יש לנו אפיפיור (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לנו אפיפיור
Habemus Papam
Habemus Papam 2011.jpg
בימוי נני מורטי עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי נני מורטי, Domenico Procacci, Jean Labadie עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט נני מורטי, Francesco Piccolo, Federica Pontremoli עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה Esmeralda Calabria עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים מישל פיקולי
נני מורטי
Margherita Buy
Jerzy Stuhr
Renato Scarpa
Franco Graziosi
Camillo Milli
Roberto Nobile
פטר בום
Dario Cantarelli
Roberto De Francesco
Manuela Mandracchia
Enrico Ianniello
Cecilia Dazzi
Lucia Mascino
Maurizio Mannoni
Francesco Brandi עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה פרנקו פירסנטי עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום אלסנדרו פשי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Sacher Film
Fandango
Le Pacte
France 3 Cinéma
חברה מפיצה 01 Distribution עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 15 באפריל 2011 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 102 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט איטלקית, ספרדית, צרפתית, אנגלית, גרמנית, לטינית, פולנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 8 מיליון יורו
הכנסות באתר מוג'ו wehaveapope
www.habemuspapam.it
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יש לנו אפיפיור (במקור: Habemus Papam; הַבֶּמוּס פּאפּאם) הוא סרט דרמה-קומית איטלקי-צרפתי משנת 2011, בבימויו של נני מורטי ובכיכובם של מישל פיקולי ומורטי. [1] שם הסרט במקור הוא "הבמוס פאפאם", הביטוי הלטיני "יש לנו אפיפיור", שמשמש להכרזתו של אפיפיור חדש. הסיפור נסוב סביב קרדינל שבניגוד לרצונו נבחר לאפיפיור. פסיכואנליטיקאי נקרא בכדי לעזור לאפיפיור להתגבר על הפאניקה שלו. [2] הסרט הוקרן בבכורה באיטליה באפריל 2011 והוקרן בתחרות בפסטיבל קאן ה-64.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום מותו של האפיפיור, הקונקלווה מתכנסת ברומא. הפתקים הראשונים מסתיימים בעשן שחור, מכיוון שאף אחד מהמועמדים העיקריים לא מגיע לרוב הדרוש של 77 קולות. לאחר מספר סבבי הצבעה, הקרדינל מלוויל נבחר, אם כי קודם לכן לא נחשב כמתמודד פוטנציאלי לתפקיד.

ברגע ההכרזה בציבור, כהמאמינים נאספים בכיכר סנט פטרוס והחשמן הבכיר מוכן להכריז על שמו של האפיפיור החדש, האפיפיור שנבחר שזה עתה סובל מהתקף חרדה ואינו מופיע במרפסת.

דובר הכס הקדוש מתחמק משאלות מהעיתונות וסקרנות העולם החיצון בכך שדיווח שהאפיפיור החדש חש צורך להכין את עצמו בתפילה לפני היכרותו בפני הציבור, ומסביר שהוא יופיע תוך מספר שעות. זה לא קורה.

בהתאם לחוקי הכנסייה, עד להכרזתו בפומבי של זהות האפיפיור החדש, טקס הבחירה לא הסתיים ואף אחד ממשתתפי הקונקלווה לא מורשה לעזוב את הוותיקן.

מועצת לקרדינלים, המודאגת עמוקות מהמשבר ומהדיכאון שממנו נראה שהאפיפיור החדש סובל, קוראת לפסיכואנליטיקאי פרופסור ברצי. הקרדינלים מגיבים לפסיכואנליטיקאי בחשדנות מסוימת, אך עדיין מאפשרים לו לבחון את האפיפיור החדש. ברצי, בנוכחות הקרדינלים, מנסה ליזום פגישת פסיכותרפיה, עם זאת, לא מצליח לחשוף כל דבר שמסביר את הדיכאון וחוסר האונים של האפיפיור.

ברצי מגלה כי אשתו לשעבר היא גם פסיכואנליטיקאית והאפיפיור שנבחר לאחרונה נלקח בסתר לראות אותה. לאחר שנפגש עמה הוא בורח ממחשבותיו ובורח במהלך טיול. לא מודעים להיעדרו, הקרדינלים מעבירים את זמנם במשחקים, החל בקלפים וטורניר כדורעף בינלאומי שאורגן על ידי ברצי.

הדובר גורם לכולם להאמין שהאפיפיור נמצא במגורים שלו בתפילה, ובסופו של דבר הקרדינלים מוצאים את מלוויל ונותנים לו הזדמנות נוספת להודיע על קבלתו. מלוויל יוצא למרפסת וטוען "אני לא המנהיג שאתם צריכים", מבקש מהקהל להתפלל "למה שהוא עומד לעשות" ואז נסוג חזרה לבזיליקת פטרוס הקדוש .

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מישל פיקולי כקרדינל מלוויל / האפיפיור
  • נני מורטי כפסיכואנליטיקאי
  • ג'רזי שטהר כדובר
  • מאסימו דוברוביץ' כשומר השווייצרי
  • רנאטו סקארפה בתפקיד הקרדינל גרגורי
  • מרגריטה קנה כפסיכואנליטיקאית
  • פרנקו גרציוסי בתפקיד הקרדינל בולטי
  • לאונרדו דלה ביאנקה כילד
  • קמילה רידולפי כנערה
  • קמילו מילי בתפקיד הקרדינל פסקארדונה
  • רוברטו נובל בתפקיד הקרדינל סבסקו
  • ג'אנלוקה גובי כחייל המשמר השווייצרי
  • אולריך פון דובשיץ בתפקיד הקרדינל ברמר

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2009 הוכרזה הפקה משותפת בין Sacher Film, RAI Cinema והחברה הצרפתית לה פקט. [3] פנדנגו הצטרף כמפיק-שותף בהמשך השנה. [4] תקציב ההפקה עמד על שמונה מיליון אירו.[5] השחקן הצרפתי מישל פיקולי לוהק לתפקיד הראשי באוגוסט 2009. שמה של הדמות, מלוויל, נוצר בהשראת הקולנוען הצרפתי ז'אן-פייר מלוויל. כמה מדמויות המשנה גולמו על ידי חברי צוות ההפקה, אותם מצא מורטי מתאים לתפקידים כשעבד על הסט.[6]

הצילומים החלו ב-1 בפברואר 2010 והסתיימו בסוף מאי. [7] צילומי הפנים נערכו באולפני סינצ'יטה ברומא וכללו בניית העתקים של סלה רג'יה והקפלה הסיסטינית. סצינות אחרות צולמו בפלאצו פרנזה ובווילה מדיצ'י, שמאכלסות את שגרירות צרפת ואת האקדמיה הצרפתית ברומא, בהתאמה.[5]

נושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגת הליכי ההצבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט חושף את רתיעתו המוחצת של האפיפיור להסכים לבחירתו לתפקיד. הבמאי נני מורטי הסביר את מטרתו עם הסרט במסיבת העיתונאים אחרי הקרנה לעיתונאים ברומא: "רציתי לתאר אדם שברירי, הקרדינל מלוויל, שמרגיש לא מספיק חזק ומתאים לתפקיד שהוא נקרא למלא. . . אני חושב שתחושת חוסר הנוחות הזו קורה לכל הקרדינלים שנבחרים לאפיפיור, או לפחות זה מה שהם אומרים."[6]

הנוהל של בחירת האפיפיור מחייב הצבעה של שני שלישים כדי לבחור אפיפיור חדש.[8] אז, כשהקרדינל הבכיר שואל את האפיפיור אם הוא מקבל את בחירתו, האפיפיור הנבחר חופשי לדחות את ההצעה, אם כי בדרך כלל הקרדינלים שמתכוונים לסרב לבחירתם מציינים זאת במפורש לעמיתיהם לפני שמגיע שלב ההצבעה. האפיפיור נכנס מיד לתפקידו ומסיים את הקונקלווה ברגע שהוא מקבל את בחירתו. כל הטקסים הנוגעים להשבעתו הם טקסיים בלבד.

שחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישל פיקולי בפסטיבל קאן בהקרנת הסרט.

הסרט יצא באיטליה ב-15 באפריל 2011 באמצעות חברת ההפצה האיטלקית 01 Distribution בשיתוף פעולה עם Sacher Distribuzione. הסרט הוקרן ב-460 בתי קולנוע.[5] עם הכנסות של 1,298,524 אירו במהלך סוף השבוע הראשון, הסרט היה משוברי הקופות באיטליה. [9] הוקרן גם בפסטיבל קאן 2011.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Smith, Ian Hayden (2012). International Film Guide 2012. עמ' 153. ISBN 978-1908215017. 
  2. ^ Scarpa, Vittoria (14 באפריל 2011). "Moretti's Pope suffers from stress". Cineuropa. בדיקה אחרונה ב-15 באפריל 2011. 
  3. ^ Marco, Camillo de (21 במאי 2009). "Le Pacte re-teams with Moretti for Abbiamo il Papa". Cineuropa. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2011. 
  4. ^ Marco, Camillo de (15 בדצמבר 2009). "Piccoli to play Pope for Moretti". Cineuropa. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2011. 
  5. ^ 1 2 3 Scarpa, Vittoria (14 באפריל 2011). "Moretti's Pope suffers from stress". Cineuropa. בדיקה אחרונה ב-15 באפריל 2011. 
  6. ^ 1 2 Scarpa, Vittoria (21 באפריל 2011). "Interview with Nanni Moretti". Cineuropa. בדיקה אחרונה ב-29 באפריל 2011. 
  7. ^ "We Have A Pope (Habemus Papam)". Screenbase. Screen International. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2011. 
  8. ^ Benedict XVI (11 June 2007). De aliquibus mutationibus in normis de electione Romani Pontificis (in Latin). Motu proprio. Vatican City: Vatican Publishing House.
  9. ^ "Italy Box Office: April 15–17, 2011". Box Office Mojo. Amazon.com. בדיקה אחרונה ב-21 באפריל 2011. 
  10. ^ "Festival de Cannes: Official Selection". Cannes. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2011.