ז'ולייט גרקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'ולייט גרקו
Juliette Gréco
Juliette gréco.jpg
לידה 7 בפברואר 1927
מונפלייה, ארו, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בספטמבר 2020 (בגיל 93)
ואר (מחוז), צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19462016 (כ־70 שנה)
סוגה שאנסון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים יוניברסל מיוזיק גרופ, פיליפס רקורדס, Gérard Meys, ברקלי רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מישל פיקולי (19661977)
Gérard Jouannest (19892018)
פיליפ למייר (19531956) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Laurence Lemaire עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקדת בלגיון הכבוד (13 ביולי 2012)
  • קצין בכיר של מסדר ההצטיינות הלאומי (20 בנובמבר 2015)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (10 בפברואר 2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.juliettegreco.fr
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ז'ולייט גרקוצרפתית: Juliette Gréco, להאזנה (מידעעזרה); ‏7 בפברואר 192723 בספטמבר 2020) הייתה שחקנית וזמרת שאנסונים צרפתייה.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'ולייט גרקו נולדה לאב קורסיקני ולאם צרפתייה. בילדותה גדלו היא ואחותה בבית סבתה, אם אמה, בדרום צרפת ונשלחו ללמוד במנזר. כחניכת מנזר הייתה ז'ולייט שקטה, ביישנית ומסוגרת. בזמן מלחמת העולם השנייה והכיבוש הנאצי הייתה אמה חברה במחתרת הצרפתית, וגם ז'ולייט ואחותה התגייסו לפעילות זו. כאשר נתפסו, גורשו אמה ואחותה למחנה הריכוז ראוונסבריק אך ז'ולייט, שהייתה אז בת 16, לא נשלחה עמן הודות לגילה הצעיר.

במקום להישלח לרוונסבריק, נשלחה למאסר בכלא בצרפת. במהלך חורף 1943 שוחררה מהכלא, אך נאלצה לצעוד 8 קילומטרים לבדה חזרה לפריז, לבושה רק בשמלת הקיץ שלה. בפריז היא מצאה מחסה אצל השחקנית Hélène Duc, אותה הכירה מהמחתרת הצרפתית. לאחר המלחמה, דוק הוכרה כחסידת אומות עולם.

בשנת 1946 עזבה אמה את צרפת ונסעה להודו-סין עם הצי הצרפתי. ז'ולייט עברה אל רובע סן ז'רמן דה פרה בפריז והחלה להסתובב בחוצות העיר, מגלה חיים חדשים שלא הכירה עד אז. היא נקלטה בהווי הבוהמי של פריז לאחר המלחמה והייתה לאחת מכוכבותיו. בלבושה השחור תמיד ובשערה השחור הארוך נראתה כהתגלמות האינטלקטואלים הצעירים, מנופצי האשליות ומוכי העוני, של הבוהמיה הצרפתית באותן שנים.

בהשפעת זמרי השאנסון שפגשה בשיטוטיה בפריז התחילה לשיר ועד מהרה כבשה לה מקום של כבוד בעולם השאנסון הצרפתי. היא הייתה המוזה לרבים מן הסופרים והאמנים בסן ז'רמן דה פרה, כמו ז'אן-פול סארטר ובוריס ויאן, שאיתם נפגשה בקפה-קאבארט "השור על הגג", אותו מקום עצמו שדריוס מיו הנציח בבלט שלו בשם זה. כמה מהם כתבו לה שירים לביצוע. קולה העמוק והגמיש התאים להפליא לשירת שאנסונים, בדומה לזה של אדית פיאף לפניה.

היא התעניינה מאוד במוזיקת הג'אז שפרחה בשנות ה-50 וה-60 בפריז. בשנת 1949 הייתה בת זוגו של חצוצרן הג'אז הנודע מיילס דייוויס. בסוף שנות ה-50, לאחר שהופיעה במספר סרטי קולנוע צרפתיים, שבתה את ליבו של המפיק דריל זאנוק, שפתח בפניה את האפשרות להופיע בהוליווד. היא הופיעה במספר סרטים והייתה ידידתם של ג'ון יוסטון, ארול פלין ואורסון ולס.

בהמשך ניסתה את כוחה במשחק והופיעה בסרטי קולנוע אחדים. על אף הצלחותיה הרבות, כזמרת וכשחקנית, סבלה לעיתים מזומנות מדיכאון ואף ניסתה פעם להתאבד.

בין 1953 ל-1956 הייתה נשואה לשחקן פיליפ למר, ממנו נולדה בתה, לאחר מכן התגרשה ממנו ונישאה לשחקן מישל פיקולי, נישואין אלה ארכו בין 1966 ל-1977. ב-1988 התחתנה עם המוזיקאי ז'ראר ז'ואנסט, שליווה את ז'אק ברל.

במקביל לעיסוקיה האמנותיים הייתה פעילה כלוחמת לזכויות אדם.

נפטרה ב-23 בספטמבר 2020.[1]

אוטוביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jujube, published in French by Stock in 1982.

שירים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תחת שמי פריז
  • אקורדיאון
  • דבר אלי על אהבה
  • שיר לאוהבים הקשישים ("אהבה בת עשרים", בגרסה העברית של נעמי שמר ויוסי בנאי)

סרטי קולנוע (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'ולייט גרקו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Iconic French singer and actress Juliette Gréco dies at 93, France 24, ‏23 בספטמבר 2020 (באנגלית)