נווה שאנן (תל אביב) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־14:41, 27 ביוני 2009

בניין מגורים ומסחר בסגנון הבינלאומי ברחוב לוינסקי פינת נווה שאנן, 7/08

נווה שאנן היא שכונת פועלים שהוקמה בדרום תל אביב ב-1921.

היסטוריה

עם התגברות "מאורעות תרפ"א", אשר התרחשו ב-1921 בארץ ישראל, החליטה קבוצה של 400 יהודים מיפו לעזוב את העיר. לשם כך איתרה הקבוצה את פרדס שייח'-עלי ששכן בסמוך למתחם של תחנת הכוח הראשונה בתל אביב. הפרדס היה תא שטח פורה בגודל של 260 דונם ונהנה מאספקת מים עצמית.

חברי הקבוצה, אשר כללה בעלי מקצוע מתחומים שונים, ובהם נגרים, חקלאים, סוחרים ופועלי בניין, שאפו להקים חלופה עירונית למונופול החקלאי שהיה בידיהם של הערבים ביפו והגרמנים במושבה שרונה. בהתאם לכך, הם בחרו, במסגרת תחרות אדריכלית שיזמו, בתוכניתו של האדריכל יוסף טישלר, הידועה כתוכנית "המנורה".

התכנון העירוני של השכונה

על פי תוכנית זו, אשר בנויה למעשה על רעיון קונצנטרי השואב השראה מפרויקטים חקלאיים–עירוניים מוקדמים יותר, כדוגמת אלה של ריכרד קאופמן ואבנעזר הווארד, תוואי הרחובות מאורגנים בצורת מנורה, כך שרחוב לוינסקי מהווה "השמש" וממנו יוצאים "קנים": רחובות צרים, אשר מתעגלים בהגיעם לציר שדרות הר-ציון (שדרות ירושלים דאז). עם זאת, התוכנית לא באה לידי מימוש בשל הסיבה שחברי הקבוצה התקשו לרכוש את כל השטחים המיועדים. המיקום הגאוגרפי של התוכנית נקטע למעשה במה שהפך מאוחר יותר לגבול בין יפו לתל אביב. גבול זה, לא רק שחסם ומנע את התממשות החזון האוטופי של הקבוצה, אלא גם יצר את תוואי השטח שהוקצה בשנים מאוחרות יותר לפרויקט התחנה המרכזית החדשה.

בהסתמך על האופי הקונצנטרי של תוכנית השכונה, היווה מרכז ה"מנורה" מתחם שכונתי מקומי, אשר בהמשך נקרא "מתחם ביאליק".מתחם זה כלל בית ספר שכונתי וגינה ציבורית,על מנת לענות על צרכיהם של תושבי השכונה. בד בבד, החלה השכונה גם להינתק משאר אזורי המגורים הסובבים אותה. תושבי השכונה, אשר בחלקם הגדול עבדו בתחומי מלאכה שונים ומגוונים, פתחו את עסקיהם כך שנוצר רצף של בתי עסק קטנים המתמחים במקצועות, כגון: דפוס, ייצור מתכת, מכירת נעליים, נגרות וכדומה. אלה התערבבו עם בתי המגורים, אשר נבנו בבנייה נמוכה ורוויה יחדיו.

ב-1938 התקבלה ההחלטה לפתוח בשטח הגובל מצפון מערב לשכונה את תחנת האוטובוסים המרכזית הראשונה של תל אביב ("התחנה המרכזית הישנה").המניע העיקרי להקמת התחנה בשטח זה נבע מעצם העובדה שהאוטובוסים העירוניים חנו בכיכר המושבות הסמוכה שהיוותה צומת תחבורתי בעיר.

ב-1963 החל להתגבש פרויקט יזמי אחר מדרום לשכונה,הידוע כיום כמתחם "התחנה המרכזית החדשה בתל אביב". מבנה התחנה נמצא על קרקעות שנקנו באותו זמן על ידי היזם אריה פילץ, אשר היה נחוש לנצל את זכויות הבנייה המגיעות לו ולהקים שם טרמינל אוטובוסים בינעירוני,ללא כל התחשבות במצב הסביבה וטובת תושבי המקום.

בניית התחנה,אשר תוכננה על ידי האדריכל רם כרמי,הסתיימה ב-1993 ונפתחה ב-18 באוגוסט באותה השנה,כאשר האזור כולו התדרדר בשל חילופי אוכלוסייה,התבלות המבנים הקיימים באזור והזנחתם,ואי ההשקעה של העירייה בתשתיות ושירותים קהילתיים.כיום התחנה החדשה הפכה למוקד אזורי,אשר קיבל גוון רב-תרבותי ומשרת בעיקר את צרכיהם המסחריים של אוכלוסיית הזרים באזור.יחד עם זאת,מתחם ביאליק הפך כיום לאזור פשע,המשמש גם כמקום מפגש לנרקומנים,זונות וחסרי בית.התחנה המרכזית הישנה הפכה גם היא לאזור נטוש,משום שכל תנועת האוטובוסים עברה לתחנה החדשה,ושטח התחנה הישנה הפך לחניון אוטובוסים ומכוניות.

בנוסף, השכונה עברה גם שינויים באופי האוכלוסייה. אם בשנותיה הראשונות של השכונה התושבים המייסדים היו ברובם בעלי מקצועות חופשיים,המתקשרים לתחומי מלאכה ובנייה,הרי שברבות השנים חלקם עזבו את האזור, או שהשכירו את השטחים והמבנים למשפחות אחרות, אשר באו ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר. בשנים המאוחרות יותר האזור הפך לפחות אטרקטיבי בשל התופעות האורבניות השונות שצוינו לעיל, אשר התמקמו שם, והחל למשוך גורמי פשע, משפחות מעוטות יכולת, ועובדים זרים, בשל שכר הדירה הנמוך יחסית בעיר.בסוף שנות ה-90 האזור קיבל עדנה מחודשת בדמות העובדים הזרים שהתיישבו בסביבה,ונתנו למקום גוון רב-תרבותי,אשר כיום נחלש בשל המדיניות לגרש את העובדים הזרים מישראל. ב-1996 נחנך בשכונה מדרחוב.

השכונה כיום

נכון ל-2007 רוב התושבים בשכונה הם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ורובם עובדים זרים. תושבים אלו מצאו להם את המסגרות הפרטיות והייחודיות שלהם. אם באמצעות ארגון גני ילדים פרטיים בדירות ספציפיות של אמהות, או הסבת מרתפים לכנסיות מקומיות, ושימוש במקומות שונים בשכונה לשם מפגשים ארעיים במשך היממה. עם זאת, הרשויות מצויות בדילמה מוסרית לגבי הדרכים שבהן ניתן לעזור ולספק עבור תושבים אלה שירותים קהילתיים הולמים, שכן חלק ניכר מתושבי השכונה והסביבה אינם אזרחי המדינה.

קישורים חיצוניים

רז סמולסקי, הזדמנות במקום הכי נמוך בתל אביב, באתר הארץ, 21/12/2007

קבוצה בפליקר מקודשת לתחנה המרכזית - חדשה וישנה והשכונה מסביבן

לקריאה נוספת

שרון רוטברד, עיר לבנה, עיר שחורה, הוצאת בבל, 2005.

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[קובץ:Old central station tel aviv.JPG|שמאל|ממוזער|250px|נווה שאנן והתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. ניתן להבחין בהתעקלות הרחובות ימינה, בהתאם ל"תוכנית המנורה"]]
 [[תמונה:בית האונייה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[בית האוניה]] העומד בקצה השכונה הנראה מאזור [[מחלף לה גוארדיה]]]][[תמונה:נוהשאנן091.JPG|שמאל|ממוזער|250px|בניין מגורים ומסחר ב[[הסגנון הבינלאומי|סגנון הבינלאומי]] ברחוב לוינסקי פינת נווה שאנן, 7/08]][[קובץ:מגדלמים.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[מגדל מים]] מ[[שנות ה-30]] בשכונה, 7/08]]
-'''נווה שאנן''' היא שכונת פועלים שהוקמה בדרום [[תל אביב]] ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20]].
+'''נווה שאנן''' היא שכונת פועלים שהוקמה בדרום [[תל אביב]] ב-[[1921]].
 == היסטוריה ==
-עם התגברות "[[מאורעות תרפ"א]]", אשר התרחשו בראשית [[שנות העשרים]] של [[המאה העשרים]] ב[[ארץ ישראל]], החליטה קבוצה של 400 יהודים מ[[יפו]] לעזוב את העיר. לשם כך איתרה הקבוצה את פרדס שייח'-עלי ששכן בסמוך למתחם של [[תחנת כוח|תחנת הכוח]] הראשונה בתל אביב. הפרדס היה תא שטח פורה בגודל של 260 [[דונם]] ונהנה מאספקת מים עצמית.
+עם התגברות "[[מאורעות תרפ"א]]", אשר התרחשו  ב-[[1921]] ב[[ארץ ישראל]], החליטה קבוצה של 400 יהודים מ[[יפו]] לעזוב את העיר. לשם כך איתרה הקבוצה את פרדס שייח'-עלי ששכן בסמוך למתחם של [[תחנת כוח|תחנת הכוח]] הראשונה בתל אביב. הפרדס היה תא שטח פורה בגודל של 260 [[דונם]] ונהנה מאספקת מים עצמית.
 חברי הקבוצה, אשר כללה בעלי מקצוע מתחומים שונים, ובהם [[נגר]]ים, [[חקלאי]]ם, [[סוחרי]]ם ופועלי בניין, שאפו להקים חלופה עירונית ל[[מונופול]] החקלאי שהיה בידיהם של הערבים ביפו והגרמנים במושבה [[שרונה (מושבה)|שרונה]]. בהתאם לכך, הם בחרו, במסגרת תחרות אדריכלית שיזמו, בתוכניתו של האדריכל [[יוסף טישלר]], הידועה כתוכנית "המנורה".
@@ שורה 11: / שורה 11: @@
 על פי תוכנית זו, אשר בנויה למעשה על רעיון קונצנטרי השואב השראה מפרויקטים חקלאיים–עירוניים מוקדמים יותר, כדוגמת אלה של [[ריכרד קאופמן]] ו[[אבנעזר הווארד]], תוואי הרחובות מאורגנים בצורת מנורה, כך ש[[רחוב לוינסקי]] מהווה "השמש" וממנו יוצאים "קנים": רחובות צרים, אשר מתעגלים בהגיעם לציר [[שדרות הר-ציון]] (שדרות ירושלים דאז). עם זאת, התוכנית לא באה לידי מימוש בשל הסיבה שחברי הקבוצה התקשו לרכוש את כל השטחים המיועדים. המיקום הגאוגרפי של התוכנית נקטע למעשה במה שהפך מאוחר יותר לגבול בין יפו לתל אביב. גבול זה, לא רק שחסם ומנע את התממשות החזון האוטופי של הקבוצה, אלא גם יצר את תוואי השטח שהוקצה בשנים מאוחרות יותר לפרויקט [[התחנה המרכזית החדשה של תל אביב|התחנה המרכזית החדשה]].
-בהסתמך על האופי הקונצנטרי של תוכנית השכונה, היווה מרכז ה"מנורה" מתחם שכונתי מקומי, אשר בהמשך נקרא "[[מתחם ביאליק]]". מתחם זה כלל בית ספר שכונתי וגינה, על-מנת לענות על צרכיהם של תושבי השכונה. בד בבד, החלה השכונה גם  להינתק משאר אזורי המגורים הסובבים אותה. תושבי השכונה, אשר בחלקם הגדול עבדו בתחומי מלאכה שונים ומגוונים, פתחו את עסקיהם כך שנוצר רצף של בתי עסק קטנים המתמחים במקצועות, כגון: דפוס, ייצור מתכת, מכירת נעליים, נגרות וכדומה. אלה התערבבו עם בתי המגורים, אשר נבנו בבנייה נמוכה ורוויה יחדיו.
+בהסתמך על האופי הקונצנטרי של תוכנית השכונה, היווה מרכז ה"מנורה" מתחם שכונתי מקומי, אשר בהמשך נקרא "[[מתחם ביאליק]]".מתחם זה כלל בית ספר שכונתי וגינה ציבורית,על מנת לענות על צרכיהם של תושבי השכונה. בד בבד, החלה השכונה גם  להינתק משאר אזורי המגורים הסובבים אותה. תושבי השכונה, אשר בחלקם הגדול עבדו בתחומי מלאכה שונים ומגוונים, פתחו את עסקיהם כך שנוצר רצף של בתי עסק קטנים המתמחים במקצועות, כגון: דפוס, ייצור מתכת, מכירת נעליים, נגרות וכדומה. אלה התערבבו עם בתי המגורים, אשר נבנו בבנייה נמוכה ורוויה יחדיו.
-ב-[[1938]] התקבלה ההחלטה לפתוח בשטח הגובל מצפון מערב לשכונה את תחנת האוטובוסים המרכזית הראשונה של תל אביב ([[התחנה המרכזית הישנה של תל אביב|התחנה המרכזית הישנה]]).המניע העיקרי להקמת התחנה בשטח זה נבע מעצם העובדה שהאוטובוסים העירוניים חנו ב[[כיכר המושבות]] הסמוכה שהיוותה צומת תחבורתי בעיר.
+ב-[[1938]] התקבלה ההחלטה לפתוח בשטח הגובל מצפון מערב לשכונה את תחנת האוטובוסים המרכזית הראשונה של תל אביב ("[[התחנה המרכזית הישנה של תל אביב|התחנה המרכזית הישנה]]").המניע העיקרי להקמת התחנה בשטח זה נבע מעצם העובדה שהאוטובוסים העירוניים חנו ב[[כיכר המושבות]] הסמוכה שהיוותה צומת תחבורתי בעיר.
-ב-[[1963]] החל להתגבש פרויקט יזמי אחר מדרום לשכונה,הידוע כיום כמתחם [[התחנה המרכזית החדשה בתל אביב]]. מבנה התחנה נמצא על קרקעות שנקנו באותו זמן על ידי היזם [[אריה פילץ]], אשר היה נחוש לנצל את זכויות הבנייה המגיעות לו ולהקים שם טרמינל אוטובוסים בינעירוני,ללא כל התחשבות במצב הסביבה וטובת תושבי המקום.
+ב-[[1963]] החל להתגבש פרויקט יזמי אחר מדרום לשכונה,הידוע כיום כמתחם "[[התחנה המרכזית החדשה בתל אביב]]". מבנה התחנה נמצא על קרקעות שנקנו באותו זמן על ידי היזם [[אריה פילץ]], אשר היה נחוש לנצל את זכויות הבנייה המגיעות לו ולהקים שם טרמינל אוטובוסים בינעירוני,ללא כל התחשבות במצב הסביבה וטובת תושבי המקום.
-בניית התחנה,אשר תוכננה על ידי האדריכל [[רם כרמי]],הסתיימה ב-[[1993]],כאשר האזור כולו התדרדר בשל חילופי אוכלוסייה,התבלות המבנים הקיימים באזור והזנחתם,ואי ההשקעה של העירייה בתשתיות ושירותים קהילתיים.כיום התחנה הפכה למוקד אזורי,אשר קיבל גוון רב-תרבותי ומשרת בעיקר את צרכיהם המסחריים של אוכלוסיית הזרים באזור.יחד עם זאת,מתחם ביאליק הפך כיום לאזור פשע,המשמש גם כמקום מפגש ל[[נרקומן|נרקומנים]] וחסרי בית.התחנה המרכזית הישנה הפכה גם היא לאזור נטוש,משום שכל תנועת האוטובוסים עברה לתחנה החדשה,ושטח התחנה הישנה הפך לחניון אוטובוסים ומכוניות.
+בניית התחנה,אשר תוכננה על ידי האדריכל [[רם כרמי]],הסתיימה ב-[[1993]] ונפתחה ב-[[18 באוגוסט]] באותה השנה,כאשר האזור כולו התדרדר בשל חילופי אוכלוסייה,התבלות המבנים הקיימים באזור והזנחתם,ואי ההשקעה של העירייה בתשתיות ושירותים קהילתיים.כיום התחנה החדשה הפכה למוקד אזורי,אשר קיבל גוון רב-תרבותי ומשרת בעיקר את צרכיהם המסחריים של אוכלוסיית הזרים באזור.יחד עם זאת,מתחם ביאליק הפך כיום לאזור פשע,המשמש גם כמקום מפגש ל[[נרקומן|נרקומנים]],[[זנות|זונות]] ו[[הומלס|חסרי בית]].התחנה המרכזית הישנה הפכה גם היא לאזור נטוש,משום שכל תנועת האוטובוסים עברה לתחנה החדשה,ושטח התחנה הישנה הפך לחניון אוטובוסים ומכוניות.
 בנוסף, השכונה עברה גם שינויים באופי האוכלוסייה. אם בשנותיה הראשונות של השכונה התושבים המייסדים היו ברובם בעלי מקצועות חופשיים,המתקשרים לתחומי מלאכה ובנייה,הרי שברבות השנים חלקם עזבו את האזור, או שהשכירו את השטחים והמבנים למשפחות אחרות, אשר באו ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר. בשנים המאוחרות יותר האזור הפך לפחות אטרקטיבי בשל התופעות האורבניות השונות שצוינו לעיל, אשר התמקמו שם, והחל למשוך גורמי פשע, משפחות מעוטות יכולת, ו[[עובד זר|עובדים זרים]], בשל שכר הדירה הנמוך יחסית בעיר.בסוף [[שנות ה-90]] האזור קיבל עדנה מחודשת בדמות העובדים הזרים שהתיישבו בסביבה,ונתנו למקום גוון רב-תרבותי,אשר כיום נחלש בשל המדיניות לגרש את העובדים הזרים מישראל.
+ב-[[1996]] נחנך בשכונה מדרחוב.
 == השכונה כיום ==