מיכאיל לברנטייב
מיכאיל לברנטייב (ברוסית: Михаи́л Алексе́евич Лавре́нтьев; 19 בנובמבר 1900, קאזאן – 15 באוקטובר 1980, מוסקבה) היה מתמטיקאי סובייטי ונמנה עם המתמטיקאים הסובייטים הבולטים. לברנטייב היה בין היזמים של הקמת סניף של האקדמיה למדעים של ברית המועצות בנובוסיבירסק לרבות הקמת מכוני מחקר ואוניברסיטה. על תרומתו המדעית והציבורית לברנטייב קיבל פעמיים פרס סטלין, פרס לנין, 5 פעמים עיטור לנין, תואר גיבור העמל הסוציאליסטי ועיטורים נוספים. מחקריו העיקריים היו בתחום אנליזה מרוכבת, חשבון וריאציות ומכניקה.
מיכאיל לברנטייב נולד בקאזאן למשפחת פרופסור באוניברסיטת קאזאן. לאחר מספר שנים אביו עבר לאוניברסיטת מוסקבה. בשנים 1910-1911 המשפחה התגוררה בגוטינגן. לשנת 1918 לברנטייב התחיל ללמוד באוניברסיטת קאזאן ובשנת 1921 עבר לאוניברסיטת מוסקבה. לאחר סיום לימודיו, בשנת 1922 הוא התחיל לעבוד על הדוקטורט בהנחיית ניקולאי לוזין. בשנת 1927 לאחר קבלת התואר הוא נשלח למספר חודשי השתלמות בצרפת.
לאחר חזרה מצרפת, לברנטייב החל ללמד באוניברסיטת מוסקבה. במקביל הוא היה מלמד בבית הספר הטכני הגבוה במוסקבה. בשנת 1929 לפי הזמנת סרגיי צ'פליגין לברנטייב התחיל לעבוד במכון לחקר התעופה.
בשנת 1931 הוא קודם לפרופסור באוניברסיטת מוסקבה. בשנת 1935 מיכאיל לברנטייב עבר למכון המתמטיקה של אקדמיה למדעים של ברית המועצות. בשנת 1936 לברנטייב התחמק מהשתתפות ב"פרשת לוזין" (פרשה פוליטית במהלכה פרופסור לוזין הואשם גניבת רעיונות מתלמידיו ואי-קידום מדענים צעירים).
בשנים 1939-1948 לברנטייה התגורר בקייב. בתקופה זו הוא כיהן כמנהל מכון מתמטיקה והיה מלמד באוניברסיטת קייב.
במהלך מלחמת העולם השנייה לברנטייב פונה לאופה. בהיותו בעיר זו הוא עבד על המחקרים בתחום מטען חלול.
בשנת 1948 לברנטייב חזר לאוניברסיטת מוסקבה. בתקופה זו הוא המשיך במחקרים בתחום דינאמיקה של פיצוץ. בשנת 1950 לברנטייב מונה למנהל מכון המיחשוב ופעל לתחילת ייצור מחשבים בברית המועצות. בשנים 1953-1955 לברנטייב צורף לצוות מדענים שעבדו על תוכנית הגרעין הסובייטית.
בשנת 1955 לברנטייב חתם על עצומה נגד טרופים ליסנקו.
בשנת 1957 הוא היה בין יוזמים הקמת סניף של האקדמיה למדעים בנובוסיבירסק. ב-18 במאי 1957 הוא מונה ליו"ר הוועדה שהייתה אחראית על הפרויקט. לברנטייב עבר לנובוסיבירסק, ועבד במכון למתמטיקה שהוקם בעיר. החל משנת 1960 הוא היה פרופסור באוניברסיטת נובוסיבירסק החדשה.
בשנת 1975 לברנטייב חזר למוסקבה והמשיך במחקרים בתחום מכניקה שימושית. לברנטייב נפטר במוסקבה ולפי בקשתו נטמן בנובוסיבירסק.
בנו של לברנטייב (1932-2010) היה מתמטיקאי בולט, חתן פרס לנין ומראשי סניף הסיבירי של אקדמיה למדעים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קורות חיים (באנגלית)
