טנטרה

ציור הודי המתאר ארוחה על פי יסודות הטנטרה, סוף המאה ה-18

טנטרה היא השקפת עולם ודרך חיים שהתפתחה בהודו. בסנסקריט פירושה הוא "הרחבה". משמעות המונח הזה הוא: "אוסף של טכניקות משדות שונים המביאות להארה". המושג הזה מתייחס גם לתפיסת העולם הטנטרית, לפיה "הכול קשור בהכול". ריבוי הקשרים בין התופעות הסובבות אותנו ומערכת יחסי הגומלין ביניהם, יוצרים קשר מורכב בהרבה מהנראה לעין. ומתוך כך, "מרחיב" את גבולות הפרט אל מעבר לסביבתו המיידית. הטנטרה שמה דגש על הקשר בין הגוף לבין הנפש.

היסטוריה

הטנטרה צמחה בתת-היבשת ההודית. קיים קשר הדוק בין הטנטרה, היוגה והאיורוודה, אשר עושות שימוש בכלים וטכניקות משותפות. קיימת סברה הטוענת ששלושתן צמחו ממקור קדום ראשוני אחד.

הטנטרה השפיעה רבות על ההינדואיזם, והבודהיזם שצמח בצפון הודו, אך עם הזמן התפשטה ונפוצה בדרום-מזרח אסיה, הודו וטיבט וקיבלה פיתוחים מקומיים אשר לעיתים נושאים השפעות זן, טאואיזם ובודהיזם טיבטי.

החל מהמאה ה-6 התפתחה הטנטרה במסגרת ההינדואיזם. בתחילה הוא היה זרם סודי הידוע למתי מעט, אך עם הזמן הלך ונודע לציבור רחב יותר ויותר.

במקורה היא כוונה לשחרר את היכולות הכלואות בתוך האדם ולהביא אותו לכלל הארה דרך החשיפה לכוחות האלוהיים שביקום, כוחות שמסומלים במסורת ההינדית באלים של הפנתיאון ההינדי. הטנטרה ייחודית במסגרת ההינדואיזם בנקודות הבאות:

1. המיקום שהיא נותנת לעיסוק במיניות ככוח התפתחותי רוחני חיובי. רעיון שמגיע בִּמקום המגמה השולטת כיום, מגמה הנוהגת לראות את המיניות כגורם מפריע העומד בין האדם לבין ההתעלות הרוחנית.
2. ההתמקדות שלה בשיתוף ובזרימת האנרגיה בין הקטבים ביקום: האנרגיה הקוסמית הנקבית שאקטי, והאנרגיה הקוסמית הזכרית שיווה. ובניגוד לזרמים הינדים המתמקדים בדמות של אל זכרי עיקרי.

המימוש של הטנטרה עושה לעיתים שימוש ביוגה, ובמדיטציה. נוהגים לחלקה לשלושה חלקים: אדומה, לבנה, ושחורה, כאשר הטנטרה האדומה עוסקת במיניות, השחורה בטקסים שמטרתם לשנות את המציאות, והלבנה עוסקת במדיטציה, יוגה ובכל השאר. יש גם חלוקה פנימית שלה לטנטרה של צד ימין ושל צד שמאל. המקור ההודי דורש תהליכים איטיים וארוכים של הקדשה, התרחקות ממגבלות ארציות דרך ההתקרבות אל האלוהויות ושינוי פנימי.

הטנטרה האדומה מתייחסת למיניות כדרך נוספת להגיע להארה הן כאינדיבידואל והן תוך החפצה של בן/בת זוג, הטכניקות המיניות שבה, מאפשרות מיניות שונה מהמיניות המקובלת במערב. על פי תפיסת הטנטרים, קיימת באדם "אנרגיה מינית" (קונדליני) היכולה להשתנות בעוצמתה ולנוע דרך נתיבים שונים בגוף, אשר משמשים בדרך כלל לזרימת אנרגיית החיים.

היחשפות הטנטרה למערב, זכתה להתעניינות רבה ולהצלחה, אך עם זאת, עוררה התנגדות עקב חשיפה של התנהגות לא אתיות של מורים שונים ולעיתים עקב המסחור שלה והתאמתה לטעם המערבי. למרות זאת חלקים ממנה, כמו המדיטציה, והיוגה חדרו למערב, וכיום נפוצים ביותר בקרב אנשים הנוטים לזרם הרוחני.

עם חדירתה של הטנטרה למערב נוצר זרם חדש בטנטרה, ובו חלו מספר שינויים והתפתחויות אשר נועדו לאפשר למתרגל המערבי לחוות את הדרך העתיקה. אחד מהאישים הבולטים שהביאו את הטנטרה אל המערב היה בגואן רג'ניש (אושו), אשר הכניס ללקסיקון את המושג נאו טנטרה כדרך המשלבת את הידע העתיק של הטנטרה יחד עם הידע והפתיחות אשר התפתחו במערב, אישים מוכרים נוספים הם בארי לונג, דייוויד דיידה ועוד.

נאו-טנטרה

נאו-טנטרה (בסנסקריט: नव, נאווה 'חדשה') הינו זרם מודרני של הטנטרה. המושפע מהמסורות הרוחניות האזוטריות המזרחיות של הטנטרה. אשר שורשיו באלמנטים של טנטרה הינדית ובודהיסטית.

ניאו-טנטרה הינו זרם טנטרה המשלב את הטנטרה המסורתית עם עקרונות פסיכולוגיים מערביים, ולעתים מדגישה את ההיבטים המיניים של מסורות עתיקות אלו, כמו גם עקרונות מדיטטיביים ופרקטיקות הכוללות מדיטציות שונות, תרגולי פריקה ריגשית עמוקה וקתרזיס, תרגולים לזוגות לשיפור הרומנטיקה, המיניות והאינטימיות, ותרגולים נוספים שמאפשרים פתיחה של הלב, אמון וחיבור לאנרגיית החיים הפנימית.

המושג "שמאניזם מיני" הינו תת-זרם בנאו-טנטרה, ומאגד בתוכו מסורות שמאניות נוספות שמקורן אינו בהכרח מהמזרח, אלא ממסורות שבטיות עתיקות אחרות שעסקו בפרקטיקות של מיניות.

דוגמאות לשילוב של עקרונות פסיכולוגיים לזרם הנאו-טנטרה, ניתן לראות בשימוש בתורת הנשימות הטנטריות (pulsation) שיצר החוקר והסקסולוג ווילאם רייך- שהיה תלמידו של פרוייד וכן של אימוץ ושילוב ידע מתוך הסקסולוגיה המודרנית בלימודי הנאו-טנטרה. התפיסה הנאו-טנטרית מתייחסת גם לריפוי טראומה ושיחרור רגשי על ידי פריקה גופנית של המתח שנוצר בגוף כתוצאה מארועי עבר משמעותיים.

עקרונות מדיטטיביים ומדיטציות נאו-טנטריות רבות, נוצרו על ידי אושו- (שאף יצר את המושג נאו-טנטרה). מדיטציות אילו הפכו לפופולריות מאוד בשל היכולת שלהן להנגיש את הכלי הזה לאוכלוסיה הרחבה.והן מתורגלות באופן נרחב במרכזים רוחניים בעולם. דוגמאות למדיטציות נאו-טנטריות ידועות: מדיטציית קונדליני, מדיטציית דיינמיק, מדיטציית גורי-שנקר, מדיטציית נו-מיינד, מדיטציית נאדה-ברהמה. המידיטציות הללו עוסקות בעירור אנרגיית החיים ולאו דווקא בתרגול שקשור ישירות למיניות.

בעוד שחלק מהתומכים מתייחסים לטקסטים ועקרונות מסורתיים, אחרים משתמשים במושג טנטרה כמונח רחב יותר הכולל את המיניות הקדושה, ומשלבים מדי פעם פרקטיקות שכוללות טקסים ותרגולים לא שיגרתיים. עם זאת, ניא-וטנטרה לא תמיד דבקה מסורת המסורתית של השיטות הטנטריות ההודיות, אלא מקבלת השראה גם ממסורות אחרות כגון הטנטרה הטיבטית, תרגולים וטקסים מיניים מתוך הטאואיזם, וכן מתוך מסורות מקבילות מהמזרח: מיניות זן (יפן) ו חשוב לציין שבניגוד לטנטרה המסורתית שהסתמכה על על מודל הגורו- תלמיד. והנאו-טנטרה נלמדת במסגרות יותר ליברליות ובכך מאפשרת לכל אדם באשר הוא לחקור וללמוד את הפרקטיקות בסדנאות שונות, בהדרכה אישית, במסגרת הנחיה וטיפולים אישיים וזוגיים ואפילו ישירות מספרות נאו-טנטרית ומדריכים אחרים כתובים.

תפיסת הטנטרה במערב התפתחה, וחרגה מהמסורות המקוריות שלה. בתחילה נתפסה כ"כת של אקסטזה", ונקשרה ל"מין רוחני" או "מיניות מקודשת", שבהן חוויות מיניות נחשבות למעשים קדושים המסוגלים לרומם את המשתתפים מבחינה רוחנית. שינוי זה בהבנה גדל לצד ההתעניינות המוגברת בטנטרה בתרבות המערבית, תוך שימת דגש לרוב על מרכיביה המיניים. דמויות מפתח כגון אושו (באגוואן שרי ראג'ניש) .סר ג'ון ג'ורג' וודרופה ופייר ברנרד, מילאו תפקידים מרכזיים בהפיכת הרעיונות הללו לפופולריים.

כיום, הנאו-טנטרה מאגדת בתוכה זרמים רבים ושונים. חלקם אינם נוגעים למיניות כלל, וכוללים תרגול מדיטטיבי, תרגול פתיחות של אינטימיות רגשית ומנטלית, תרגול אנרגטי והעצמה אישית (העצמה זכרית/נקבית). קיימים גם זרמים שכוללים שימוש בפרקטיקות מיניות ועיסוק בטקסים מיניים. דוגמאות לתרגולים כאילו הן תרגולי שליטה בשפיכה לגברים, ותרגולי ביצה טנטרית/חיזוק רצפת האגן לנשים. המגוון הרחב מאפשר לחלקים רחבים באוכלוסיה להפיק תועלת מהידע הנאו-טנטרי. בהתאם לפתיחות האישית ולרצון להתפתח לכיוון הנכון להם.

קיימות ביקורות וויכוחים, כמה מהמתנגדים מדגישים את הפוטנציאל לפרשנות שגויה ושילוב של עקרונות טנטרים עם עמדות מערביות כלפי הנאה ורוחניות. מתנגדים אחרים גורסים שהתרגול המיני הנאו-טנטרי אינו מוסרי ועלול "להשחית" את נפשו של האדם. לעומתם, יש רבים בישראל ובעולם אשר נחשפו ומתרגלים נאו-טנטרה באופן אישי וזוגי ומעידים על השיפור הניכר שהתרגול יצר באיכות חייהם.

למרות הוויכוחים הללו, ניאו-טנטרה ממשיכה להתפתח, תוך שילוב יצירתי של היבטים של בודהיזם, הינדואיזם ותרבות המערב. כיום, קיימים בישראל כנסים, פסטיבלים, סדנאות התפתחות קבוצתיות, ומנחים פרטניים וזוגיים שעוסקים בתחום באופן מקצועי. בשנים האחרונות הוקמה אגודה מקצועית בשם אלמא (האגודה למיניות ולאינטימיות בריאה בישראל) שמאגדת את העוסקים בתחום תוך שאיפה להגברת המקצועיות בתחום, יצירת מרחב בטוח ולראשונה אף קוד אתי מחייב את העוסקים בתחום.

דוגמה לתרגול טנטרי זוגי: טקס "שיווה שאקטי" אחד מנקודות השיא של מפגש טנטרי בין גבר לאישה. במפגש עושים שימוש באנרגיות הקוטביות של הזכרי והנקבי, על מנת ליצור מעגל אנרגטי משותף, עירור האנרגיה המינית (קונדליני) והתמרתה לאנרגיית אהבה ("פתיחת הלב").

• פגישה: פגישה מודעת עם בן הזוג במקום מקודש (חדר או מקום בו בני הזוג יכולים לקדש את אהבתם).
• התמקדות: התמקדות באהבה, בקיום, בצד האלוהי, בקיום הנוכחי בתוך גוף מקודש.
• קידוש הגוף: מגע מודע בגוף כדרך להראות את אהבה והערצה הדדיים.
• מודעות: העלאת רמת המודעות בגוף, בנפש וברוח על ידי נשימות עמוקות ומלאות, תוך הוצאת קול, תשומת לב מלאה למגע והנאה מרבית ממנו.
• התעוררות: הערת המיניות והגעה למצב התעוררות מינית, כאשר המודעות נשארת עליונה.
• העלאה: העלאת האנרגיה המינית דרך צינורות אנרגטיים כלפי מעלה אל הלב, על ידי שימוש במודעות, בנשימה ובשרירים טבעתיים.
• התאהבות: ריגוש גבוה ותחושת התאהבות בבן זוג מסמלות את הגעת האנרגיה ללב.
• הארה: העלאת האנרגיה המינית אל הראש מאפשרת חוויה מיסטית.
• מדיטציה: היפרדות בני הזוג לצורך מדיטציה אישית.

ראו גם

• קאמה סוטרה
• הינדואיזם

קישורים חיצוניים

• יעל רייף, תנוחות טנטרה שכל זוג יכול לבצע,, באתר nrg סגנון ופנאי, 8 באוגוסט 2010
• טנטריזם, דף שער בספרייה הלאומית

• אלמא- האגודה למיניות ולאינטימיות, האגודה המקצועית לעוסקים במקצועות הטנטרה.