נדיז'דה מנדלשטם – הבדלי גרסאות
מ רובוט מוסיף: da:Nadezhda Mandelstam |
מ קישור |
||
שורה 6: | שורה 6: | ||
לאחר נישואיהם חיו אוסיפּ ונדיז'דה מנדלשטם ב[[אוקראינה]], [[סנקט פטרבורג|פטרוגרד]], [[מוסקבה]] ו[[גאורגיה]]. אוסיפּ נאסר ב-1934 בשל שיר [[סאטירה|סאטירי]] קצר על [[סטלין]] בשם "מכתם סטלין" שפרסם ב-1933, ונשלח ל[[גלות]] יחד עם נדיז'דה ל[[צ'רדין]] באזור [[פרם (עיר)|פרם]] ואחר־כך ל[[וורונז']]. |
לאחר נישואיהם חיו אוסיפּ ונדיז'דה מנדלשטם ב[[אוקראינה]], [[סנקט פטרבורג|פטרוגרד]], [[מוסקבה]] ו[[גאורגיה]]. אוסיפּ נאסר ב-1934 בשל שיר [[סאטירה|סאטירי]] קצר על [[סטלין]] בשם "מכתם סטלין" שפרסם ב-1933, ונשלח ל[[גלות]] יחד עם נדיז'דה ל[[צ'רדין]] באזור [[פרם (עיר)|פרם]] ואחר־כך ל[[וורונז']]. |
||
לאחר מאסרו השני של אוסיפּ מנדלשטם, ומותו עקב כך במחנה המעבר "וטוריה רחקה" סמוך ל[[ולדיווסטוק]] ב-[[1938]], ניהלה נדיז'דה מנדלשטם אורח חיים כשל [[נווד]]ת כשהיא מתחמקת ממעצרה הצפוי ומחליפה את מקום המגורים ואת מקום העבודה לעתים קרובות. לפחות במקרה אחד, |
לאחר מאסרו השני של אוסיפּ מנדלשטם, ומותו עקב כך במחנה המעבר "וטוריה רחקה" סמוך ל[[ולדיווסטוק]] ב-[[1938]], ניהלה נדיז'דה מנדלשטם אורח חיים כשל [[נווד]]ת כשהיא מתחמקת ממעצרה הצפוי ומחליפה את מקום המגורים ואת מקום העבודה לעתים קרובות. לפחות במקרה אחד, בקלינין (כיום [[טבר]]), הגיע ה[[נ.ק.ו.ד.]] לאוסרה יום אחד אחרי שנמלטה. |
||
כייעוד לחייה קבעה מנדלשטם לעצמה לשמר ולהדפיס את מורשת השירה של בעלה. היא הצליחה לשמור את רוב יצירותיו בעל פה כיוון שלא בטחה בשימור בכתב. |
כייעוד לחייה קבעה מנדלשטם לעצמה לשמר ולהדפיס את מורשת השירה של בעלה. היא הצליחה לשמור את רוב יצירותיו בעל פה כיוון שלא בטחה בשימור בכתב. |
גרסה מ־21:41, 20 באוגוסט 2007
נדיז'דה יקובלבנה מנדלשטם (רוסית Надежда Яковлевна Мандельштам, נולדה בשם: נדיז'דה חזין) (31 באוקטובר 1899 – 29 בדצמבר 1980) הייתה סופרת רוסיה ואשתו של המשורר אוסיפ מנדלשטם.
מנדלשטם נולדה בעיר סרטוב למשפחה יהודית ממעמד הביניים. את נעוריה עברה בעיר קייב, ולמדה אמנות לאחר שסיימה את הגימנסיה.
לאחר נישואיהם חיו אוסיפּ ונדיז'דה מנדלשטם באוקראינה, פטרוגרד, מוסקבה וגאורגיה. אוסיפּ נאסר ב-1934 בשל שיר סאטירי קצר על סטלין בשם "מכתם סטלין" שפרסם ב-1933, ונשלח לגלות יחד עם נדיז'דה לצ'רדין באזור פרם ואחר־כך לוורונז'.
לאחר מאסרו השני של אוסיפּ מנדלשטם, ומותו עקב כך במחנה המעבר "וטוריה רחקה" סמוך לולדיווסטוק ב-1938, ניהלה נדיז'דה מנדלשטם אורח חיים כשל נוודת כשהיא מתחמקת ממעצרה הצפוי ומחליפה את מקום המגורים ואת מקום העבודה לעתים קרובות. לפחות במקרה אחד, בקלינין (כיום טבר), הגיע הנ.ק.ו.ד. לאוסרה יום אחד אחרי שנמלטה.
כייעוד לחייה קבעה מנדלשטם לעצמה לשמר ולהדפיס את מורשת השירה של בעלה. היא הצליחה לשמור את רוב יצירותיו בעל פה כיוון שלא בטחה בשימור בכתב.
אחר מות סטלין השלימה נדיז'דה מנדלשטם את התזה שלה (1956) והורשתה לחזור למוסקבה (1958).
זיכרונותיה "תקווה כנגד תקווה" ו"אובדן התקווה", שהודפסו תחילה במערב, הן ניתוח אפי של חייה וביקורת על ההתדרדרות התרבותית והמוסרית של ברית המועצות משנות ה-20 ואילך. שמות ספריה הם משחקי מילים, משום שמשמעות המילה "נדיז'דה" ברוסית היא תקווה.
ב-1979 העבירה מנדלשטם את הארכיון שלה לאוניברסיטת פרינסטון. נדיז'דה מנדלשטם מתה במוסקבה ב-1980, בהיותה בת 81.
ספרה בעברית
- תקות השיר , זיכרונות, תרגם מרוסית י"מ חשון, ערכה וליוותה בהערות ליאורה שגב, הוצאת עם עובד, תל אביב, תשל"ח 1977.
- תקות השיר , כריכת הספר ותקצירו
לקריאה נוספת
- על נאדז’דה מנדלשטאם, מאת רות לבנית, נדפס ב"על המשמר", ינואר 1981.
- אאי : שירים ומסות, מאת אוסיפ מנדלשטם, תרגם מרוסית פטר קריקסונוב, ספרית פועלים, תל אביב, תש"ן 1990.