מלאכת מחשבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מלאכת מחשבת הוא שם כולל לַתְנָאִים בהם ל"ט אבות מלאכה ותולדותיהם אסורים להיעשות מדאורייתא בשבת ויום טוב.

מקור המושג מלאכת מחשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות פרשת ויקהל פרק לה:

(א) מצוות השבת: וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם: (ב) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לה' כָּל־ הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת: (ג) לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת: ציווי המשכן: (ד) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' לֵאמֹֽר: (ה) קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לה' כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת ה' זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת: (ו) וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים: (ז) וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים: (ח) וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים: (ט) וְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן: (י) וְכָל־חֲכַם־לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה ה':... (ל) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א ה' בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה: (לא) וַיְמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה בִּתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה: (לב) וְלַחְשֹׁ֖ב מַֽחֲשָׁבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֛ת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת: (לג) וּבַחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלֶ֥אכֶת מַחֲשָֽׁבֶת".

בשל סמיכות פרשיות ציווי המשכן ומצוות השבת הנמצאות בסוף ספר שמות[1] למדו התנאים, כי המלאכות האסורות בשבת מן התורה, הן אותן המלאכות שנעשו בבניין המשכן. מלאכות אלו כונו בתורה "מלאכת מחשבת"[2]. משום כך, לא כל פעולה של הכנת סעודה או סידור הבית, תחשב למלאכה אסורה. לדוגמה, חיתוך ירק לסעודה, שטיפת ככלי במים, הצעת המיטה, ועשיית ערימה של פירות בבית, אינן נחשבות למלאכה שאסורה בשבת, מכיוון שאינן דומות למלאכות שנעשו במשכן[3]. דבר נוסף שנלמד מהדמיון למלאכת המשכן הוא שכדי להאסר צריכה להיות "מלאכת מחשבת", כלומר מלאכה מתוכננת[4]. מכאן למדים שרק מלאכות הנעשות במחשבה כשם שנעשו בבניית במשכן, אסורות בשבת מדאורייתא. מסמיכות זו של מצוות השבת למלאכת המשכן למדו כמה דברים ביסודן של מלאכות שבת.

כלל "מלאכת מחשבת אסרה תורה" הוא אחד הכללים המרכזיים והבולטים ביותר בכל מושגי מלאכות שבת, וממנו נלמדים עקרונות רבים.

תנאי מלאכת מחשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגבי הציווי לא לעשות כל מלאכה בשבת, לומדים מסמיכות הצווי למשכן שתנאי האיסור הם שהמלאכה תהיה "מלאכת מחשבת". לולי סמיכות זו, היה מובן שכל מה שאפשר לתאר בשם מלאכה היה אסור. נמצא שהכלל מלאכת מחשבת אסרה תורה, פעמים בא להתיר מה שאינו מלאכה, ופעמים בא לאסור מלאכה שאינה נעשית באופן ישיר, משום שגם פעולות שנעשות על ידי כוחות הטבע כמו מלאכת זורה הן תוצאה של פעולה מושכלת, מלאכת מחשבת. כדי שהמלאכה תהיה אסורה מן התורה יש כמה תנאים:

  • כוונה - שהמחשבה חשבה בדעתו ונתכוון לה[5]. מלאכה הנעשית בכוונה (אם באופן ישיר ואם כאשר המלאכה היא תוצר לוואי הכרחי ורצוי). עשיית דבר שאינו מתכוון אינה נחשבת למלאכת מחשבת. כמו כן, מלאכה שנעשית בטעות בדרך של התעסקות סתמית, מכונה בשם מתעסק ואין חייבים על מלאכה שנעשתה בדרך זו. לדוגמה, אדם שהתכוון לחתוך ירק שכבר תלוש ואינו מחובר לאדמה, אך מתוך חוסר שימת לב חתך ירק שמחובר לאדמה. אף על פי שהפעולה שעשה היא מלאכת קוצר, בכל זאת אינו חייב על פעולה זו, כיון שאינה מלאכת מחשבת. היא נעשתה בחוסר כוונה לעשייתה[6].
  • מתקן - מלאכה שיש בה תכלית לאדם (להוציא ממקלקל אשר מלאכתו איננה מלאכת מחשבת מהתורה).
  • מלאכה הצריכה לגופה - מלאכה הנעשית לשם אותה תכלית שנעשתה המלאכה במשכן[7].
  • כדרכה - מלאכה הנעשית בדרך שרגילים לעשותה ולא בשינוי. עשיית המלאכה באופן שאינו דרך המלאכה נקרא "כלאחר יד" ואינו אסור מהתורה[8].
  • מתקיים - מלאכה אשר תוצאותיה צפויות להתקיים פרק זמן סביר.
  • המלאכה כולה - מלאכה הנעשית בדרך כלל על ידי יחיד אסורה רק אם יחיד ביצעה לבדו[9].

"והן כמו הרים תלויין כחוט השערה. שאין כח בשערה להחזיק ההר אלא נראה כתלוי ועומד באויר. כן הלכות הללו, דאי מדאורייתא כל מלאכה אסורה - ובאה ההלכה פירשא מלאכת מחשבת, כלומר אינו חייב במלאכה עד שיתכוין לעשות אותה מלאכה" - רבינו חננאל מסכת חגיגה דף י עמוד ב

תקנות חכמים בנוגע למלאכה שאינה מלאכת מחשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמים תקנו לאסור משום גזירה אופנים נוספים של עשיית מלאכה, אשר מצויים בסטטוס פטור אבל אסור (פטור מן התורה אך נאסר על ידי חז"ל) ואשר מרחיבים את האיסורים בשבת ויום טוב:

  • מקלקל - מלאכה שאין בה תכלית לאדם.
  • מלאכה שאינה צריכה לגופה - מלאכה הנעשית שלא לצורך גוף המלאכה אלא לצורך אחר.
  • כלאחר יד - מלאכה הנעשית בשינוי.
  • אינו מתקיים - מלאכה שתוצאותיה לא יתקיימו פרק זמן סביר.
  • חצי מלאכה - מלאכה הנעשית בדרך כלל על ידי יחיד אסורה מדרבנן גם אם שנים ביצעוה.

העונש[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שעשה מלאכת מחשבת בשבת במזיד, כלומר ידע שהמלאכה אסורה וידע שאותו הזמן הוא שבת - עונשו כרת. אם המלאכה נעשה לעיניהם של שני עדים אשר התרו בו - חייב סקילה. אם עשה את המלאכה בשוגג - חייב חטאת.

אם עבר על איסור דרבנן במזיד והתראה - מכים אותו מכת מרדות, ובשוגג - פטור מעונש[10].

הבדלי דאורייתא ודרבנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

להבחנה בין מלאכות האסורות מדאורייתא לאלו האסורות מדרבנן ישנן כמה נפקא מינוֹת:

  • חומרת העונש.
  • בכללי הספקות נאמר כי בספק דאורייתא נוקטים לחומרא ואילו בספק דרבנן לקולא, ועל כן סיווג נכון של האיסור הצפוי הוא בעל משמעות הלכה למעשה.
  • אמירה לגוי, באיסורים שתוקפם דרבנן בלבד ניתן להקל כך שגוי יעשה את המלאכה עבור היהודי, במקום בו יש חשש להפסד כלכלי מרובה או לצורך קיום מצווה אחרת.
  • פסיק רישא דלא ניחא ליה, (באופן שאינו מתכוון למלאכה ולא נוח לו מתוצאתה)- באיסורי דרבנן ישנם פוסקים שמתירים.

איסורי שבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שבות

נוסף על הגרעין הפנימי של איסורי מלאכת מחשבת, בכמה מקומות גזרו חכמים איסורים שנועדו להרחיק את האדם מלעבור על איסורים אלה. גזירות אלו מכונות "שבות" וקיימים ארבעה טיפוסים לאיסורים אלה:

  1. מלאכות בעלות דמיון למלאכה מל"ט אבות מלאכה (למשל: מאחר שמלאכת דש אוסרת רק סחיטת זיתים וענבים מדאורייתא, יצרו חכמים איסור נוסף לסחוט גם פירות שאינם זית וגפן).
  2. מלאכות שביצוען מוליד חשש שמא תוביל המלאכה לעשיית מלאכה מל"ט אבות מלאכה (למשל, איסור על שימוש ברפואה בשבת מחשש שיבוא לשחוק סממני רפואה ויעבור בכך על מלאכת טוחן ומלאכות נוספות).
  3. מלאכה אשר איננה מתאימה לאווירת השבת (כגון איסור הכנה משבת לחול, דיבור בענייני חולין).
  4. מלאכות שנאסרו משום מראית עין (תליית כביסה לייבוש שמא יחשבו אנשים שכיבס בשבת).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יוסף יצחק ליפשיץ, רזא דשבת - השתיקה והדיבור, הוצאת סדנת אנוש, סיון תשנ"ט (1999).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמות, פרק ל"א
  2. ^ ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק ל"ג; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ט, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ג, עמוד ב'.
  3. ^ מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ - פסוק י- לא תעשה כל מלאכה יכול לא יקנב את הירק (=יחתוך ירק לסעודתו) ולא ידיח את הכלים ולא יציע את המטות תלמוד לומר מלאכה נאמרה כאן מלאכה ונאמרה מלאכה במשכן (שמ' לה כא) מה מלאכה האמורה במשכן מלאכה שיש עמה מחשבה אף מלאכה האמורה בשבת מלאכה שיש עמה מחשבה וכו' דוגמה נוספת קיימת במסכת ביצה דף יג עמוד ב: מלאכה של העמדת ערימה מגדולים חקלאים אחר שהביאו אותם הביתה (קיבוץ הגידולים למקום אחד בשדה עצמו לפני שהביאו את הגידולים הביתה נחשב למלאכת מעמר) לדוגמה בבצלים, אחרי שאספו את הבצלים מהשדה והביאו אותם הביתה, מעמידים מהם ערימה. העמדת הערימה נחשבת גמר מלאכה לעניין חיוב תרומות ומעשרות אך לעניין שבת אינה נחשבת מלאכה. זאת משום שלומדים מלאכות השבת מהמשכן, והעמדת ערימה לא הייתה מלאכה חשובה בעשיית המשכן רש"י מסכת ביצה דף יג עמוד ב: "ושלא פקסו משיעמיד ערמה - כלומר ואם עד שלא פקסו העמיד ערמה מהן, כמין כרי - הוקבעו, אלמא: העמדת ערמה הויא גמר מלאכה למעשר, ולעניין שבת, משהביא בצלים לביתו - אין העמדת ערמה מלאכה.. אלא מאי אית לך למימר - אף על גב דלמעשר הויא מלאכה, לשבת - מלאכת מחשבת שהיא מלאכת אומנות, אסרה תורה, שנסמכה פרשת שבת למלאכת המשכן בויקהל, והתם מלאכת מחשבת כתיב".
  4. ^ רש"י כריתות דף יט/ב: מלאכת מחשבת - שחשב ונתכוון למלאכה זו עצמה:
  5. ^ רש"י מסכת חגיגה דף י עמוד ב
  6. ^ ראה מסכת שבת דף עג עמוד א: "נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור"
  7. ^ לדעת רש"י על שבת דף צד עמוד א ד"ה ור"ש פוטר, דעת רבי שמעון לפטור על מלאכה שאינה צריכה לגופה, משום שאינה "מלאכת מחשבת". לדעת תוס' מסכת שבת דף צד עמוד א ד"ה ור"ש פוטר, הפטור הוא מחמת כל המלאכות היו צריכות לגופן.
  8. ^ ראה מסכת שבת דף מ עמוד ב ובמקומות נוספים בגמרא
  9. ^ דבר זה נלמד ממה שנאמר בקרבן חטאת "בעשותה" ודרשו חכמים יחיד העושה אותה חייב, שנים שעשאוה פטורים. כהגדרת הרמב"ם הלכות שבת פרק א הלכה ט"ו - https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%90_%D7%98%D7%95
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק א', הלכה ג'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.