עצומה

נוער רצ מחתימים על עצומה הדורשת מהכנסת לנקוט באמצעים נגד הסתה גזענית, 1984

עצומה (בלועזית: פטיציה) היא פנייה לגוף ציבורי (כגון גוף ממשלתי, או חברה ממשלתית), לאיש ציבור או לגוף פרטי בבקשה כי ישנה את התנהגותו או יפעל לקדם מטרה מסוימת שחפצים בה מארגני העצומה.

העצומה נחתמת על ידי אנשים רבים, במטרה שהמספר הרב של החותמים עליה יפעיל לחץ וישפיע על התנהגות הגוף הנבחר השואף לרצות את בוחריו, או החברה החוששת לפגיעה בשמה ורווחיה בשל חרם צרכני כנגדה.

היסטוריה

פניות של אנשי ציבור למוסדות שלטון ידועות לכל אורך ההיסטוריה. אנשים פנו אל גופי השלטון בבקשות שונות, אולם לרוב אלו היו חתומות על ידי הפונה בלבד. ברפובליקה של ונציה ניתן היה לפנות למוסדות השלטון של הרפובליקה במעין "מלשינון" - תיבות אליהן יכלו להכניס הודעות אנונימיות. מאמרו של אמיל זולא, "אני מאשים...!", הוא פנייה לציבור התוקפת את התנהלות מערכת המשפט בצרפת במהלך פרשת דרייפוס. הזכות לפנות לשלטון בטענה כנגד מעשיו עוגנה באנגליה עוד בשנת 1215 במגנה כרטה.

עצומות במובנן המודרני - חתימה של אישים רבים על מסמך, הפכו מקובלות רק עם התפתחות שיטת הממשל הדמוקרטית המודרנית, במסגרתה אישי ציבור נבחרים מעת לעת, והעדר תמיכה ציבורית יכול להביא לתבוסה במערכת הבחירות. שיטות אלה הפכו את העצומה לכלי פוליטי בר השפעה.

השימוש הפוליטי המודרני בעצומות החל במאה ה-18 ובראשית המאה ה-19 בבריטניה. עצומות הוגשו לחברי הפרלמנט הבריטי על מנת שאלה יוצגו במהלך דיוני הפרלמנט וישפיעו על הצבעת חברי הפרלמנט.

התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית מגן על הזכות להגיש עצומה לממשל כחלק מחופש הביטוי.

באמצע המאה ה-19, בין השנים 1836–1840, חתמו למעלה מ-2 מיליון מתנגדים לעבדות על עצומה שהוגשה לממשלת ארצות הברית.

ב-1891 הגיש הכומר הציוני נוצרי ויליאם יוג'ין בלקסטון את עצומתו למען השבת ארץ ישראל לעם היהודי לנשיא ארצות-הברית, בנג'מין הריסון.

דוגמה לעצומה אשר בעיקרה הייתה חסרת כוח פוליטי אולם הייתה בעלת השפעה רבה, היא העצומה שנחתמה על ידי מיליוני אנשים ברחבי העולם בפנייה לממשלת דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד לשחרר את נלסון מנדלה. עצומה זו נחתמה על ידי אנשים שאינם בעלי זכות הצבעה בדרום אפריקה, ולכן לא היוותה השפעה פוליטית ישירה על ממשלת המדינה, אולם מספר החותמים הרב הביא לכך שממשלות זרות לחצו על דרום אפריקה לשחרר את מנדלה.

בעבר נחתמו עצומות על ידי מתנדבים שעברו מבית לבית והחתימו את התומכים בעצומה, או עמדו בקרנות רחוב והחתימו את התומכים בעצומה. בעקבות פיתוח האינטרנט, התפשט הנוהג של חתימה על עצומות בפלטפורמה המקוונת, לעיתים בעמודי אינטרנט פשוט מאוד, ועדכון הציבור אודותיהם באמצעות דואר אלקטרוני והרשתות החברתיות.

אף שחתימה על עצומה היא זכות הנעללת בחופש הביטוי, לעיתים ננקטים צעדים נגד חותמים על עצומות. דוגמאות:

• במרץ 2021 החליטה ועדת פרס ישראל להעניק לעודד גולדרייך את פרס ישראל במתמטיקה ובמדעי המחשב. שר החינוך יואב גלנט (הליכוד) סירב להעניק לגולדרייך את הפרס בנימוק שהוא חתום על פנייה לפרלמנט הגרמני לבטל את ההכרה בתנועת ה-BDS כתנועה אנטישמית, לצד חתימה על עצומה הקוראת להחרים את אוניברסיטת אריאל.
• בשנת 2025 קבעה ועדת פרס ישראל שיש להעניק לאווה אילוז את פרס ישראל לסוציולוגיה, אך שר החינוך יואב קיש הודיע שלא יעניק לה את הפרס, משום שב-2021 נמנתה עם חותמים על פנייה לבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג, שקראה שלא לסמוך על הרשויות הישראליות בחקירת האירועים ביהודה ושומרון, ולחקור זאת בעצמו.
• בשנת 2025 הודחו קצינים אחדים משירות מילואים בחיל האוויר הישראלי לאחר שחתמו על עצומה הקוראת לשחרור כל החטופים במלחמת חרבות ברזל גם במחיר הפסקת המלחמה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עצומה בוויקישיתוף

• Petition, LawBrain.com, February 25, 2010
• עצומות, דף שער בספרייה הלאומית