מייקל וילבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מייקל וילבון
Michael Wilbon
Michael Wilbon 2011.jpg
לידה 19 בנובמבר 1958 (בן 61)
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת נורת'ווסטרן
שנות פעילות 1979 – הווה 
עיסוק בעל טור, מנחה טלוויזיה, עיתונאי, שדרן ספורט, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
טוויטר RealMikeWilbon
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מייקל ריי וילבוןאנגלית: Michael Ray Wilbon; תעתיק פונטי /ˈwɪlbɒn/; נולד ב-19 בנובמבר 1958) הוא פרשן ספורט ב-ESPN, בעבר היה בעל טור ב"וושינגטון פוסט". הוא מארח את "Pardon the Interruption" ב-ESPN עם טוני קורנהייזר (אנ') מאז 2001.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילבון גדל בסאות' סייד של שיקגו שבאילינוי, בנם של מוכר ומורה בבית ספר ציבורי. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בשנת 1976 וקיבל תואר בעיתונות בשנת 1980 מבית הספר לעיתונאות של אוניברסיטת נורת'ווסטרן. בהיותו בקולג', כתב וילבון בעיתון האוניברסיטאי "The Daily Northwestern".[1]

עיתונות כתובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילבון החל לעבוד ב"וושינגטון פוסט" בשנת 1980 לאחר התמחות בקיץ בעיתון בשנים 1979 וב-1980. הוא סיקר ספורט מכללות, את ה-MLB, את ה-NFL ואת ליגת ה-NBA, לפני שהפך לבעל טור במשרה מלאה בפברואר 1980.[2][3] טורו ב"פוסט", שעסק בתרבות הספורט ובמשחק עצמו, הופיע עד ארבע פעמים בשבוע עד שעזב את "וושינגטון פוסט" והחל לעבוד במשרה מלאה ב-ESPN, ב-7 בדצמבר 2010.[4]

וילבון סקר עשר אולימפיאדות קיץ וחורף עבור "וושינגטון פוסט", כל סופרבול מאז 1987, כמעט כל פיינל פור של טורניר אליפות המכללות בכדורסל מאז 1982 וכל גמר NBA בכל שנה מאז 1987. הוא היה גם הכתב היחיד שאינו מהוואי שסיקר את המשחק שבו הדיחה קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת צ'מינייד (אנ') מהונולולו, ששיחקה אז ב-NAIA לקולג'ים קטנים, את המדורגת ראשונה ב-NCAA, אוניברסיטת וירג'יניה, בשנת 1982 (הוא היה בהונולולו כדי לסקר משחק פוטבול).[5]

במהלך זמנו ב"פוסט", זכה וילבון למוניטין של אחד מ"הכותבים הטובים ביותר בעיתונים האמריקניים עד לדדליין", כלומר הכותבים שאינם מחברים כתבות מקיפות על נושאים שונים, אלא מסקרים באופן קבוע, מדי יום, את נושא הסיקור שלהם.[6] בשנת 2001 נבחר וילבון לבעל הטור הטוב ביותר בנושא ספורט על ידי חברת העיתונאים המקצועיים (אנ').[7]

וילבון התפרסם יותר כאיש ESPN מאשר ככתב ב"פוסט" מאז החל להופיע בתוכניות הערוץ, להקליט ולכתוב עבורו. ב-7 בדצמבר 2010 הוא כתב את הטור האחרון שלו ב"וושינגטון פוסט", והמשיך לעבוד במשרה מלאה ב-ESPN וב-ABC.[4]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילבון הופיע בתוכנית "The Sports Reporters" ובתוכניות אחרות בערוץ הכבלים של ESPN, וב-22 באוקטובר 2001 החל להנחות את תוכנית הפרשנים היומית "Pardon the Interruption" עם טוני קורנהייזר.[1] וילבון השתתף גם בתוכנית "NBA Countdown" של ABC, שמשודרת לפני משחקי ליגת ה-NBA (הוא הנחה את התוכנית לצד ג'יילן רוז, ביל סימונס ומג'יק ג'ונסון).

וילבון הופיע מדי שבוע בערוץ WRC-TV בוושינגטון די. סי. יחד עם מנהל הספורט של WRC ג'ורג' מייקל (אנ'), ושחקני הפוטבול לשעבר ג'ון ריגנס וסוני ג'ורגנסן בתוכנית "Redskins Report" במהלך עונת הפוטבול. הוא גם הופיע עם מייקל, כתב הכדורסל של USA Today דייוויד דופרי (Dupree) וטוני קורנהייזר בתוכנית "Full Court Press" במהלך עונת הכדורסל. שתי התוכניות בוטלו בדצמבר 2008 בגלל קיצוץ בתקציב.[8]

בסוף 2006 הסכים וילבון להארכת חוזה רב-שנתית עם ESPN. לאחר קבלת החוזה, ביקש וילבון להתפטר מה"פוסט", אבל יו"ר העיתון דונלד גרהאם (אנ') והעורך בפועל לאונרד דאוני (אנ') ביקשו ממנו להישאר.[9] לאחר מכן, קיבלה ESPN עדיפות כאשר נתקל בסתירה בין מטלותיו בעיתון למטלותיו ברשת.[10][9] הסכסוך הגדול הראשון התרחש ב-4 בפברואר 2007, כאשר וילבון סקר משחק של דטרויט פיסטונס נגד קליבלנד קאבלירס במקום את סופרבול XLI.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילבון מתגורר בבת'סדה שבמרילנד, ויש לו בית מגורים נוסף בסקוטסדייל שבאריזונה. בנם הראשון של וילבון ושל אשתו שריל ג'ונסון וילבון נולד ב-2008.[11] כתבת חדשות ABC לשעבר קרול סימפסון (אנ') היא בת דודתו של וילבון.[12]

וילבון לקה בהתקף לב ב-27 בינואר 2008.[13] לאחר שהתלונן על כאבי חזה הוא נלקח לבית חולים בסקוטסדייל, ושם ביצעו רופאים אנגיופלסטיה.[14][15] וילבון הוא גם חולה סוכרת מסוג 2.[16]

וילבון הוא חבר טוב של כוכב ה-NBA לשעבר צ'ארלס בארקלי, וערך וכתב את ההקדמה לספריו "I May Be Wrong But I Doubt It" ו-"Who's Afraid of a Large Black Man?‎" שהיו שניהם רבי מכר של "הניו יורק טיימס".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייקל וילבון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Otis, Allison (29 באפריל 2014). "ESPN’s Michael Wilbon on childhood, sports and ‘Pardon the Interruption’". Peninsula Press. 
  2. ^ Elfin, David (September–October 2014). "Michael Wilbon: sports writer turned TV star". Bethesda Magazine (באנגלית). 
  3. ^ "Pardon the Interruption with Tony Kornheiser and Michael Wilbon". ESPN.com. 
  4. ^ 1 2 Wilbon, Michael (7 בדצמבר 2010). "For Michael Wilbon, a fond farewell to The Post". Washington Post. 
  5. ^ Bolch, Ben (19 בנובמבר 2011). "Improbable basketball victory by small college in Hawaii still resonates". Los Angeles Times. 
  6. ^ Mansfield, Stephanie (5 באוגוסט 2002). "Revenge of the Words: The yak attacks of Tony Kornheiser and Michael Wilbon on ESPN's 'Pardon the Interruption' prove that friends make the best arguments". Sports Illustrated. 
  7. ^ "Pardon the Interruption!: A Talk with Michael Wilbon". אורכב מ-המקור ב-September 1, 2006. 
  8. ^ Shapiro, Leonard (29 בדצמבר 2008). "Leonard Shapiro: Loss of Michael Is a Truly Deep Cut". The Washington Post. 
  9. ^ 1 2 Jaffe, Harry (25 בינואר 2007). "Will Wilbon’s $8-Million TV Deal Make Him a Stranger at the Post?". Washingtonian. 
  10. ^ Michael McCarthy (27 בדצמבר 2006). "Wilbon now more of an ESPN guy". USA Today. 
  11. ^ Mitchell, Fred (26 במרץ 2008). "Word on the Street". Chicago Tribune. אורכב מ-המקור ב-June 4, 2008. 
  12. ^ Kornheiser, Tony; Wilbon, Michael (21 באוקטובר 2002). "The Chat House". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-November 23, 2002. 
  13. ^ Martin, Michael (29 ביוני 2009). "Sports Writer Turns Attention to Heart Disease". NPR (באנגלית). 
  14. ^ Sports Media Watch: ESPN's Wilbon has heart attack., sportsmediawatch.blogspot.com
  15. ^ Wilbon, Michael (1 בפברואר 2008). "A life-changing turn of events". The Washington Post. 
  16. ^ Wilbon, Michael (5 במרץ 2010). "Hoyas star Austin Freeman is far from alone in living with diabetes". The Washington Post.