חומרא וקולא

חומרא וקולא הם שני כיוונים בדרך פסיקת ההלכה, כאשר חומרא היא פסיקה האוסרת ומחייבת ואילו קולא היא פסיקה המתירה ופוטרת.

לעתים נעשה שימוש שגוי במושג חומרא לתאר הקפדה על קיום מצוות מעבר לחובה המינימלית שנפסקה בהלכה אך מושג זה הוא הידור.

חומרא וקולא כמדדים לפסיקת הלכה

לעתים החומרא והקולא משמשים כמדד לפסיקת הלכה. כך, למשל, נקבע הכלל "ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא", כלומר בספק בדברי תורה יש להחמיר ובספק בדברי חז"ל יש להקל.

גם בשיטת הלימוד יש נפקא מינה לחומרא ולקולא. כך נקבע הכלל: "לקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן", כלומר: לא משתמשים בהיקש להקל אלא רק להחמיר.

מצבי חומרות

ישנם מספר מצבים בהם נפסק שיש להחמיר או הוגדר שטוב להחמיר, ישנם כמה מצבים בהם נפסק שיש לנקוט בגישה מחמירה:

• חומרות לכתחילה - מצבים בהם ההלכה נקבעה מראש כך שיש עדיפות לקיום מצווה בדרך מסוימת אך הדבר לא חובה. כך, לדוגמה, יש הנוהגים בחג הסוכות להחמיר ולא לאכול או לשתות דבר מחוץ לסוכה, אף על פי שמן הדין מותר לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה.
• סייגים - דינים שנתחדשו כדי לעשות סייג למצוות, סייגים רבים נפסקו כחובה.
• חששות - כאשר במצב של ספק לעתים חוששים לצד המחמיר. ישנם חששות שנקבעו להלכה, בתוכם הכלל "ספיקא דאורייתא לחומרא", אך יש חששות שהם רשות בידי הרוצה להחמיר.

חומרות רשות

בספרות ההלכה מופיעים לעתים ביטויים בשבח החומרא, וחוזר בה הביטוי "המחמיר תבוא עליו הברכה". דברים בשבח החומרות נכתבו גם בספר כף החיים: ”וכל איש אשר נשמתו זכה ביותר תאוה נפשו לעשות חומרות וחסידוּת ביותר וכל אשר אין נשמתו מתוקנת כל-כך תאוה נפשו לילך אחר הקוּלות.”
גם בספר מסילת ישרים, המונה את השלבים בהתקדמות בעבודת ה', נכתב שבשלב הפרישות על האדם להחמיר בדינים ולחוש לדברי יחיד במחלוקת, אם דברי היחיד הגיוניים, אפילו כשההלכה נפסקת לא כמותו.
אך הרב אברהם יצחק קוק ציין שלא בכל החומרות טוב להחמיר וכתב כי הנטייה להחמיר במה שכבר, על פי דרך התורה, נפסק להקל אין זו מידת חסידות. גם הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק סייג את ההמלצה להחמיר בחומרות רשות, ואמר ש'חשש' לא נמנה בין החומרות אשר בהכרח טוב להחמיר בהן, אלא אם האדם חושש לצד המחמיר של הספק עליו להחמיר כי לדעת האדם ייתכן שכך הצדק.

כיום

כיום בציבור החרדי מרבים להחמיר אך במגזר הדתי לאומי המצב לא אחיד ובפלגים מסויימים החומרות נפוצות יותר ובאחרים פחות. הרב אורי שרקי בשיעור בנושא טען כי הרצון להחמיר הפך לעתים ל"נטייה כרונית חולנית".
גם פסיכולוגים ציינו כי לעתים נטייה אובססיבית להחמיר עלולה לנבוע מהפרעה טורדנית-כפייתית^{[דרוש מקור]}.

ראו גם

• חומרא דרבי זירא

קישורים חיצוניים

• האם אדם רשאי להחמיר על עצמו בכל חומרה שירצה? באתר הלכה יומית