.

השחלה - תחתית, תחתית למחצה, או לעיתים רחוקות יותר עילית. השחלה מורכבת מ-2 שחלילים מאוחים או יותר, ומאחת או הרבה מגורות, לפעמים ישנן מחיצות לא שלמות. השליות בדרך כלל זוויתיות או לעיתים רחוקות דופניות; בכל מגורה ביצית אחת או רבות; בהמשך השחלה עמוד עלי אחד (נעדר בסוג אחד) ובראשו צלקת אחת.

הפרי - הלקט, או ענבה, או ענבה הדמויה לבית גלעין או בית גלעין הפרי עם זרע אחד או זרעים מרובים^[3]. הזרעים ללא אֶנְדּוֹסְפֵּרְם או אנדוספרם דליל ודק; קליפת הזרע סחוסי או קרומי דק, לפעמים נעדר; העובר ישר או מעוקל^[1].

טקסונומיה

באופן מסורתי, מחולקת המשפחה הגדולה לשתי תת-משפחות:

הדסים (Myrtoideae) הכוללת צמחים נושאי פרי בשרני, עליהם נגדיים ושלמים;
לפטוֹספרמונים (Leptospermoideae), הכוללת צמחים בעלי פירות יבשים (הלקטים) ועלים מסורגים או ספירליים.

חלוקה זו נחקרה על ידי בוטנאים ולאחרונה (2001) נמצאו עדויות גנטיות למיני הדסים עם זיקה ללפטוספרמונים, דבר המעמיד חלוקה מסורתית זו בסימן שאלה.

סוגים נבחרים

אוגניה, הכולל את המין 'אוגניית הציפורן' הוא הצמח ממנו מופק תבלין הציפורן
איגניה, הכוללת את השיח פיטנגו
אקליפטוס
הדס
פיג'ואה
פסידיום, הכולל את צמח הגויאבה
קליסטמון

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הדסיים בוויקישיתוף

הדסיים, באתר ITIS (באנגלית)
הדסיים, באתר NCBI (באנגלית)
הדסיים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
הדסיים, באתר Tropicos (באנגלית)
הדסיים, באתר GBIF (באנגלית)
הדסיים, באתר IPNI (באנגלית)
הדסיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² Myrtaceae Juss, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏18-4-2022
^ Myrtaceae Juss, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ ¹ ² א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 296-312
^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 150

[:0-1] ¹ ² Myrtaceae Juss, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏18-4-2022

[2] Myrtaceae Juss, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[:1-3] ¹ ² א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 296-312

[4] א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 150

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 12: / שורה 12: @@
 [[קובץ:פרחי איקליפטוס המקור.jpg|ממוזער|כובע של פקע פריחה לפני הסרתו הסופית ופרחים של אקליפטוס המקור|330x330px]]
 '''הדסיים''' ([[שם מדעי]]: .''Myrtaceae Juss'') משפחה של עצים או שיחים, ירוקי עד, בדרך כלל [[ארומטיות|ארומטיים]] ונפוצים באזורים טרופיים, משפחת ההדסיים מונה  127 סוגים ו-6,628 מינים<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=http://www.worldfloraonline.org/taxon/wfo-7000000404|כותרת=Myrtaceae Juss|אתר=WFO: World Flora Online. Published on the Internet|תאריך=18-4-2022|תאריך_וידוא=}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://powo.science.kew.org/taxon/urn:lsid:ipni.org:names:30000056-2|כותרת=Myrtaceae Juss|אתר=POWO plants of the World Online. Published on the Internet}}</ref>, הנפוצים בעיקר באזורים [[אקלים טרופי|הטרופיים]] של אמריקה ואוסטרליה בעיקר להוציא [[הדס מצוי]] שהוא צמח ים-תיכוני הגדל בר בישראל. למשפחה זו ערך כלכלי רב כעצי פרי, כצמחי גינון וייעור, כמקור לעץ תעשייתי ובתעשיית התמרוקים. לישראל הוכנסו עצי פרי או נוי, גינון או יעור. למשל, אוקלמו [[פיג'ואה]], [[פיטנגו]], ו[[גויאבה]] כעצי פרי וגינון; מיני מללויקה (Melaleuca), שתפרחתם עשויה בצורת אשכול הדומה למברשת בקבוקים, נפוצים מאוד בגינות נוי פרטיות וציבוריות. קָלִיסְטֶמוֹן (Callistemon) נחשב כיום לשם נרדף למללויקה. מין תרבותי חשוב נוסף הוא צמח הקרוי עץ ה[[ציפורן (תבלין)|ציפורן]] (Sizygium aromaticum) המשויך לסוג סיזיגיון. מינים מסוג סיזיגיון הוכנסו לישראל כעצי גינון כמו העצים סיזיגיון מכבדי או סיזיגיון סמית, עצים לא נפוצים. מיני [[אקליפטוס]] במיוחד [[אקליפטוס המקור]] (Eucalyptus camuldalensis) שהוכנס לישראל למטרות ייעור ונטיעת שדרות שוברות-רוח לאורך כבישים מהווה חלק נכבד מנוף הצומח בישראל. בהמשך הוכנסו לארץ מיני אקליפטוס נוספים למטרות נוי וגיוון היער<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי|שם=מגדיר לצמחי התרבות בישראל|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=הוצאת הקיבוץ המאוחד|שנת הוצאה=1998|עמ=296-312}}</ref>.
+קליסטמון הוא צמח המכיל ביצי דבורים. המסכנים חיים במגע עם עור של אנשים. ביצי הדבורים נכנסות לורידים. אם לא שוטפים במים חמים הדבר עלול להרוג בכך שביצי הדבורים חוסמים את הדם.
 == מורפולגיה - מאפיינים ==