הדיפת כדור ברזל הוא ספורטאולימפי, אחד ממקצועות הזריקה שבמסגרת ענף האתלטיקה. במסגרת ספורט זה אדם הודף (כלומר זורק) כדורברזל במשקל כבד (7.26 קילוגרם לגברים ו-4 קילוגרם לנשים) למרחק הרב ביותר. ספורט זה נחשב כחלק ממשפחת ענפי הכוח המתפרץ. המקצוע נלמד בבתי הספר כחלק מתוכנית הלימודים לחינוך גופני.
ההדיפה מתבצעת מתוך מעגל (בדרך כלל עשוי בטון) בקוטר 2.135 מטר. למעגל יש חלק קדמי, הפונה אל משטח דשא וחלק אחורי. בקדמת החלק הקדמי מותקנת מחיצה בגובה של כ-10 ס"מ הנקראת "מחסום כף-רגל" או "מפתן". משני צידי המחיצה יוצאות "קרניים" המצוירות בגיר על הדשא ויוצרות מקטע משולש (גיזרה או "סקטור").
ההודף יכול להיכנס למעגל מכל צד, עליו להצמיד את כדור הברזל לצווארו, צמוד לסנטר, בשקע עצם הבריח ולהדוף אותו, אל מחוץ למעגל, הרחק ככל האפשר בתוך תחום ה"סקטור" המצויר על הדשא, בתוך 60 שניות מן הרגע בו קראו בשמו. אסור ששום חלק מחלקי גופו של ההודף, כולל חלקי בגד או נעל, יגעו במחיצת כף הרגל או מחוצה לה עד לעצירתו הסופית של הכדור. על ההודף להמצא בתוך תחומי המעגל עד לעצירתו הסופית של הכדור ועליו לצאת מן המעגל מצידו האחורי.
המרחק אליו נהדף הכדור נמדד כמרחק בין נקודת המגע הראשונה של הכדור בקרקע והנקודה בה נחתך היקף המעגל עם הקו בין מרכז המעגל לנקודת מגע זו.
תחרויות של הטלת אבנים או עצמים כבדים אחרים ידועות מזמנים קדומים. הומרוס סיפר על תחרויות כאלה באיליאדה. המשקל הנוכחי של הכדור בתחרויות גברים נקבע ב-1860, וב-1906 נקבעו צורותיו ומידותיו של השטח שממנו הודפים. תחרויות הדיפת כדור ברזל מתקיימות באליפות העולם באתלטיקה, באולימפיאדות (ענף ספורט בסיסי באולימפיאדה מאז חידושה לגברים ומאז אולימפיאדת לונדון (1948) לנשים) ועוד. כן מתקיימות תחרויות בבתי ספר ובמכללות, במשקלי כדור מופחתים לפי גיל המשתתפים.
בדרך כלל ישנם שלושה "סיבובי" הדיפה לכל הודף משתתף. כל הדיפה נספרת למניין שלוש ההדיפות, אם פסל ההודף בשל אי-עמידה בכללים הוא אינו מורשה לחזור על ההדיפה. ההדיפה למרחק הרב ביותר נרשמת והזוכה הוא זה אשר נרשמה לו זריקה למרחק הרב ביותר.
