יחסי איטליה–אתיופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי איטליה–אתיופיה
איטליהאיטליה אתיופיהאתיופיה
Ethiopia Italy Locator.png
איטליה אתיופיה
שטחקילומטר רבוע)
301,340 1,104,300
אוכלוסייה
62,246,674 108,386,391
תמ"ג (במיליוני דולרים)
2,317,000 200,600
תמ"ג לנפש (בדולרים)
37,223 1,851
משטר
רפובליקה רפובליקה פדרלית דמוקרטית

יחסי איטליה–אתיופיה מתייחס ליחסים הנוכחיים וההיסטוריים בין אתיופיה לבין איטליה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאיפות הקולוניאליות האיטלקיות המודרניות לאתיופיה החלו ב-1880.[1] שאיפות אלו הובילו למלחמת אריתריאה (אנ') בשנים 1887–1889, שבה איטליה כבשה את הטריטוריה האתיופית אריתריאה, וייסדה את המושבה אריתריאה האיטלקית. שנים מאוחר יותר, המחלוקת על הסכם אוצ'ילי שסיים את מלחמת אריתריאה, הובילה אל המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה בין השנים 1894 ו-1896, שבה האתיופים (שנתמכו על ידי האימפריה הרוסית והרפובליקה הצרפתית השלישית) נלחמו בהצלחה בכובשים האירופיים. בעקבות מלחמת העולם הראשונה ועלייתו של הפשיזם האיטלקי, החל משבר אתיופיה, ובסופו של דבר בשנים 1935–1936 התחוללה המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה.[2] הסכסוך היה אכזרי: אתיופים נהגו להשתמש בכדורי דום-דום ואף הטילו מום בחיילים שנפלו בשבי (לעיתים קרובות עם סירוס) מאז השבועות הראשונים של המלחמה, בעוד האיטלקים השתמשו בנשק כימי.[3] בשל מאמצי ההתנגדות האתיופית, חלק גדול של המדינה מעולם לא אבד לכוחות הפולשים של מוסוליני, אך באופן רשמי אתיופיה איבדה את עצמאותה והפכה לאתיופיה האיטלקית, חלק ממזרח אפריקה האיטלקית.[4]

איטליה בסופו של דבר איבדה את המושבות באזור. לאחר שנים של התנגדות מקומית ולאחר התערבות של הצבא הבריטי במהלך המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם השנייה של מלחמת העולם השנייה, כוחות מפוזרים איטלקים המשיכו להילחם במלחמת גרילה, עד הכניעה הסופית ב-1943.[5]

אחרי העצמאות, רבים מהמתנחלים האיטלקים נותרו במשך עשרות שנים באתיופיה, לאחר קבלת חנינה מלאה על ידי הקיסר היילה סלאסי. עם זאת, בשל מלחמת האזרחים האתיופית ב-1974, כמעט 22,000 איטלו-אתיופים עזבו את המדינה.

לאתיופיה יש את הריכוז הגדול ביותר של בתי ספר ומוסדות תרבות איטלקיים באפריקה, אשר מטפחים ומקדמים את התרבות האיטלקית והאתיופית באופן חופשי לציבור.[6] החברה האיטלקית Salini Costruttori נבחרה על ידי ממשלת אתיופיה לעצב ולבנות את סכר הרנסאנס האתיופי הגדול (אנ') על הנילוס הכחול, אשר כאשר יושלם יהיה הסכר והמפעל ההידרואלקטרי הגדול ביותר באפריקה.[7] מכיוון שהמהנדסים האיטלקים סייעו בעבר בבניית הרכבת הראשונה מאדיס אבבה לג'יבוטי בעבר, ממשלת אתיופיה חתמה עמם על חוזה נוסף להרחיב את רשת הרכבות יחד עם הודו וסין.[8]

במשך 20 השנים האחרונות, המשיכה איטליה להיות אחת מחמש שותפות הסחר הגדולות עם אתיופיה, ומשקיעה מרכזית בכלכלה האתיופית.[9]

נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתיופיה מחזיקה באיטליה שגרירות ברומא. מאידך, איטליה מחזיקה באתיופיה שגרירות באדיס אבבה.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]