מלאכת קוצר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 11: שורה 11:
שאר החכמים חלוקים על רבי אליעזר והם סבורים שאין בדבר איסור מהתורה, למרות זאת אסרו חז"ל לתלוש מכוורת, שכן הדבר דומה לתולש, שתולש דבר ממקום חיבורו, כי מקום גידול הדבש הוא בכוורת, והחשיבוהו חז"ל כמחובר{{הערה|[[שולחן ערוך]] סימן שכ"א סעיף י"ג וב[[משנה ברורה]] שם.}}.
שאר החכמים חלוקים על רבי אליעזר והם סבורים שאין בדבר איסור מהתורה, למרות זאת אסרו חז"ל לתלוש מכוורת, שכן הדבר דומה לתולש, שתולש דבר ממקום חיבורו, כי מקום גידול הדבש הוא בכוורת, והחשיבוהו חז"ל כמחובר{{הערה|[[שולחן ערוך]] סימן שכ"א סעיף י"ג וב[[משנה ברורה]] שם.}}.


ברדיית הדבש מהכוורת, ישנם שתי שלבים: האחת היא רדיית [[חלות דבש|חלות הדבש]] מהכוורת, השלב השני הוא הפרדת ה[[דבש]] מה[[שעווה]], ושלב זה כלול באיסור [[מפרק (שבת)|מפרק]].
ברדיית הדבש מהכוורת, ישנם שתי שלבים: האחת היא רדיית [[חלת דבש|חלות הדבש]] מהכוורת, השלב השני הוא הפרדת ה[[דבש]] מה[[שעווה]], ושלב זה כלול באיסור [[מפרק (שבת)|מפרק]].


==מתעסק במלאכת תולש==
==מתעסק במלאכת תולש==

גרסה מ־09:31, 27 במאי 2011

הקוצר

מלאכת קוצר (ידועה כתולש) היא אחת מל"ט מלאכות שבת. המלאכה היא תלישת דבר צומח ממקום צמיחתו, מלאכה זו אינה רק לצמחים אלא כל המנתק ותולש דבר ממקום חיותו, עובר על מלאכת קוצר.

אחת מהדוגמאות למלאכה זו, הוא המוציא דג מהמים שחיובו הוא משום שהוא מוציא אותו ממקום חיותו. לעומת זאת, כל תלישה של דבר שאינה ממקום חיותו, כגון הוצאת פרח תלוש מהמים, ענבים תלושים מאשכול ענבים, אינם נחשבים לתולש.

דוגמאות אקטואליות

רדיית דבש אסורה מדרבנן

אף התולש חלקיק עור או שיער מגוף אדם, חייב משום קוצר (בנוסף למלאכת גוזז]), וזאת אם הוא מבצע את המלאכה באופן הרגיל - בכלי. אם הוא אינו עושה את המלאכה כדרכו, אלא ביד, הוא אינו נחשב לקוצר. אם כי יש המצדדים לומר, שהתולש שער או חתיכת עור קטנה מגוף האדם גם הוא חייב מהתורה משום קוצר, שכן מלאכה מסוימת זו של תלישת שער בודד, דרכה ליעשות בכלי. כך גם אסור לתלוש עלים מעציץ שנקוב בתחתיתו, אם הוא נקוב כדי שורש קטן, שכן עציץ כזה יונק מהקרקע[1].

רדיית דבש מכוורת, שנויה במחלוקת. לפי דעתו של רבי אליעזר היא כרוכה באיסור מהתורה של מלאכת תולש. רבי אליעזר מביא ראיה לדבריו מפסוק בספר שמואל[2]: ”ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם, וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבול אותה ביערת הדבש, וישב ידו על פיו ותאורנה עיניו. את המילים "ביערת הדבש", מפרש רבי אליעזר[3]: "מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת, אף דבש התולש ממנו בשבת חייב חטאת". כלומר, כשם שהתולש בשוגג מעצי היער, שהם מחוברים לקרקע, חייב קרבן חטאת, כך גם התולש בשוגג דבש מהכוורת, חייב חטאת, שכן נחשב הדבר לתולש דבר ממקום חיבורו.

שאר החכמים חלוקים על רבי אליעזר והם סבורים שאין בדבר איסור מהתורה, למרות זאת אסרו חז"ל לתלוש מכוורת, שכן הדבר דומה לתולש, שתולש דבר ממקום חיבורו, כי מקום גידול הדבש הוא בכוורת, והחשיבוהו חז"ל כמחובר[4].

ברדיית הדבש מהכוורת, ישנם שתי שלבים: האחת היא רדיית חלות הדבש מהכוורת, השלב השני הוא הפרדת הדבש מהשעווה, ושלב זה כלול באיסור מפרק.

מתעסק במלאכת תולש

בתלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף י"ט, עמוד ב' משמשת המלאכה כדוגמה למתעסק. רבא מחדש, שלא רק אדם שאינו מתכוון למלאכה כלל נחשב מתעסק, אלא אדם שמתכוון למלאכה מסוימת המותרת בשבת, אך בטעות יצאה לו מלאכה אחרת האסורה בשבת, גם הוא נחשב על פי ההלכה למתעסק. דוגמה המובאת בגמרא הוא אדם שהתכוון לחתוך חלק מפרי מסוים שכבר היה תלוש מהעץ ובטעות חתך פרי אחר שהיה מחובר לארץ, אינו חייב קרבן חטאת על מלאכת קוצר, מכיוון שאין זו מלאכת מחשבת[5].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ג', הלכה ג'.
  2. ^ שמואל א יד, כז.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ס"ו, עמוד א'.
  4. ^ שולחן ערוך סימן שכ"א סעיף י"ג ובמשנה ברורה שם.
  5. ^ תוספות בכתובות ה' ע"ב בד"ה "את"ל".

תבנית:הלכה