מלחמת היצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלחמת היצר הוא מונח בהגות היהודית, המתאר את המאבק התמידי בין היצר הטוב ובין היצר הרע, הנתפס כאויב מסוכן שיש להילחם עמו. תפקידו של האדם בכל ימי חייו הוא לנצח במלחמה זו, אל מול נסיונותיו של היצר הרע להכשיל את האדם בעוונות, ולמנוע ממנו את שמירת המצוות.

מקור בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת בראשית, מופיע איזכור ליצר האדם:

ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי

ספר בראשית פרק ח' כא


ספר הזוהר מפרש את הנאמר בתחילת פרשת כי תצא, "כי תצא למלחמה על אויביך", שנסוב על מלחמת היצר, שהתורה נותנת דרכים איך להילחם עם היצר הרע, שהוא האויב האמיתי של האדם. הולכים בדרכו ספרי המוסר והחסידות, והרחבה על כך ניתן לקרוא גם בספר אור החיים על התורה.

מלחמת היצר במשנת חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרי חז"ל רבים נסובים על מלחמת היצר ועל הדרכים לנצח בה, כמו:

בן זומא אומר...איזהו גבור הכובש את יצרו, שנאמר "טוב ארך אפיים, מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר" (משלי טז, לב)

מסכת אבות פרק ד א

אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר, 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו'. ואלמלא הקב"ה שעוזר לו - אינו יכול לו, שנאמר, 'ה' לא יעזבנו בידו'

מסכת סוכה, דף נ"ב

במסכת שבת נכתב: "כך היא אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועושה." (מסכת שבת, דף ק"ה) גישה דומה ניתן למצוא במסכת סוכה: "אמר רבי אסי: יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה כעבותות העגלה." (מסכת סוכה, דף נ"ב)

חז"ל מביאים אימרות שונות, העוסקות בעצה להינצל מיצר הרע, על ידי לימוד התורה:

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בניי, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'הלא אם תטיב שאת', ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'לפתח חטאת רובץ', ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר: 'ואליך תשוקתו', ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: 'ואתה תמשל בו'

קידושין ל'

תנא דבי ר' ישמעאל, בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע אם אבן הוא נימוח שנאמר (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים ואומר (איוב יד, יט) אבנים שחקו מים

קידושין ל

מבואר בחז"ל, שצדיקים שזוכים לכך, יכולים לסלק מעצמם לחלוטין את יצרם הרע, וכך כתוב באבות דרבי נתן בשם רבי יוסי הגלילי:

צדיקים נוטל מהם יצר הרע ונותן להם יצר טוב, שנאמר: (תהלים קט) "לבי חלל בקרבי", רשעים נוטל מהם יצר טוב ונותן להם יצר הרע, שנאמר: (שם לו) נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלוהים לנגד עיניו

פרק לב ג'

על דוד המלך מפורש בחז"ל שהגיע לדרגה זו, וכך נאמר עליו:

אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי שמעון בר יוחאי, לא היה ראוי דוד לאותו מעשה (חטא דוד ובת שבע) דכתיב "ולבי חלל בקרבי" (יצר הרע חלל בקרבי, ואין לו כוח לשלוט בקרבי - רש"י), ולמה עשה, אלא כדי להורות תשובה, ליחיד, שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד...(גזירת מלך היתה, ליתן פתחון פה לשבים - רש"י)

מסכת עבודה זרה דף ד ע"ב

רב אחא בר יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגמרא[1] מסופר על רב אחא בר יעקב שנטל את ארבעת המינים הוליכו והביאו כנהוג, ואמר "דין גירא בעינא דשיטנא" (כלומר "אלו חיצים בעיני השטן") והגמרא מסיימת, שלא היה לו לומר כך, משום שהשטן עלול לבוא ולהתגרות בו.

במקום אחר[2] מסופר שוב, שרב אחא בר יעקב, דרש בשבח השטן, שמה שמסופר בספר איוב, שקיטרג על איוב, שבעשותו כן נתכוון לשם שמיים, ולטובת ישראל, שכיוון שראה שהשם נוטה דעתו בשבח איוב, קיטרג על איוב, ובכך לא נחסר רחמנותו של השם כלפי אברהם אבינו, ומסיימת הגמרא, בא שטן ונשקו לרגלו.

ומסביר הערוך לנר, שמשום שאמר "גירא בעינא דשיטנא" וכפי שמפטירה הגמרא, שלא היה לו לומר כן, לכן ביקש לפייס את דעתו של השטן, ולכן דרש דרשה זו בשבחו.[3]

בהגות היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי המוסר ביהדות מקדישים חלקים נרחבים לדיון בעניין מלחמה זו. בספר חובת הלבבות נכתב:

ואמרו על חסיד, שפגע אנשים שבים ממלחמת אויבים, ושללו שלל אחר מלחמה חזקה, אמר להם: שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל, התעתדו למלחמה הגדולה. אמרו לו: ומה היא המלחמה הגדולה? אמר להם: מלחמת היצר וחייליו

שער יחוד המעשה פרק ה

.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]