חרקוב

שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
סוג לא תואם [ אוכלוסייה ]
פרמטרים [ תאריך יסוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ צפיפות אוכלוסייה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרי חובה [ סוג יישוב ] חסרים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

חרקוב (centre of oblast)
Харків

סמל חרקוב דגל חרקוב דגל חרקוב
מדינה / טריטוריה	אוקראינה
מושל	Ihor Terekhov
רשות מחוקקת	עיריית חרקוב
שפה רשמית	אוקראינית
תאריך ייסוד	1654
שטח	מעל 300 קמ"ר קמ"ר
גובה	152 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בcentre of oblast	1,754,123 לפי מפקד 2,005 (1 בינואר 2022)
קואורדינטות	49°59′33″N 36°13′52″E
אזור זמן	UTC+2
www.kharkov.ua

חרקוב (אוקראינית: Харків; רוסית: Харьков) היא העיר השנייה בגודלה באוקראינה, לאחר קייב, הבירה.

חרקוב היא המרכז של מחוז חרקיב, היא נמצאת בצפון מזרח אוקראינה ואוכלוסייתה מונה כיום 1,754,123 (2005). חרקוב מהווה את אחד ממרכזי התעשייה, התרבות וההשכלה החשובים של אוקראינה.

התעשייה והמחקר בחרקוב מתרכזים בתחומי ייצור הנשק והמכונות. ישנם מאות מפעלי תעשייה בעיר והגדולים בהם הם: "זאבוד מאלישבה" המפורסם (בעבר שימש לייצור טנקים), "חרטון" (תעשיה אווירית ומכשירים לכורים גרעיניים), "חה טה זה", מפעל הטרקטורים של חרקוב ו"טורבאטום" (ייצור טורבינות)

בעיר פועלת מערכת רכבת תחתית באורך 34 קילומטרים ו־28 תחנות. "כיכר החירות" במרכז חרקוב (פלושה סבובודי) היא כיכר העיר הגדולה ביותר באירופה והשנייה בעולם לאחר כיכר טיאנאנמן בסין.

היסטוריה

חרקוב נוסדה במאה ה־17 בשנות 1654-55, כמרכז לחייל הקוזקי של אוקראינה הסלובודית. בשנת 1765 האיגודים הקוזקיים בוטלו וחרקוב התחילה לשמש כבירת חבל (גוברניה) של חרקוב. פעלה בה אוניברסיטה משנת 1805. במהלך השנים הראשונות של השלטון הסובייטי (1917-1934) שימשה חרקוב כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה.

הקתדרלה בחרקוב

אוכלוסיית העיר גדלה משמעותית במהלך שנות השלושים, שנים בהן הרעב הכבד באוקראינה גרם לכפריים רבים לנטוש את כפריהם ולנדוד לעיר, בה קיוו להשיג עבודה ומזון.

במהלך מלחמת העולם השנייה חרקוב נכבשה בידי הנאצים ב24 באוקטובר 1941 על ידי הארמיה השישית של גנרל פון רייכנאו. אוכלוסייתה פונתה ברובה לאסיה התיכונה. חרקוב שוחררה על ידי הצבא האדום ונכבשה עוד פעמיים על ידי הנאצים עד לשחרורה הסופי ב־23 באוגוסט, 1943. 70% מהעיר נהרסו במהלך הקרבות, ועשרות אלפי מתושביה נהרגו.

לפני הגעת הנאצים, מפעל זאבוד מאלישבה הועבר בשלמותו לסיביר ושם המשיך לייצר את טנק ה־T-34 שהיווה את עמוד השדרה של הצבא האדום.

כיום בעיר 48% אוקראינים, 40% רוסים, 9% יהודים.

היהודים בחרקוב

באחד בשבט תרמ"ב (21 בינואר 1882) הקימה בחרקוב קבוצת צעירים יהודים משכילים את תנועת ביל"ו ("בית יעקב לכו ונלכה"), בעקבות הפרעות שנה קודם לכן. ב-1903 התקיימה בעיר ועידת חרקוב של מתנגדי תוכנית אוגנדה בקונגרס הציוני. ב1910 התחילה בנייתם של 2 בתי כנסת חדשים בעיר. בית הכנסת המרכזי לפי הפרויקט של גבירץ הושלם ב1913. ברבנות העיר משנת 1916 עד 1926 שימש הרב ישראל משה סלומון.בכיבוש הקומוניסטי בדצמבר 1919 יהודים קומוניסטים הקימו את ה"יבסקציה", המחלקה היהודית, שהשלטה על כל המוסדות היהודיים וסגרה אותם. בעקבות הטרור הקומוניסטי והגבלת חופש הביטוי היגרו פעילים יהודיים רבים מהעיר, ביניהם חתן פרס נובל בכלכלה סימון קוזנץ, הגביר ו. סויפר, הכנר מ.י. בוקיניק ורבים אחרים. חברי הבונד נאלצו באפריל 1921 להצטרף למפלגה הקומוניסטית, ולהתפרק למעשה. בשנות ה-30, כשחרקוב שימשה בירת אוקראינה, האוכלוסייה היהודית גדלה משמעותית ובעיר התגוררו אקדמאים ואנשי תרבות רבים. העיר שימשה מרכז לתרבות אידיש בברית המועצות, בעיר פעלו 4 בתי ספר בשפה זאת, תיאטרון, יצאו מספר עיתונים, אך בסוף שנות ה-30 כל התרבות הזאת חוסלה. בשנת 1923 בית הכנסת נלקח מהקהילה היהודית ונהפך למועדון ספורט. בשנת 1939 האוכלוסייה היהודית של חרקוב הגיעה ל135,000 שהיוו 15.9% מהאוכלוסייה הכללית. רוב תושבי חרקוב פונו לסיביר ולאוזבקיסטן במהלך שנת 1941, ולפי המפקד הגרמני ב1941 היו בעיר רק 10,271 יהודים, שברובם מצאו את מותם בדרוביצקי יאר בין דצמבר 41 לינואר 42, כ400 איש, ברובם בגיל מתקדם,ביניהם אנשי אקדמיה ותרבות נשרפו חיים בבית הכנסת ברחוב גרז'דנסקיה. בשנות ה70 התקיימה בעיר קהילה יהודית בהנהלת הרב יופה. מ1989 עד 1997 כ15,000 יהודים עזבו את חרקוב, 70% מהם עלו לארץ. ב1989 אדוארד חודוס, אספן עתיקות מפורסם נבחר לשמש כראש הקהילה היהודית. יורי ליאחוביצקי התחיל להוציא עיתון "בשיח". ב1990 זאב אלקין הקים איגוד מורים לעברית בברית המועצות שמרכזו בחרקוב. ב1991 הגיע לעיר הרב משה מוסקוביץ כשליח חב"ד ונבחר לרב הראשי של חרקוב. הוא הקים בעיר ישיבה. ב1992 שלמה אסרף שליח האיגוד האורתודוקסי ובני עקיבא הקים מועדון סטודנטים ברחוב סומסקיה וכן הוא יסד את ליציום שעלבים לילדים יהודים מחרקוב ומהסביבה. רוב בוגריו עולים לארץ.

אתרים בחרקוב

• כיכר החרות-הכיכר השנייה בגודלה בעולם אחרי טיאננמן בבייג'ינג
• אנדרטה לטרס שבצ'נקו
• בנין גזפרום-תעשיית הגז
• בית הכנסת הגדול
• קתדרלת אוספנסקי

תושבים מפורסמים

• מקס עמנואל מנדלשטם-מראשי הטריטוריאליסטים
• איליה מצ'ניקוב-ביולוג ובקטריאלוג, עבד עם לואי פסטר
• יעקב ברנשטיין-קוגן-ממתנגדי תוכנית אוגנדה, מייסד הסיעה הדמוקרטית בקונגרס הציוני
• סיימון קוזנץ-חתן פרס נובל בכלכלה
• לב לנדאו-פיזיקאי, חתן פרס נובל
• יבגני ליפשיץ-עמיתו של לנדאו במכון לפיזיקה

מקורות

• האנציקלופדיה האלקטרונית היהודית ברוסית
• ויקיפדיה האנגלית