ססיל מרגו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־00:22, 13 באוגוסט 2014

תבנית:חייל ססיל סטנלי מרגו (Cecil Stanley Margo) היה עורך דין דרום אפריקאי יהודי. במהלך מלחמת העולם השנייה שימש מרגו כטייס מפציץ בשורות חיל האוויר הדרום-אפריקאי, והגיע לדרגת קולונל. עם הקמת צה"ל הוזמן מרגו על ידי דוד בן גוריון לסייע בהתווית המבנה הארגוני של חיל האוויר הישראלי, והצעותיו של מרגו הפכו להיות הבסיס לארגונו של החיל ולתפקידו בצה"ל. לאחר שדחה הצעה להתמנות למפקד החיל, שב לדרום אפריקה, בה הגיע במשך השנים לכהונת שופט בבית המשפט העליון במדינה.

קורות חייו

ססיל מרגו נולד ביוהנסבורג ב10 ביולי 1915 (כ"ח בתמוז תרע"ה). הוא היה בנם החמישי של סול לואיס מרגו ואמיליה הילסון, מהגרים יהודים ממזרח אירופה. הוא למד משפטים באוניברסיטת וויטווטרסראנד (University of the Witwatersrand) ביוהנסבורג, והחל לעבוד כעורך דין.^[1]

במלחמת העולם השנייה שירת מרגו כטייס מפציצים בינוניים בחיל האוויר הדרום-אפריקאי. הוא נלחם בקרבות בזירת הים התיכון, בצפון אפריקה ובאיטליה. בסך הכל השתתף בכ-190 גיחות מבצעיות, ב-100 מתוכן כמפקד טייסת. הוא קודם לדרגת קולונל ולתפקיד מפקד כנף. בתפקיד זה פיקד על כנף 24 של חיל האוויר הדרום-אפריקאי, שהפעילה מפציצים בינוניים מדגם מרטין B-26 מראודר.

על לחימתו עוטר מרגו באות השירות המצוין ובצלב התעופה המצוינת.

חיל האוויר הישראלי

לאחר מלחמת העולם שב מרגו לדרום אפריקה ולקריירה כעורך דין, וזכה להצלחה רבה. ואולם, ב1948 קיבל מרגו מברק דחוף מדוד בן-גוריון, שביקש ממנו להגיע לישראל בדחיפות ולשמש כיועצו האישי להקמת חיל האוויר הישראלי. מרגו מספר בזיכרונותיו כי חש חובה אישית להיענות לבקשה, למרות שכבר היה נשוי ואב לילד.

הסיבה לבקשתו הדחופה של בן גוריון הייתה ויכוח פנימי סוער שהתנהל בצמרת צה"ל, שזה עתה נוסד, לגבי מקומו וסמכויותיו של חיל האוויר. הפיקוד העליון של צה"ל ראה בחיל האוויר חיל מסייע, כמו חיל התותחנים. מכיוון שכך, ראה המטכ"ל את חיל האוויר ככפוף לו בכל ההיבטים: על פי תפיסה זו כל ענייני החיל, כמו חימוש, לוגיסטיקה ותחזוקה, קשר, תובלה, כוח אדם ושלישות ואף מודיעין אמורים להגיע מהמעטפת הכלל צה"לית כמו כל חיל אחר. היבט בולט של תפיסה זו הייתה ההנחה שמפקד החיל אינו חייב להיות טייס, אלא קצין בכיר שיידע לנהל את החיל על פי כללי הניהול והפיקוד של כל חיל אחר. כך התמנה ישראל עמיר למפקד הראשון של חיל האוויר, למרות שלא היה לו עבר כאיש תעופה.^[2]

בניגוד לתפיסה זו עמדו ראשי חיל האוויר על כך שעצמאותו של החיל חייבת להישמר, וכי על החיל להיות כפוף ישירות לרמטכ"ל. לתפיסתם, לחיל האוויר יש משימות ייחודיות, הדורשות שהחיל יהיה עצמאי ברוב התחומים שהוזכרו לעיל, הן בתחומים מבצעיים ומודיעיניים והן בתחומים ארגוניים ולוגיסטיים. ראשי החיל דרשו שמפקדם יהיה טייס, ואף הצביעו על מועמד - אהרן רמז, ששירת כטייס קרב בחיל האוויר המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה בזירת מערב אירופה. ואולם, רמז היה פלייט סרג'נט בלבד (באנגלית: Flight Sergent, סמל טיס, דרגה המקבילה בערך לדרגת רב סמל מתקדם בצה"ל), וכך לא נשמעה דעתו מול הפיקוד הבכיר של צה"ל.^[3]^[4]

בנוסף לוויכוח על המבנה הארגוני חשו אנשי חיל האוויר שוני תרבותי עמוק בינם לבין שאר צה"ל: רוב אנשי צוות האוויר באותו זמן היו מתנדבים מחוץ לארץ (שנקראו מח"ל). בניגוד לרוב המתנדבים, אלה שהגיעו לחיל האוויר לא היו יהודים, והיו רגילים להתנהגות המקובלת בחילות אוויר זרים: ”בשבילם עדיין היינו אלמנט זר. השפה הרשמית שלנו הייתה אנגלית. הטייסים שלנו גרו בבתי מלון, השתכרו והרסו בארים בתל אביב, בזמן שכל האחרים ישנו בשוחות”.^[5]

המחלוקת יצרה קשיים עמוקים בתפקוד חיל האוויר, שהגיעו לשיאם לאחר קרבות עשרת הימים, באמצע יולי 1948. הפיקוד העליון האשים את חיל האוויר בכישלונות מבצעיים ובחוסר יעילות. אהרן רמז האשים בתגובה את הפיקוד העליון בכך שאינו מאפשר לחיל האוויר את התנאים הדרושים להצלחתו.^[6] היה ברור שיש צורך בצעדים עמוקים, ובעצת מתנדבים מדרום אפריקה פנה בן גוריון לססיל מרגו וביקש ממנו להגיע לארץ ולסייע בארגון חיל האוויר.

מרגו הגיע לארץ ב12 ביולי, ולאחר כמה שבועות הגיש לבן גוריון את המלצותיו. מרגו קבע שהיעד העיקרי של חיל האוויר צריך להיות השמדת כוחו האווירי של האויב, ולקראת יעד זה צריך חיל האוויר להתארגן - מבצעית, ארגונית ומקצועית. חיל האוויר, על פי המלצותיו של מרגו, צריך להיות כפוף ישירות לרמטכ"ל, ולהיות בעל עצמאות ארגונית.

יר הישראלי. הוא דרש כי בראש ובראשונה יציב לעצמו חיל-האוויר יעד מרכזי אחד, עליו תתבסס התשתית שלו וארגונו מחדש של החיל. היעד הראשון במעלה, לדעתו של מרגו, היה השמדת הכוח האווירי של האויב. יעד זה מחייב בניית כוח מחץ עצמאי, מצויד בהתאם למטרתו, מאורגן כהלכה ומאויש במיטב הכוחות המקצועיים.

פסיקה זו של מרגו נראתה תלושה מן המציאות הקיימת. החיל כלל לא היה מאורגן כראוי אפילו כדי למנוע את הסיוע האווירי של האויב לכוחותיו היבשתיים, שלא לדבר על השמדת כוחו האווירי של האויב. למרות זאת, היה בן-גוריון בין היחידים שראו בחזונו של מרגו את המפתח לעתידו של חיל-האוויר והפעיל את השפעתו, בסופו של דבר, למסד את מעמדו של החיל כזרוע עצמאית הכפופה לרמטכ"ל ולמשרד הביטחון.

בתחילה הייתה עצמאותו של חיל-האוויר חלקית בלבד. בנושאים לוגיסטיים, כמו דלק, מזון ותחבורה, היה החיל קשור בטבורו לצה"ל. עם זאת, ניתנה לחיל הצעיר עצמאות בנושאי הרכש של הציוד המבצעי. חיל-האוויר קיבל סמכות נפרדת ושיקול דעת עצמאי על- פי צרכיו ועדיפויותיו. על מנת להבטיח את קבלת ההחלטות הנכונות והוצאתן לפועל במירב היעילות, תבע מרגו משמעת פנימית וארגון מחדש של הקשר עם המטה הכללי. המהפכה הייתה חייבת גם ליצור ארגון חדש של מבנה המטה ויחידות החיל, עקב העובדה כי העבודה נעשתה באי סדר אשר גרם לא פעם לאותם ליקויים חמורים שנוצרו תוך כדי הקמתו של החיל ופעולתו הראשונית. לחיל לא היו כלל פקודות קבע, טפסים ונהלים מסודרים אפילו לא לאספקת דלק לטיסות מבצעיות. חלק מן העבודה במטה נעשתה באדישות יחסית ונדמה היה כי כל תהליך הארגון המסובך הזה יסתיים רק לאחר כמה שנים טובות. אולם לססיל מרגו היו תוכניות אחרות.

מרגו דרש לקצר את התהליך לשבועות עד חודשים ספורים ולהפקיד בידיו של חיל- האוויר את העצמאות האופרטיבית לכשיתחדשו הקרבות עם צבאות ערב. מתנגדיו של מרגו והיו רבים כאלה, ראו כי הוא זוכה לגיבוי מלא מצד ראש הממשלה ושר הביטחון וניסו לטרפד ככל האפשר את מהלכיו והמלצותיו. דוגמה טובה למלחמת המטה במרגו ניתן למצוא בדיון על דרישתו של מרגו לצייד את חיל-האוויר במערכות מכ"ם משוכללות ובהתנגדות הגורפת לכך במטה. טענתו העיקרית של מרגו הייתה שלא יתכן כי בצבא מודרני יסתמכו הטייסים על עיניהם בלבד כדי לזהות מטוסי אוייב. למרות הוויכוחים הסוערים ואיומי הפרישה הייתה ידו של מרגו על העליונה והחל תהליך רכישת מערכות המכ"ם.

עובדה זו והגיבוי לו זכה מרגו מבן-גוריון הביאו להגדלת כוחו של מרגו וסמכותו בהחלטות המטה בנוגע לחיל-האוויר. במהרה קודמו טייסים ונווטים לתפקידי מטה ומרגו החל באיוש חיל-האוויר ב"צברים" ילידי הארץ. עד אז היו רבים מאנשי חיל-האוויר טייסים יהודים ולא יהודים מחו"ל. מרגו טען כי חיל-האוויר הישראלי צריך להיות מורכב מישראלים ולא מאותם מתנדבים אשר עלולים לסכן את הצבא עם ההרפתקנות שלהם. מרגו טען כי טייס ישראלי המתגורר בארץ ישראל לעולם לא יסכן את בטחון המדינה ויציב אותה בראש סדר העדיפויות שלו. בקרב זה מעטו מתנגדיו והוא מצא שותפים רבים לרעיונותיו. דוד בן גוריון אף הציע לססיל מרגו את תפקיד מפקד חיל-האוויר, אך הלה סירב.

מאז ארגונו מחדש של חיל-האוויר, לאחר ההפוגה השנייה, החל צה"ל בניסיון להדוף את הכוחות המצריים מהנגב. בן-גוריון דרש מחיל-האוויר להוכיח את עצמו ולהשתתף במאבק. חיל-האוויר הטיס כל יום במשך חודשיים אלפי טונות של מזון, חיילים וציוד צבאי לנגב והשתתף בצורה פעילה בהדיפת המצרים בחזרה לסיני. חיל-האוויר פעל במקצועיות ובארגון מופתי בעת המבצע וססיל מרגו הוכיח את צדקת דרכו, את חשיבותו של חיל-האוויר ואת הפוטנציאל העצום שקיים בו. את פירות עבודתו של מרגו ממשיכה מדינת ישראל לקטוף עד היום. חיל-האוויר, הפועל גם היום על בסיס הנחותיו ומושגיו של מרגו, הוא ההוכחה הטובה ביותר לחשיבות העצומה של פעולתו בימיה הראשונים של המדינה. את דפוסי הפעולה, ארגון הכוח והעקרונות המנחים, ניתן לזהות גם כיום ברבים מן הגופים בחיל-האוויר הישראלי. לאחר שכיהן בין השאר כשופט בית-המשפט העליון בדרום אפריקה, נפטר ססיל מרגו בשנת 2000.^[2]

הערות שוליים

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

^ ססיל סטנלי מרגו באתר הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה.
^ ¹ ² דודי חורי, ‏כל ההתחלות קשות, באתר חיל האוויר הישראלי, 24 ביוני 2004.
^ ליאור שליין, ‏אהרון רמז ז"ל, המפקד השני (יולי 1948 - דצמבר 1950), באתר חיל האוויר הישראלי, 1 בדצמבר 1997.
^ אהרן רמז באתר על טייסת 41 בחיל האוויר המלכותי שבה שירת.
^ דברי אהרן רמז, כפי שהם מובאים בספר "עליונות אווירית", מאת אהוד יונאי, עמ' 46.
^ אהוד יונאי, עמ' 45.

[הלוחם-1] ססיל סטנלי מרגו באתר הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה.

[חורי-2] ¹ ² דודי חורי, ‏כל ההתחלות קשות, באתר חיל האוויר הישראלי, 24 ביוני 2004.

[3] ליאור שליין, ‏אהרון רמז ז"ל, המפקד השני (יולי 1948 - דצמבר 1950), באתר חיל האוויר הישראלי, 1 בדצמבר 1997.

[4] אהרן רמז באתר על טייסת 41 בחיל האוויר המלכותי שבה שירת.

[5] דברי אהרן רמז, כפי שהם מובאים בספר "עליונות אווירית", מאת אהוד יונאי, עמ' 46.

[6] אהוד יונאי, עמ' 45.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 31: / שורה 31: @@
 לאחר מלחמת העולם שב מרגו לדרום אפריקה ולקריירה כעורך דין, וזכה להצלחה רבה. ואולם, ב[[1948]] קיבל מרגו [[מברק]] דחוף מ[[דוד בן-גוריון]], שביקש ממנו להגיע לישראל בדחיפות ולשמש כיועצו האישי להקמת [[חיל האוויר הישראלי]]. מרגו מספר בזיכרונותיו כי חש חובה אישית להיענות לבקשה, למרות שכבר היה נשוי ואב לילד.
-הסיבה לבקשתו הדחופה של בן גוריון הייתה ויכוח פנימי סוער שהתנהל בצמרת [[צה"ל]], שזה עתה נוסד, לגבי מקומו וסמכויותיו של חיל האוויר. הפיקוד העליון של צה"ל ראה בחיל האוויר חיל מסייע, כמו [[חיל התותחנים]]. מכיוון שכך, ראה המטכ"ל את חיל האוויר ככפוף לו בכל ההיבטים: על פי תפיסה זו כל ענייני החיל, כמו [[חיל חימוש|חימוש]], [[לוגיסטיקה]] ותחזוקה, [[קשר רדיו|קשר]], [[תובלה צבאית|תובלה]], [[כוח אדם]] ו[[שלישות]] ואף [[מודיעין צבאי|מודיעין]] אמור חיל האוויר להיות חלק מהמערכת הכלל צה"לית כמו כל חיל אחר. היבט בולט של תפיסה זו הייתה ההנחה שמפקד החיל אינו חייב להיות [[טייס]], אלא קצין בכיר שיידע לנהל את החיל על פי כללי הניהול והפיקוד של כל חיל אחר. כך התמנה [[ישראל עמיר]] למפקד הראשון של חיל האוויר, למרות שלא היה לו עבר כאיש תעופה.{{הערה|{{אתר חיל האוויר|דודי חורי|כל ההתחלות קשות|1327-22380|24 ביוני 2004}}.}}
+הסיבה לבקשתו הדחופה של בן גוריון הייתה ויכוח פנימי סוער שהתנהל בצמרת [[צה"ל]], שזה עתה נוסד, לגבי מקומו וסמכויותיו של חיל האוויר. הפיקוד העליון של צה"ל ראה בחיל האוויר חיל מסייע, כמו [[חיל התותחנים]]. מכיוון שכך, ראה המטכ"ל את חיל האוויר ככפוף לו בכל ההיבטים: על פי תפיסה זו כל ענייני החיל, כמו [[חיל חימוש|חימוש]], [[לוגיסטיקה]] ותחזוקה, [[קשר רדיו|קשר]], [[תובלה צבאית|תובלה]], [[כוח אדם]] ו[[שלישות]] ואף [[מודיעין צבאי|מודיעין]] אמורים להגיע מהמעטפת הכלל צה"לית כמו כל חיל אחר. היבט בולט של תפיסה זו הייתה ההנחה שמפקד החיל אינו חייב להיות [[טייס]], אלא קצין בכיר שיידע לנהל את החיל על פי כללי הניהול והפיקוד של כל חיל אחר. כך התמנה [[ישראל עמיר]] למפקד הראשון של חיל האוויר, למרות שלא היה לו עבר כאיש תעופה.{{הערה|שם=חורי|{{אתר חיל האוויר|דודי חורי|כל ההתחלות קשות|1327-22380|24 ביוני 2004}}.}}
 בניגוד לתפיסה זו עמדו ראשי חיל האוויר על כך שעצמאותו של החיל חייבת להישמר, וכי על החיל להיות כפוף ישירות לרמטכ"ל. לתפיסתם, לחיל האוויר יש משימות ייחודיות, הדורשות שהחיל יהיה עצמאי ברוב התחומים שהוזכרו לעיל, הן בתחומים מבצעיים ומודיעיניים והן בתחומים ארגוניים ולוגיסטיים. ראשי החיל דרשו שמפקדם יהיה טייס, ואף הצביעו על מועמד - [[אהרן רמז]], ששירת כ[[טייס קרב]] ב[[חיל האוויר המלכותי]] הבריטי במלחמת העולם השנייה בזירת מערב אירופה. ואולם, רמז היה פלייט סרג'נט בלבד (ב[[אנגלית]]: Flight Sergent, סמל טיס, דרגה המקבילה בערך לדרגת [[רב סמל מתקדם]] בצה"ל), וכך לא נשמעה דעתו מול הפיקוד הבכיר של צה"ל.{{הערה|{{אתר חיל האוויר|[[ליאור שליין]]|אהרון רמז ז"ל, המפקד השני (יולי 1948 - דצמבר 1950)|969-16581|1 בדצמבר 1997}}.}}{{הערה|[http://brew.clients.ch/raf41sqdn.htm אהרן רמז] באתר [http://brew.clients.ch/raf41sqdn.htm על טייסת 41] בחיל האוויר המלכותי שבה שירת.}}
+בנוסף לוויכוח על המבנה הארגוני חשו אנשי חיל האוויר שוני תרבותי עמוק בינם לבין שאר צה"ל: רוב אנשי [[צוות אוויר|צוות האוויר]] באותו זמן היו [[מח"ל|מתנדבים מחוץ לארץ]] (שנקראו מח"ל). בניגוד לרוב המתנדבים, אלה שהגיעו לחיל האוויר לא היו יהודים, והיו רגילים להתנהגות המקובלת בחילות אוויר זרים: {{ציטוטון|בשבילם עדיין היינו אלמנט זר. השפה הרשמית שלנו הייתה אנגלית. הטייסים שלנו גרו בבתי מלון, השתכרו והרסו בארים בתל אביב, בזמן שכל האחרים ישנו בשוחות}}.{{הערה|דברי אהרן רמז, כפי שהם מובאים בספר "עליונות אווירית", מאת אהוד יונאי, עמ' 46.}}
+המחלוקת יצרה קשיים עמוקים בתפקוד חיל האוויר, שהגיעו לשיאם לאחר [[קרבות עשרת הימים]], באמצע יולי 1948. הפיקוד העליון האשים את חיל האוויר בכישלונות מבצעיים ובחוסר יעילות. אהרן רמז האשים בתגובה את הפיקוד העליון בכך שאינו מאפשר לחיל האוויר את התנאים הדרושים להצלחתו.{{הערה|אהוד יונאי, עמ' 45.}} היה ברור שיש צורך בצעדים עמוקים, ובעצת מתנדבים מדרום אפריקה פנה בן גוריון לססיל מרגו וביקש ממנו להגיע לארץ ולסייע בארגון חיל האוויר.
+מרגו הגיע לארץ ב[[12 ביולי]], ולאחר כמה שבועות הגיש לבן גוריון את המלצותיו. מרגו קבע שהיעד העיקרי של חיל האוויר צריך להיות השמדת כוחו האווירי של האויב, ולקראת יעד זה צריך חיל האוויר להתארגן - מבצעית, ארגונית ומקצועית. חיל האוויר, על פי המלצותיו של מרגו, צריך להיות כפוף ישירות לרמטכ"ל, ולהיות בעל עצמאות ארגונית.
+יר הישראלי. הוא דרש כי בראש ובראשונה יציב לעצמו חיל-האוויר יעד מרכזי אחד, עליו תתבסס התשתית שלו וארגונו מחדש של החיל. היעד הראשון במעלה, לדעתו של מרגו, היה השמדת הכוח האווירי של האויב. יעד זה מחייב בניית כוח מחץ עצמאי, מצויד בהתאם למטרתו, מאורגן כהלכה ומאויש במיטב הכוחות המקצועיים.
+פסיקה זו של מרגו נראתה תלושה מן המציאות הקיימת. החיל כלל לא היה מאורגן כראוי אפילו כדי למנוע את הסיוע האווירי של האויב לכוחותיו היבשתיים, שלא לדבר על השמדת כוחו האווירי של האויב. למרות זאת, היה בן-גוריון בין היחידים שראו בחזונו של מרגו את המפתח לעתידו של חיל-האוויר והפעיל את השפעתו, בסופו של דבר, למסד את מעמדו של החיל כזרוע עצמאית הכפופה לרמטכ"ל ולמשרד הביטחון.
+בתחילה הייתה עצמאותו של חיל-האוויר חלקית בלבד. בנושאים לוגיסטיים, כמו דלק, מזון ותחבורה, היה החיל קשור בטבורו לצה"ל. עם זאת, ניתנה לחיל הצעיר עצמאות בנושאי הרכש של הציוד המבצעי. חיל-האוויר קיבל סמכות נפרדת ושיקול דעת עצמאי על- פי צרכיו ועדיפויותיו. על מנת להבטיח את קבלת ההחלטות הנכונות והוצאתן לפועל במירב היעילות, תבע מרגו משמעת פנימית וארגון מחדש של הקשר עם המטה הכללי. המהפכה הייתה חייבת גם ליצור ארגון חדש של מבנה המטה ויחידות החיל, עקב העובדה כי העבודה נעשתה באי סדר אשר גרם לא פעם לאותם ליקויים חמורים שנוצרו תוך כדי הקמתו של החיל ופעולתו הראשונית. לחיל לא היו כלל פקודות קבע, טפסים ונהלים מסודרים אפילו לא לאספקת דלק לטיסות מבצעיות. חלק מן העבודה במטה נעשתה באדישות יחסית ונדמה היה כי כל תהליך הארגון המסובך הזה יסתיים רק לאחר כמה שנים טובות. אולם לססיל מרגו היו תוכניות אחרות.
+מרגו דרש לקצר את התהליך לשבועות עד חודשים ספורים ולהפקיד בידיו של חיל- האוויר את העצמאות האופרטיבית לכשיתחדשו הקרבות עם צבאות ערב. מתנגדיו של מרגו והיו רבים כאלה, ראו כי הוא זוכה לגיבוי מלא מצד ראש הממשלה ושר הביטחון וניסו לטרפד ככל האפשר את מהלכיו והמלצותיו. דוגמה טובה למלחמת המטה במרגו ניתן למצוא בדיון על דרישתו של מרגו לצייד את חיל-האוויר במערכות מכ"ם משוכללות ובהתנגדות הגורפת לכך במטה. טענתו העיקרית של מרגו הייתה שלא יתכן כי בצבא מודרני יסתמכו הטייסים על עיניהם בלבד כדי לזהות מטוסי אוייב. למרות הוויכוחים הסוערים ואיומי הפרישה הייתה ידו של מרגו על העליונה והחל תהליך רכישת מערכות המכ"ם.
+עובדה זו והגיבוי לו זכה מרגו מבן-גוריון הביאו להגדלת כוחו של מרגו וסמכותו בהחלטות המטה בנוגע לחיל-האוויר. במהרה קודמו טייסים ונווטים לתפקידי מטה ומרגו החל באיוש חיל-האוויר ב"צברים" ילידי הארץ. עד אז היו רבים מאנשי חיל-האוויר טייסים יהודים ולא יהודים מחו"ל. מרגו טען כי חיל-האוויר הישראלי צריך להיות מורכב מישראלים ולא מאותם מתנדבים אשר עלולים לסכן את הצבא עם ההרפתקנות שלהם. מרגו טען כי טייס ישראלי המתגורר בארץ ישראל לעולם לא יסכן את בטחון המדינה ויציב אותה בראש סדר העדיפויות שלו. בקרב זה מעטו מתנגדיו והוא מצא שותפים רבים לרעיונותיו. דוד בן גוריון אף הציע לססיל מרגו את תפקיד מפקד חיל-האוויר, אך הלה סירב.
+מאז ארגונו מחדש של חיל-האוויר, לאחר ההפוגה השנייה, החל צה"ל בניסיון להדוף את הכוחות המצריים מהנגב. בן-גוריון דרש מחיל-האוויר להוכיח את עצמו ולהשתתף במאבק. חיל-האוויר הטיס כל יום במשך חודשיים אלפי טונות של מזון, חיילים וציוד צבאי לנגב והשתתף בצורה פעילה בהדיפת המצרים בחזרה לסיני. חיל-האוויר פעל במקצועיות ובארגון מופתי בעת המבצע וססיל מרגו הוכיח את צדקת דרכו, את חשיבותו של חיל-האוויר ואת הפוטנציאל העצום שקיים בו. את פירות עבודתו של מרגו ממשיכה מדינת ישראל לקטוף עד היום. חיל-האוויר, הפועל גם היום על בסיס הנחותיו ומושגיו של מרגו, הוא ההוכחה הטובה ביותר לחשיבות העצומה של פעולתו בימיה הראשונים של המדינה. את דפוסי הפעולה, ארגון הכוח והעקרונות המנחים, ניתן לזהות גם כיום ברבים מן הגופים בחיל-האוויר הישראלי. לאחר שכיהן בין השאר כשופט בית-המשפט העליון בדרום אפריקה, נפטר ססיל מרגו בשנת 2000.{{הערה|שם=חורי}}
 ==הערות שוליים==

	הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
	אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.