מישל פיקולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מישל פיקולי
Michel Piccoli
מישל פיקולי בקאן, 2000
מישל פיקולי בקאן, 2000
לידה 27 בדצמבר 1925 (בן 93)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Prize for the best actor of the Union of criticism
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן קולנוע, במאי קולנוע, תסריטאי, שחקן תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Eléonore Hirt
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מישל פיקולי (צרפתית: Michel Piccoli; נולד ב-27 בדצמבר 1925) הוא שחקן תיאטרון וקולנוע צרפתי.

פיקולי נולד בפריז כבן למשפחה מוזיקלית; אימו הייתה פסנתרנית ואביו היה כנר. הוא נישא שלוש פעמים, בראשונה לאלינור הירט, כעבור אחת עשרה שנים לזמרת השאנסונים ז'ולייט גרקו ולבסוף ללודיבין קלרק. יש לו בת אחת מנישואיו לאשתו הראשונה, אן-קורדליה.
בשנת 1982 שיחק בתיאטרון בוף דה נור בהצגה גן הדובדבנים מאת צ'כוב בבימויו של פיטר ברוק.
בשנת 1991 זכה הסרט, "היפהפה שעושה צרות" ("La Belle Noiseuse") שבו שיחק תפקיד ראשי, בפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל קאן. במאי הסרט ז'ק ריווט (Jacques Rivette) כתב תסריט על פי הרומן, באותו כותר, מאת אונורה דה בלזק.

פיקולי פעיל פוליטית בשמאל, והוא מתנגד חריף לחזית הלאומית הצרפתית.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • La mort en ce jardin, 1956.
  • Le Doulos, 1962.
  • Le journal d'une femme de chambre, 1964.
  • La Chance et l'Amour, 1964.
  • Compartiment tueurs, 1965.
  • Dom Juan ou le Festin de Pierre, 1965, טלוויזיה.
  • Paris brûle-t-il?, 1966.
  • La Curée, 1966.
  • La Guerre est Finie, 1966.
  • Demoiselles de Rochefort, 1967.
  • Danger: Diabolik, 1968.
  • La Chamade, 1968.
  • Dillinger è morto, 1969.
  • La Voie Lactée, 1969.
  • Les Choses de la vie, 1970.
  • Max et les ferrailleurs, 1971.
  • Themroc, 1973.
  • Le fantôme de la liberté, 1974.
  • Vincent, Paul, François, et les Autres, 1974.
  • Sept morts sur ordonnance, 1975.
  • La Dernière femme, 1976.
  • Mado, 1976.
  • Des enfants gatés, 1977.
  • Cet obscur objet du désir, 1977.
  • Espion Lève-toi, 1981.
  • La Fille prodigue, 1981.
  • Une étrange affaire, 1981.
  • Passion, 1982.
  • Une chambre en ville, 1982.
  • Viva la vie, 1984.
  • Péril en la demeure, 1985.
  • Partir, revenir, 1985.
  • Mon beau-frère a tué ma soeur, 1986.
  • Le Paltoquet, 1986.
  • Mala Sangre de Leos Carax, 1986.
  • Les Cent et une Nuits de Simon Cinéma, 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מישל פיקולי בוויקישיתוף