ג'ורג'ו וזארי

ג'ורג'ו וזארי
Giorgio Vasari

דיוקן עצמי
לידה	30 ביולי 1511 ארצו, רפובליקת פירנצה
פטירה	27 ביוני 1574 (בגיל 62) פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה
שם לידה	Giorgio II Vasari
תקופת הפעילות	1527–1574 (כ־47 שנים)
תחום יצירה	ציור רנסנס, אדריכלות
זרם באמנות	רנסאנס
הושפע על ידי	Guillaume de Marcillat
יצירות ידועות	גלריית אופיצי, חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר
פרסים והוקרה	מסדר הדרבן המוזהב
בן או בת זוג	Niccolosa Bacci

ג'ורג'ו וזארי (באיטלקית: Giorgio Vasari;‏ 30 ביולי 1511 - 27 ביוני 1574) היה צייר ואדריכל איטלקי. ידוע בעיקר בשל הביוגרפיות שכתב על אמנים איטלקיים רבים.

ביוגרפיה

וזארי נולד בעיר אַרֶצו שבחבל טוסקנה. בהמלצת בן-דודו, לוקה סיניורלי, הוא הפך לתלמידו של גוליאלמו דה מרסיליה, צייר ויטראז'ים. בגיל 16 הוא נשלח לפירנצה, למד שם ברוח ההומניסטית והכיר את מיכלאנג'לו, שציוריו השפיעו רבות על וזארי.

בשנת 1529 הוא ביקר לראשונה ברומא ולמד את יצירותיהם של רפאל ובני תקופתו. הציורים המנייריסטים של וזארי הוערכו יותר בתקופת חייו מאשר לאחר מכן. הוא הועסק על ידי פטרוני אמנות ממשפחת מדיצ'י ועבד ברחבי איטליה. רבים מציוריו שרדו עד היום, כשהחשובים מביניהם הם ציור הקיר והתקרה שהוא צייר במשך 10 שנים בפאלאצו וקיו בפירנצה, וציורי הקיר הלא גמורים בתוך הכיפה הענקית של הדואומו של פירנצה, אותם סיים הצייר פדריקו צוקרי.

וזארי היה יותר בולט כאדריכל מאשר כצייר. שער הכניסה של גלריית אופיצי, אותו תיכנן, מהווה יצירה ייחודית של תכנון אורבני המשמש גם ככיכר ציבורית וגם כרחוב ייחודי בסגנון הרנסאנס. וזארי גם בנה את המבנה המחבר בין האופיצי לארמון פיטי ומכסה את פונטה וקיו, הנקרא כיום מסדרון וזארי, על שמו של האמן.

וזארי נהנה ממוניטין רב בזמנו וצבר ממון רב. בשנת 1547 הוא בנה לעצמו מעון מרשים בעיר הולדתו, אותו הוא גם קישט בציורים רבים, שכיום משמש כמוזיאון לזכרו. הוא נבחר כאחד מחברי מועצת העיר, ולבסוף נבחר כראש המועצה.

בשנת 1563 הוא השתתף בייסוד האקדמיה לאמנויות של פירנצה ("Accademia del Disegno", כיום האקדמיה לאמנות של פירנצה), שבראשה עמד (באופן סמלי) מיכלאנג'לו.

וזארי מת בפירנצה ב-27 ביוני 1574.

חיי האמנים

השער של ספרו של וזארי על חיי האמנים

כהיסטוריון האמנות האיטלקי הראשון, וזארי ייסד ז'אנר חדש: אנציקלופדיה של ביוגרפיות של אמנים. ספרו, "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים המצוינים ביותר" (Le Vite delle più eccellenti pittori, scultori, ed architettori), שיצא לאור בשנת 1550 והוקדש לקוזימו דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה, משמש מקור חסר תקדים לחוקרי אמנות והיסטוריה כיום. הספר כולל מחקר יקר לאין ערוך של השיטות הטכניות בהן השתמשו באמנות של התקופה. וזארי היה הראשון שהשתמש במילה "רנסאנס" בדפוס. הספר שוכתב והורחב בשנת 1568 ונוספו לו פורטרטים של האמנים.

הספר נוטה מאוד לטובת האמנים הפלורנטינים, ומייחס להם את כל ההתפתחויות החדשות באמנות הרנסאנס, כגון המצאת אמנות הגילוף. אמנויות באזורים אחרים באירופה, ובעיקר אמנות ונציאנית, נתקלות בהתעלמות שיטתית בספר. בין המהדורה הראשונה לשנייה וזארי ביקר בוונציה ולכן במהדורה השנייה הוא נותן יותר יחס לאמנות הוונציאנית (ומכניס סוף סוף גם את טיציאן לספר), אולם עדיין הספר נשאר לא נייטרלי.

בתוך הביוגרפיות של וזארי ניתן למצוא רכילויות משעשעות רבות. רבות מהאנקדוטות שלו נראות אמיתיות, אולם ככל הנראה רובן המצאת דמיונו. אנקדוטות אחרות הן בדיות ברורות, כמו הסיפור על ג'וטו הצעיר שצייר זבוב על ציור של מורו צ'ימבואה, לאחר שזה האחרון ניסה במשך זמן רב להעיף זבוב אמיתי מהציור. אולם רוב ההערות האסתטיות של וזארי היו מדויקות וללא משוא פנים. הוא לא ניסה לחקור לגבי תאריכים מדויקים, כפי שעושים היסטוריונים מודרניים של האמנות. הביוגרפיות שלו נכונות ביותר לגבי האמנים מתקופת חייו. למרות הבעיות העובדתיות הרבות בספרו של וזארי, הוא עדיין נחשב לקלאסיקה.

מיצירותיו של וזארי

• 
  ניצחון החיילים הפלורנטינים בקרב סן ויצ'נזו, ציור קיר פאלאצו וקיו
• 
  פרסאוס ואנדרומדה, פאלאצו וקיו
• 
  אליהו הנביא, גלריית אופיצי
• 
  לורנצו דה מדיצ'י, גלריית אופיצי
• 
  שישה משוררים טוסקניים: משמאל לימין:מרסיליו פיצ'ינו, כריסטופורו לנדינו, פרנצ'סקו פטרארקה, ג'ובאני בוקאצ'ו, דנטה אליגיירי, גווידו קוולקנטי.
• 
  ברנארדטו דה מדיצ'י במוזיאון בודה
• 
  שער הכניסה לגלריית אופיצי
• 
  מסדרון וזארי
• 
  חלק מציורי הקיר בתוך הכיפה הענקית של הדואומו של פירנצה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ורג'ו וזארי בוויקישיתוף

• גרסה מקוונת באנגלית של "חיי האמנים"
• גרסה להורדה