חיים יוסף צדוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיים יוסף צדוק
Haim Yosef Zadok.jpg
חיים יוסף צדוק, 1951
לידה 2 באוקטובר 1913
רווה רוסקה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 15 באוגוסט 2002 (בגיל 88)
גרמניה
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1935
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול, תל אביב-יפו
השכלה אוניברסיטת ורשה, בית הספר המנדטורי למשפטים
עיסוק פוליטיקאי, מרצה באוניברסיטה, משפטן, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפא"י עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה מפא"י, העבודה, המערך הראשון והשני
שר המסחר והתעשייה ה־7
25 במאי 196522 בנובמבר 1966
(שנה ו-25 שבועות)
שר הפיתוח ה־5
31 במאי 196512 בינואר 1966
(32 שבועות ו-3 ימים)
שר המשפטים ה־5
10 במרץ 197420 ביוני 1977
(3 שנים ו-14 שבועות)
שר הדתות ה־6
3 ביוני 197429 באוקטובר 1974
(21 שבועות ויומיים)
16 בינואר 197720 ביוני 1977
(22 שבועות ויומיים)
חבר הכנסת
28 בינואר 19592 בינואר 1978
(19 שנים)
כנסות 3 - 9
יו"ר ועדת הכנסת ה־4
1 בדצמבר 19594 בספטמבר 1961
(שנה ו-39 שבועות)
יו"ר ועדת החוץ והביטחון ה־3
19 בנובמבר 19699 במרץ 1974
(4 שנים ו-15 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חיים יוסף צדוק (וילקנפלד) (2 באוקטובר 1913 - 15 באוגוסט 2002) היה משפטן, חבר כנסת, שר המשפטים בממשלת רבין הראשונה (1974–1977), וכן שר המסחר והתעשייה ושר הפיתוח.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צדוק נולד ברווה רוסקה שבפולין. למד בגימנסיה פולנית ברווה-רוסקה, ובאוניברסיטת ורשה למד פילוסופיה ומדעי היהדות. היה חבר תנועת גורדוניה בפולין ופעל במפלגה התאחדות פועלי ציון. בשנת 1935 עלה לארץ ישראל, הצטרף לארגון ההגנה ושרת כנוטר במשטרת היישובים העבריים. למד בבית הספר המנדטורי למשפטים והוסמך כעורך דין. עבד במחלקת החקיקה של משרד המשפטים בראשית ימי המדינה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (1952-1949).

בשנת 1958 ייסד צדוק את משרד עורכי הדין חיים צדוק ושות', אשר נחשב אחד ממשרדי עורכי הדין היוקרתיים והמשפיעים ביותר במדינה. על אף שנחשב לאדם עשיר, טען כי הוא נשאר סוציאליסט ציוני.[דרוש מקור]

ב-1959 נבחר צדוק לכנסת השלישית (לקראת סוף כהונתה) והמשיך לכהן כחבר כנסת במשך 19 שנה מטעם סיעת העבודה על גילגוליה השונים (מפא"י, המערך, והעבודה). היה יושב ראש ועדת הכנסת וועדת החוץ והביטחון.[1] שימש במשך שנה וחצי כשר המסחר והתעשייה בממשלת לוי אשכול בשנים 1965-1966. בחלק מתקופה זו כיהן במקביל כשר הפיתוח. בשנים 1977-1974 שימש צדוק כשר המשפטים, תקופה קצרה תחת ראש הממשלה גולדה מאיר ורובה תחת יצחק רבין. עם פרישתה של גולדה מאיר הוצע לו להיות ראש ממשלה אך הוא סרב.[2]

בתקופת כהונתו כשר משפטים נאלץ צדוק להתמודד עם פרשיות של שחיתות שלטונית שהעיבו על הממשלה, בהם פרשת השר אברהם עופר שנחשד בפלילים והתאבד, פרשת אשר ידלין, מועמדו של רבין לנגיד בנק ישראל שהורשע בשוחד, ופרשת חשבון הדולרים של לאה רבין. בעניין החוקה למדינה, טען כעבור שנים שעל סמך ניסיונו, מי שינסה לחוקק חוקה כוללת שתפתור את כל הנושאים, נועד מראש לכישלון. במישור המדיני טען שההתנחלות בסבסטיה היא כמו "אלטלנה של 75'" והתנגד להתיישבות בהתנחלויות, אולם כפשרה עם המתנחלים מצא את הניסוח המשפטי שאיפשר להם מגורים במחנות צה"ל בשטחים. שמו נקשר לתרגיל המבריק ב-1976, כשיעץ לרבין לפטר את שרי המפד"ל עקב הימנעותם בהצבעת אי אמון ולהקדים את הבחירות, הליך שהוביל בסופו של דבר למהפך הפוליטי של מנחם בגין.

מספר חודשים לאחר מכן, בתחילת ינואר 1978, התפטר מהכנסת וחזר לעסוק בעריכת דין ובפעילות ציבורית ופוליטית. בין פעילותיו הציבוריות: מרצה באוניברסיטה העברית ויו"ר הוועד הפועל שלה, סגן נשיא האגודה לזכויות האזרח, יו"ר הוועד הפועל של אוניברסיטת בן-גוריון ונשיא מועצת העיתונות. כנשיא מועצת העיתונות (בשנים 1993-1999), הוביל צדוק לאימוץ תקנון אתיקה חדש שחל כיום על כלי התקשורת הישראליים והביא להקמת בית-דין לאתיקה. כמו כן, שימש כיושב ראש הוועד המנהל של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

בשנת 1992 מונה על ידי ראש הממשלה ושר הדתות יצחק רבין לעמוד בראש הוועדה הציבורית לבדיקת המועצות הדתיות ותפקודן. הוועדה הגישה את הדו"ח שלה בשנת 1993, ובו המליצה, בין השאר, על צמצום משמעותי במספר המועצות הדתיות; צמצום משמעותי במספר יושבי-הראש, הסגנים בשכר ורבני הערים; קביעת סל שירותים דתיים; הקמת אגדי מועצות דתיות לשירותים ספציפיים, כדוגמת רישום נישואין או כשרות, כך ששירותים אלו יינתנו במרוכז לתושבים, שמקבלים את שירותי הדת מכל המועצות הדתיות שכולל האגד; הקמת חברות לאספקת שירותי דת או הוצאת מכרזים לקבלנים, כך שתושג "הפרטה" של שירותים אלו. ואולם רוב המלצות הוועדה לא יושמו.

בשנת 1996 מונה לעמוד בראש הוועדה הציבורית לחוקי העיתונות. הוועדה הגישה את מסקנותיה בשנת 1997 ובמסגרתן המליצה, בין היתר, לבטל את הצורך ברישיון כדי להוציא לאור עיתון ולאסור בחוק מתן הוראה לעיתונאי להפר את כללי האתיקה. ככלל, הוועדה נטתה להמליץ על צמצום החקיקה המגבילה בנושאי חופש הביטוי ולהחמיר את החקיקה בנושאי ריכוזיות ובעלויות צולבות בתחום העיתונות.

צדוק מת מהתקף לב במהלך ביקור בגרמניה בגיל 89. אחרי פטירתו אמר עליו יוסי שריד כי הוא היה "מענקי הדעת של מפלגת העבודה" ושהוא וחבריו הרבו להיוועץ בו "מתוך הערכה עצומה לשיקול הדעת שלו, ההגיוני וההגון"[3].

בשנת 2016 החליטה עיריית נתניה לקרוא על שמו רחוב בשכונת "כוכב-הים" בנתניה.[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רון חריס וניצן טבת (עורכים), ליד ערש המשפט: ספר חיים צדוק (פעילותו בתחום המשפט, שיחות עמו ואסופה של כתביו ונאומיו), הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2002.
  • חיים צדוק, סוגיות בממשל בישראל, 1978
  • חיים צדוק ואברהם בן-נפתלי (עורכים), סדרי שלטון ומשפט, 1971

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיים יוסף צדוק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים צדוק- תבניות ניווט