קפיצה לגובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האתלט השוודי סטפן הולם קופץ לגובה באליפות העולם באתלטיקה, אוסקה 2007
בתחרות קפיצה לגובה המתחרים נדרשים לקפוץ מעל מוט אופקי הממוקם בגובה מסוים, מבלי להפילו.

קפיצה לגובה היא תחרות אתלטיקה ומקצוע אולימפי בענף הקפיצות, בה המתחרים נדרשים לקפוץ מעל רף (מוט) אופקי הממוקם בגובה מסוים, מבלי להפילו. בנוסף למקצוע זה, ענף הקפיצות כולל את המקצועות קפיצה במוט, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת.

שיאי עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלבי הקפיצה מורכבים מהרצה, ניתור, מעוף ונחיתה. מרכיבי היכולת הגופנית הנדרשים מהאתלט הם: מהירות, כוח וכוח מתפרץ. בשלב ההרצה הקופץ צובר אנרגיה אופקית ועובר לאנרגיה אנכית במהלך הקפיצה. ההרצה נעשית בקשת כדי למקם את מרכז הכובד של הקופץ מתחת לרגל הניתור. הניתור נעשה על רגל אחת בלבד. בשלב המעוף יש להעביר את כל הגוף מעל הרף.

חוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכמה של קפיצה בסגנון גלילת הבטן, שהייתה מקובלת עד שנכנס לשימוש סגנון הפוסברי.
האתלט האמריקני אירווינג בקסטר, שיאן עולמי בקפיצה לגובה ובקפיצה למוט, מתחרה באולימפיאדת פריז (1900).

בתחילת התחרות הרף מוצב בגובה נמוך יחסית. כל קופץ יכול להחליט האם להשתתף בסיבובים המוקדמים ואת הגובה בו הוא רוצה להתחיל. לכל מתחרה שלוש הזדמנויות בכל גובה, מתחרה שנפסל (כלומר: מפיל את הרף) שלוש פעמים רצופות נושר מהתחרות. מתחרה גם רשאי לפסוח על ההזדמנויות השנייה והשלישית ולעבור לגובה הבא. המתחרה שמצליח לעבור את הגובה הגבוה ביותר מנצח בתחרות. אם שני קופצים או יותר עברו את הגובה הגבוה ביותר, המנצח יהיה הקופץ שצבר פחות פסילות בגובה האחרון אותו עבר. אם עדיין אין הכרעה, מנצח מי שמספר הפסילות הכללי שלו היה הנמוך ביותר. אם הקופצים צברו מספר זהה של פסילות, מתקיימת קפיצה מכריעה לקביעת המנצח. הכרעה מושגת רק כאשר אחד מהקופצים עבר את הרף והשני הפילו. בשלב ראשון הם מקבלים קפיצה רביעית בגובה בו הם נכשלו. אם שניהם נכשלים מורידים את הרף לגובה האחרון אותו עברו וכל אחד מקבל ניסיון נוסף. אם ושניהם עברו מעלים שוב לגובה בו הם נכשלו וכך הלאה עד השגת הכרעה.

הרף בקפיצה לגובה עשוי מפלסטיק מועשר בזכוכית או מאלומיניום. השימוש בחומרים אחרים מותר, אך ישנן מגבלות על משקל הרף ועל גמישותו. אורך הרף הוא ארבעה מטרים בקירוב, והוא בעל חתך רוחב עגול, משולש או מרובע. בעזרת שתי נקודות מרובעות בקצה הרף, הוא מונח על שתי קורות אנכיות בגובה מסוים. הגובה נמדד מהרצפה ועד לקצה העליון של החלק הנמוך ברף. מיד מאחורי הרף נמצא מזרן מרופד המבטיח נחיתה בטוחה. על אף שהקופצים עשויים לגעת ברף בזמן הקפיצה, פסילה תירשם רק אם הרף נפל. במקרה והרף נופל לאחר שהקופץ כבר קם מהמזרן, זו אינה פסילה משום שניתן להאשים גורמים חיצוניים בנפילתו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלופה האולימפית הראשונה, אתל קתרווד מקנדה

תחרות הקפיצה לגובה המתועדת הראשונה התקיימה בסקוטלנד בראשית המאה ה-19.

סגנון המספרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדה הראשונה בעת החדשה, אולימפיאדת אתונה (1896) נערכה תחרות קפיצה לגובה לגברים. התחרות לנשים התקיימה לראשונה באולימפיאדת אמסטרדם (1928). הקופצים הראשונים היו רצים לעבר הרף בצורה ישרה או קפצו בסגנון המספרת (אנ'). בשיטת המספרת, הקופצים רצו לעבר הרף במסלול אלכסוני, העבירו מעבר לרף את הרגל הקרובה אליו, ולאחר מכן את הרגל השנייה, בתנועת המזכירה תנועת מספריים. לקראת סוף המאה, השתכללו הסגנונות. הקופץ האירי-אמריקאי מ.פ. סוויני פיתח סגנון המתאפיין בכך שהקופץ משטח את גבו כשהוא עובר מעל הרף. בעזרת סגנון זה העמיד סוויני את השיא העולמי על 1.97 מטר, ב-1895. בין הקופצות לגובה, ניתן לציין את פאני בלנקרס-קואן מהולנד שקבעה שיא עולם חדש 1.71 מטר בשנת 1943 שיא שהחזיק מעמד עד לשנת 1951 ואת יולנדה באלאש מרומניה שהשתמשה בסגנון מספרת משופר, כשקבעה את שיאה העולמי הראשון, 1.75 מטר בשנת 1956 והעמידה אותו לבסוף על 1.91 מטר בשנת 1961, שיא שהחזיק מעמד עד לשנת 1971.

סגנון גלילת הבטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמריקאי אחר, מ.פ. הורין, פיתח סגנון יעיל אף יותר. סגנון גלילת הבטן. בסגנון שפיתח הורין הקופץ רץ לעבר הרף במסלול אלכסוני, אך מתרומם בעזרת הרגל הקרובה לרף כשהרגל הרחוקה ממנו מרימה את הגוף מעל הרף, כשפניו לעבר הרף. הורין העמיד את השיא העולמי על 2.01 מטר ב-1912. סגנונו של הורין היה הנפוץ באולימפיאדת ברלין (1936) בה ניצח קורנליוס ג'ונסון לאחר שקבע תוצאה של 2.03 מטר.

בארבעת העשורים הבאים שלטו בענף קופצים אמריקאים וסובייטים, תוך פיתוח סגנון קפיצה חדש. צ'ארלס דומאס קבע שיא עולמי של 2.13 מטר ב-1956, וארבע שנים מאוחר יותר, ב-1960, העמיד ג'ון תומאס את השיא על 2.23 מטר. בארבע השנים הבאות שלט בענף ולרי ברומל מברית המועצות. בעזרת הרצה מהירה ביותר הצליח הקופץ הסובייטי האלגנטי להעמיד את השיא העולמי על 2.28 מטר ולזכות במדליית זהב באולימפיאדת טוקיו (1964), לפני שתאונת אופנוע, בה היה מעורב, הובילה לסיום הקריירה שלו. הקופץ האחרון שקבע שיא עולמי תוך שימוש בסגנון זה היה ולדימיר ישצ'נקו שקפץ לגובה של 2.33 מטר ב-1977 ולאחר מכן 2.35 מטר ב-1978. הקופצת האחרונה שקבעה שיא עולם תוך שימוש בסגנון זה הייתה רוזמרי אקרמן ממזרח גרמניה, 2.00 מטר.

סגנון פוסברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמנים אמריקאים, כולל מי שהיה פעמיים אלוף ה-NCAA (ליגת המכללות האמריקאית), פרנק קוסטלו מאוניברסיטת מרילנד, נהרו לברית המועצות על מנת ללמוד מברומל וממאמניו. אך היה זה דווקא קופץ אמריקאי מאוניברסיטת אורגון סטייט, דיק פוסברי, שהרים את ענף הקפיצה לגובה לגבהים חדשים. תוך ניצול המשטח הגבוה והרך ששימש לנחיתה שלאחר הקפיצה, פוסברי שכלל את הסגנון המיושן של סוויני. פוסברי כיוון עצמו מעל הרף כך שראשו וכתפיו יעברו ראשונים מעל הרף ולאחר מכן יעבור הגב. לאחר שפוסברי השתמש בסגנונו הייחודי באולימפיאדת מקסיקו (1968), וזכה במדליית הזהב, הסגנון פשט בתוך עשר שנים ברחבי העולם והפך לסגנון הדומיננטי בתחרויות הקפיצה לגובה הבינלאומיות. זהו הסגנון היחיד במקצוע הקפיצה לגובה שקרוי על שמו של האדם שפיתח אותו.

בין הקופצים המפורסמים שבאו בעקבות פוסברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון הפוסברי שולט בכל התחרויות הרציניות בענף הקפיצה לגובה.

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון ה-2.00 (אצטדיון ואולם)[עריכת קוד מקור | עריכה]

67 קופצות לגובה עברו גובה של 2.00 ויותר:

מועדון ה-2.40 מטר (אצטדיון ואולם)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם מדינה שיא אישי שנת קביעת השיא
חאבייר סוטומאיור קובהFlag of Cuba.svg  קובה 2.45 מטר 1993
מועתז עיסא בראשים קטר (מדינה)Flag of Qatar.svg  קטר 2.43 מטר 2014
פטריק סיוברג שוודיהFlag of Sweden.svg  שוודיה 2.42 מטר 1987
קרלו טרנהרדט גרמניהFlag of Germany.svg  גרמניה 2.42 מטר (אולם) 1988
בודן בונדרנקו אוקראינהFlag of Ukraine.svg  אוקראינה 2.42 מטר 2014
איוואן אוחוב רוסיהFlag of Russia.svg  רוסיה 2.42 מטר (אולם) 2014
איגור פאקלין ברית המועצותFlag of the Soviet Union.svg  ברית המועצות 2.41 מטר 1985
רודולף פוברניצין ברית המועצותFlag of the Soviet Union.svg  ברית המועצות 2.40 מטר 1985
סורין מאטיי רומניהFlag of Romania.svg  רומניה 2.40 מטר 1990
צ'ארלס אוסטין ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית 2.40 מטר 1991
הוליס קונווי ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית 2.40 מטר (אולם) 1991
ויאצ'סלב ורונין רוסיהFlag of Russia.svg  רוסיה 2.40 מטר 2000
סטפן הולם שוודיהFlag of Sweden.svg  שוודיה 2.40 מטר (אולם) 2005
אנדריי פרוצנקו אוקראינהFlag of Ukraine.svg  אוקראינה 2.40 מטר 2014
דרק דרואין קנדהFlag of Canada.svg  קנדה 2.40 מטר 2014
אלכסיי דמיטריק רוסיהFlag of Russia.svg  רוסיה 2.40 מטר (אולם) 2014

קפיצה לגובה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהובה קריביצקי - אלופת אסיה, אלופת ושיאנית ישראל בשנות ה-50 (1.55.5 מטר)
  • מיכל למדני - אלופת ושיאנית ישראל בשנות ה-60 (1.67 מטר)
  • אורית אברמוביץ' - אלופת אסיה, אלופת ושיאנית ישראל בשנות ה-70 (1.78 מטר)
  • גבי רוזן - אלופת ישראל ושיאנית ישראל בשנות ה-80 (1.81 מטר)
  • אולגה קורקולינה - 4 פעמים ברציפות (2002-1999) אלופת ישראל ושיאנית ישראל (1.87 מטר)
  • דניאל פרנקל - פעמיים ברציפות אלופת ישראל (2010, 2011) מחזיקה בשיא הישראלי בקפיצה לגובה לנשים - 1.94 מטר (נקבע ב-5 במרץ 2011 באליפות אירופה באולם בפריז) ומחזיקה בתוצאה הטובה ביותר באצטדיון (1.92 מטר) ביחד עם מעיין שחף[1]
  • מעיין שחף - 6 פעמים אלופת ישראל (2009-2007, 2014-2012) ומחזיקה בתוצאה הטובה ביותר באצטדיון בקפיצה לגובה לנשים ביחד עם דניאל פרנקל (1.92 מטר)

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה אנגל - 5 פעמים ברציפות אלוף ישראל (1963-1959) ושיאן ישראל בקפיצה לגובה במשך כ-7 שנים (1.90 מטר)
  • יאיר לובין - 5 פעמים ברציפות אלוף ישראל (1972-1968) ושיאן ישראל בקפיצה לגובה (1.94 מטר)
  • אורי בראון - הקופץ הישראלי הראשון שעבר לראשונה את "מחסום" 2 מטרים[2]
  • גדעון הרמט - 6 פעמים ברציפות אלוף ישראל ושיאן ישראל במשך 11 שנים בקפיצה לגובה בשנות ה-80 (2.17 מטר)
  • רוגל נחום - אלוף ישראל ושיאן ישראל (2.18 מטר)
  • איתי מרגלית - אלוף ישראל 8 פעמים (1994-1989, 1997 ו-1998) ושיאן ישראל בקפיצה לגובה (2.27 מטר)
  • קונסטנטין מטוסביץ' - שיאן ישראל בקפיצה לגובה, 2.36 מטר, נקבע בשנת 2000. הישגו הבולט של מטוסביץ' הוא מקום חמישי באולימפיאדת סידני (2000)
  • ניקי פאלי - 5 פעמים אלוף ישראל (2005–2008 ו-2013). בעל התוצאה השנייה בטיבה של קופץ ישראלי, 2.30 מטר, נקבעה באליפות ישראל ביולי 2000
  • דמיטרי קרויטר - 5 פעמים אלוף ישראל (2009, 2011, 2012, 2014, 2015), אלוף העולם לקאדטים ואלוף האולימפי לנוער בעל התוצאה השלישית בטיבה של קופץ ישראלי (2.29 מטר)

האלופות והאלופים האולימפיים בקפיצה לגובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלופות והאלופים העולמיים בקפיצה לגובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]