הדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: שגיאות לשוניות וניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
קריאת טבלת מיוןהדס
Starr 070621-7466 Myrtus communis.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: הדסאים
משפחה: הדסיים
סוג: הדס
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Myrtus
ליניאוס, 1753
פירות ההדס מזן Myrtus communis

הדס (שם מדעי: Myrtus) הוא סוג של שיח יְרוֹק־עַד זקוף וסבוך ממשפחת ההדסיים (שם מדעי: Myrtaceae) עלוותו רעננה וריחנית ופרחיו לבנים. בסוג זה שלושה מינים: 1. הֲדַס מָצוּי (שם מדעי: Myrtus communis, שם נפוץ: Myrtle) - גדל בבר ובתרבות בעיקר באזור הים תיכון וכצמח תרבות גם בכל אירופה וביבשות אחרות. הוא המין היחיד במשפחת ההדסיים הגדל בר בארץ ישראל (ראה: תפוצה בעולם ובישראל) והדס מצוי קטן עלים (Tarentina) הוא הזן הבלעדי שלו. 2. המין הדס סהרה (שם מדעי: Myrtus nivelii, שם נפוץ: Saharan myrtle) הוא צמח בר אנדמי בהרי מרכז סהרה, בצפון אפריקה (אלג'יריה וצ'אד), 3. מין שלא נמצא עליו מידע (שם מדעי: Myrtus phyllireaefolia)[1].

כריתת הדס מצוי נאסרה לפי פקודת היערות בשנת 1956 בגליל העליון[2] ובכל שטח מדינת ישראל בשנת 1996[3][4]. הוא הוכרז בישראל כצמח מוגן, כערך טבע מוגן, בגליל העליון, בגליל התחתון ובעמק החולה בשנת 1970 ובכל הארץ בשנת 2005[5][6][7]. הדס סהרה הוא צמח מוגן באלג׳יריה[8].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההדס הוא שיח ירוק-עד זקוף וסבוך גזעו מחוספס, עלוותו רעננה וצפופה, עליו מדיפים ריח נעים וחריף כשממוללים אותם. לעיתים רחוקות הוא עץ נמוך. גובהו השכיח 80 עד 250 ס"מ ולעיתים רחוקות הוא מתנשא לגובה של חמישה מטרים. הדס הגדל בר נמוך יותר 15 עד 80 ס"מ, בדרך כלל מופע הנוף הוא גוש שיח כדורי בקוטר 2 עד 5 מטרים בלתי חדיר, ואולי מכאן שמו בתורה - עץ עבות.

ענפים ועלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפים משניים מתפתחים מקודקוד הצמיחה או מחיק העלה בקיץ, בחודשים אוגוסט-ספטמבר. קטום קודקודי הצמיחה בקיץ מצמיח ענפים מפוצלים רבים. הדסים הגדלים בבתי גידול מוצלים, מצמיחים פרקי גבעול ארוכים ועלים גדולים יותר. בשמש הצמח ענף יותר, פרקיו קצרים ועליו חופים זה על זה, אף שהם קטנים יותר. הדס המתכסה בחול מכה שורשים מענפיו שכוסו בחול וצומח מעל החול המכסה אותו[9].

עלי ההדס נגדיים, אליפטיים ומחודדים בקצותיהם, פשוטים, תמימים, קרחים, נוקשים (גלדניים), שאירים, צבעם ירוק כהה מבריק, ואָרוֹמָטִיים (בְּשָׂמְתִּיים), חסרי לְוָאִים, ובעלי פטוטרת קצרה או חסרי פטוטרת (במין הבר). אורכם נע בין 1 עד 5 ס"מ ובמין הבר אורכם השכיח 2 ס"מ. עלי ההדס נחשבים לעלים בינוניים בחורש ים-תיכוני ושטחם 226 עד 1225 מילימטרים מרובעים. עורק ראשי ברור חוצה את העלה ועורקים משניים כמעט ולא נראים. העלים זרוע בלוטות בצורת נקודות שקופות המכילים שמן אֶתֶרִי (ניתן להבחין בהם מול השמש), כאשר ממוללים את העלים הם מפיצים ריח נעים וחריף - סימן ההיכר של ההדס. העלים מרים בשל השמן האתרי וקשים לאכילה ואיכול ועל כן הוא ההדס עמיד בפני רעייה של צאן ובקר.

עונת חידוש העלווה היא באביב, ונמשכת זמן קצר יחסית. צבע העלים הצעירים הוא ירוק מבריק ומשתנה לירוק כהה מבריק בבגרותם ונשירתם הבודדת בקיץ. צבע העלים בהדס מצוי "מגוון" הוא ירוק בהיר, קרם או משולב גוונים. גוני העלים בולטים יותר בשמש מלאה. הסרת ענפים עם עלים ירוקים מונעת את השתלטותם על הצמח המגוון.

עלי הדס ערוכים על ענף בסדורים שונים: נגדיים, מסורגים או בְּדוּרִים של שלושה, ולפעמים ניתן לראות את כל הסידורים על אותו ענף. בדרך כלל העלים נגדיים וכל זוג עלים מסורג לזוג שמתחתיו (צומחים בכיוונים מצטלבים ולא עוקבים). לעיתים רחוקות העלים מסורגים (עלה אחד בכל מפרק) או מסודרים בשלישייה, ואז אחד העלים בשלישייה מסורג לזה שמתחתיו וחופים אחד על השני ועל הענף שמתחתיהם. מנקודת היציאה של כל אחד משלושת העלים יכולים לצאת עוד שני עלעלים ובכך להגיע עד ל-9 עלים בדור. אולי מכאן שמו בתורה - עץ עבות.

צמיחת הענפים מתרחשת במהלך הקיץ והיא נעצרת עם בוא החורף ומסתיימת בהתעצות הענפים. כל אחד מענפי ההדס מתחיל את התפתחותו עם עלים נגדיים (שני עלים במפרק). בשלב מסוים צומח עלה אחד במפרק ולאחריו צומחים שלושה עלים במפרק ובתנאי שהענף ארוך מספיק, היום ארוך ועוצמת האור גבוהה. צמיחת שלושה עלים בדור מתחילה בחודש יוני.

כדי לקבל ענף ארוך עם שלושה עלים בדור (הדסים משולשים) בכמות טובה, בעת התחדשות ההדס בתחילת הקיץ (לקראת חג הפסח) עם התארכות היום ועלייה בעוצמת האור, יש צורך קודם לכן, בגיזום נמוך מאוד עד פני הקרקע או בגובה של 5 ס"מ מהקרקע (תלוי בזן) או בשרפה של שיחי ההדס בסוף החורף (מחצית שנייה של מרץ)[10] ולא יאוחר מתחילת האביב. גיזום או שרפה גורמים לשינוי במאזן ההורמונלי של הצמח (יחס ציטוקינין לאוקסין) ומעודדים פריצה של מספר נצרים בעוצמת צימוח חזקה מצוואר השורש. הם מקטינים את מספר הנצרים ומאפשרים למספר המוקטן של הנצרים להתארך ולהצמיח שלושה עלים במפרק בחלקם העליון.

בהשוואה ניסיונית בין שרפה לגיזום התברר ששרפה יעילה אפילו יותר מאשר גיזום. תופעת שריפת הדסים מוכרת מאזור צפת ונחל עמוד. באזור זה גדלים הדסי בר וסוחרי הדסים נוהגים לשרוף אותם כדי לקבל הדסים משולשים לקראת חג הסוכות. במהלך המאה ה-20 עם תחילת תנופת העלייה ופיתוח ההתיישבות והדרישה המוגברת להדסים משולשים החלו לרבות ולגדל את ההדס באופן יזום באמצעות ייחורים, ואז גם נטעו אותו בהיקפים נאים. כיום מגדלים את ההדס בהיקף של כמה מאות דונמים[10]. קיימים בישראל כמה "זנים" שונים אשר בוררו על ידי מגדלי הדסים ביישוב נוב שברמת הגולן ובכפר חסידים וגם על ידי חוקרים במרכז וולקני.

פרחים ופירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהצד העליון עם כוון השעון - פריחה, הפריה וקמילה ב-72 שעות מבוקר יום ראשון (25-7-2021) עד יום רבעי בבוקר.

פריחת ההדס מתחילה בסוף האביב, בחודשים מאי עד אוגוסט. הפרחים לבנים, צומחים יחידים מחיק העלה על עוקץ ארוך, פתוחים לרווחה וקוטרם מקצה עלה לקצה השני הוא 4 ס"מ ובהדס בר 1.5 ס"מ. הפרחים נכונים ובעלי עטיף כפול. הגביע עם 5 עלים מאוחים בחלקם ושאירים (אינם נושרים לאחר הפריחה אלא עוטרים את ראש הפרי ככתר זעיר). הכותרת עם 5 עלים לבנים מעוגלים ומפורדים. עלי הכותרת סדורים בסירוגין עם עלי הגביע שמתחתם. הפרחים דו-מיניים. האבקנים מרובים ובולטים. השחלה תחתית ומרובת ביציות. עַמּוּד הָעֱלִי עם צלקת אחת כפוף וגבוה מעל הַמַּאֲבָקִים הצהובים שבראש זִירִים לבנים וארוכים. הַאֲבָקָה נעשית על ידי חרקים. לאחר ההפריה עלי הכותרת נושרים יחד עם האבקנים ולזמן מה נותר עמוד העלי בבדידותו עד לנשירתו.

מין פרי אגסי משמאל פרי אליפסואיד

הפרי הוא ענבה עסיסית שאינה בשרנית, עם זרעים ספורים. הוא חלק, ללא שערות, מחובר בעוקץ ארוך לחיק העלה ועטור בראשו בשיני (באונות) הגביע. לאחר חנטת הפרח הפרי צבעו ירוק, ולקראת ההבשלה משתנה צבעו לסגול-כחול כהה ואורכו מגיע ל-8 עד 10 מ"מ. במין הבר האורך השכיח 5 מ"מ. צורות הפירות של הדס מצוי מגוונות: הם נעים בין כדור לא מושלם לאליפסואיד, דמויי אגס. הבשלת הפירות אינה סינכרונית ומתמשכת לאורך זמן רב, לאורך חודשי אוקטובר ונובמבר. הפרי נישא במשך תקופה ארוכה על הענפים ואינו נושר. ישנו זן שהפרי הבשל הוא בצבע לבן-צהוב. ההפצה נעשית באמצעות הרוח ומים וכן על ידי ציפורים. הזרעים, העטופים קליפה קשה, עוברים דרך מערכת העיכול בלי להינזק ומופרשים במקומות רחוקים משיח האם. הפירות ראויים למאכל אדם.

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדס מצוי הוא הנציג היחיד הגדל בר בארץ ישראל ממשפחת ההדסיים, מרובת הסוגים (143) והמינים (3000) ורחבת התפוצה באזורים הטרופיים של אמריקה ואוסטרליה. ההדס מייצג אלמנט פליאו-טרופי יובשני קדום, אשר שרד באגן הים התיכון מאז תקופת המיוקן. על משפחת ההדסיים נמנים האקליפטוס, מספר מיני עצי-פרי טרופיים: פיטנגו, גויאבה ופיג'ואה, ואוגיינת הציפורן (Sizygium aromaticum) ממנו מפיקים את תבלין הציפורן. לסוג הדס הוצעו לבחינה 693 מינים. 630 הצעות נדחו בוודאות בגלל שנמצאו כשמות נרדפים לאחד מהמינים של ההדס או כמינים השייכים לסוג אחר ממשפחת ההדסיים. 59 הצעות עדיין בספק והבדיקות לגביהן נמשכות. שלוש הצעות התקבלו בוודאות כמינים, כאמור בפתיח.

המין הדס סהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המין הדס סהרה (שם מדעי: Myrtus nivelii) בסכנת הכחדה, אנדמי, בהרי הוגאר (Hoggar) ובטאסילי (Tassili) במרכז סהרה בתחומי המדינות אלג'יריה וצ'אד. שמו המדעי nivelii ניתן על שם קצין צרפתי Nivelle. שמו טפלטסט (Tafeltest) בשפת Tamahaq, שפתם של השבטים הברברים "טוארג" (Tuareg). ובערבית שמו "ריחאן סהרה" (Raihane Essahara El Wousta).

הצמח מופיע באזורים קטנים של יערות שרידיים דלילים. הוא גדל בקבוצות מפוזרות על סלעים וקרקעות בוואדיות וערוצים בהם מים תת-קרקעיים בגובה מעל 1,000 מטרים (ואף מעל 1400 ויש כותבים עד 1800 מטר?). כמות המשקעים הנחוץ 50 עד 100 מ"מ לשנה. להדס סהרה תקופת פריחה מסוימת, הצמח נראה בפריחה בזמנים שונים במהלך השנה[8].

הדס סהרה דומה בתכונותיו להדס המצוי עם מספר שינויים. גובהו השכיח של הדס מצוי הוא 50 ס"מ עד 300 ס"מ ואלו גובהו של הדס סהרה 100 עד 200 ס"מ, גובהו עד 150 ס"מ בבתי גידול מוצלים היטב. העלים של הדס סהרה הם אליפטיים מאורכים (אורך 4 עד 5 ס"מ) וצרים יותר (6 עד 8 מ"מ) מזה של הדס מצוי, שהם אליפטיים סגלגלים (אורך 2 עד 5 ס"מ) ורחבים יותר ( 10עד 20 מ"מ). צורות הפירות של הדס מצוי מגוונות: הם נעים בין כדור לא מושלם לאליפסואיד, דמויי אגס (קוטר 8 עד 10 מ"מ), ואלו אלה של הדס סהרה הם כדוריים וקטנים יותר (קוטר 4 עד 5 מ"מ) לעיתים רחוקות סנטימטר אחד.

הדס סהרה הוא הוא דומה בתכונותיו להדס המצוי. לעיתים קרובות גובהו עד 150 ס"מ בבתי גידול מוצלים טובים. קוטר הפרי ס"מ אחד. אין תקופת פריחה מסוימת, הצמח נראה בפרח בזמנים שונים במהלך השנה[8]. שמו המדעי nivelii ניתן על שם קצין צרפתי Nivelle. שמו בשפה המקומית Targui הוא טפלטסט (tefeltest).

הזן הדס מצוי קטן עלים (Myrtus communis Tarentina)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדס מצוי 'קטן עלים' הוכר כזן של הדס מצוי[1]. הוא גדל בר בכריתים, בקרואטיה, באיטליה (כולל סרדיניה), בספרד, בצרפת (כולל קורסיקה) והתאזרח בפורטוגל[11].

בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכת האקולוגית האופיינית להדס הוא ים תיכוני, בהם הקיץ ארוך, חם ויבש, והחורף קצר וקריר עם כמות משקעים שנתית של 350 עד 1,000 מ"מ. תצורות הצומח השולטות באזורים אלו חורש עד ובתה. ההדס מעדיף בתי גידול מוצלים אם כי, ההדס עמיד ליובש ולחום הוא עמיד באדמות גיר, דהיינו הוא בעל יכולת הימנעות מאיבוד יתר של מים ויכולת לאזן את משק המים באופן שישמר כושר לקיום פוטוסינתזה, גם בתנאים של צמצום באספקת המים ובטמפרטורה גבוהה.

הדס מצוי גדל בר בארץ בשני טיפוסים שונים של בית-גידול: האחד הוא במדרונות בחגורה היובשנית-יחסית של החבל הים-תיכוני – בגליל המזרחי, בדרום הכרמל ובמורדות הגולן; האחר הוא בגדות נחלים בצפון הארץ. בשאר תחומי תפוצתו בעולם, במיוחד בטורקיה, גדל ההדס כתת-יער במעונות ים-תיכוניים גשומים. על פי הספרות מקובל שההדס רגיש לטמפרטורות נמוכות, ולכן הוא נפוץ בעיקר בקרבת חופים במזרח הים התיכון ולאורך הים השחור, אפיון זה של ההדס אינו מסביר את תפוצתו במזרח הגליל העליון ובמורדות החרמון. לכן יש החושבים כי באזורים הללו ייתכן שההדס הוא פליט תרבות. אך תפוצתו באזורים הרריים ויובשניים באירן ובפקיסטן מחזקת את הדעה שלפנינו תפוצה שרידית טבעית בשתי מערכות אקולוגיות עם אקלים שונה.

תפוצה בעולם ובישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפוצה של ההדס מצוי הצומח בר היא בעיקר בארצות השוכנות לחופי אגן הים התיכון (מלבד מצרים) עם חדירה מזרחה לאזורים הממוזגים של עיראק ואירן ואפגניסטן ולאזורים הטרופיים בצפון מזרח אפריקה (אריתריאה ואתיופיה) והן בתת-היבשת ההודית (פקיסטן). התפוצה כוללת את האיים בים התיכון: קפריסין, כרתים, סרדיניה, סיציליה, מלטה, קורסיקה והאיים הבלאריים. וכן את איי מקרונזיה (האיים הקנריים, האיים האַזוֹרִיים והאיים מדיירה). ההדס הפך לפליט תרבות בפרובינציה הכף המערבי של דרום אפריקה. ההדס נפוץ כצמח תרבות המשמש לנוי בכל ארצות אירופה עד סקנדינביה ובארצות רבות בשאר היבשות בעלות אקלים מתאים (מידות החום בהן אינן יורדות בהרבה מאפס מ"צ).

אוכלוסיית הדס הבר ובתרבות בעולם (במיוחד באירופה) יציבה ואין חשש להישרדותה. פרי הדס והעלים שמלוקטים לעיתים קרובות מאוכלוסיות בר אינם מהווים פגיעה משמעותית בקיימות של ההדס. העיור, החקלאות, שריפות טבעיות, מרעה של מקנה וחיות בר וכריתת העץ כולן מפעילות לחץ על אוכלוסיות הבר (אובדן ופיצול בתי גידול), אך אין חשש כי הן מהוות איום גדול על יכולת הישרדותו[12]. הסיבה לכך היא שלהדס מצוי יש סבילות אקולוגית גבוהה והוא מייצר כמות גדולה של זרעים עם שיעור נביטה גבוה המופצים על ידי ציפורים וגשמים.

המין הדס סהרה אנדמי, בסכנת הכחדה ונפוץ בהרי הוגאר (Hoggar) ובטאסילי (Tassili) במרכז סהרה בתחומי המדינות אלג'יריה וצ'אד.

תחומי התפוצה של הדס הבר בישראל הם: הגולן, חרמון, עמק החולה, גליל העליון, גליל התחתון והכרמל. בגולן גדלים צמחים רבים במורדות היורדות לעמק החוּלה ולבקעת בית-ציידה, בעיקר במקטע של הנחלים יהודיה–זוויתן–גילבון. בחרמון גדלים פרטים נדירים במדרון היורד ממצודת נמרוד לעין קיניה ולנחל סער. אוכלוסייה צפופה בשמורת דן (עמק החולה). בגליל העליון הוא גדל בגוש הר מירון והר כנען. אתר בודד נרשם בנחל השומר ליד כפר גלעדי. בגליל התחתון גדל רק בנחל עמוד תיכון. בכרמל הוא גדל במקטע רמת-הנדיב, ובנקודות פזורות מעוספיה ועד מבואות חיפה. הכרמל הוא הנקודה הדרומית ביותר של תפוצתו העולמית[13]. בעבר ניתן היה לראותו בתחומי עמק הירדן, אך משם הוא נכחד, וכנראה בתקופות קדומות יותר הוא היה שכיח בהרי יהודה.

הדס הבר נדיר ובסכנת הכחדה בארץ ישראל כצמח-בר. בשל כך הומלץ לאסור כריתת ענפים ושריפת שיחים באתרים הטבעיים לקראת סוכות. ולפעול למניעת בני כלאים עם הזנים התרבותיים, ולדאוג שהשתילים לגינון בר יהיו רק ממקור טבעי ישראלי. אתר מרכזי לשימורו הוא בהר עכברה מעל עין הדס.

ההדס נפוץ בישראל כשיח תרבות בגינות, בחצרות בתים ובתי כנסת. הוא שכיח במישור החוף בשפלה, בהר ובבקעה. הוא נזקק לתוספת השקיה לאחר התבססותו באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.

בארץ מגדלים את ההדס בהיקף של כמה מאות דונמים, בעיקר לצורכי שימוש בהדסים משולשים בחג הסוכות, וכן כשיחי נוי[10]. קיימים בישראל כמה "זנים" שונים אשר בוררו על ידי מגדלי הדסים. חוקרים בראשות ד"ר שמואל זילכה במרכז וולקני טיפחו את "זן עבות" עם פוטנציאל לתשעה עלים בְּדוּר על ידי בירור זרעים שנאספו משיחים בחצרות בתים. הריבוי שלו נעשה באופן וגטטיבי, כך שכל שיח דומה למקור בצורה מדויקת.

השימושים בצמח ההדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליקר מירטו, המשקה הלאומי של סרדיניה

ההדס הוא צמח חשוב מאוד בתחום הרפואה העממית. הוא משמש לטיפול בגירויי עור אצל תינוקות, טיפול בשערות, דלקות מעיים (דיזנטריה, שלשולים) והקלת על עצירות, טחורים, כיב קיבה שיגרון וקצרת. לצורך שימוש מייבשים את העלים וכותשים אותם לאבקה, שאותה מערבבים בשמן זית ומורחים על עור מגורה. האמונה היא כי המשחה יעילה מאוד למניעת נשירה, על ידי עיסוי של שורשי השיער. כמו כן היא יעילה לריפוי חבורות ופצעים, מניחים מעט מהמשחה בתוך תחבושת וחובשים. לטיפול בבעיות מעיים ובאולקוס בפרט, חולטים בכוס מים רותחים שתי כפיות גדושות בעלי הדס. לטיפול באסתמה מבשלים 100 גרם עלים ירוקים במים ואחרי הרתיח, שואפים את האדים עם מגבת מעל לראש.

שמנים אתריים מופקים מהעלים הצעירים והפירות הבוגרים. לתמציות יש תכונות אנטיבקטריאליות ואנטי דלקתיות והעלים והגרגרים משמשים במזון מעובד ובתכשירים קוסמטיים שונים. התכשירים נלקחים בבליעה בטיפול בדלקות שתן, הפרעות בעיכול, זיהומים בנרתיק, גודש בריאות, דלקת בסינוסים ושיעול יבש. חיצונית ניתן להשתמש בהם לטיפול באקנה והשמן המופק משמש לטיפול בדלקת חניכיים[14]. הצמח משמש בצורה טרייה או יבשה כתוסף מזון וכתבלין וכמשקה, והעלה שלו יכול להחליף כשות בייצור בירה מן הפרחים מפיקים מים מבושמים, המכונים eau d'ange.

צבעים וטאנינים מופקים מן הצמח והעץ משמש לפחם באיכות גבוהה ולעבוד עץ (למשל, ידיות כלים ומקלות הליכה).

בסרדיניה ובקורסיקה מפיקים מן ההדס ליקר הנקרא "מירטו". ה"מירטו" האדום מופק מפירות ההדס המושרים באלכוהול למשך כמה חודשים ואז מעורבבים עם סירופ סוכר. ה"מירטו" הלבן מופק מעלי הצמח המושרים באלכוהול. בסרדיניה נחשב הליקר המיוחד והריחני לאחד המשקאות הלאומיים של האי.

ההדס משמש כשיח תרבות בגינות ומשמש לעיתים קרובות כצמח גידור.

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמצאו חפצים שונים עשויים מהדס מצוי, הקדום שבהם הוא מסרק עץ שנמצא בוואדי מורבעת מלפני 10,000 שנים. כמו כן כלי קיבול קטנים, כמו לוחיות כישור, מקל ומסרקות עשויים מעץ זה נמצאו במצדה. שרידי העץ הקדומים ביותר של הדס מצוי נמצאו במערת אל וואד בכרמל מלפני כ-12,000 שנים. שרידים מאוחרים יותר נמצאו במערה בפקיעין בשכבה מהתקופה הכלקוליתית ובמערה בשומרון – בשכבה תקופת הברונזה הקדומה. שרידי עץ נמצאו בגליל במערבי, בכברי בשכבות של הברונזה התיכונה ותקופת הברזל[15].

ההדס בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההדס תופס מקום נכבד במיתולוגיה ובדת של העמים. הרומאים ראו בו את השיח של האלה ונוס, ייתכן שזהו מקור המנהג שפשט בראשית העת החדשה באירופה לקלוע את עלי ההדס בעטרתה של הכלה.

בחתונות בבית המלוכה הבריטי נהוג לשלב פרחי הדס מגנה בן ה-170 שנה של המלכה ויקטוריה בזר הכלה, כסמל לאהבה, מזל ואושר בחיי הנישואין.

ההדס מלווה את מעגל החיים היהודי: בברית המילה נוהגים לברך על ההדס, נוהגים לשמח את החתן והכלה ביום נישואיהם עם הדסים, וכך גם לאחר הלוויה. המהדרים מביאים אגודות של הדסים בערב שבת לביתם ולבית הכנסת בכל שבת. במדרש מדמים את בני ישראל לארבעת המינים; על ההדס נאמר: מה הדס זה יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה (ויקרא רבה, אמור, פרשה ל).

ההדס בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא ההדס נחשב צמח רצוי, באחת מנבואות הישועה מתאר ישעיה את ישראל השבים לארצם, ההרים והגבעות פוצחים רינה ו: "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס" (ישעיהו, נ"ה, י"ג), כעצים שיישבו את הישימון ויעלו במקום העצים הרעים שהיו קודם. נראה שגם כאן זהו משל לבני אדם, ישראל המצוינים יחליפו את יושבי הארץ.

בנבואת זכריה (א), מדבר זכריה על ה' שרוכב במצולה, בבבל, בין ההדסים ואחריו סוסים, אדומים, שרוקים ולבנים. הרוכב הוא ה', שביקש להחזיר העולם כולו לתוהו ובוהו, הסתכל בצדיקים העומדים סביבו- ההדסים, ונתקררה דעתו. משל זה נותן ביטוי לתפיסה ביהדות האומרת שהקב"ה מקבל שבח מהבריאה ומהצדיקים גם יחד, כל אחד בדרכו. הבריאה בעצם היותה קיימת והצדיקים באופן ישיר. משקלקלו בני האדם, שוב העולם אינו עומד אלא על שבחם של הצדיקים ובזכותם ממשיך להתקיים.

ההדס נזכר עוד בתנ"ך בהקשר לחג הסוכות בנחמיה, ח', ט"ו: "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב" לפי פרשנות חז"ל זהו ההדס השוטה, שאינו ראוי לעמוד בקריטריונים של ארבעת המינים, לכן השתמשו לסכך בו את הסוכה.[16]

ההדס בארבעת המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלכות ארבעת המינים

על פי המסורת ההדס הוא "ענף עץ עבות" (ויקרא כג מ), אחד מארבעת המינים עליהם מברכים בחג הסוכות; במסכת סוכה[17] שבתלמוד הבבלי מופיע: "תנו רבנן: 'ענף עץ עבות', שענפיו חופין את עצו ואי זה הוא? הוי אומר זה הדס". אבל לפי הדיון שם נראה שקודם הייתה המסורת ורק אחר כך בא ההסבר והנימוק מהמקרא. עוד התלבטה הגמרא (שם), למה לא יהיה זה ההרדוף, והתשובה היא -מפני שדרכיה (של התורה) דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי, ג), וההרדוף הוא צמח שעליו חדים ועלולים לשרוט את הידיים, או משום שכתוב: "והאמת והשלום אהבו" (זכריה, ח), והוא אין בו לא אמת ולא שלום, שעשוי להיות סם המוות. עוד נלמד מהפסוק: "ענף עץ עבת", שמשום שכתוב עבת לשון יחיד, חסר אות ו"ו, צריך שיהיו ה"עבת"=שלושה (הנביא מיכה (ז, ג) מציין שלושה חטאים ומסיים "ויעבתוה", היינו ששלושה עניינים נקראים "עבות" ועיין עוד ברש"י וברד"ק שם על מיכה) עלים יוצאים מקן אחד, לכן אין הוא בא מהזית, שעליו גדלים בזוגות.

בחינה מדוקדקת של הדסים בשוק ארבעת המינים

עוד נדרש על ההדס שארבעת המינים הם כנגד איברי האדם ופעולותיו העיקריות: לב, שפתיים, עמוד שדרה, עיניים. ההדס הוא כנגד העיניים. לכל מעשה רע שעושה האדם באחד מאיברים אלה נקרא כופר באיבר זה וגם להפך- לכן בא ההדס כנגד העיניים (כד הקמח לרבנו בחיי).

הדס כשר למצוות נטילת ארבעת המינים הוא המין Myrtus Communis, ואילו הזנים: Myrtus bullata, Myrtus obcordata, Lophomyrtus bullata and Myrtus pedunculata אינם כשרים לשמש כ"ענף עץ עבות"[18]. כולם צמחים ממשפחת ההדסיים. שלושת הראשונים הם מהסוג Lophomyrtus והאחרון מהסוג pedunculata.

בדיני כשרות ארבעת המינים ישנם תנאים רבים המגדירים אילו מינים הם כשרים, אילו כשרים ואילו מהודרים. להלן כמה מהדינים המגבילים את ההדס:

  • שיעור אורכו של ההדס הוא שלושה טפחים.
  • על עלי ההדס להיות משולשים - היינו שעליו של ההדס יוצאים שלושה שלושה בכל קן, עדיף לכל אורך שיעור ההדס אך אם העלים משולשים ברוב ההדס כשר.
  • כדי שהדס יהיה מהודר, על עליו להיות שוכבים זה על זה וחופים את עצו, כך שלא ייראה.
  • עליו של ההדס צריכים להיות קטנים משתי ציפורני אגודל.
  • יש מחמירים שלא להחשיב את ראש ההדס אם הוא ירוק ורך, מאחר שכרגע אינו עץ, רק ירק. יש מחלוקת בין הראשונים, אם "רך שסופו להקשות", יכול להיות נידון כקשה.
  • ראוי שלא לקחת הדס שראשו קטום.
  • על ההדס להיות ירוק, אין להשתמש בהדס יבש, אף שהוא ירוק.
  • בדומה לאתרוג, עליו להיות זריע, ולא מורכב.

כמו כן, ישנם עוד תנאים רבים ומקרים המגדירים מי מהם פסול ומי כשר, לכתחילה ובדיעבד.

שמות ההדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשון חז"ל : עץ עבות, הדס, ארמית : אסא ; ערבית : אס, יאס, אס ריחן ريحان ; טורקית: מרסין, מירסין אגאגא. רומי ולטינית: מירטוס (Myrus). אנגלית: Common Myrtle. גרמנית עממית: Myrte.

כינויי הפרות : ענבי הדס, בנות הדס, בנות אסא

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צמחי מרפא, נסים קריספיל, עמ' 176.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Classification, world flora online
  2. ^ צבי אבני, התפתחות הגנת האילנות בחוק הישראלי (חלק ראשון), יער גיליון 8, קק"ל, 9-2006, עמ' 9-13
  3. ^ פקודת היערות, https://www.nevo.co.il
  4. ^ צו היערות (אכרזה על אילנות מוגנים) (מס' 2), תשנ"ז-1997, www.nevo.co.il
  5. ^ חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998, https://www.nevo.co.il/
  6. ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005, https://www.nevo.co.il
  7. ^ צבי אבני, התפתחות הגנת האילנות בחוק הישראלי (חלק שני), יער גיליון 9, קק"ל, 7-2007, עמ' 3-8
  8. ^ 1 2 3 A Guide to Medicinal Plants in North Africa, Centre for Mediterranean Cooperation, ‏20-07-2021
  9. ^ אבינעם דנין, שורשים על ענפים וענפים על שורשים בחולות, צמחית ישראל ברשת
  10. ^ 1 2 3 יחיאל שטיינמץ, יאיר תמרי ויעקב גוטליב, הנחיות לגידול הדסים בישראל, משרד החקלאות -הנהלת שירות ההדרכה והמקצוע, ‏9-2019
  11. ^ U.S. National Plant Germplasm System, United States Department of Agriculture Agricultural Research Service
  12. ^ הדס מצוי, The IUCN Red List of Threatened Species. Version 2021-1
  13. ^ רשות הטבע והגנים, מידע מעודכן על צמחים בסכנת הכחדה ומאמצי השמירה עליהם, אתר הצמחים בסכנת הכחדה בישראל, ‏18-07-2021
  14. ^ Myrtus communis - L., Plants For A Future (באנגלית)
  15. ^ Liphschitz Nili, Timber Analysis of Household Objects in Israel: A Comparative Study., Israel Exploration Journal 48(1/2), 1998, עמ' 77-90 doi: http://www.jstor.org/stable/27926500
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י"ב
  17. ^ דף לב ע' ב
  18. ^ שו"ת במראה הבזק חלק ג סימן נא. על פי: פרופ' מרדכי כסלו ופרופ' יהודה פליקס.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.