יוסף טישלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסף טישלר
בית לוין, שתוכנן על ידי טישלר, תוכנן ונבנה ברחוב אלנבי בתל אביב בשנים 1924-1926, מצד שמאל, במאורעות תרפ"ט 1929
בית לוין (2010)

יוסף טישלר (5 באפריל 1887 - 8 בינואר 1971) היה פעיל ויזם תוכניות של המפעל הציוני בארץ ישראל, אדריכל ומתכנן התיישבות ועיור ארצישראלי.

תולדותיו ומפעליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף טישלר נולד בעיר בוצ'אץ' בגליציה אשר באוקראינה, אז חלק מהקיסרות האוסטרו-הונגרית. הוא היה הבן הבכור במשפחה מסורתית; ויליד הקהילה, שאחד מבניה הידועים היה הסופר ש"י עגנון. מנעוריו היה טישלר בעל תודעה לאומית עברית וציונית. הוא למד ב"חדר" ובבית הספר היסודי על שם הברון הירש, ואחר בגימנסיה המקומית; במקביל, המשיך בלימודים ואף הוראה, של יהדות, שפה עברית, תולדות עם ישראל ומחשבה ציונית. ב-1908 החל בלימודי הנדסת בנין בבית הספר הטכני הגבוה בווינה. אחר כך, בבית הספר הטכני בלבוב ובאוניברסיטה הטכנית הגרמנית בברנו, שם היה תלמידו של האדריכל פרופ' קרל מיירדר. ב-1916 קיבל את התואר אינג'ינר בהנדסת בנין. יום לאחר מכן, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, התגייס טישלר לצבא האוסטרי וזכה בדרגת קצין. הוא הוצב תחילה במונטנגרו, ואחר נדד עם פיקודיו לאיטליה וסלובניה. לאחר המלחמה שהה טישלר בווינה. טישלר עלה לארץ בשנת 1920. אחריו עלו גם בני משפחתו. הוא נישא ב-1927.

לאחר הגיעו לארץ ישראל הקים טישלר משרד אדריכלים בתל אביב, והתגורר בה. הוא תכנן עד גמר את הקמתם של כשלוש מאות בתים בתל אביב, בני ברק, פתח תקווה וכפר סבא; לידיו נמסרו תכנונן של שכונות חדשות, בין השאר, שכונת פקידי אפ"ק, מרכז מסחרי ובכלל זה רחוב לוינסקי, ושכונת נווה שאנן (תל אביב). עיקר פעילותו כמתכנן ובונה בתים הייתה בשנות העשרים והשלושים. סדרת עיצובי הבתים שלו משקפת את המעבר האופייני מן הסגנון האקלקטי או "סגנון החלומות", אל הסגנון הבינלאומי, שנקרא בארץ גם סגנון הבאוהאוס. משנת 1936 הצטמצמה פעילותו כאדריכל והוא עבר לגור עם משפחתו במתחם בתכנונו בבני ברק. לאחר הקמת מדינת ישראל התגורר בעיר ירושלים.

בשנת 1948 השתתף טישלר בהקמת "החוג לרפורמה התיישבותית" שכלל אנשי ציבור, כלכלנים ואדריכלים. ברוך רביד תיאר את חשיבותם של יוזמותיו התכנוניות: "העקרונות אשר הנחו את פעולות אגף התכנון בעת הכנתה של התוכנית הפיזית הכלל-ארצית של מדינת ישראל, היוו לא מעט המשך לאלה שגובשו בדיוני החוג לרפורמה התיישבותית".[1]

טישלר הציע וניהל תוכניות אב של ההתיישבות בארץ. כך למשל, ניהל כבר מ-1919, את תוכנית הקמת "קריה נאמנה" עיר גנים בארץ ישראל; היא כמעט הוקמה בסמוך לראשון לציון ונרכשו עבורה קרקעות ליד הר מירון, אך לא נתגשמה, והקרקעות נמסרו לקק"ל. הוא יזם את הקמת "אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בארץ-ישראל" והוציא לאור וערך את כתב העת של האגודה; הוא היה חבר ב"ועדת בניין ערים של עיריית תל אביב", ב"ועדה לחלוקת עבודה לטיפול בבעיית מחוסרי עבודה" וב"ועדה למונחי לשון"; ואף היה יושב ראש ראשון של "ועד ההורים המרכזי". טישלר השתתף בעריכת "מלון למונחי התכניקה", ביחד עם חיים נחמן ביאליק, בשנת 1929.[2].

בשנת 2008 פרסם היסטוריון האדריכלות ברוך רביד מונוגרפיה מקצועית על פעלו של טישלר. הספר "יוסף טישלר, אדריכל ומתכנן ערים בתל אביב", המתבסס על תחקיר שערכה שולה וידריך, מסקר את המבנים שתכנן ואת גישתו התכנונית שייצגה שלב התפתחותי משמעותי באדריכלות ישראל. חלק מהבתים שתכנן טישלר בתל אביב הוכרזו כמבנים לשימור.

מתוכניותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תוכנית לבנין ארץ ישראל, התפרסמה ביידיש ובגרמנית: Dei Zukunft der Jüdischen Heimstätte, Wein, Berlin, New-York 1920

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברוך רביד, יוסף טישלר, אדריכל ומתכנן ערים בתל אביב, הוצאת מרכז באוהאוס, תל אביב 2008.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברוך רביד, יוסף טישלר, עמ' 32.
  2. ^ "מלון למונחי התכניקה : סדר על פי "מלוני התכניקה המצוירים", הוצאת שלומן-אולדנבורג, חובר בידי נתן שיפריס, ן-יחיאל גרינפלד, בהשתתפות חיים נחמן ביאליק ויוסף טישלר, ונערך בידי "הועדה למונחי התכניקה" בתל אביב, על ידי ועד הלשון העברית בירושלים, תרפ"ט, 1929, (אתר הספרייה הלאומית, ערך : חיים נחמן ביאליק)