הדס מצוי

הֲדַס מָצוּי
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	הדסאים
משפחה:	הדסיים
סוג:	הדס
מין:	הדס מצוי
שם מדעי
Myrtus communis ‏ליניאוס, 1753

הֲדַס מָצוּי (שם מדעי: Myrtus communis) הוא שיח יְרוֹק־עַד ריחני, בעל פרחים לבנים, אחד מתוך שלושה בסוג הדס (שם מדעי: Myrtus). הוא היחיד ממשפחת ההדסיים (שם מדעי: Myrtaceae), שגדל בר בארץ ישראל, בעיקר בצפונה, וכן במזרח התיכון ובאירופה. תפוצתו בעולם כצמח בר משתרעת באזורים הים תיכוניים, וכצמח תרבות תפוצתו משתרעת בארצות אירופה ובארצות אחרות בשאר היבשות, שאקלימן מתאים והטמפרטורות בהן אינן יורדות בהרבה מ-C°0. הדס מצוי קטן-עלים (M. communis subsp. tarentina) הוכר כתת-מין של הדס מצוי. הוא גדל בר בכריתים, בקרואטיה, באיטליה (כולל בסרדיניה), בספרד, בצרפת (כולל בקורסיקה) והתאזרח בפורטוגל.

הדס מצוי הוא צמח ריחני מאוד בגלל תכולת השמן האתרי הגבוהה בבלוטות שפזורות על העלים, הפרחים, הפרי ואף על הקליפה של ענפיו הצעירים.

על פי המסורת היהודית הצמח הנזכר בתורה בשם "ענף עץ עבות" (ויקרא, כ"ג, מ') כאחד מארבעת המינים שניטלים בחג הסוכות, הוא הדס מצוי.

כריתת הדס מצוי נאסרה לפי פקודת היערות בגליל העליון בשנת 1956, ובכל שטח מדינת ישראל בשנת 1996. הוא הוכרז בישראל כצמח מוגן (כערך טבע מוגן) בגליל העליון, בגליל התחתון ובעמק החולה בשנת 1970, ובכל הארץ בשנת 2005.

פרחים של תת־המין הדס מצוי קטן־עלים

שיח של הדס מצוי קטן־עלים

מאפיינים

איור בוטני של הדס מצוי

הדס מצוי הוא שׂיח יְרוֹק־עַד ולעיתים רחוקות מגיע לגודל של עץ נמוך. גובהו בדרך כלל 80 עד 250 ס"מ, ולעיתים רחוקות הוא מתנשא לגובה של חמישה מטרים, אבל הדס הגדל בר נמוך יותר וגובהו 15 עד 80 ס"מ. ההדס זקוף, צפוף וסבוך, גזעו מחוספס ועלוותו רעננה. בדרך כלל מופע הנוף שלו הוא גוש שיח כדורי בקוטר 2 עד 5 מטרים בלתי חדיר, ויתכן מכאן שמו בתורה – עץ עבות. הדס המתכסה בחול מכה שורשים מענפיו שכוסו בחול וצומח מעל החול המכסה אותו.

ענפים ועלים

עלי ההדס, בדרך כלל נגדיים, פשוטים, אליפטיים ומחודדים בקצותיהם, שפתם תמימה וצבעם ירוק-כהה מבריק. אורך העלים נע בין 1 עד 5 ס"מ, ובמין הבר אורכם לרוב 2 ס"מ. עלי ההדס נחשבים לעלים בינוניים בגודלם בחורש ים-תיכוני ושטחם 226 עד 1,225 מילימטרים מרובעים. העלים הַגִּלְדָּנִיִּים (נוקשים) קירחים, חסרי לְוָואִים, ובעלי פטוטרת קצרה או חסרי פטוטרת (במין הבר). העורק הראשי שלהם ברור, אבל העורקים המשניים כמעט ולא נראים. העלים זרועים בנקודות לבנבנות מבהיקות, אלה הן בלוטות שמכילות שמן אֶתֶרִי (ניתן להבחין בהן מול השמש). כאשר ממוללים את העלים האָרוֹמָטִיים (הבְּשָׂמְתִּיים), הבלוטות מפיצות ריח נעים וחריף – סימן ההיכר של ההדס. העלים מרירים, בגלל השמן האתרי, וקשים לאכילה ואיכול, ולכן ההדס עמיד בפני רעייה של צאן ובקר.

עלי ההדס ערוכים על ענף בסדורים שונים: עלה אחד בכל מפרק (מסורגים); שני עלים בכל מפרק (נגדיים); או בְּדוּרִים של שלושה. לפעמים ניתן לראות את כל הסידורים על אותו ענף. לעיתים רחוקות העלים מסורגים, ובדרך כלל העלים נגדיים וכל זוג עלים מסורג לזוג שמתחתיו (צומחים בכיוונים מצטלבים ולא עוקבים). לעיתים רחוקות העלים מסודרים בשלישייה, ואז אחד העלים בשלישייה מסורג לזה שמתחתיו, וחופה במקצת על העלה העליון ועל הענף שמתחתיו. מנקודת היציאה של כל אחד משלושת העלים יכולים לצאת עוד שני עלעלים ובכך להגיע עד ל-9 עלים בדור.

עונת חידוש העלווה היא באביב, והיא נמשכת זמן קצר יחסית. צבע העלים הצעירים הוא ירוק מבריק, ומשתנה לירוק-כהה מבריק בבגרותם. הפסקת הצימוח היא בחודשי הקיץ עקב אובדן מים זמינים, ולאחריה נושרים עלים בודדים. צבע העלים בזן הדס מצוי "מגוון" הוא ירוק בהיר, קרם, או משולב גוונים. גוני העלים בולטים יותר בשמש מלאה. הסרת ענפים עם עלים ירוקים מונעת את השתלטותם על הצמח המגוון.

מידע בוטני רב הצטבר בחקר גידול ההדס לצורך קבלת הדסים משולשים לקראת חג הסוכות, והוא מובא כאן בקצרה. צמיחת הענפים מתרחשת במהלך הקיץ והיא נעצרת עם בוא החורף ומסתיימת בהתעצות הענפים. הדס הגדל בבית גידול מוצל, מצמיח פרקי ענפים ארוכים ועלים גדולים יותר, ובשמש ההדס עָנֵף יותר, פרקי ענפיו קצרים, ועליו קטנים יותר, אך עדיין חופים זה על זה. ענפים משניים צומחים מקודקודי הצמיחה של הענף או מחיק העלים. ולכן, קצוץ קודקודי הצמיחה בקיץ גורם להצמחת ענפים מפוצלים רבים.

כל אחד מענפי ההדס מתחיל את התפתחותו עם עלים נגדיים (שני עלים במפרק). בשלב מסוים צומח עלה אחד במפרק, ולאחריו צומחים שלושה עלים במפרק, ובתנאי שהענף ארוך מספיק, היום ארוך ועוצמת האור גבוהה. צמיחת שלושה עלים בדור מתחילה בחודש יוני.

כדי לקבל ענף ארוך עם שלושה עלים בדור (הדסים משולשים) בכמות טובה, בעת התחדשות ההדס בתחילת הקיץ (לקראת חג הפסח) עם התארכות היום ועלייה בעוצמת האור, יש צורך קודם לכן, בגיזום נמוך מאוד עד פני הקרקע או בגובה של 5 ס"מ מהקרקע (תלוי בזן) או בשרפה של שיחי ההדס בסוף החורף (מחצית שנייה של מרץ ולא יאוחר מתחילת האביב). גיזום או שרפה גורמים לשינוי במאזן ההורמונלי של הצמח (יחס ציטוקינין לאוקסין), ובכך, מעודדים פריצה של מספר נצרים קטן בעוצמת צימוח חזקה מצוואר השורש. הקטנת מספר הנצרים מאפשרת לנצרים המועטים להתארך ולהצמיח שלושה עלים במפרק בחלקם העליון.

בהשוואה ניסיונית בין שרפה לגיזום התברר ששרפה יעילה יותר מאשר גיזום. תופעת שריפת הדסים מוכרת מאזור צפת ונחל עמוד. באזור זה גדלים הדסי בר וסוחרי הדסים נוהגים לשרוף אותם כדי לקבל הדסים משולשים לקראת חג הסוכות. במהלך המאה העשרים עם תחילת תנופת העלייה ופיתוח ההתיישבות והדרישה המוגברת להדסים משולשים החלו לרבות ולגדל את ההדס באופן יזום באמצעות ייחורים, ואז גם נטעו אותו בהיקפים נאים. כיום מגדלים את ההדס בהיקף של כמה מאות דונמים. קיימים בישראל כמה "זנים" שונים אשר בוררו על ידי מגדלי הדסים ביישוב נוב שברמת הגולן ובכפר חסידים וגם על ידי חוקרים במרכז וולקני.

פרחים ורבייה

משמאל למעלה עם כיוון השעון - פריחה, הפריה וקמילה במהלך 3 ימים, מבוקר יום ראשון (25-7-2021) עד יום רבעי בבוקר.

פריחת ההדס מתחילה בסוף האביב, ונמשכת בחודשי הקיץ (מאי עד אוגוסט). הפרחים לבנים, נכונים, בעלי עטיף כפול ודו-מיניים. הם צומחים יחידים מחיק העלה על עוקץ ארוך, וקוטרם מקצה של עלה כותרת לקצה הנגדי הוא 4 ס"מ, ובהדס הבר הוא 1.5 ס"מ.

עלי הכותרת לבנים, 5 במספר, מעוגלים, מפורדים, פתוחים לרווחה וסדורים בין 5 עלי גביע שמתחתם. עלי הגביע, מאוחים בחלקם ושאירים, כלומר: הם אינם נושרים לאחר הפריחה אלא עוטרים את ראש הפרי ככתר זעיר.

הפרחים דו-מיניים. האבקנים מרובים ובולטים מעל הכותרת בְּזִירִים הארוכים והלבנים שלהם וּבַמַּאֲבָקִים הצהובים שבראשם. השחלה תחתית ומרובת ביציות ולה עַמּוּד עֱלִי עם צלקת אחת, שמזדקר גבוה מעל האבקנים וכפוף אליהם. הַאֲבָקָה נעשית על ידי חרקים בעיקר על ידי דבורי דבש. זמן הפריחה של פרח בודד הוא קצר. לאחר ההפריה עלי הכותרת נושרים יחד עם האבקנים, ולזמן מה נותר עמוד העלי בבדידותו עד לנשירתו.

הפרח פתוח יומיים: הוא נפתח בסוף הלילה, והוא נמצא ביום הראשון בשלב זכרי, זוכה לביקורים רבים של דבורים ומציע להן שפע אבקה. החל מעלות השחר ביום השני מתפקד הפרח רק כנקבה, ואז ביקורי הדבורים נדירים.

פירות והפצה

פרי אגסי מימין ופרי אליפסואיד משמאל

הפרי הוא ענבה חלקה ועסיסית, אך לא בשרנית, עם זרעים ספורים. בקצהו האחד, עוקץ דק וארוך המחובר לחיק העלה, ובקצהו השני שיניו (האונות) של גביע שרידי. צורות הפירות מגוונות: מכדור לא מושלם לאליפסואיד ועד לדמויי אגס. אורך הפרי מגיע ל-8 עד 10 מ"מ, ובמין הבר האורך השכיח 5 מ"מ. לאחר הַחֲנָטָה צבע הפרי ירוק, ולקראת ההבשלה משתנה צבעו לסגול-כחול כהה. הפירות עשירים בטעם ובריח והם ראויים למאכל אדם. אך, קשה לאכול אותם, גם כאשר הם טריים ובשלים, וכל שכן כשאינם בשלים, בגלל תחושת עפיצות בפה והתפוצצות ריח עז במעלה האף. ישנו זן של הדס, שצבע פירותיו הבשלים הוא לבן-צהוב. בכמה מקומות הוא מכונה Myrtus communis var. Leucocarpa.

הבשלת הפירות אינה סינכרונית, ומתמשכת לאורך זמן רב, לאורך חודשי אוקטובר ונובמבר. הפירות הבשלים נישאים במשך תקופה ארוכה על הענפים, לאר שהם מצטמקים הם נושרים.

ההפצה נעשית באמצעות רוח ומים, יונקים, ציפורים וחרקים. הזרעים, העטופים קליפה קשה, עוברים דרך מערכת העיכול בלי להינזק, ומופרשים במקומות רחוקים משיח האם.

בית גידול

הדס מצוי גדל בר בארץ בשני טיפוסים שונים של בית גידול: האחד הוא במדרונות בחגורה היובשנית-יחסית של החבל הים-תיכוני – בגליל המזרחי, בדרום הכרמל ובמורדות הגולן; האחר הוא בגדות נחלים בצפון הארץ. בשאר תחומי תפוצתו בעולם, במיוחד בטורקיה, גדל ההדס כתת-יער במעונות ים-תיכוניים גשומים. על פי הספרות מקובל, שההדס רגיש לטמפרטורות נמוכות, ולכן הוא נפוץ בעיקר בקרבת חופים במזרח הים התיכון ולאורך הים השחור, אפיון זה של ההדס אינו מסביר את תפוצתו במזרח הגליל העליון ובמורדות החרמון. לכן, יש החושבים כי באזורים הללו ייתכן שההדס הוא פליט תרבות. אך, תפוצתו באזורים הרריים ויובשניים באיראן ובפקיסטן מחזקת את הדעה שלפנינו תפוצה שרידית טבעית בשתי מערכות אקולוגיות עם אקלים שונה. על אף שההדס עמיד מאוד לבצורת וכפור המגיעים ל-C°-10, הוא אינו עומד בטמפרטורות נמוכות ממושכות, וייתכן שהעמידות ליובש אינה באה לביטוי מלא בטבע.

תפוצה

התפוצה של הדס מצוי כצמח בר היא בעיקר בארצות השוכנות לחופי אגן הים התיכון (מלבד מצרים) ובאיי הים התיכון עם חדירה מזרחה לאזורים הממוזגים של עיראק, איראן ואפגניסטן ולאזורים הטרופיים בצפון מזרח אפריקה והן בתת-היבשת ההודית (פקיסטן). ההדס הפך לפליט תרבות בפרובינציה הכף המערבי של דרום אפריקה. ההדס נפוץ בתור צמח תרבות המשמש צמח נוי בכל ארצות אירופה עד סקנדינביה ובארצות רבות בשאר היבשות בעלות אקלים מתאים (מידות החום בהן אינן יורדות בהרבה מ-C°0).

אוכלוסיית ההדס המצוי, הן כצמח בר והן כצמח תרבות, יציבה ואין חשש להישרדותה. ליקוט של הפירות העלים והענפים מאוכלוסיות הבר לצרכייו של האדם אינם מהווים פגיעה משמעותית בקיימות של ההדס. אומנם, עיור, חקלאות, שריפות טבעיות, מרעה של מקנה וחיות בר וכריתה מפעילים לחץ על אוכלוסיות הבר בגלל אובדן ופיצול בתי גידול, אך אין חשש כי הן מהוות איום גדול על הישרדותו של הדס מצוי. הסיבה ליכולת ההישרדות של הדס מצוי היא סבילות אקולוגית גבוהה (יכולת התאוששות מהירה) וייצור כמות גדולה של זרעים עם שיעור נביטה גבוה המופצים על ידי ציפורים וגשמים.

תפוצה בישראל

הדס מצוי בנחל השומר סמוך לכפר גלעדי על רקע בתי מטולה

תחומי התפוצה של הדס הבר בישראל הם: אדום (נדיר מאוד), הגולן (נדיר), חרמון (נדיר מאוד), עמק החולה (נדיר מאוד), גליל תחתון (נדיר מאוד) גליל העליון (מצוי), והכרמל (מצוי). בגולן גדלים פרטים רבים במורדות היורדים לעמק החוּלה ולבקעת בית-ציידה, בעיקר במקטע של הנחלים יהודיה, זוויתן וגילבון. בחרמון גדלים פרטים נדירים במדרון היורד ממצודת נמרוד לעין קיניה ולנחל סער. אוכלוסייה צפופה קיימת בשמורת דן (עמק החולה). בגליל העליון הוא גדל בגוש הר מירון והר כנען. אתר בודד נרשם בנחל השומר ליד כפר גלעדי. בגליל התחתון הוא גדל רק בנחל עמוד תיכון. בכרמל הוא גדל במקטע רמת-הנדיב, ובנקודות פזורות מעספיא ועד מבואות חיפה^{[דרוש מקור]}. הכרמל הוא הנקודה הדרומית ביותר של תפוצתו במזרח התיכון. בעבר ניתן היה לראותו בתחומי עמק הירדן, אך משם הוא נכחד, וכנראה בתקופות קדומות יותר הוא היה שכיח בהרי יהודה.

הדס הבר נדיר ובסכנת הכחדה בארץ ישראל כצמח בר. בשל כך הומלץ לאסור כריתת ענפים ושריפת שיחים באתרים הטבעיים לקראת סוכות, ולפעול למניעת בני כלאים עם הזנים התרבותיים, ולדאוג שהשתילים לגינון בר יהיו רק ממקור טבעי ישראלי. אתר מרכזי לשימורו הוא בהר עכברה מעל עין הדס.

ההדס נפוץ בישראל כשיח תרבות בגינות, בחצרות בתים ובתי כנסת. הוא שכיח במישור החוף בשפלה, בהר ובבקעה. הוא נזקק לתוספת השקיה לאחר התבססותו באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.

בארץ מגדלים את ההדס בהיקף של כמה מאות דונמים, בעיקר לצורכי שימוש בהדסים משולשים בחג הסוכות, וכן כשיחי נוי. קיימים בישראל כמה "זנים" שונים שבוררו על ידי מגדלי הדסים. חוקרים בראשות ד"ר שמואל זילכה במרכז וולקני טיפחו את "זן עבות" עם פוטנציאל לתשעה עלים בְּדוּר על ידי בירור זרעים שנאספו משיחים בחצרות בתים. הריבוי שלו נעשה באופן וגטטיבי, כך שכל שיח דומה למקור בצורה מדויקת.

השימושים בצמח ההדס

ליקר מירטו, המשקה הלאומי של סרדיניה

ההדס הוא צמח חשוב מאוד בתחום הרפואה העממית. הוא משמש לטיפול בגירויי עור אצל תינוקות, טיפול בשערות, דלקות מעיים (דיזנטריה, שלשולים) והקלת על עצירות, טחורים, כיב קיבה שיגרון וקצרת. לצורך שימוש מייבשים את העלים וכותשים אותם לאבקה, שאותה מערבבים בשמן זית ומורחים על עור מגורה. האמונה היא כי המשחה יעילה מאוד למניעת נשירה, על ידי עיסוי של שורשי השיער. כמו כן היא יעילה לריפוי חבורות ופצעים, מניחים מעט מהמשחה בתוך תחבושת וחובשים. לטיפול בבעיות מעיים ובאולקוס בפרט, חולטים בכוס מים רותחים שתי כפיות גדושות בעלי הדס. לטיפול באסתמה מבשלים 100 גרם עלים ירוקים במים ואחרי הרתיחה, שואפים את האדים עם מגבת מעל לראש.

צמח ההדס משמש כחומר גלם לתעשיית התרופות, הקוסמטיקה, הנוי והמזון. עלים ופירות הם חלקי הצמח החשובים ביותר מבחינה כלכלית. העלים מכילים את בלוטות השמן האתרי ומשמשים למיצוי בושם. הפירות, הפרחים והזרעים, גם הם חומרי גלם להפקת שמנים אתריים ותמציות אחרות. בוצעו מספר מחקרים, הראו שימוש פוטנציאלי בתמציות הדס למניעת התפשטות מחלות פטרייה.

שמנים אתריים מופקים מהעלים הצעירים והפירות הבשלים. לתמציות יש תכונות אנטיבקטריאליות ואנטי דלקתיות והעלים והגרגרים משמשים במזון מעובד ובתכשירים קוסמטיים שונים. התכשירים נלקחים בבליעה בטיפול בדלקות שתן, הפרעות בעיכול, זיהומים בנרתיק, גודש בריאות, דלקת בסינוסים ושיעול יבש. חיצונית ניתן להשתמש בהם לטיפול באקנה והשמן המופק משמש לטיפול בדלקת חניכיים. ממחקרים עולה, שחלק מהתכונות נוגדות החמצון המוצרים של ההדס הם נובעים מתכולת התרכובות הפנוליות והרכבן.

הצמח משמש בצורה טרייה או יבשה כתוסף מזון וכתבלין וכמשקה, והעלה שלו יכול להחליף כשות בייצור בירה מן הפרחים מפיקים מים מבושמים, המכונים eau d'ange.

צבעים וטאנינים מופקים מן הצמח והעץ משמש לפחם באיכות גבוהה ולעבוד עץ (למשל, ידיות כלים ומקלות הליכה).

בסרדיניה ובקורסיקה מפיקים מן ההדס ליקר הנקרא "מירטו". ה"מירטו" האדום מופק מפירות ההדס המושרים באלכוהול למשך כמה חודשים ואז מעורבבים עם סירופ סוכר. ה"מירטו" הלבן מופק מעלי הצמח המושרים באלכוהול. בסרדיניה נחשב הליקר המיוחד והריחני לאחד המשקאות הלאומיים של האי.

ההדס משמש כשיח נוי, כשיח גינון, כצמח עציצים כענפי קישוט, בזכות העלווה הרעננה והפריחה המדהימה שלו. בגינות הדס משמש לעיתים קרובות כצמח גידור.

ארכאולוגיה

נמצאו חפצים שונים עשויים מהדס מצוי, הקדום שבהם הוא מסרק עץ שנמצא בוואדי מורבעת מלפני 10,000 שנים. כמו כן כלי קיבול קטנים, כמו לוחיות כישור, מקל ומסרקות עשויים מעץ זה נמצאו במצדה. שרידי העץ הקדומים ביותר של הדס מצוי נמצאו במערת אל וואד בכרמל מלפני כ-12,000 שנים. שרידים מאוחרים יותר נמצאו במערה בפקיעין בשכבה מהתקופה הכלקוליתית ובמערה בשומרון – בשכבה תקופת הברונזה הקדומה. שרידי עץ נמצאו בגליל במערבי, בכברי בשכבות של הברונזה התיכונה ותקופת הברזל.

ההדס בתרבות

בול דואר ישראלי בו הדס מצוי, מיום העצמאות ה-13 (ה׳תשכ״א 1961)

ההדס תופס מקום נכבד במיתולוגיה ובדת של העמים. הרומאים ראו בו את השיח של האלה ונוס, ייתכן שזהו מקור המנהג שפשט בראשית העת החדשה באירופה לקלוע את עלי ההדס בעטרתה של הכלה.

בחתונות בבית המלוכה הבריטי נהוג לשלב פרחי הדס מגנה בן ה-170 שנה של המלכה ויקטוריה בזר הכלה, כסמל לאהבה, מזל ואושר בחיי הנישואין.

ההדס מלווה את מעגל החיים היהודי: בברית המילה נוהגים לברך על ההדס, נוהגים לשמח את החתן והכלה ביום נישואיהם עם הדסים, וכך גם לאחר הלוויה. המהדרים מביאים אגודות של הדסים בערב שבת לביתם ולבית הכנסת בכל שבת. במדרש מדמים את בני ישראל לארבעת המינים; על ההדס נאמר: מה הדס זה יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה (ויקרא רבה, אמור, פרשה ל).

ההדס בתנ"ך

במקרא ההדס נחשב צמח רצוי, באחת מנבואות הישועה מתאר ישעיה את ישראל השבים לארצם, ההרים והגבעות פוצחים רינה ו: "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס" (ישעיהו, נ"ה, י"ג), כעצים שיישבו את הישימון ויעלו במקום העצים הרעים שהיו קודם. נראה שגם כאן זהו משל לבני אדם, ישראל המצוינים יחליפו את יושבי הארץ.

בנבואת זכריה (א), מדבר זכריה על ה' שרוכב במצולה, בבבל, בין ההדסים ואחריו סוסים, אדומים, שרוקים ולבנים. הרוכב הוא ה', שביקש להחזיר העולם כולו לתוהו ובוהו, הסתכל בצדיקים העומדים סביבו- ההדסים, ונתקררה דעתו. משל זה נותן ביטוי לתפיסה ביהדות האומרת שהקב"ה מקבל שבח מהבריאה ומהצדיקים גם יחד, כל אחד בדרכו. הבריאה בעצם היותה קיימת והצדיקים באופן ישיר. משקלקלו בני האדם, שוב העולם אינו עומד אלא על שבחם של הצדיקים ובזכותם ממשיך להתקיים.

ההדס נזכר עוד בתנ"ך בהקשר לחג הסוכות בנחמיה, ח', ט"ו: "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב" לפי פרשנות חז"ל זהו ההדס השוטה, שאינו ראוי לעמוד בקריטריונים של ארבעת המינים, לכן השתמשו לסכך בו את הסוכה.

ההדס בארבעת המינים

ערך מורחב – הלכות ארבעת המינים

בחינה מדוקדקת של הדסים בשוק ארבעת המינים

על פי המסורת ההדס הוא "ענף עץ עבות" (ויקרא, כ"ג, מ'), אחד מארבעת המינים עליהם מברכים בחג הסוכות; במסכת סוכה שבתלמוד הבבלי מופיע: "תנו רבנן: 'ענף עץ עבות', שענפיו חופין את עצו ואי זה הוא? הוי אומר זה הדס". עוד התלבטה הגמרא (שם), למה לא יהיה זה ההרדוף? והתשובה היא -מפני שדרכיה (של התורה) דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (ספר משלי, פרק ג'), וההרדוף הוא צמח שעליו חדים ועלולים לשרוט את הידיים, או משום שכתוב: "והאמת והשלום אהבו" (ספר זכריה, פרק ח'), והוא אין בו לא אמת ולא שלום, משום שהוא רעיל.

עוד נלמד מהפסוק: "ענף עץ עבת", שמשום שכתוב עבת לשון יחיד, חסר אות ו"ו, צריך שיהיו ה"עבת"=שלושה (הנביא מיכה (ז, ג) מציין שלושה חטאים ומסיים "ויעבתוה", היינו ששלושה עניינים נקראים "עבות" ועיין עוד ברש"י וברד"ק שם על מיכה) עלים יוצאים מקן אחד, לכן אין הוא בא מהזית, שעליו גדלים בזוגות.

עוד נדרש על ההדס שארבעת המינים הם כנגד איברי האדם ופעולותיו העיקריות: לב, שפתיים, עמוד שדרה, עיניים. ההדס הוא כנגד העיניים. לכל מעשה רע שעושה האדם באחד מאיברים אלה נקרא כופר באיבר זה וגם להפך- לכן בא ההדס כנגד העיניים (כד הקמח לרבנו בחיי).

הדס כשר למצוות נטילת ארבעת המינים הוא המין Myrtus Communis, ואילו המינים Lophomyrtus bullata, Lophomyrtus obcordata ו-Neomyrtus pedunculata אינם כשרים לשמש כ"ענף עץ עבות". כולם צמחים ממשפחת ההדסיים.

בדיני כשרות ארבעת המינים ישנם תנאים רבים המגדירים אילו מינים הם כשרים, אילו כשרים ואילו מהודרים. להלן כמה מהדינים המגבילים את ההדס:

• שיעור אורכו של ההדס הוא שלושה טפחים.
• על עלי ההדס להיות משולשים - היינו שעליו של ההדס יוצאים שלושה שלושה בכל קן, עדיף לכל אורך שיעור ההדס אך אם העלים משולשים ברוב ההדס כשר.
• כדי שהדס יהיה מהודר, על עליו להיות שוכבים זה על זה וחופים את עצו, כך שלא ייראה.
• עליו של ההדס צריכים להיות קטנים משתי ציפורני אגודל.
• יש מחמירים שלא להחשיב את ראש ההדס אם הוא ירוק ורך, מאחר שכרגע אינו עץ, רק ירק. יש מחלוקת בין הראשונים, אם "רך שסופו להקשות", יכול להיות נידון כקשה.
• ראוי שלא לקחת הדס שראשו קטום.
• על ההדס להיות ירוק, אין להשתמש בהדס יבש, אף שהוא ירוק.
• בדומה לאתרוג, עליו להיות זריע, ולא מורכב.

כמו כן, ישנם עוד תנאים רבים ומקרים המגדירים מי מהם פסול ומי כשר, לכתחילה ובדיעבד.

שמות ההדס

לשון חז"ל: עץ עבות, הדס; ארמית: אסא; ערבית: אס, יאס, אס ריחן ريحان; טורקית: מרסין, מירסין אגאגא; רומי ולטינית: מירטוס (Myrus); אנגלית: Common Myrtle; גרמנית עממית: Myrte.

שם ההדס בארמית הוא אסא, לפי תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ג, עמוד א', ההדס נכלל בתוך עשרה מיני הארזים, כלומר עצי סרק שהאדם מחשיב רבות את השימוש בענפיהם או גזעיהם, כארז.

כינויי הפירות: ענבי הדס, בנות הדס, בנות אסא.

לקריאה נוספת

• נסים קריספיל, צמחי מרפא, עמ' 176

קישורים חיצוניים

• הדס מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
• הדס מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
• הדס מצוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• הדס מצוי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• הדס מצוי, באתר Tropicos (באנגלית)
• הדס מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
• הדס מצוי, באתר The Plant List (באנגלית)
• הדס מצוי, באתר IPNI (באנגלית)
• הדס מצוי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ההלכות והסימנים על ההדס (אורכב 20.09.2011 בארכיון Wayback Machine), באתר ארבעת המינים

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.