מלאכת מחשבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלאכת מחשבת הוא שם כולל לַתְנָאִים בהם ל"ט אבות מלאכה ותולדותיהם אסורים להיעשות מדאורייתא בשבת ויום טוב.

מקור האיסור על מלאכת מחשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל סמיכות פרשיות ציווי המשכן ומצוות השבת הנמצאות בסוף ספר שמות[1] למדו התנאים, כי המלאכות האסורות בשבת מן התורה, הן אותן המלאכות שנעשו בבניין המשכן. מלאכות אלו כונו בתורה "מלאכת מחשבת"[2], כלומר מלאכה מתוכננת וכשל אוֹמן. מכאן למדים שרק מלאכות הנעשות במחשבה כמחשבת אותו אומן שעשה עבודתו במשכן, אסורות בשבת מדאורייתא.

תנאי מלאכת מחשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כוונה - מלאכה הנעשית בכוונה (אם באופן ישיר ואם כאשר המלאכה היא תוצר לוואי הכרחי ורצוי).
  • מתקן - מלאכה שיש בה תכלית לאדם (להוציא ממקלקל אשר מלאכתו איננה מלאכת מחשבת מהתורה).
  • מלאכה הצריכה לגופה - מלאכה הנעשית לשם אותה תכלית שנעשתה המלאכה במשכן.
  • כדרכה - מלאכה הנעשית בדרך שרגילים לעשותה ולא בשינוי.
  • מתקיים - מלאכה אשר תוצאותיה צפויות להתקיים פרק זמן סביר.
  • המלאכה כולה - מלאכה הנעשית בדרך כלל על ידי יחיד אסורה רק אם יחיד ביצעה לבדו.

חכמים הוסיפו על איסור התורה כמה אופנים נוספים של עשיית מלאכה, אשר מצויים בסטטוס פטור אבל אסור (פטור מן התורה אך נאסר על ידי חז"ל) ואשר מרחיבים עד מאוד את האיסורים בשבת ויום טוב:

  • מתעסק - מלאכה הנעשית בטעות בחפץ אחר מהחפץ בו התכוון המבצע לעשותה.
  • מקלקל - מלאכה שאין בה תכלית לאדם.
  • מלאכה שאינה צריכה לגופה - מלאכה הנעשית שלא לצורך גוף המלאכה אלא לצורך אחר.
  • כלאחר יד - מלאכה הנעשית בשינוי.
  • אינו מתקיים - מלאכה שתוצאותיה לא יתקיימו פרק זמן סביר.
  • חצי מלאכה - מלאכה הנעשית בדרך כלל על ידי יחיד אסורה מדרבנן גם אם שנים ביצעוה.

העונש[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שעשה מלאכת מחשבת בשבת במזיד, כלומר ידע שהמלאכה אסורה וידע שאותו הזמן הוא שבת - עונשו כרת. אם המלאכה נעשה לעיניהם של שני עדים אשר התרו בו - חייב סקילה. אם עשה את המלאכה בשוגג - חייב חטאת.

אם עבר על איסור דרבנן במזיד והתראה - מכים אותו מכת מרדות, ובשוגג - פטור מעונש[3].

הבדלי דאורייתא ודרבנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

להבחנה בין מלאכות האסורות מדאורייתא לאלו האסורות מדרבנן ישנן כמה נפקא מינוֹת:

  • חומרת העונש.
  • בכללי הספקות נאמר כי בספק דאורייתא נוקטים לחומרא ואילו בספק דרבנן לקולא, ועל כן סיווג נכון של האיסור הצפוי הוא בעל משמעות הלכה למעשה.
  • אמירה לגוי, באיסורים שתוקפם דרבנן בלבד ניתן להקל כך שגוי יעשה את המלאכה עבור היהודי, במקום בו יש חשש להפסד כלכלי מרובה או לצורך קיום מצווה אחרת.
  • פסיק רישא דלא ניחא ליה, (באופן שאינו מתכוון למלאכה ולא נוח לו מתוצאתה)- באיסורי דרבנן ישנם פוסקים שמתירים.

איסורי שבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שבות

נוסף על הגרעין הפנימי של איסורי מלאכת מחשבת, בכמה מקומות גזרו חכמים איסורים שנועדו להרחיק את האדם מלעבור על איסורים אלה. גזירות אלו מכונות "שבות" וקיימים ארבעה טיפוסים לאיסורים אלה:

  1. מלאכות בעלות דמיון למלאכה מל"ט אבות מלאכה (למשל: מאחר שמלאכת דש אוסרת רק סחיטת זיתים וענבים מדאורייתא, יצרו חכמים איסור נוסף לסחוט גם פירות שאינם זית וגפן).
  2. מלאכות שביצוען מוליד חשש שמא תוביל המלאכה לעשיית מלאכה מל"ט אבות מלאכה (למשל, איסור על שימוש ברפואה בשבת מחשש שיבוא לשחוק סממני רפואה ויעבור בכך על מלאכת טוחן ומלאכות נוספות).
  3. מלאכה אשר איננה מתאימה לאווירת השבת (כגון איסור הכנה משבת לחול, דיבור בענייני חולין).
  4. מלאכות שנאסרו משום מראית עין (תליית כביסה לייבוש שמא יחשבו אנשים שכיבס בשבת).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יוסף יצחק ליפשיץ, רזא דשבת - השתיקה והדיבור, הוצאת סדנת אנוש, סיון תשנ"ט (1999).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]