משבר אתיופיה – הבדלי גרסאות
מ שכתוב ראשית הערך, ההמשך לא ממש ברור; מה בדיוק היה המשבר? מהי "התגרות זו" שעליה מדובר בפסקה השנייה? |
נראה שזה תורגם מהערך האנגלי; שכתוב ההתחלה תוך תרגום מחדש מאנגלית |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{לשכתב|הטקסט לא ברור}} |
{{לשכתב|הטקסט לא ברור}} |
||
'''משבר אתיופיה''' היה משבר דיפלומטי שאירע לפני [[מלחמת העולם השנייה]], במסגרת הסכסוך בין [[אתיופיה]] ( |
'''משבר אתיופיה''' היה משבר דיפלומטי שאירע לפני [[מלחמת העולם השנייה]], במסגרת הסכסוך בין [[איטליה]] לבין [[אתיופיה]] (שהייתה ידועה אז באירופה בשם "אביסיניה"). המשבר חשף את חולשתו של [[חבר הלאומים]] ועודד את איטליה לכרות ברית עם גרמניה. |
||
איטליה ואתיופיה היו שתיהן חברות בחבר הלאומים, שהיו לו חוקים נגד תוקפנות. לאחר תקרית הגבול ב[[העימות בוואלוואל|וואלוואל]] שאירעה בין המדינות ב-[[1934]], פנתה [[אתיופיה]] לחבר הלאומים לתיווך, אך תגובת הארגון לא הייתה אפקטיבית. |
|||
למעשה, אומות רבות עבדו בנפרד מחבר הלאומים כדי לשמור את איטליה כבעלת בריתם. מעט לאחר פניית האתיופים לתיווך, נפגש [[משרד החוץ|שר החוץ]] ה[[צרפת|צרפתי]], [[פייר לאוואל]], עם [[בניטו מוסוליני]], ראש ממשלת איטליה, ב[[רומא]] והם חתמו על [[ההסכם הצרפתי-איטלקי]] בינואר [[1935]]. ההסכם נתן לאיטליה חלקים מ[[סומלילנד הצרפתית]] (כיום [[ג'יבוטי]]) הגדירה מחדש את מעמדם של האיטלקים ב[[תוניסיה]] (שהייתה אז בשלטון צרפת), ובעיקר נתן לאיטלקים יד חופשית בעימות עם [[אתיופיה]]. בתמורה לכך, קיוו הצרפתים לתמיכה איטלקית נגד התוקפנות של [[גרמניה הנאצית]]. |
|||
פוסטרים של בניטו הראו שליחת חיילים ל[[אריתריאה]] ול[[סומלילנד האיטלקית]], (כיום [[סומליה]]) שתי קולוניות שגבלו באתיופיה מצפון וממזרח. |
פוסטרים של בניטו הראו שליחת חיילים ל[[אריתריאה]] ול[[סומלילנד האיטלקית]], (כיום [[סומליה]]) שתי קולוניות שגבלו באתיופיה מצפון וממזרח. |
||
גרסה מ־18:29, 15 בינואר 2008
שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הטקסט לא ברור.משבר אתיופיה היה משבר דיפלומטי שאירע לפני מלחמת העולם השנייה, במסגרת הסכסוך בין איטליה לבין אתיופיה (שהייתה ידועה אז באירופה בשם "אביסיניה"). המשבר חשף את חולשתו של חבר הלאומים ועודד את איטליה לכרות ברית עם גרמניה.
איטליה ואתיופיה היו שתיהן חברות בחבר הלאומים, שהיו לו חוקים נגד תוקפנות. לאחר תקרית הגבול בוואלוואל שאירעה בין המדינות ב-1934, פנתה אתיופיה לחבר הלאומים לתיווך, אך תגובת הארגון לא הייתה אפקטיבית.
למעשה, אומות רבות עבדו בנפרד מחבר הלאומים כדי לשמור את איטליה כבעלת בריתם. מעט לאחר פניית האתיופים לתיווך, נפגש שר החוץ הצרפתי, פייר לאוואל, עם בניטו מוסוליני, ראש ממשלת איטליה, ברומא והם חתמו על ההסכם הצרפתי-איטלקי בינואר 1935. ההסכם נתן לאיטליה חלקים מסומלילנד הצרפתית (כיום ג'יבוטי) הגדירה מחדש את מעמדם של האיטלקים בתוניסיה (שהייתה אז בשלטון צרפת), ובעיקר נתן לאיטלקים יד חופשית בעימות עם אתיופיה. בתמורה לכך, קיוו הצרפתים לתמיכה איטלקית נגד התוקפנות של גרמניה הנאצית.
פוסטרים של בניטו הראו שליחת חיילים לאריתריאה ולסומלילנד האיטלקית, (כיום סומליה) שתי קולוניות שגבלו באתיופיה מצפון וממזרח.
הבריטים אכן ניסו להרגיע את המתיחות, ולשם כך שלחו את אנתוני אידן. מאמץ הבריטים נכשל ומוסוליני היה נחוש לכבוש את אתיופיה. תגובות אלו גררו את בריטניה להטלת אמברגו צבאי על איטליה ואתיופיה.
זמן קצר לאחר שחבר הלאומים ניקה את שני הצדדים מתקרית וואלווה, תקפה איטליה את אתיופיה והחלה המלחמה האתיופית-איטלקית השנייה. חבר הלאומים החל בסנקציות כלכליות על איטליה, למרות זאת בריטניה וצרפת לא נקטו בצעדים חריפים כמו חסימת תעלת סואץ לתנועת אניות איטלקיות.
באוקטובר 1935 גיבשו שר החוץ הבריטי סמואל הור (Samuel Hoare) ופייר לאוואל, שכיהן אז כראש ממשלת צרפת, הסכם הסודי הסכם הור-לאוואל שלפיו יותר לאיטליה לשלוט בחלקים גדולים באתיופיה, מוסוליני הסכים, אך כאשר ההסכם דלף לתקשורת בדצמבר התעוררה מחאה ציבורית בבריטניה ובצרפת, התוכנית בוטלה ומוסוליני פנה לאדולף היטלר לעזרה.
כאשר איטליה כבשה את אתיופיה והכריזה על כינון מזרח אפריקה האיטלקית, בוטלו כל הסנקציות של חבר הלאומים.
קישורים חיצוניים