אושו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אושו
ओशो
Osho.jpg
לידה 11 בדצמבר 1931
הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בינואר 1990 (בגיל 58)
פונה, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הודו, הראג' הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע רוחניות, סופר, אוטוביוגרף, גורו עריכת הנתון בוויקינתונים
www.osho.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוֹשוֹ (11 בדצמבר 1931 - 19 בינואר 1990)נולד בשם ראג'ניש צ'נדרה מוהן ג'יין (הינדי: रजनीश चन्द्र मोहन जैन) שהיה פילוסוף, סופר, מיסטיקן ומורה רוחני הודי [1][2][3][4] ומנהיג תנועת ראג'ניש. במהלך חייו הוא נחשב למיסטיקן שנוי במחלוקת. בשנות ה -60 הוא טייל ברחבי הודו כנואם והיה מבקר קולני של הסוציאליזם, מהטמה גנדי,[5] והאורתודוקסיה הדתית ההינדית. הוא דגל בגישה פתוחה יותר כלפי המיניות האנושית, דבר שזיכה אותו בכינוי "גורו הסקס" בהודו ובעיתונות הבינלאומית המאוחרת, אם כי גישה זו הפכה מקובלת יותר עם הזמן.

ב -1970 בילה ראג'ניש זמן במומבאי וצירף אליו חסידים הידועים בשם "ניאו-סניאסינים". בתקופה זו הוא הרחיב את תורתו הרוחנית, ובאמצעות הרצאותיו נתן תובנה מקורית לכתבי הדת, למיסטיקה ולפילוסופים מרחבי העולם. בשנת 1974 ראג'ניש שינה את מיקומו לפונה שבה הוקם אשראם כדי להציע מגוון רחב של "כלי טרנספורמציה" גם עבור המבקרים ההודים וגם הבינלאומיים. בסוף שנות ה -70 הוביל המתח בין ממשלת מפלגת ג'אנטה השלטת של מורארג'י דסאי לבין התנועה לריסון ההתפתחות של האשראם.

בשנת 1981 המאמצים מוקדו על פעילויות בארצות הברית וראג'ניש עבר לחווה המכונה ראג'נישפורם במחוז ואסקו, אורגון. כמעט מיד התנגשה התנועה בקונפליקט עם תושבי המחוז וממשלת המדינה, ושורה של מאבקים משפטיים בנוגע לבניית האשראם והמשך הפיתוח צמצמו את הצלחתה. ב -1985, בעקבות חקירת פשעים חמורים, כולל הפיגוע הביולוגי של ראג'נישי ב-1984, ומזימת רצח לרצוח את עו"ד צ'ארלס ה.טרנר, טען ראג'ניש כי מזכירתו האישית מא אננד שילה ותומכיה הקרובים הייתה אחראית.[5] הוא גורש מאוחר יותר מארצות הברית על פי עסקת טיעון.

לאחר גירושו, 21 מדינות מנעו ממנו כניסה, ובסופו של דבר הוא חזר להודו, והחיה את האשרם בפונה, שבו מת ב -1990. האשראם שלו ידוע כיום כאתר הנופש הבינלאומי של אושו למדיטציה.

התורות הסינקראטיות של ראג'ניש מדגישות את חשיבות המדיטציה, המודעות, האהבה, החגיגה, האומץ, היצירתיות וההומור - תכונות שנתפסו כמדוכאות על ידי דבקות במערכות אמונות סטטיות, במסורת דתית ובחברה. לתורתו של ראג'ניש הייתה השפעה ניכרת על המחשבה של הניו-אייג', והפופולריות שלהם גדלה במידה ניכרת מאז מותו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות והתבגרות: 1931-1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

אושו נולד כצ'אנדרה מוהן ג'ין, הבכור מבין אחד-עשר ילדים של סוחר בד, בבית סבו וסבתו מצד אמו בקוצ'ואדה; כפר קטן ברובע רייזן במדינת מאדיה פראדש בהודו. הוריו נתנו לו לחיות עם סבו וסבתו מצד אמו עד שהוא היה בן שבע. לפי דיווחו של אושו (ראג'ניש) עצמו, היתה לכך השפעה רבה על התפתחותו, משום שסבתו נתנה לו את מלוא החופש, והותירה אותו חסר דאגה ללא חינוך או הגבלות כפויות. כשהיה בן שבע, סבו מת, והוא הלך לגדרווארה כדי לגור עם הוריו. ראג'ניש הושפע עמוקות מהמוות של סבו, וגם ממוות של חברת ילדותו ודודניתו שאשי מטיפוס כשהיה בן 15, מה שהוביל לעיסוק במוות שנמשך לאורך כל שנות ילדותו ונעוריו. בשנות בית הספר הוא היה תלמיד מרדני, אבל מחונן, וזכה למוניטין כפולמוסן מעולה. ראג'ניש הפך לאנטי-תאיסט, התעניין בהיפנוזה והתייחס בקצרה לסוציאליזם ולשני ארגונים לאומיים הודים: הצבא הלאומי ההודי והראשטרייה סוואימסבק סנג. עם זאת, חברותו בארגונים היתה קצרת ימים, משום שלא יכול היה להיכנע לכל משמעת חיצונית, אידיאולוגיה או מערכת.

שנות האוניברסיטה ומרצה: 1951-1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1951, בגיל תשע עשרה, ראג'ניש החל את לימודיו בבית קולג' בג׳אבאלפור. כשהתבקש לעזוב לאחר עימותים עם מדריך, הוא הועבר לקולג' ד'נ'ג'יין, גם ג׳אבאלפור. לאחר שהוכיח את עצמו כמתווכח בצורה מפריעה, הוא לא נדרש להיות נוכח בקורסים בקולג 'ד' נ 'ג'יין, למעט מבחנים, והשתמש בזמנו החופשי כדי לעבוד כמה חודשים כעוזר עורך בעיתון מקומי. הוא החל לדבר בפומבי ב"סארבה דהרמה סאמלן "השנתית (פגישה של כל הדתות) שהתקיימה בג'אלאפור, שאורגנה על ידי קהילת" טרנפאנטי ג'אין "שאליה נולד, והשתתף בה בשנים 1951 עד 1968. הוא התנגד ללחץ הוריו להינשא. ראג'ניש אמר מאוחר יותר שהוא נעשה מואר רוחני ב -21 במרץ 1953, כשהיה בן 21, בחוויה מיסטית בעת שישב מתחת לעץ בגן הבנווארטלי בג'אאלפור.

בעל תואר B.A. בפילוסופיה בשנת 1955, הוא הצטרף לאוניברסיטת סגר, שם ב 1957 הוא קיבל את התואר שני בפילוסופיה (בהצטיינות). הוא מיד קיבל משרת הוראה במכללת ראייפור בסנסקריט, אך נשיא האוניברסיטה ביקש ממנו במהרה לבקש העברה משום שראה בו סכנה למוסר, לאופי ולדת של תלמידיו. משנת 1958 הוא לימד פילוסופיה כמרצה באוניברסיטת ג'אבאלפור, וקודם לפרופסור בשנת 1960. כמרצה פופולרי, הוא הוכר על ידי עמיתיו כאיש אינטליגנטי במיוחד אשר היה מסוגל להתגבר על הליקויים של החינוך המוקדם שלו בעיר קטנה.

במקביל לתפקידו באוניברסיטה, הוא נסע ברחבי הודו תחת השם "אצ'ריה ראג'ניש" (אצ'ריה פירושו מורה או פרופסור, ראג'ניש היה כינוי שרכש בילדותו), והרצה על סוציאליזם, גנדי ודתות מוסדיות. הוא אמר כי הסוציאליזם יקיים רק עוני, והוא תיאר את גנדי  כמזוכיסט הנלחם בקידמה וסוגד לעוני. מה שהודו צריכה כדי להימלט מהנחשלות שלה זה קפיטליזם, מדע, טכנולוגיה מודרנית ומניעת הריון. הוא מתח ביקורת על הדתות ההודיות האורתודוכסיות כמתות, מלאות בטקסים ריקים, מייסרות את חסידיהן בפחדים מהגיהינום והבטחה לברכות. הצהרות אלה גרמו לו להיות שנוי במחלוקת, אבל גם צבר לו קהל מעריצים נאמן שכלל מספר סוחרים ואנשי עסקים עשירים. אלה ביקשו ממנו התייעצויות אישיות לגבי התפתחותם הרוחנית וחיי היומיום שלהם, בתמורה לתרומות - הסדר מקובל בהודו - והתרגול שלו גדל במהירות. החל מ-1962 הוא החל להוביל מחנות מדיטציה של 3 עד 10 ימים, ומרכזי המדיטציה הראשונים (Jivan Jagruti Kendra) החלו להופיע סביב תורתו, הידועה בשם תנועת ההתעוררות לחיים (Jivan Jagruti Andolan). לאחר סיור שנוי במחלוקת ב-1966, הוא התפטר מתפקידו לבקשת האוניברסיטה.

בסדרת הרצאות מ-1968, שפורסמה מאוחר יותר תחת הכותרת "ממין לסופר-תודעה", הוא זיעזע מנהיגים הינדים על ידי קריאה לקבלה חופשית יותר של יחסי מין ונהיה ידוע כ"גורו המין" בעיתונות ההודית. כאשר ב- 1969 הוא הוזמן לדבר בוועידה הינדית העולמית השנייה, על אף חששותיהם של כמה מנהיגים הינדים, הוא ניצל את המאורע כדי להעלות שוב את המחלוקת וטען כי "כל דת המחשיבה את החיים כחסרי משמעות ומלאת סבל, ומלמדת את שנאת החיים, היא לא דת אמיתית, דת היא אמנות שמראה כיצד ליהנות מהחיים". הוא איפיין את הכוהנים כבעלי אינטרס אישי, והתגרה בשנקארכריה של פורי, שניסה לשווא להפסיק את הרצאתו.

מומבאי: 1970-1974[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירוע מדיטציה ציבורית באביב 1970, ראגניש הציג לראשונה את שיטת מדיטציית דינמיק שלו. הוא עזב את ג'בלפור למומבאי בסוף יוני. ב-26 בספטמבר 1970 הוא יזם את קבוצת התלמידים או הניאו-סניאסים הראשונים שלו. להיות תלמיד משמעותו קבלת שם חדש וללבוש את החלוק הכתום המסורת של קדושים הינדים סגפניים, כולל שרשרת חרוזים (מאלה) הנושאת תליון עם תמונתו. עם זאת, הסניאסינים שלו עודדו לקיים אורח חיים חגיגי ולא סגפני. לא היה צריך לסגוד לו עצמו אבל הוא נחשב כסוכן מזרז, "שמש המעודדת את הפרח להיפתח".

עד אז הוא כבר התחיל להעסיק מזכירה בשם לקשמי, אשר כתלמידתו הראשונה לקחה את השם יוגה לקשמי. לקשמי הייתה בתו של אחד מחסידיו הראשונים, ג'ין עשיר, שהיה תומך מרכזי בקונגרס הלאומי ההודי במהלך המאבק על עצמאות הודו, עם קשרים הדוקים לגנדי, נהרו ומוררג'י דסאי. היא גייסה כסף שאיפשר לראג'ניש לעצור את מסעותיו ולהשתקע. בדצמבר 1970 הוא עבר לדירות וודלנדס שבמומביי, שם הוא נתן הרצאות וקיבל מבקרים, ביניהם המבקרים המערביים הראשונים שלו. עכשיו הוא נסע לעתים רחוקות, כבר לא מדבר בפגישות פומביות פתוחות. ב-1971 הוא אימץ את התואר "בהגוואן שרי ראג'ניש". שרי היא צורה מנומסת לפנייה שוות ערך למילה "אדוני"; בהגוואן פירושו "מבורך", המשמש במסורת ההודית כמושג של כבוד לאדם שבו האלוהי אינו מוסתר עוד אלא נראה. מאוחר יותר, כאשר שינה את שמו, הוא יגדיר מחדש את משמעותו של בהגוואן.

האשראם בפונה: 1974-1981[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים הלח של מומבאי הוכח כמזיק לבריאותו של ראג'ניש: הוא פיתח סוכרת, אסטמה ואלרגיות רבות נוספות. ב-1974, ביום השנה ה-21 לחוויתו בג'אאלפור, עבר לגור בנכס בקוריגאון פארק, פונה, שנרכש בעזרתה של מא יוגה מוקטה (קתרין וניזלוס), יורשת הספנות היוונית. ראג'ניש דיבר באשרם של פונה בין השנים 1974 ל-1981. שני הבתים הסמוכים ו-6 דונם (24,000 מ"ר) הפכו לגרעין של האשרם, והרכוש הוא עדיין לב ליבה של אתר המדיטציה הבינלאומי של "אושו". דבר זה איפשר את הקלטת האודיו הקבוע, ומאוחר יותר את הקלטות הוידאו והדפסה של השיח שלו להפצה עולמית, מה שמאפשר לו להגיע לקהל רחב יותר. מספר המבקרים המערביים עלה בחדות. האשראם הציג במהרה מרכז לאמנויות ומלאכות, המייצר בגדים, תכשיטים, קרמיקה ומוצרי קוסמטיקה אורגניים והופעות של תיאטרון, מוסיקה ופנטומימה. משנת 1975, לאחר בואם של כמה מטפלים מהתנועה הפוטנציאלית האנושית, האשראם החל להשלים את המדיטציות עם מספר הולך וגדל של קבוצות טיפוליות, שהפכו למקור הכנסה עיקרי של האשראם.

האשרם של פונה היה עפ"י כל הנוגעים בדבר מקום מרגש ואינטנסיבי, עם אווירה קרנבלית מטורפת רגשית. היום התחיל בשעה 6:00 בבוקר עם מדיטציית דיינמיק. מ-8:00, ראג'ניש נתן הרצאה ספונטנית של 60 עד 90 דקות באולם "בודהה הול" של האשראם, כשהוא מעיר על כתבים דתיים או עונה על שאלות של מבקרים ותלמידים. עד 1981, סדרת הרצאות שנערכה בהינדית לסירוגין עם סדרות באנגלית. במהלך היום התקיימו מדיטציות וטיפולים שונים, אשר עוצמתם יוחסה לאנרגיה הרוחנית של ה"בודהפילד" של ראג'ניש. בדרשאנים של הערב, שוחח ראג'ניש עם תלמידים פרטיים או עם מבקרים, וחנך תלמידים ("נתן סניאס"). הסניאסים באו לדרשאן כשיצאו או חזרו, או כאשר היה להם משהו שהם רצו לדון בו.

כדי להחליט באילו טיפולים ישתתפו, המבקרים התייעצו עם ראג'ניש או עשו בחירה לפי ההעדפות שלהם. חלק מקבוצות הטיפול המוקדמות באשראם, כגון קבוצות האינקאונטר, היו ניסיוניות, מה שמאפשר מידה מסוימת של תוקפנות פיזית וכן מפגשים מיניים בין המשתתפים. דיווחים סותרים על פציעות שנגרמו בפגישות של קבוצות אנקאונטר החלו להופיע בעיתונות. ריצ'רד פרייס, שהיה אז מטפל בולט בתנועת הפוטנציאל האנושי, ומייסד שותף של מכון אסלן, מצא כי הקבוצות עודדו את המשתתפים "להיות אלימים" במקום "לשחק באלימות" (הנורמה בקבוצות האינקאונטר שנערכו בארצות הברית), וביקר אותם על "הטעויות הגרועות ביותר של כמה ממנחי קבוצת אסלן חסרי הניסיון". פרייס הסתלק לכאורה מהאשראם של פונה עם זרוע שבורה, לאחר שמונה שעות שהיה נעול בחדר עם משתתפים חמושים בנשק עץ. ברנרד גונתר, עמיתו של אסלן, הצליח יותר בפונה וכתב ספר, "Dying for Enlightenment", ובו צילומים ותיאורים ליריים של קבוצות המדיטציה והתרפיה. האלימות בקבוצות הטיפול הסתיימה בסופו של דבר בינואר 1979, כאשר האשראם פרסם הודעה לעיתונות, לפיה האלימות "מילאה את תפקידה בהקשר הכללי של האשראם כקומונה רוחנית מתפתחת".

הסנייאסים שסיימו חודשים של מדיטציה ותרפיה יכלו להגיש בקשה לעבודה באשראם, בסביבה שעוצבה במודע על פי הקהילה שהמיסטיקן הרוסי גרדייף הוביל בצרפת בשנות השלושים. המאפיינים העיקריים של גורדייף היו עבודה קשה, ללא שכר, ומפקחים שנבחרו על פי אישיותם הקשוחה, שתוכננו לעורר הזדמנויות להתבוננות עצמית ולהתעלות. תלמידים רבים בחרו להישאר שנים. מלבד המחלוקת סביב הטיפולים, הטענות בדבר שימוש בסמים בקרב הסניאסאנים החלו להטיל דופי בדימוי של האשרם. כמה סניאסים מערביים היו כביכול מממנים שהייה ממושכת בהודו באמצעות זנות וסמים. כמה מאוחר יותר טענו כי בעוד רג'ניש לא היה מעורב במישרין, הם דנו בתוכניות ופעילויות כאלה בדרשאן והוא נתן את ברכתו.

בשלהי שנות השבעים, האשראם של פונה היה קטן מכדי להכיל את הצמיחה המהירה, וראג'ניש ביקש למצוא מקום גדול יותר. סניאסים מרחבי הודו החלו לחפש נכסים: אלו שנמצאו כללו אחד במחוז קוץ׳ בגוג'אראט ועוד שניים בצפון ההררי של הודו. התוכניות מעולם לא יושמו, שכן המתיחות הגוברת בין האשראם לבין ממשלת מפלגת ג'אנטה של מורארג'י דסאי הביאה למבוי סתום. אישור השימוש בקרקע נדחה, וחשוב יותר, הממשלה הפסיקה להנפיק אשרות למבקרים זרים שהציגו את האשראם כיעד העיקרי שלהם. בנוסף, ביטלה ממשלת דסאי את הסטטוס הפטור ממס של האשראם עם השפעה רטרוספקטיבית, וכתוצאה מכך הוגשה תביעה הנאמדת ב -5 מיליון דולר. סכסוכים עם מנהיגים דתיים הודים שונים החריפו את המצב - עד 1980 האשראם הפך להיות שנוי במחלוקת כל כך, עד שאינדירה גנדי, למרות הקשר הקודם בין ראג'ניש לבין הקונגרס הלאומי ההודי מאז שנות השישים, לא רצתה להתערב בזה לאחר שחזרה לשלטון. במאי 1980, במהלך אחד משיחותיו של ראג'ניש, נעשה ניסיון התנקשות ב חייו ע"י וילאס טופ, פונדמנטליסט הינדי צעיר. טופ טען כי הוא לקח על עצמו את התקיפה, כיוון שהאמין שראג'ניש הוא סוכן של הסי-איי-אי.

עד 1981, האשרם של רג'ניש אירח 30,000 מבקרים בשנה. הקהל בשיח היומי היו עד אז כבר בעיקר אירופאים ואמריקאים. צופים רבים ציינו כי סגנון ההרצאות של ראג'ניש השתנה בסוף שנות השבעים, והפך פחות ממוקד מבחינה אינטלקטואלית ובו מספר גדל והולך של בדיחות אתניות או מלוכלכות שנועדו לזעזע או לשעשע את הקהל שלו. ב-10 באפריל 1981, לאחר שערך שיח מדי יום במשך כמעט 15 שנים, נכנס ראג'ניש לתקופה של שלוש וחצי שנים של שתיקה ציבורית שכפה על עצמו, וסאטנגאנג - ישיבה שקטה עם מוסיקה וקריאה מעבודות רוחניות כמו של ח'ליל גיבראן הנביא או אישה אופנישד. בערך באותו זמן, מא אננד שילה (שילה סילברמן) החליפה את יוגה מא לקשמי כמזכירו של ראג'ניש.

ארצות הברית וקומונת אורגון: 1981-1985[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב -1981, המתחים הגוברים סביב האשרם בפונה, יחד עם ביקורת על פעילותו ואיומים על פעולות ענישה על ידי שלטונות הודו, סיפקו תנופה לאשראם לשקול הקמת קומונה חדשה בארצות הברית. לדברי סוזן ג 'פאלמר, המעבר לארצות הברית היה תוכנית שבאה משילה. גורדון (1987) מציין ששילה וראג'ניש דנו ברעיון להקים קומונה חדשה בארה"ב בסוף 1980, אם כי הוא לא הסכים לנסוע לשם עד מאי 1981.

ב -1 ביוני הוא נסע לארצות הברית על אשרת תייר, לכאורה למטרות רפואיות, ובילה כמה חודשים במרכז ריטריט ראג'נישי הממוקם בטירת קיפ במונטקלאר, ניו ג'רזי. הוא אובחן עם פריצת דיסק באביב 1981 וטופל על ידי כמה רופאים, ביניהם ג'יימס סיריאקס, רופא שלד של בית החולים סיינט תומאס ומומחה להזרקות אפידורליות מלונדון. מזכירתו לשעבר של ראג'ניש, לקסמי, דיווחה לפרנסס פיצג'רלד כי "היא לא מצאה נכס בהודו הולם לצרכיו של ראג'ניש, ולכן, כאשר הגיע החירום הרפואי, היוזמה עברה לשילה". בהצהרה פומבית של שילה עולה כי ראג'ניש נמצא בסכנה חמורה אם יישאר בהודו, אך יקבל טיפול רפואי הולם באמריקה אם יידרש לניתוח. על אף האופי החמור של המצב, ראג'ניש מעולם לא חיפש טיפול רפואי מחוץ לבית בזמן שהותו בארצות הברית, והוביל את שירות ההגירה וההתאזרחות לטעון כי היתה לו כוונה מוקדמת להישאר שם. ראג'ניש מאוחר יותר הודה באשמת הגירה, תוך שמירה על חפותו מהאישומים שהוא נתן הצהרות כוזבות בבקשה הראשונית שלו לויזה על כוונתו לכאורה להישאר בארה"ב, כאשר הוא בא מהודו.

ב -13 ביוני 1981 חתם בעלה של שילה, ג'ון שלפר, על חוזה לרכישת נכסים באורגון תמורת 5.75 מיליון דולר, וכעבור כמה ימים העביר את הנכס לקרן האמריקאית. הנכס היה חווה 64,229 דונם (260 ק"מ 2), הידועה בעבר בשם "החווה הבוצית הגדולה" וממוקמת על פני שני מחוזות באורגון (ואסקו וג׳פרסון). שמה שונה ל-"ראנצ'ו ראג'ניש" ואושו עבר לשם ב -29 באוגוסט.

פרופסור אחד מאורגון: "התגובה הראשונית באורגון הייתה איזון לא נוח, שבו הסובלנות נטתה להכריע את העוינות עם המרחק הגובר". העיתונות דיווחה, ומחקר נוסף מצא, כי הפיתוח פגש כמעט מיד התנגדות חזקה מקומית, מדינית ופדרלית מהממשלה, העיתונות והאזרחים. תגובות הקהילה המקומית הראשונית נעו בין עוינות לסובלנות, בהתאם למרחק מהחווה. בתוך חודשים התפתחה סדרה של מאבקים משפטיים, בעיקר על שימוש בקרקע. בחודש מאי 1982 תושבי "ראנצ'ו ראג'ניש" הצביעו לשלב אותו כעיר ראג'נישפורם (Rajeneshpuram) אירגון 1000 חברים של אורגון מיד החלו ולאחר מכן נקטו במהלך שש השנים הבאות מספר רב של פעולות משפטיות ומנהליות כדי לבטל את ההתאגדות ולגרום להסרת המבנים והשיפוצים.

1000 חברים קראו בפומבי ל"פירוק" העיר. עו"ד של 1000 חברים הצהיר כי אם אירגון 1000 חברים ינצח הקרן "תאלץ להסיר את מערכת הביוב שלה ולהרוס רבים מהמבנים. ב -1985 מצא בית המשפט העליון באורגון כי הקרקע אינה מתאימה לחקלאות, ולכן אין היא צריכה לספק את הנוהל והסטנדרטים הקפדניים של שימושי הקרקע, אך הוא נותר נחושה בנושאים אחרים. ב-1987 החליט בית המשפט העליון בסופו של דבר על התביעה לטובת העיר, אבל עד אז כמובן, התפרקה הקהילה.

במהלך ההתדיינות המשפטית, אירגון 1000 חברים הריצו קמפיין גיוס כספים ברחבי אורגון עם הכותרת "אזהרת ראג'נישפורם. דאגה לגביי ראג'נישפוראם לא תעזור." מאמר מערכת של אורגון העיר על המודעה, וציין כי אירגון 1000 חברים "צריך להתבייש בעצמו" על קמפיין "המבוסס על פחד ודעות קדומות". למרבה האירוניה, הלשכה הפדרלית של ניהול קרקעות מצא כי השימוש החקלאי המרבי של הקרקע המדוברת היה מרעה של 9 פרות. בשלב מסוים ייבאה הקומונה מספר גדול של חסרי בית מערים שונות בארצות הברית בניסיון כושל להשפיע על תוצאות הבחירות, לפני ששחררה אותם לעיירות הסמוכות והשאירה חלק למדינת אורגון להחזיר אותם לערי ביתם על חשבונה של המדינה.

במארס 1982 הקימו תושבים מקומיים קבוצה בשם אזרחים למען ערים חוקיות כדי להתנגד לפיתוח החווה. הוגשה עתירה ליוזמה שתורה על המושל "להכיל, לשלוט ולהסיר" את איום הפלישה על ידי "כת זרה". ב-1985 הוגשה עתירה נוספת, שנתמכה על ידי כמה מחוקקים באורגון, לפסול את כתב זכויות העיר ראג'נישפורם. ביולי 1985 הועבר מקום המשפט האזרחי משום שהמחקרים שהוצעו על ידי הקרן הראו הטיה. השופט קבע כי "העמדות הקהילתיות לא יאפשרו משפט הוגן ונטול פניות". המחוקק באורגון העביר מספר הצעות חוק המבקשות להאט או לעצור את הפיתוח ואת העיר של ראג'נישפורם, כולל HB 3080 אשר עוצר חלוקת כספי שיתוף הכנסות "עבור כל עיר שהמעמד המשפטי שלה היה מעורער. ראג'נישפורם הייתה העיר היחידה המושפעת על ידי החקיקה." מושל אורגון ויק אטיה הצהיר בשנת 1982 כי מאחר ששכניהם לא אוהבים אותם, הם צריכים לעזוב את אורגון. נציג הקהילה הגיב "כל מה שאתה צריך לעשות זה להכניס את המילה כושי או יהודי או קתולי ... וזה קצת יותר קל להבין איך המשפט הזה נשמע." במאי 1982, הסנטור האמריקאי מארק הטפילד התקשר ל-INS (שירות הגירה וההתאזרחות ) בפורטלנד. תזכיר של ה-INS קבע כי הסנטור היה "מודאג מאוד" לגביי "פולחן הדתי" זה ש"מסכן את דרך החיים של עיירה חקלאית קטנה... ומהווה איום על ביטחון הציבור". לפעולות כאלה "לעיתים קרובות יש השפעה על החלטות הגירה". צ'רלס טרנר, פרקליט ארה"ב האחראי על העמדה לדין בעניין ההגירה נגד אושו, אמר, לאחר שאושו עזב את ארה"ב הגירוש שלו היה יעיל כי זה "גרם להרס התנועה כולה". בינואר 1989, הודה הנציב צ'רלס נלסון כי "היה עניין רב" בחקירת ההגירה גם הסנאטורים של אורגון, "הבית הלבן ומשרד המשפטים". והיו הרבה "דעות", בעיקר כמו "זו בעיה, ואנחנו צריכים לעשות משהו בקשר לזה." מר טרנר הודה מאוחר יותר, "השתמשנו בהליך המשפטי כדי לפתור... בעיה פוליטית". מומחה משפטי על דתות חדשות דיווח, כמו הסיקור העיתונאי בדרך כלל, שהקומונה הייתה "מוקד של השתפכות אדירה של תשומת הלב התקשורתית, שלמעשה הטון של כולה היה שלילי". אורגוניאן, העיתון הדומיננטי ביותר במדינה, פרסם מודעה בעמוד מלא בשנת 1987, אשר קבע כי ה"אורגוניאן" תרם למותה של קומונת ראג'ניש באורגון ואת גירושו של אושו". פרופסור ללימודי דת באוניברסיטת אורגון אמר כי "ההיסטריה... משחיתה את החופש, ומציגה איום חמור הרבה יותר מאשר ראג'נאשיזם, שאותו ראה כדת מתפתחת". מר ריצ'רדסון מצא עוד כי "שפע זה של פעולה משפטית מראה גם את כוחם העצום של גופים ממשלתיים להתמודד ביעילות עם קבוצות דתיות לא פופולאריות". הוא מסיים את מחקרו: "בהתחשב בתיק ..., דתות חדשות באורגון עמדו לדין, ובדרך כלל הן הפסידו". בשנת 1983 הגיש התובע הכללי באורגון תביעה המבקשת להכריז על חלל העיר בשל הפרה לכאורה של סעיף ההקמה של התיקון הראשון לחוקה. בית המשפט מצא כי הנכס בעיר היה בבעלות ובשליטה של הקרן, ונתן פסק דין עבור המדינה. בית המשפט התעלם מהמקרים החוקתיים השולטים בארה"ב, המחייבים תיקון של הפרה על ידי "האמצעים הפחות פולשניים" הדרושים לתיקון הפגיעה, שהובאה קודם לכן. העיר נאלצה "להסכים" בהחלטה, כחלק מהסכם ההסדרה של תיק ההגירה של אושו.

מסעות וחזרה לפונה 1985-1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר יציאתו מארצות הברית, חזר אושו להודו ונחת בדלהי ב-17 בנובמבר 1985. הוא קיבל קבלת פנים של גיבור על ידי תלמידיו ההודים וגינה את ארצות הברית כשאמר שהעולם חייב "לשים את המפלצת אמריקה במקומה" ו- "או שאמריקה צריכה להיות מושתקת או שאמריקה תהיה סוף העולם." הוא בילה שישה שבועות בהימאצ'אל פראדש. כאשר הוויזות של הלא הודים בין אנשיו בוטלו, הוא עבר לקטמנדו, נפאל, ואחר כך, כעבור שבועות אחדים, לכרתים. הוא נעצר לאחר כמה ימים על ידי שירות הביון הלאומי היווני, טס לג'נבה, אחר כך לשטוקהולם וללונדון, אבל בכל המקרים סירבו להכניסו.

לאחר מכן קנדה סירבה לתת אישור נחיתה, ולכן חזר מטוסו לשדה התעופה שאנון, אירלנד, לתדלק. שם הותר לו לשהות שבועיים בבית מלון בלימריק, בתנאי שלא ייצא מהמלון ולא ידבר בפומבי. הוא קיבל תעודת זהות של אורוגוואי, תושבות ארעית של שנה ואפשרות לתושבות קבע, כך שהחבורה יצאה לדרך ועצרה במדריד, שם הקיפו את המטוס אנשי המשמר האזרחי. הוא קיבל אישור לבלות לילה אחד בדקר, ואחר כך המשיך לרסיפה ולמונטווידאו.

באורוגוואי עברה הקבוצה לבית בפונטה דל אסטה, שם החל אושו לדבר בפומבי עד 19 ביוני, ולאחר מכן הוא "הוזמן לעזוב" ללא סיבה רשמית. אשרה של שבועיים אורגנה עבור ג'מייקה אבל עם הגעתו לקינגסטון המשטרה נתנה לקבוצה 12 שעות לעזוב. אחרי תדלוק בגנדר ובמדריד חזר אושו לבומביי, הודו, ב- 30 ביולי 1986.

בינואר 1987 חזר אושו לאשרם בפונה, שם העביר שיחות ערב כל יום, למעט מקרים בהם בריאותו לא איפשרה זאת. פרסום הספרים והתרפיה התחדשו והאשראם עבר התרחבות, כעת כ"מולטיברסיטי", בו הטיפול משמש כגשר למדיטציה. אושו המציא שיטות "תרפיה מדיטטיבית" חדשות כגון "מיסטיק רוז" ו-"נו מיינד" והחל להנחות מדיטציות בשיחותיו לאחר הפסקה של יותר מעשר שנים.

תלמידיו המערביים יצרו קומונות לא גדולות, והעדיפו בדרך כלל חיים עצמאיים רגילים. הגלימה האדומה/כתומה והמאלה ננטשו במידה רבה, לאחר שהן היו אופציונליות כבר מ- 1985. לבישה של גלימת בורדו - רק בשטחי האשראם - הוצגה מחדש בקיץ 1989, יחד עם גלימות לבנות עבור מדיטציית הערב וגלימות שחורות עבור מנחים.

בנובמבר 1987, אושו אמר כי הוא מאמין שמצבו הבריאותי המידרדר (בחילות, עייפות, כאבים בגפיים וחוסר התנגדות הגוף לזיהומים) נובע מהרעלה על-ידי שלטונות ארה"ב בכלא. הרופאים שלו ועורך הדין שלו לשעבר, פיליפ ג'ו טולקס (סוואמי פרם נירן), שיערו שאלה היו קרינה ותליום שהוקרנו במתכוון מהמזרון עליו ישן, שכן הסימפטומים שלו התמקדו בצד הימני של גופו, אבל הם לא הציגו ראיות מוצקות. עורך הדין האמריקאי צ'רלס ה' האנטר תיאר זאת כ-"בדיה מוחלטת ", בעוד שאחרים דיברו על חשיפה ל-HIV או על סוכרת כרונית ומתח.

מתחילת 1988 התמקדו ההרצאות של אושו אך ורק בזרם הזן-בודהיזם. בסוף דצמבר, הוא אמר שהוא כבר לא רצה להיקרא באגוואן שרי רג'ניש, ובפברואר 1989 לקח את השם אושו רג'ניש, שקוצר ל-אושו בספטמבר. הוא גם ביקש שכל הסימנים המסחריים שמותגו בעבר תחת "רג'ניש" ימותגו מחדש כ-"אושו". בריאותו המשיכה להיחלש. הוא קיים את שיחתו הפומבית האחרונה באפריל 1989, ומאז פשוט ישב בשתיקה עם חסידיו.

הפילוסופיה של אושו: בין נאו זן לאושואיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז אושו בפונה שבהודו, 2007

הפילוסופיה של אושו מבוססת על פירושו לאמונה הטאואיסטית ולכתבים של מספר מורי זן כגון מא צו, נאנסן וסוזאן. הפילוסופיה דוגלת בחיים ללא תכנון, ללא ארגון ושיטתיות, כאשר כוחות היקום הם שמובילים את האדם באופן ספונטני למקומו הנכון בבריאה. מצבו הנפשי האידיאלי של האדם על פי הפילוסופיה של אושו הוא מצב שאושו כינה בשם no mind. כינוי זה נובע כנראה מדבריו של מורה הזן היפני מואמון שאמר 'שתוק, שתוק, חדל מכל דיבור. האמת המוחלטת היא אפילו ללא מחשבה'. במצב ה-no mind, הכרתו של האדם אמורה להיות נקייה מכל מחשבה, הרהור או חלומות בהקיץ. האדם אמור להיות דרוך ועירני לכל אתגר שיציבו מולו החיים ואמור לפעול באופן טבעי וספונטני ללא התלבטויות או דעות קדומות. את הפילוסופיה הזו כינה אושו בשם נאו זן, מתוך הוקרה למורי הזן מימי הביניים, שלטענתו הניחו את יסודותיה.

אחת מטכניקות הלימוד המרכזיות של אושו להגעה למצב של נו-מיינד, הייתה לדבריו יצירה של בלבול.[6] "כל המאמץ שלי הוא לצור בך בלבול כדי לעקור אותך מהמיינד; המיינד הוא ערמומי מאוד, הוא יכול לשגשג בכל נושא, באהבה, במדיטציה; כל המאמץ שלי הוא לצור בך מצב של נו-מיינד. אני לא כאן כדי לשכנע אותך בדבר כלשהו. אני לא כאן להעניק לך דוגמה; אני כאן לקחת ממך את כל האמונות מפני שרק אז החיים יתרחשו בך."[7]

עקרון מרכזי במשנתו של אושו היה יצירה של חיבור בין הרוחניות לחומריות. בספרו מעבר לפסיכולוגיה טען:[8][9]

"זה חלק מהתוכנית הגדולה שלי, לשנות את המבנה של התודעה האנושית. העבר רחש כבוד לעוני, לסגפנות, ליחס מזוכיסטי. אדם זכה לכבוד אם הוא עזב את כל מה שנעים, כל מה שנוח. הוא זכה לכבוד על כך שעינה את עצמו. ככל שהעינוי היה גדול כך גדל גם הכבוד שרחשו לו. כל העבר האנושי הוא מזוכיסטי, וכל הדתות תרמו לחוסר השפיות הזאת. המאמץ שלי הוא לשנות עבר כל כך גדול ולשנות גם את ההשפעה שלו. אז זו רק תחבולה. אני לא יצרתי אצל האנשים תשוקות לדברים חומריים; התשוקות היו שם מבלי שאף אחד יצור אותן. כן, הן דוכאו ונדחפו כל כך עמוק, כך שאנשים שכחו שיש להם אותן. אני לא יצרתי אותם; אני פשוט רוצה להסיר את המכסה, את ההדחקה, ולתת לאדם להבין שהוא רוצה רולס רויס יותר מהארה. ההכרה הזאת תהיה הצעד הראשון לקראת ההארה, מכיוון שזה ייתן לאדם להיות מודע למציאות שלו, לתאוותנות שלו. לא היה כל צורך בתשעים ושלושה רולס-רויסים. לא יכולתי להשתמש בו זמנית בתשעים ושלושה רולס-רויסים - אותו מודל, אותה מכונית. אבל רציתי לעשות את זה ברור בשבילכם, כך שתהיו מוכנים לעזוב את התשוקות שלכם לאמת, לאהבה, לגדילה רוחנית כדי שיהיה לכם רולס רויס. בהכרה מלאה יצרתי מצב שבו תרגישו קנאה."

במשך כל שנות פעילותו, הטיף אושו נגד ארגונים דתיים ותאולוגיה שיטתית ומסודרת. הוא ביקש מתלמידיו שלא ללכת בעקבותיו אלא "למצוא את האור שלהם" ולפלס לעצמם דרך רוחנית, עצמאית ומקורית שנובעת מהאינדבדואליות האמיתית שלהם. מבקריו של אושו טוענים שלמרות התנגדותו המילולית לדת המאורגנת, ביסס אושו בעצמו כת טקסית בעלת פולחנים יומיומיים (תרגול דיינמיק בבוקר ו-קונדוליני בערב) ומנהגים חברתיים ברורים כמו התנגדות לנישואים והתנגדות להפרדה בין המינים גם במלתחות ושירותים ציבוריים. מבקרים אחרים של אושו טוענים כי על סמך הפולחן והמנהגים, אושו הקים למעשה דת חדשה. דת זו מכונה אושואיזם, ואילו מאמיניה, כלומר חסידיו של אושו, מכונים אושואיסטים.

נאו טנטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו של אושו בעיר פונה בהודו

מושג חדש יחסית שטבע אושו הוא נאו טנטרה, זהו שילוב בין הטנטרה לשיטות טיפול. שילוב חוכמת המזרח עם הידע והפתיחות של המערב תוך שימת דגש על החסימות הרגשיות ומקבילותיהן הפיזיות, מציאת המקור לחסימות אלו וכיצד ניתן לרפא אותן. הנאו טנטרה עושה שימוש בכלים מודרניים, אשר חלקם לקוח מתוך מדע הפסיכולוגיה, תרפיה, הפסיכודרמה כמו גם שימוש בתורות מודרניות יחסית כדוגמת תורת ה'פעימות' (pulsation), וה'ביו-אנרגיה' (Bio-Energy) של וילהלם רייך. לצד התרגול המסורתי של הטנטרה, מדיטציה, טנטרה-יוגה ויוגה. לצד טכניקות מדיטציה עתיקות נעשה שימוש במדיטציות מודרניות הנעזרות בתנועה, מוזיקה וריקוד. הוא טען שטנטרה כתרפיה מאפשרת התמודדות עם טראומות רגשיות ומיניות אשר פוגעות בתפקוד המיני, מערכות יחסים ואף בבריאות הפיזית. כמו כן, הוא טען שהיא מאפשרת תקשורת טובה יותר של המטופל עם עולמו הפנימי וכתוצאה מכך, תקשורת בריאה עם הסובבים אותו. נאמר שבין המושגים שנעשה בהם שימוש "נו - אטצ'מנט" - מושג הלקוח מעולם הבודהיזם הטנטרי, לפיו אמורים בני הזוג, להתנהג בהתאם למשיכה המינית העכשווית שלהם, ולא לפי כללי הזוגיות הנהוגים בעולם המערבי. "כאן ועכשיו" - מושג המגדיר את הרגע הנוכחי כרגע מיוחד שלא יחזור לעולם.

שיטות המדיטציה של אושו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אושו נודע במיוחד בזכות שיטות המדיטציה הרבות שפיתח. המפורסמות שבהן: דיינמיק, מיסטיק רוז, קונדליני, נאטאראז' ועוד. המיוחד בהן הוא שבירת דפוס ארוך שנים של מדיטציות פסיביות, אשר אופיינו בישיבה דוממת במטרה לאפשר לגוף ולנפש להיכנס למצב מדיטטיבי. על פי תפיסתו של אושו, טכניקות המדיטציה הפסיביות אינן מתאימות לאדם המערבי, כיוון שמחשבתו העמוסה והמוטרדת ואורח חייו הלחוץ מקשים על כניסה למצב מדיטטיבי באופן פסיבי. בהתאם לכך פיתח ושכלל אושו טכניקות מדיטציה אקטיביות המשלבות פעילות פיזית כגון ריקוד וריצה, והבעה מכוונת של רגשות באמצעות צחוק ובכי.

ספריו של אושו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידיו פירסמו כמה מאות ספרים אשר מכילים רבות מהרצאותיו שנערכו רובן באשראם שייסד בפונה ואשר עסקו בעיקר במקומה של הרוחניות בחייו של האדם המודרני. באחד מהם, "חמלה"[10] מפורטת השקפתו בנושא חשיבות המיניות בחיי האדם: כ"שההשתוקקות נעלמת, האנרגיה שנעה בהשתוקקות נשארת — היא לא יכולה להיעלם. השתוקקות היא רק צורה של אנרגיה. זאת הסיבה שאפשר להפוך דחף אחד לשני. כעס יכול להפוך למין, מין יכול להפוך לכעס. מין יכול להפוך לחמדנות, ולכן אם תתבונן באדם חמדן מאוד תראה שהוא פחות מיני. אם הוא חמדן מקיר לקיר, מלא חמדנות כרימון, הוא לא יהיה מיני בכלל, הוא יהיה פרוש — כי כל האנרגיה שלו מתבטאת ופורקת את עצמה דרך החמדנות. אם אתה נתקל באדם מיני מאוד, תמצא תמיד שאינו חמדן, כי לא נשארה אנרגיה לחמדנות. אם תתבונן באדם שהדחיק את מיניותו, תראה שהוא כועס מאוד. הכעס שאצור בתוכו יהיה דרוך תמיד ומוכן לצוף ולעלות על פני השטח. תוכל לראות בעיניו, בפניו, שהוא רק כועס. כל האנרגיה המינית הפכה לכעס. זאת הסיבה שכל אותם נזירים ופרושים למיניהם הם תמיד כועסים. אופן הילוכם מראה את כעסם. האופן שהם מסתכלים עליך מעיד על כעסם. השקט שלהם דק כעובי העור — גע בהם והכעס יתפרץ. המין הפך לכעס. אלה רק הצורות, החיים הם האנרגיה."

בספר אחר דן אושו בחשיבות המדיטציה: "מדיטציה היא הרפתקה, ההרפתקה הגדולה ביותר שהתודעה האנושית יכולה לבחור. מדיטציה היא רק להיות בלא לעשות דבר – אף פעולה, אף מחשבה, אף רגש. אתה רק קיים, וזה תענוג עילאי. מאין בא התענוג הזה, כשאינך עושה דבר? הוא בא משום מקום, או שהוא בא בכל מקום. הוא אינו נגרם, מכיוון שהקיום עשוי מהחומר הנקרא אושר. מדיטציה אינה נגד עשייה. לא תיאלץ לברוח מהחיים. היא פשוט מלמדת אותך דרך חיים חדשה: אתה הופך למרכז הציקלון. חייך ממשיכים. למעשה, הם ממשיכים ביתר עוז – ביותר שמחה, ביותר בהירות, ביותר חזון, ביותר יצירתיות – אך עם זאת אתה רחוק, רק צופה על הגבעה, פשוט רואה את כל אשר מתרחש סביבך. אינך העושה, אתה הצופה."

דעותיו הפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אושו נודע באופן החריף בו ביטא את עמדותיו הפוליטיות. הוא טען שהדתות המאורגנות הביאו למלחמות ולאיבה בעולם. הוא חשב שהפוליטקאים מונעים מתוך אגו אישי. הוא ביקש לבטל את המפלגות ולשים את הדגש על בחירות אישיות ועל כישוריהם של המועמדים. הוא ראה בדמוקרטיה צורת משטר הטובה יותר משיטות טוטליטריות, אך האמין שיש לה חסרון משום שהציבור הרחב אינו תמיד מסוגל לבחור במתאימים ביותר לשלטון.

לאחר שגורש מארצות הברית נקט אושו בקו אנטי אמריקני תקיף, במיוחד נגד נשיא ארצות הברית דאז רונלד רייגן. את הקמת מדינת ישראל הוא ייחס למזימה אמריקנית. הוא הביע את התנגדותו הנמרצת לגבולות ולמדינות ואמר שהוא אינו "רואה כל תקווה לקיום ישראל בתוך מאתיים מיליון אנשים ששונאים אותה."

אושו ערך השוואה בין היטלר למהטמה גנדי. הוא טען שהיטלר גרם נזק עצום לאנושות ועשה דברים לא ראויים. עם זאת העריך את יושרו. לעומתו כך הסביר גם גנדי הביא למותם של רבים, אך דעותיו היו צבועות. בעוד שגנדי היה אחראי למוות אלים ביותר של מיליון הודים היטלר היה גם אחראי למוות של מיליון יהודים אך עשה זאת בדרך "שלווה ומהירה יותר" (באמצעות תאי הגזים) מאשר אופני המוות שהתרחשו בהודו. הוא טען שמעשיו של היטלר נבעו כתוצאה מכך שסבל מרגשי נחיתות. דבריו של אושו עוררו ביקורת בגרמניה, ואושו ציין שלא אמר את הדברים כדי להביע הערכה למעשיו של היטלר אלא בהתייחסות לאישיות שלו.[11][12][13]

ביקורת על אושו וחסידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אושו נוסע באחת ממכוניות הפאר שלו
בית המשפט של ווסקו שהותקף על ידי חסידיו של אושו
מסעדות שהותקפו על ידי חסידיו של אושו

המרכז שייסד אושו לאחר מעברו לארצות הברית באזור מחוז וואסקו שבמדינת אורגון משך אליו אלפי אנשים. ארגונים שמרניים מקומיים לא אהבו את נוכחותו של הגורו ההודי בקרבם ואת האידאולוגיה של אהבה חופשית לה הטיף. הם החלו לנסות בכל האמצעים העומדים לרשותם להרחיקו מהמקום. הם האשימו אותו או כמה מחסידיו בשלל דברים, בין היתר בתאוות בצע, מניפולטיביות, ניצול, גנבה ספרותית והטרדה מינית.[14][15][4]

המאבק בין חסידי אושו לבין הקבוצות השמרניות היה חריף ולעיתים אף אלים. היו מקרים של התקפות אלימות כלפי חסידי אושו. השמרנים העלו שלל של טענות כלפיהם ביניהם גילוי עריצות, רמאות, שקרים, חמדנות, מזימות, אלימות והצתה[16], וכן עלתה האשמה שקבוצה מחסידיו רצתה לשבש מערכת בחירות מקומית שאיימה על האינטרסים שלהם, ולכן אנשיה גרמו להרעלת סלמונלה המונית במסעדות שונות.[14][12][3][17][1][14][4]

טענות שונות הועלו נגד אושו. אושו נהג ליזום קירבה מינית עם נשים שבאו ללמוד על תורתו, חלקן צעירות.[14] כמו כן נהג לקיים עם רבות מהן יחסי מין באופן קבוע.[1] בשל התנגדותו להולדת ילדים, הוא דרש מנשים לעבור הפלות, מגברים לעבור סירוס ומנערות בנות שבע עשרה לעבור פרוצדורה בלתי הפיכה של עיקור ורבות עשו כן.[3]

הוא חי חיי פאר והחזיק אוסף של 96 מכוניות רולס רויס שלא סיפקו אותו – הוא רצה שלושים מכוניות נוספות,[15][3] אך דרש מנאמניו, כך נטען, לעבוד ללא תשלום שבעה ימים בשבוע, שתים עשרה שעות מדי יום, בבניית מרכזו באורגון בארצות הברית.

היו שטענו טענות כלפי חסידיו. החברים בקומונה לא קיבלו היתרי בניה אך בנו בכל זאת באופן לא חוקי. חברי הקומונה הבכירים החליטו לנסות להשפיע על הבחירות המקומיות על ידי שימוש באלימות. מספר חברים בכירים מחוג התלמידים הקרוב לאושו נעצרו והורשעו על עבירות פליליות שונות ביניהן הרעלה של הציבור באורגון (1984 Rajneeshee bioterror attack) שגרמה לשבע מאות מקרים של הרעלת סלמונלה[14].[18]

אושו היה חובב מכוניות ורכש לעצמו למעלה מתשעים מכוניות רולס רויס וכמו כן החזיק בעשרות שעוני נשים המשובצים באבנים יקרות.[1][15] הוא היה לעיתים תחת השפעה של וואליום וסמים אחרים.[4]

חסידיו של אושו הסתכסכו עם התושבים המקומיים באזור החווה ולאחר מכן השיגו לעצמם כלי נשק.[4] התגלו מעילות בכספי הקומונה.

בשנת 1985 עזבו אותו עשרות מתלמידיו הקרובים. לאחר שאושו גילה שהעוזרת שלו ויד ימינו מה אננד שילה (Ma Anand Sheela ) עזבה אותו ונסעה לאירופה הוא תמך בחקירתה והאשים אותה בעבירות רבות.[19] היא נשפטה והורשעה.

בספר שחיברה על חייה עם אושו, בשם: Don’t Kill Him טענה מה אננד שילה, שבת זוגו קריסטין וולף "ויוק" הבריטית ( Christine Woolf, renamed Vivek) נכנסה להיריון ממנו והוא דאג שההיריון יופסק ושהיא תעוקר.[15]

תלמידיו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל קיימת קהילה של תלמידיו המקיימת סדנאות, פסטיבלים, ואירועים ברוח אושו, השקפותיו והעידן החדש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספרי אושו שיצאו בעברית:

ספרי עיון:

  • Hugh Milne. Bhagwan: The God that failed (A Thomas Dunne Book) St. Martin Pr. April 1987. יו מילן היה שומר ראשו האישי של אושו במשך מספר שנים, והפך ממעריץ למאוכזב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Christopher Calder, Osho, Bhagwan Rajneesh, and the Lost Truth, meditation-handbook.50webs.com
  2. ^ Pace, Eric (1990). "Baghwan Shree Rajneesh, Indian Guru, Dies at 58". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-15 בנובמבר 2017. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 "Bhagwan Rajneesh, not a nice man to know". Times of India Blog (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-15 בנובמבר 2017. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 Rajneesh (Osho, Bhagwan), www.prem-rawat-bio.org (באנגלית)
  5. ^ 5.0 5.1 FitzGerald, Frances, "Rajneeshpuram", The New Yorker, ‏September 1986
  6. ^ osho, OSHO: Baby, My Whole Work Is to Confuse You, youtube.com, ‏19.05.2013
  7. ^ osho, Osho: My whole work is to confuse you, http://www.spiritualsatya.com, ‏11.08.2013
  8. ^ אושו, אני רוצה לעורר את הקנאה שלכם, אושו וילינה
  9. ^ osho, I want to provoke your jealousy, www.osho.com
  10. ^ חמלה, פריחתה העילאית של האהבה, מאת: אושו סדרת " תובנות לדרך חיים חדשה" הוצאת אסטרולוג, 2013.
  11. ^ Osho From Death to Deathlessness: We are the only alternative, oshosearch.net
  12. ^ 12.0 12.1 Ed Madrid (The Oregonian), Criminal trial testimony: Ava Avalos, www.documentcloud.org (באנגלית)
  13. ^ Bhagwan Shree Rajneesh, Biography.com (בAmerican English)
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 14.4 "Osho a “no show” (with 90 Rolls Royces)". Art & criticism by eric wayne (באנגלית). 17 ביולי 2013. בדיקה אחרונה ב-15 בנובמבר 2017. 
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 An Affair to Remember | OPEN Magazine, OPEN Magazine (באנגלית)
  16. ^ Bhagwan Shree Rajneesh, Biography.com (בAmerican English)
  17. ^ "25 years after Rajneeshee commune collapsed, truth spills out -- Part 1 of 5". OregonLive.com (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-15 בנובמבר 2017. 
  18. ^ Ma Anand Sheela, Don't Kill Him! The Story of My Life with Bhagwan Rajneesh, Fingerprint, 2013
  19. ^ FitzGerald, Frances (22 בספטמבר 1986). "II-RAJNEESHPURAM". The New Yorker. ISSN 0028-792X. בדיקה אחרונה ב-16 בנובמבר 2017.