הבדלים בין גרסאות בדף "יאדביגה וייס-מרצינקייביץ'"

יאדביגה וייס התחילה מגיל מוקדם לשאוף לקריירה אתלטית, אבל בהתחלה נתקלה להתנגדות הנהלת בית הספר ושל אביה לפעילותה הספורטיבית מחוץ לכותלי בית הספר. לבסוף, עם גיבוי מצד אמה, נרשמה לאגודה הספורטיבית "סוקול" בפביאניצה והתאמנה במסגרתה בשלושה תחומים: ריצה, קפיצות, וזריקת דיסקוס. במקביל לפעילותה הסופרטיביתהספורטיבית, סיימה בשנת [[1931]] את בית הספר התיכון למסחר בלודז'. בשנת 1939 התחתנה יאדביגה וייס עם הנהג פרנצישק גרנטקייביץ' ולבני הזוג נולדו שני בנים: אנדזיי' ומאציי. בשנות הכיבוש הגרמני, שהתה הספורטאית בהתחלה בלודז ואחר כך בוורשה עצמה, ברובע ז'וליבוז'. בשנת 1943 היא ובעלה נעצרו ונחקרו חקירה קשה בכלא ה[[גסטפו]] בשדרות שוך. אחרי דיכוי [[מרד ורשה]] בורשה בשנת 1944, חזרה לעירה, פביאניצה, ובתום המלחמה שבה לפעילותה הספורטיבית התחרותית במסגרת DJS לודז והמועדון המקומי Włókniarz. אחרי מות בעלה בשנת [[1947]], נישאה יאדביגה וייס לשחקן הכדורסל טדאוש מרצינקייביץ'. במרץ 1949 הוענקה לה מדליית הזהב "סוקול". אחרי שבשנת [[1958]] פרשה מהספורט התחרותי, הקדישה את עצמה לעבודה כ[[מאמן|מאמנת]] בלודז' ובפביאניצה. על פעילותה בתחום הספורט עם נוער בעל צרכים מיוחדים קיבלה את האות "יורדאן". בהמשך זכתה יאדביגה וייס למחוות כבוד בגין מפעל חייה מצד עירה פבנאיניצה (לרבות אזרחות כבוד של היישוב) ומצד ממשלת ארצה.