מיכאל צור
 | |
| לידה |
1 במאי 1923 הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
10 במאי 1987 (בגיל 64) |
  | |
מיכאל צור (1 במאי 1923 – 10 במאי 1987) היה מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר, יו"ר דירקטוריון צים ומנכ"ל החברה לישראל. הורשע בעבירות כלכליות ונידון ל-15 שנות מאסר. זה היה העונש הכבד ביותר בתולדות המדינה על עבירות צווארון לבן, אך לבסוף שוחרר צור לאחר שש שנים וחצי בזכות השבתם של רוב כספי הגנבה[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צור נולד בגרמניה בשם מיכאל ליברמן ובשנת 1940 עלה לארץ ישראל. בשנת 1941 היה ממקימי נוער מזרחי[2] ובמשך כעשור היה פעיל בנוער המזרחי ובמזרחי בכלל[3][4][5]. בין השאר היה ממקימי מדרשית נעם[6].
בשנת 1951, בעת שהרמן הולנדר היה מנכ"ל משרד המסחר והתעשייה, שימש צור עוזרו האישי. הוא התבלט במשרד ובשנת 1953 הושאל למשרד האוצר, תחילה כסגן המפקח על מטבע זר[7] ולאחר מכן כראש המחלקה למימון הייבוא והייצוא באוצר[8]. לקראת סוף שנת 1955 חזר למשרד התעשייה והמסחר כמתאם הייבוא והייצוא במשרד[9] וכמנהל יחידת סחר חוץ. בתפקידו זה תמך צור במעבר מרישיונות ייבוא לייבוא חופשי שעליו מוטל מכס[10].
ביוני 1958 מינה אותו השר פנחס ספיר למנכ"ל משרד המסחר והתעשייה[11] והוא בן 35 בלבד. בתפקיד זה זכה לכותרות רבות ויחס שונה מאנשים שונים. היו שהתייחסו אליו כ"הפקיד המבריק ביותר של המנגנון הממשלתי" ואחרים ראו בו "אוהב שררה"[12]. צור היה איש אמונו של ספיר במשרד וזכה בסמכויות נרחבות, במיוחד לאחר שספיר עבר לכהן גם כשר אוצר[13]. במהלך 1965 כיהן במשך מספר חודשים גם כמנהל מרכז ההשקעות[14]. לאחר הבחירות לכנסת השישית והתמנותו של חיים צדוק לשר המסחר והתעשייה, ביקש צור לפרוש מתפקידו[13] והוסכם שימונה ליו"ר פעיל בשכר של דירקטוריון צים במקום מנכ"ל משרד האוצר שלא היה פעיל[15], לאור ההפסדים הכבדים של צים. נפתלי וידרא, מנכ"ל החברה, ראה במינוי אי אמון בו והתפטר מתפקידו. צור חילק את זמנו בין תפקידו כיו"ר צים לבין תפקידו כיו"ר דירקטוריון בתי הזיקוק[16].
באפריל 1969 מונה למנכ"ל החברה לישראל[17]. החברה הייתה חייבת לגייס השקעות בגובה של 30 מיליון דולר עד אמצע שנת 1972 על מנת לזכות בהטבות שאושרו לה בחוק החברה לישראל. צור פעל לגייס את הכסף בארצות הברית אך נכשל. בהמשך סייע לו טיבור רוזנבאום לגייס את הסכום ממשקיעים גרמניים, שהתברר שקיבלו את הכסף בהלוואה מרוזנבאום[18].
בתחילת אוקטובר 1974 נודע ברבים כי הבנק בז'נבה של ד"ר טיבור רוזנבאום, שבו הפקידה החברה לישראל כספים רבים, פשט את הרגל[19]. בעקבות זאת יצא אריה דיסנצ'יק במעריב בדרישה לחקור את התנהלותו של צור, בהעלותו סימני שאלה מדוע הושקעו כספים של החברה לישראל בחוץ לארץ, בריבית נמוכה ממה שניתן להשיג במקומות אחרים ובסיכון גבוה[20]. בעקבות הפרסומים התפטר צור מתפקידו, הודה ששגה בכך שהפקיד כספים רבים אצל רוזנבאום אך דחה האשמות למעשים פליליים. ההנהלה החדשה של החברה לישראל לא קיבלה את דבריו והגישה נגדו תלונה במשטרה[21]. בנימין זיגל נקרא לבחון אם יש חשד למעשים פליליים במעשיו של צור. זיגל עמל כדי לפצח את החשוד בשני ערוצי פעולה שונים: מחד גיסא אנשי צוותו שעמלו על כל פיסת נייר ומסמך חשבונאי שעליו הצליחו לשים את ידם, ומאידך גיסא גישתו של זיגל עצמו כי יש לשבור את האיש שיושב מולו בחקירה. אוסף של טכניקות חקירה ייחודיות וידע חשבונאי של צוותו הובילו לשבירתו של החשוד הקשה לפיצוח.
מיכאל צור הורשע במאי 1975 בקבלת שוחד ונידון ל-15 שנות מאסר. בערעורו פסק בית המשפט העליון כי בדרכי תחבולות, הסוואת פעולות, טשטוש עקבות, חוזים פיקטיביים ורישומים כוזבים, העביר צור מיליונים רבים של דולרים לחשבונותיו הבינלאומיים של ד"ר טיבור רוזנבאום, בעליו של אינטרנשיונל קרדיט בנק בז'נבה, שהיה אחד ממשקיעיה העיקריים של החברה לישראל.[22] האשמה הכבדה ביותר הייתה קבלת שוחד ממשקיעים גרמניים, והעברת כספי בעלי מניות אל כיסו שלו. הפרשה הובילה לקריסתו של הבנק בשנת 1974[23]. מעורבותו של צור בפרשה זכתה להתייחסות במערכון של תוכנית הסאטירה "ניקוי ראש" ששודר בשנת 1974.[24]
בכלא היה שותף לתא של דן ורד[25] ב"הילטון" של בית סוהר איילון, שימש ספרן בבית הסוהר[26] והתנדב בסיוע בשיקום אסירים. לאחר שחרורו של ורד נותר בתאו לבדו וסירב להצעות לעבור לבית סוהר מעשיהו, ובסוף 1980 הועבר למעשיהו בניגוד לרצונו[27].
בשנת 1978 עלתה הצעה לקצר את עונשו של צור בחנינה, אולם היא לא קודמה. הצעה נוספת עלתה בינואר 1980[28]. ההצעה נתקבלה ועונשו קוצר ל-11 שנים[29]. בין השאר נומקה ההחלטה בכך שצור החזיר כל חובותיו הכספיים לחברה והתנהגותו בכלא הייתה למופת. ביוני 1981 קוצר עונשו שוב[30] ועם ניכוי שליש הוא שוחרר באוגוסט 1981. לאחר צאתו מהכלא היה יועץ בהתנדבות לשירות בתי הסוהר לגבי שיקום אסירים[31]. צור הציע לאפשר לאסירים בכלא לעבוד, לרכוש מקצוע ולחסוך, וכך יוכלו בצאתם מהכלא להיות גורם יצרני ויעיל. כן הציע להתיר שימוש בחשיש, שלטענתו מהווה את השורש של הפשע המאורגן ואינו מזיק יותר מסיגריות[32].
צור נפטר ב-10 במאי 1987. הותיר אחריו אישה ושני ילדים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רפאל בשן, ראיון השבוע עם מיכאל צור, מעריב, 4 בפברואר 1966; המשך
- ראובן שפירא, מיכאל צור: תקופת המאסר פרק חתום בעיני, דבר, 17 באוגוסט 1981
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ איתמר לוין ושלומית לן, לא שכחנו, באתר גלובס, 27 בספטמבר 2006
- ^ באירגון נוער המזרחי, הצופה, 25 באפריל 1941
- ^ נפתחה הועידה החמישית, הצופה, 7 באפריל 1947
- ^ במועצה הארצית של נוער המזרחי, הצופה, 12 באוקטובר 1949
- ^ נבחרו מוסדות המזרחי הארצי, הצופה, 19 ביוני 1949
- ^ מדרשיית נע"ם, הצופה, 16 בנובמבר 1943
- ^ ב-29 ליולי יתחיל המו"מ עם צרפת, חרות, 26 ביוני 1953
- ^ סיכויים טובים לייצוא הישראלי, הצופה, 28 במרץ 1954
- ^ מ. צור וי. שיף למשרד האוצר, מעריב, 2 בנובמבר 1955
- ^ הטור השמיני, בדרך הסלולה, חרות, 17 באפריל 1958
- ^ חילופי גברי במשרד המסחר והתעשייה, מעריב, 1 ביוני 1958
- ^ מיכאל צור - תמיד בכותרות, מעריב, 24 בנובמבר 1974
- ^ 1 2 רפאל אלדור, התפטרויות מחאה במשרד המסחר והתעשייה, מעריב, 17 בינואר 1966
- ^ הבורסה ושר האוצר, מעריב, 23 בנובמבר 1965
- ^ פיטורים אפשריים בחברת הספנות צי"ם, חרות, 24 בדצמבר 1965
- ^ מיכאל צור חוזר: לראשות בתי־הזיקוק, מעריב, 27 בינואר 1966
- ^ מ. צור מונה למנהל כללי של "החברה לישראל", דבר, 24 באפריל 1969
- ^ הקונסורציום של הבנקים מנסה לחסום, מעריב, 17 בדצמבר 1982
- ^ מאמצי הממשלה - להצלת ההפקדות, דבר, 2 באוקטובר 1974
- ^ אריה דיסנצ'יק, אמון עיוור וקלות דעת, מעריב, 2 באוקטובר 1974
- ^ החברה לישראל, מעריב, 11 באוקטובר 1974
- ^ נבות דורון, שחיתות ציבורית והמאבק בה, עיונים בתקומת ישראל, ישראל 1977-1967: המשכיות ומפנה, מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות 2017
- ^ סטלה קורין-ליבר ודליה טל, גלובס, 18 באפריל 1999
- ^ ניקוי ראש - הגעלטפאדר (אוקטובר 1974)
- ^ אהוד מירון, חבל לי על כל מה שהקרבתי, מעריב, 5 במאי 1980
- ^ אריה אבנרי, המפולת, רביבים הוצאה לאור, 1977, עמ' 73
- ^ מיכאל צור עובר מרמלה למעשיהו נגד רצונו, דבר, 17 בדצמבר 1980
- ^ ברוך מאירי, בוחנים שוב אפשרות לחון את מיכאל צור, מעריב, 9 בינואר 1980
- ^ חנינה מלאה ל-21 אסירים, דבר, 16 באפריל 1980
- ^ טובה צימוקי, הומתק עונשו של מיכאל צור, דבר, 7 ביוני 1981
- ^ ראובן שפירא, מיכאל צור ישמש יועץ, דבר, 25 באוגוסט 1981
- ^ מיכאל צור מציע: להלאים הסחר בחשיש, דבר, 28 באוגוסט 1981
| מנכ"לי משרד הכלכלה והתעשייה | |
|---|---|
|